"על המצבה שלי": חייו ומותו של עשהאל נתן
עשהאל נתן מבאר שבע נטל את חייו זמן קצר לפני שמלאו לו 23. זאת לא לפני שפירט את אשר על לבו ביומן אישי והשאיר הוראות מפורטות ליום שלאחר מותו. "אולי יקרה נס והוא עוד יחזור", אומר אביו אייל
כך, במלים האלה, פתח עשהאל נתן את בקשתו למה שירשמו על קברו שלו. הדברים נכתבו ביומן אישי אותו ניהל מה-10 במארס 2009. בצהריי יום ראשון השבוע הפך היומן למעין מכתב התאבדות, זאת לאחר שבחר לשים קץ לחייו, עוד בטרם מלאו לו 23 שנים.
ביום ראשון שעבר היו אמורים עשהאל (שכולם קראו לו עשי) ואביו, אייל, לצאת לסידורים. השניים שהו לבד בביתם שבשכונת נווה נוי בבאר שבע. בסביבות השעה 12 בצהריים יצא אייל מחדרו ומול עיניו נגלה המחזה המזוויע ביותר שיכול אב לחוות: הוא מצא את בנו ללא רוח חיים. האב ניסה, באורח נואש, לבצע בבנו החייאה, אך מאמציו עלו בתוהו. צוות של מד"א שהגיע למקום קבע את מותו.
למחרת, בתשע בערב, יום שני, הובא עשהאל נתן למנוחת עולמים בבית העלמין החדש בבאר שבע. הלוויה נערכה כ-31 שעות לאחר מותו, בשל העובדה שאמו, אינגה (בתיה), נסעה למשפחתה בנורבגיה, לחתונת אחיה, וחיכו עד שהיא תספיק לחזור, ביום שני בשבע בערב. שעתיים מאוחר יותר, היא קברה את בנה למנוחת עולמים ולא השתתפה בחתונה אחיה.
הלוויה הלילית הייתה קשה מנשוא. זעקות השבר, "עשי, עשי", בקעו מתוך חדר המנוחות אל אולם הלוויות, שם התקבצו מאות רבות של אנשים.
האב, אייל, אסף כוחות ובגבורה כינס את ילדיו וסוכך עליהם מעל הגופה שהונחה באולם, כשהם כורעים על יקירם, בוכים, מנשקים, ספק ממלמלים. לאם לא היו כוחות לעמוד והיא הייתה שרועה על הרצפה בוכה.
האח הבכור קרא הספד מדף, העלה זיכרונות ילדות משותפים, כינה את אחיו המת מל"ח הארץ וביקש ממנו לבוא אליו בחלום. האב אייל קרא גם הוא מן הדף ואמר שזה לא יכול להיות שאבא קובר בן, שאבא קורא קדיש על בן ומירר בבכי תוך כדי
שיירה ארוכה יצאה לעבר חלקה מערבית מרוחקת, שם קבורה סבתו של עשהאל, דבורה נתן ז"ל, שהלכה לעולמה רק לפני כחודשיים. הסב הקשיש היה בין מרימי האלונקה של נכדו היקר וביקש למות במקומו.
עשהאל המנוח נולד בנורבגיה. כשהיה בן עשרה חודשים עלה לארץ יחד עם משפחתו. בחודש אוקטובר הקרוב הוא היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה-23. את החינוך היסודי הוא קיבל בבתי ספר דתיים: תל"י, נתיבי עם ובני עקיבא. את לימודיו התיכוניים הוא העביר במגמה הביולוגית של תיכון מקיף א'. בצבא שירת כקרבי בצנחנים. לאחרונה, כחייל משוחרר, עבד כשליח פיצה.
האב, אייל נתן: "הוא התחיל את השירות הצבאי שלו בחטיבת הצנחנים. אחרי תקופה מסוימת הוא וחבריו עשו אימון כושר. המפקד ביקש מעשהאל להפסיק את התרגיל. עשהאל אמר שהוא יפסיק רק מתי שגם חבריו יפסיקו. המפקד ראה בזה סירוב פקודה. הוא נשפט לשלושה שבועות ריתוק, זאת לאחר שהיה כבר חודש בבסיס. זה שבר אותו. הוא לקח את הרגליים וחזר הביתה. בגלל זה הוא עזב את הצנחנים".
מאות מבקרים פוקדים את בית משפחת נתן ברחוב האשלים ומנחמים את המשפחה האבלה. לפי דברי מכריו, ניתן לומר שהעולם בו אנו חיים פשוט לא היה ראוי מספיק לאדם כמו עשהאל נתן. עושה רושם, ששמו, עשהאל נתן, פשוט הלם את מהות חייו: עשייה לאל ונתינה לזולת. "הערכים הובילו אותו בחייו", סיפר האב.
אייל מעריך שההתאבדות של בנו תוכננה זמן רב. ביומן הוא אפילו ביקש מאביו להחזיר 600 שקלים לחבר שלווה ממנו כסף. בשבוע שעבר הוא מכר את רכבו בשליש מחיר, בכדי לסלק חובות לפני לכתו מן העולם. חלק ניכר ממה שכתב עשהאל ביומנו זה תפילות, אך בחלק אחר הוא גם פירט את אשר על לבו והשאיר הוראות מפורטות ליום שלאחר מותו.
"מה שקרה לנו זה טראגי מאוד. אני לא מאחל לאף אדם, בטח לא להורה, לעבור את מה שאנחנו עוברים. אני מבקש שלפחות הורים אחרים, ילמדו מהמקרה שלנו. הורים צריכים להיות עירניים לילדים שלהם. מקרה גורר מקרה ובסוף יכולים לקרות דברים כאלה.
"אני אפילו לא יכול לבטא במלים את הדרך שגרמה למותו. אני חינכתי את ילדיי לפרטיות. לא רציתי להיכנס להם לקרביים. ידעתי שלעשהאל יש יומן. הייתי צריך לקרוא אותו. אני מאמין שאם זה היה קורה, עשי לא היה מסיים את חייו בדרך הזו. אולי יקרה נס והוא עוד יחזור", מבקש האב, כשדמעות בעיניו.
עשהאל ז"ל השאיר אחריו זוג הורים, אח גדול, שלושה אחים קטנים, סבא וסבתא בנורבגיה, סבא בארץ, שני אחיינים וחברים רבים שמבכים את מותו. יהי זכרו ברוך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם