כשהאנדלוסית הגיעה לבאר שבע
תושבי ב"ש קיבלו במתנה קונצרט שבאירופה משלמים עבורו 200 יורו לכרטיס. התזמורת האנדלוסית, שעד לא מזמן נאבקה על חייה, ביצעה ערב קסום כמחווה לג'ו עמר. חבל ששורת המברכים הייתה ארוכה מדי
לא משנה שהיה חם ולח, החום והלחות רק הוסיפו לקסם. התפאורה של בית המושל הטורקי מימין והמסגד משמאל הטעתה אותנו לחשוב לרגע שאנחנו בקהיר או ברבאט. והקהל, הקהל היה נהדר. לא רק יוצאי ארצות המגרב, אלא גם אוהבי מוזיקה קלאסית, מבוגרים וצעירים, אפילו ילדים, שזכו בחוויה נדירה.
התזמורת האנדלוסית בהופעה במוזיאון באר שבע.
צילום: עוזי דגני
עמותת אמנות ישראל, גוף שהוקם על ידי משרד החינוך על מנת למלא את החלל שהותירה אחריה אמנות לעם שקרסה, ארגנה את הקונצרט בבאר שבע. דבר שטרחה להזכיר שורת המברכים הארוכה, הארוכה מדי. כשזה מגיע לפריפריה, פוליטיקאים תמיד מברכים, תמיד בטון טרחני של מורה בכיתה א', באינטונציה מתיילדת משהו וכמעט תמיד, באריכות יתרה ובשפה מאולצת.
ברכתה של סגנית ראש עיריית באר שבע והממונה על תיק החינוך, ד"ר חפצי זוהר, למשל, הייתה ארוכה
עוד יותר מתיאור תפקידה, והייתה מובנת רק למומחים בהצפנה מורכבת. הברכה הארוכה כללה ציטוטים מפרשת השבוע, האופנה האחרונה בהנהגת העיר, שהחליטה 'לחתוך' לכיוון המסורת.
אחריה עלתה השרה לימור לבנת לברך ברכה תמציתית יותר משל קודמתה וגם הורגש בה זיק של סימפאטיה. אחריה עלה מנצח התזמורת, תום כהן, באר-שבעי בן 27, שהבין שעוד מעט הקהל יאכל אותו, אם יאריך בדבריו. הוא יודע והקהל יודע שאסור לעצ'בן, במיוחד כשחם.
מה שהעיר העתיקה הייתה יכולה להיות
אבל תום כהן הוא בחור מקסים ועילוי מוזיקלי. הוא לקח את המושכות של התזמורת בתקופה הכי קשה שלה, אחרי שהתזמורת האנדלוסית הישראלית הפסיקה את פעילותה לפני שנה וחצי ואחרי פיטורי כל העובדים והנגנים.
קובי אלקובי. ילד הפלא של המוזיקה האנדלוסית צילום: עוזי דגני
רוב העובדים והנגנים לא אמרו נואש ופשוט המשיכו לעבוד ולנגן ללא תשלום במשך שנה וחצי, ונתנו את הנשמה. הם עשו חזרות והמשיכו לעבוד עם קופה ריקה. משרד התרבות הכיר בתזמורת החשובה הזו, בסופו של דבר, ופתר את בעיות התקציב שלה.
שלשה זמרים הופיעו בערב הזה: אמיל זריהן, קובי אלקובי ויוני רועה. אמיל זריהן הוא הסולן הקבוע והבלעדי של התזמורת. יש לו קול אדיר, נוגע ללב, שחודר עמוק לתוך הנשמה. הוא נושא היום את הלפיד שהעבירו לו גדולים כמו ג'ו עמר, שלו הוקדש הערב הזה, סמי אלמוגרבי, זוהרה אלפסיה ולילי בניש, זכרם לברכה.
קובי אלקובי, בן 15, הוא הסולן הבא. הוא נקרא 'ילד הפלא' של המוזיקה האנדלוסית בזכות קול מלאכי, שהתעצם עם העיבודים הנהדרים של מאסטרו כהן.
יוני רועה עלה אחרי אלקובי. אם זריהן ואלקובי הם הצד הקלאסי והוירטואוזי של האנדלוסית, רועה הוא הצד הקליט יותר, המקסים, של המוזיקה האנדלוסית. הקהל שר אתו והוא עושה להם שמח בלב.
הערב הסתיים בשירתו אמיל זריהן, שהעמיד את הקהל על הרגליים, על אף שחלקו ברח מוקדם כדי להימנע מפקקי הענק שנוצרו בעיר העתיקה עם תום הקונצרט.
הקונצרט של האנדלוסית הוא הוכחה למה שהיה אפשר לעשות בעיר העתיקה של באר שבע, כבר לפני 30 שנה: להפוך אותה לפנינה ים-תיכונית, כמו אותן ערים קטנות ויפות בספרד. בתי האבן, לו היו נשמרים, היו תפאורה נהדרת למוזיקה האנדלוסית, שיכולה להתערבב עם רוק ועם קלאסי.
אסור למתחם מוזיאון הנגב להישאר סגור ולשמש רק לתערוכות המתחלפות אחת להרבה זמן. אם רוצים להחיות את העיר העתיקה, המוזיאון חייב לארח הופעות כאלה בתדירות גבוהה ובימים שיתאימו לתושבים רבים, ככל האפשר. אמנות ישראל מריצה גם ערב עם יוני רכטר ונורית גלרון. אם רוצים לקרב את הפריפריה אל התרבות, ראוי שגם הוא יגיע לבאר שבע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם