ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

חוזרים לשלוט: הצצה למועדון הדאנג'ן המחודש

הדאנג'ן, מועדון הסאדו-מאזו המפורסם ביותר בארץ, חזר לפעילות אחרי שלוש שנים. יונתן אסתרקין, וניל חסר תקנה, בילה לילה בין שוטים, ליקוקי בהונות, הצלפות באחוריים ואיברים נשיים מתנפחים, וחזר לדווח

הנה כותרת: במועדון הדאנג'ן המחודש עושים סלקציה רצינית ביותר על בסיס צבע. לא צבע העור אלא צבע הבגד. ביגוד שקשור איכשהו לעולם הסאדו-מאזו - מחוכים, עור, ויניל ושאר תחפושות - אני דיילת, אתה טייס, אני אחות, אתה רופא, אני עורכת, אתה כתב - יתקבל בברכה, אבל המינימום הוא ללבוש בגדים שחורים. לפחות זה.

רק מה לעשות שהמכנסיים השחורים היחידים שיש לי הם דגמ"ח מסכן אי-שם מגיל עשרים, שלמרבה הצער מסתבר שכבר לא נסגר עליי, וכל החולצות השחורות היו בכביסה? שמתי אם כן את מבטחי בתעודת העיתונאי, וביום חמישי שעבר ב-1:00 בלילה צעדתי אל המועדון ברחוב השרון, בג'ינס ובטי שרט כחולה משל הייתי מוכן למשחק הידוע "את חניכה ואני מדריך גדנ"ע".

רגע לפני הכניסה צפיתי צרות. שומר הסף השליך מעליו שני בליינים - אחת מצודדת במיוחד, שכל חטאה היה שבאה עם סתם מיני וגופייה, והשני בא לחגוג יום הולדת במקום (!), אבל לא בשחור, אז לא נכנס.

אני, עם זאת, הייתי בטוח בכוחו של כלב השמירה של הדמוקרטיה. ובכן, כוחו של בוריס השומר רב יותר. נשארתי בחוץ כמו כלב. רק כשעמוס הבעלים בא להביא אותי נתנו לי להיכנס, והחגיגה האמיתית התחילה.

הדאנג'ן, מועדון הסאדו-מאזו הראשון בישראל, נוסד בשנת 2002 ושירת קהילה של אלפי חובבי BDSM, שם כולל למשחקי שליטה הכוללים קשירה (Bondage), משמעת (Discipline), שליטה וכניעה (Domination & Submission ) וסאדיזם ומזוכיזם (Sadism & Masochism).

בזמנו פעל המועדון בכיכר קדומים ביפו העתיקה, אולם בשנת 2007, בהוראת עיריית תל אביב ובעקבות התערבות בית המשפט, נסגר המועדון בשל מפגעי הרעש שיצר. מאז לא נפתח מועדון סאדו - מאזו במקומו, וקהילת ה-BDSM די חיפשה את עצמה.

החיפושים הסתיימו בשבוע שעבר, עת נפתח המועדון מחדש בקול תרועה, הפעם במרתף תעשייתי לשעבר ברחוב השרון 21 בנווה שאנן. המועדון אמור לפעול כעת באותה המתכונת ובהנהלת אותם הבעלים - עמוס לוי, איש עסקים ויזם היי-טק שהיה הראשון לראות את הפוטנציאל הטמון במועדון שכזה בארץ.

האמת? הלכתי למועדון בתחושה של אכזבה קודמת ממסיבות סאדו-מאזו בכלל ומהדאנג'ן המקורי בפרט, שתמיד הרגישו לי קצת צמחוניים ולא מספקים את התחושה הדקדנטית האמיתית שהיית רוצה להרגיש ממקום כזה.

איכשהו בארץ מועדונים כאלה, של כביכול פעילויות אקסטרימיות - חשפנות, חילופי זוגות, סאדו - תמיד מרגישים מעט מביכים ומעט מפוחדים, לא בועטים ממש ולכן גם לא מחרמנים ממש. הכול מרגיש סטרילי מדי.

לכן כשסוף-סוף נכנסתי למקום לאחר תקרית השומר הקפדן, דווקא הופתעתי לטובה. המועדון החדש - אולי מכיוון שנמצא בשלבי הרצה ועדיין לא מנצנץ באור יקרות או לא מאובזר בכניסה מפוארת - מרגיש הרבה יותר מחתרתי, ועל כן גם יותר נאמן לתכליתו.

המרתף התעשייתי, על קירות הבטון החשופים שלו ומיעוט הרהיטים - מרגיש לפחות ברמת הלוק, יותר הארד קור ממועדונים שאירחו מסיבות סאדו בעבר כמו הדאנג'ן המקורי, הנו לימיט ואחרים.

בחלק העליון של המקום פועל כרגע בר מצומצם למדי שמשמש בעיקר מקום מפלט מהרעש למטה. החבר'ה מבטיחים שכשהאישורים הדרושים ייכנסו לתוקף האזור ישופץ ויהפוך ללאונג' יוקרתי.

אחרי שחולפים על פני הבר אנחנו ממשיכים במורד המדרגות, כלומר עמוס עם החולצה השחורה, הכרס והקרחת ומדריך הגדנ"ע ממקודם. לא ברור מי מאתנו מתאים פחות למסיבת סאדו.

הדיבורים מדברים על מועדון מושקע ומפואר, אבל עדיין קשה לראות את זה. סקירה קצרה של המקום מגלה חורים בקיר שמאוכלסים כרגע בבובות תצוגה שמפחידות ת'שועלים, ואמורים להיהפך בקרוב לגומחות בהן יענטזו דוגמניות כמעט ערומות; משהו שנראה כמו צינור אמור לשמש בהמשך מקלחת כלוב; וממש במרכז מקובעות כרגע כורסה ומיטה שידעו ימים יפים יותר.

מעבר לכך, מתוכננת במה להופעות חיות, הקרנות די-וי-די על הקיר של פורנו עם פטיש שליטה, והחלק שלדעתי יהיה הכי מגניב - שולחן פוקר בפינה, עם דילר וכל העסק. משחקי הפוקר כמובן לא יהיו על כסף יען כי הימורים זה לא חוקי, אבל במקום מבטיחים בקריצה שימצאו איך לצ'פר את הזוכים.

בנקודה זו מביאים לי בירה ומשאירים אותי לנפשי להסתובב מסביב. התחושה הראשונית היא פשוט של נטע זר במסיבה שלא הוזמנת אליה. זה לא רק שאלת ה'כן או לא נהנה מסאדו'. אמנם אין לי שוט בבית, אבל העפתי איזו כאפה או שתיים בימיי ועצם קיומו של הפטיש לא מפריע לי.

אבל נדמה שבקהילה הזאת כולם מכירים את כולם, ולרוב באים מראש מהבית בזוגות או בשלשות, ולכן פחות עסוקים בהיכרויות חדשות. מצד שני, אולי זה פשוט הטי שרט הכחולה המטופשת שדחתה ממני את כולם.

הרוב מרגישים כמו מסיבה רגילה מסביב. קצת רוקדים ("טיינטד לאב" התנגן לו במערכת), קצת מדברים, קצת שותים, כמה מעשנים, פה ושם מישהו מלקק למישהי איזו כף רגל, ועל הבמה שתי בנות מתלטפות בכאילו פרובוקטיביות, אבל ה"שולטת כל הזמן דואגת של"נשלטת" לא ירד המחוך ויראו לה איזו פטמה רחמנא ליצלן.

אחרי שהן יורדות מהבמה עולה ציונה הדראגיסטית למופע קצרצר של כמה שירים (ליפסינג כמובן) ומוסיפה לתחושה ההזויה של ספק סדום ועמורה ספק הבכורה של הסרט "זוהי סדום". כאמור, בסך הכול העסק נראה די רגוע עדיין, מה גם שעקרונית לפחות יש איסור על קיום יחסי מין במועדון, וכל העסק אמור להיות סוג של פור-פליי אחד גדול. מבטיחים שיתחמם בהמשך.

כדי לנסות לקבל תמונה מהצד על המקום גררתי החוצה את סיוון (שם בדוי) לשמוע מה גורם לה לבוא למקום כזה. היא עובדת בעבודה רגילה, בכלל בחורה רגילה, לא הולכת לכאלה בדרך כלל, זה יום הולדת של חבר מהעבודה, נראה לה נחמד. יותר קיצוני ממסיבות רגילות. מתי משיעמום. בכוחותיי האחרונים אמרתי תודה וגירשתיה. מסתבר שפקאצות יש בכל מקום.

ניסיתי אחת אחרת. גותית עם שיער ארוך וכנראה תת-תזונה שישבה על הבר ומישהו ליקק לה את הבוהן. "רוצה לספר קצת איך ההרגשה?", שאלתי, "לכתבה בעיתון".

היא הסתכלה עליי כאילו נפלתי מהשמים. "עכשיו?", היא שאלה, "אתה לא רואה שאני עסוקה?". רק כדי שיובן - העיסוק שלה כלל כאמור נענוע הבוהן בפה של הדביל מלמטה, ומדי פעם היא איפרה לו את הסיגריה בפה. אכן, דורש ריכוז. בקיצור, נפנפה אותי.

הניסיון השלישי לעומת זאת צלח. זמרת הסאדו המיוחדת "שלהבת" בשמה הבימתי שמחה לשמוע שיש עיתונאי ושמחה לנדב פרטים. היא בת 27, עובדת למחייתה באורנג', שזה סוג של סאדו-מאזו מסוג אחר. למדה בעבר בבית צבי ובניסן נתיב, אבל הבינה שהיא נועדה להיות זמרת, ומה שהכי מדליק אותה ככזו הם שירים שמוקדשים לעולם הסאדו.

לא פחדת אף פעם שלא יתייחסו לשירים אלא לעטיפה החיצונית? לגימיק?
"זה לא נפרד. השירים והעיסוק בסאדו הולכים אצלי ביחד. שניהם חלק ממני ומביעים אותי. אי-אפשר להתייחס רק לצד אחד בכל מקרה".

לא מבין מה זה אומר - "העיסוק בסאדו מביע אותך". סאדו זה טעם מסוים ביחסי מין, או-קי, לגיטימי, אבל איך זה יכול להביע מישהו?
"אני לא מסכימה. סאדו הוא הרבה יותר מרק טעם במין. זה עניין של חופש, של יכולת להתחבר לפנטזיה, לצאת מעצמך ומהעולם הרגיל לתקופה מסוימת, לבחור להיות מי שאתה ומה שאתה אוהב בלי גבולות. מבחינתי זה כמו דת.

"המשפחה שלי לדוגמה מאוד לא מאושרת מהחשיפה שלי בתחום הזה וניתקה אתי קשרים, וזה לא קל, אבל מבחינתי זה לא משהו שאפשר לוותר עליו כי זה הרבה מעבר להעדפה במיטה. זה חיים שלמים".

בתור ותיקה, איך היית מדרגת את המסיבה של היום? את הדאנג'ן המחודש?
"ככל שהשעה מתאחרת זה נעשה יותר קיצוני. בשבוע שעבר היו כמה דברים ממש קיצוניים, אבל בגדול ברור שהמועדון הזה הוא לא הדבר האמיתי כי לא מקיימים יחסי מין וכי רוצים לפנות לקהל ונילי (וניל - מי שאינו עוסק בסאדו-מאזו, י"א). גם אז המועדון הזה שימש לדעתי כסוג של פורפליי גדול. בוא נגיד שהחגיגות האמיתיות קורות אחרי שאנשים חוזרים מפה".

אחרי השיחה עם שלהבת אני חוזר לאולם הראשי, ומגלה שהאווירה בהחלט מתחממת כמובטח עם חלוף הדקות. הפורנו על הקיר נעשה הארד קור למדי וכך גם המופעים. עכשיו על הבמה בחורה לא גבוהה זוכה לסוג של בדיקה מקיפה מאחד עם משקפיים ושיער ארוך שנראה קצת כמו מיסטר דאטה מ'סטאר טראק', רק פרוע.

היא עומדת שם חשופת שדיים, והוא בסבלנות של רופא שיניים בוחן את האביזרים שלו אחד אחרי השני בכובד ראש, ובסוף בוחר במין מסגרת ברזל מתכווננת שמשמשת אותו כדי לבחון אם ניתן לתת לחזה שלה צורה של קופסת נעליים.

אחר כך, באותה קפדנות וכובד ראש, הוא מצליף באחוריה החשופים כשכל מצחו מכווץ בריכוז ואז - טוב, קשה לכתוב בעיתון מה היה אז - נגיד רק שהיה מעורב חפץ שמניחים אותו בנקודה מסוימת בגוף הנשי ואז מנפחים ומנפחים ומנפחים.

העניין המרנין ביותר היה שכמעט אף אחד לא הסתכל. אנשים מסביב המשיכו לרקוד ולשתות כמו כלום, ובפינה עכשיו אפשר היה לראות את הבחורה ממקודם יורדת לחברה שלה כששניים מחזיקים להיא את הרגליים מפוסקות. ככה. מין אוראלי קבל עם ועדה.

במקביל שלהבת, שקודם נראתה כה שפויה, תלויה כמו עכביש על איזו רשת ברזל צורחת ומבצעת מעשה מגונה בקיר שמתחתיה בתנועות שברור שלמדה בשיעורי תנועה בניסן נתיב. אני מתחיל לחשוב שהבעיה היא אצלי. מסיבת כיתה בחטיבת הביניים או מסיבת סאדו פרועה. האאוט-סיידר נשאר אאוט-סיידר, אבל לחבר'ה נראה שיש בהחלט בית חדש.

"במקור הרעיון הגיע אליי לגמרי כיוזמה עסקית להשקעה", אומר עמוס לוי, גרוש פלוס שתיים, בעבר איש היי-טק והיום יזם נדל"ן והבעלים והמייסד של הדאנג'ן - המקורי והמחודש.

"חשבתי שזה משוגע לגמרי, אבל עם השנים פשוט נשאבתי לעולם הזה, למרות שאישית אני לא קשור לעולם הסאדו, לא פעיל בקהילה מה שנקרא, אלא ונילי לגמרי. החבר'ה מהקהילה שמכירים אותי גם נהנים לצחוק עליי שאני כזה. ונילי ומשעמם".

מה האתגר הכי גדול שעומד בפני הדאנג'ן המחודש?
"למקום ביפו שנסגר, במבנה הטורקי ההוא, היה יופי מיוחד שהתאים לעניין. המקום הנוכחי הוא חסר ייחוד ועלינו מוטלת המשימה להפוך אותו לכזה ולגרום לאנשים לזכור שהוא קיים ולהתרגל לזה שהוא מועדון הבסיס שלהם וגם להביא אנשים לאו דווקא משוגעים לדבר שיבינו שסאדו זה לא איזה פגע חברתי".

למה בעצם נסגר המועדון הקודם?
"כמו שנסגרים כל המועדונים בתל אביב... השכנים התלוננו על הרעש".

אז לא קשור לסאדו?
"לא. היו כאלה שלא אהבו שהיינו שם, אבל העניין הבסיסי היה שבאותו בניין ממוקמות כמה גלריות וכמה יחידות סטודיו שהוסבו למגורים. הדיירים - או אלה שהתיימרו להיות דיירים, כי לדעתי לא גרו שם בכלל - התלוננו לעירייה, והעירייה פשוט לא אפשרה להמשיך.

בנוסף, המשרד לאיכות הסביבה טען שיש שם זיהום רעש. במקביל אני נסעתי לחו"ל לצורכי עבודה אז לא היה מי שימשיך להיאבק או יפתח מקום חלופי, אז הוא נסגר".

מה עשו בקהילה בזמן שהדאנג'ן היה סגור?
"בהתחלה הלכו למסיבות למועדון הנו לימיט עד שהבעלים שלו עבר למוסד אחר במדינת ישראל - דאנג'ן אמיתי (לוי מתייחס פה בציניות לבעלים של מועדון נו לימיט רוני גלילי, שהורשע באונס שתי צעירות ב-2009 ומרצה כיום עונש מאסר, י"א), והיו כל מיני ליינים של סאדו במועדונים שביום-יום הם מועדונים רגילים כמו מקסים ודומיו, אבל נשאר צימאון למקום שהוא על טהרת הסאדו ומהווה בית לקהילה. זה יותר נכון לתחום שיהיו מועדונים שמתמחים בזה ולא להתארח במקומות אחרים שמזוהים עם סוג אחד של קהל כי הערבוב לא תמיד הולך יחד.
מה אתם מתכננים לעתיד?
"קודם כול באמת לבנות את המועדון כמו שאנחנו מתכננים והראו לך. לשפץ, להפוך את הכול למפואר. עשינו כמה ערבי הרצה כדי לראות תגובות, ומפה נמשיך. יהיו ערבים סגורים יותר ואקסטרימיים, שיפנו לחברי קהילה יותר מסורים, ויהיו ערבים שיפנו יותר לקהל רחב או סקרן.

"אנחנו גם מתכננים ימים של ערבי נושא, שזה תמיד אהוב עליי כי צבעוני מאוד לראות את התחפושות. הקרוב יהיה בשבוע הבא: ערב של 'זונות ונהגי משאית'".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...