בחינת בגרות: צליל סלע מנסה לשכוח את ריו פרדיננד
קבלו את צליל סלע מהרצליה בגרסתה החדשה: לא עוד דוגמנית קלת דעת אלא סטודנטית לפסיכולוגיה; לא עוד בליינית הוללת אלא מורה פוטנציאלית למתמטיקה. ריו פרדיננד? אם אין לכם בשבילה אקדמאי עד גיל 30, אל תדברו איתה על זוגיות. ותפסיקו לחשוב שהיא ריקנית
אך בחלוף חודשים ספורים הבינה סלע כי הפרסום לא הפך אותה לדבר הבא בעולם הדוגמנות. נכון, פה ושם יש איזה קמפיין, אבל לא מעבר לכך. מסיבה זו היא בוחנת בימים אלה אפשרות לפתוח בקריירה חדשה: מורה בבית ספר יסודי. "אני מתה על ילדים, וכבר לימדתי בעבר בבית ספר", היא מפתיעה. "הייתי מורה לאמנות, וזה היה ממש כיף".
אם כוונותיה אכן יתממשו, לא בטוח מי ייהנה יותר להגיע לבית הספר – סלע או התלמידים. מאז ששמוליק קראוס שר שירי אהבה למורתו, לא הייתה מורה שתהפוך למושא הפנטזיות של תלמידיה – אם לא לוקחים בחשבון את הדוגמנית קרן מיכאלי.
כך או כך, קבלו את סלע בגרסתה החדשה – לא עוד דוגמנית
לפני שבועיים הצטיידה סלע בקטנוע חדש, שאותו קנתה בהנחה בעקבות קמפיין ליבואנית אופנועים. אך הצילומים הללו היו חריגים. את פרנסתה בימים אלה היא מוצאת בעיקר כיחצ"נית של מועדון הסאבלט בתל אביב. "אני לא משתגעת על העבודה הזו", היא מתוודה. "זה בעיקר עוזר לי לממן את הלימודים".
ומה עם דוגמנות?
"מבחינתי, הכול כרגע תקוע. כרגע אני לומדת, ועד שאסיים את התואר הכול יישאר תקוע. אני כרגע בין עבודות ומנסה לחפש את עצמי".
כשבודקים בגוגל את השם שלך, הדבר העיקרי שעולה זה הרומן עם ריו פרדיננד. זה מה שיזכרו ממך בסופו של דבר?
"זה עוד לא הזמן לשאול. תשאל אותי בעוד שנה או שנתיים. אני לא חושבת שהגעתי לנקודה הזאת שאפשר כבר לסכם את הפרשה הזאת".
הפרשה עם פרדיננדעשתה לך טוב או רע?
"האמת, זה עשה טוב מהבחינה הזו שהפרסום נתן דחיפה לקריירה שלי ושם אותי על המפה. קיבלתי כמה קמפיינים שהכניסו לי כסף".
אבל היו גם פרסומים פחות מחמיאים שנלוו לפרשה הזאת.
"נכון, אבל עכשיו זה לא מזיז לי. הדבר הרע בפרשה הוא שכל הפרסומים הללו יישמרו בארכיונים ואם אני ארצה עוד חמש שנים להתמקד בתחום הפסיכולוגיה, תמיד יכולים לשלוף את זה. מהבחינה הזאת אני רואה את זה כשלילי. זו לא הייתה תקופה שאני מתגעגעת אליה. לא יכולתי לצאת מהבית".
את האמת, חשבת שההצעות יזרמו אלייך ושתזכי לפריצה הגדולה?
"לא. אני אגיד לך את האמת, כשהגעתי לתכנית הריאליטי 'הדוגמניות', חשבתי שאחרי כמה חודשים ישכחו אותי. אז הנה, החיים מפתיעים. כל הזמן דברים קורים".
ב"דוגמניות" בלטה סלע מההתחלה. משהו בה גרם ליתר המשתתפות לפתח כלפיה אנטגוניזם. "מההתחלה היה לי יותר חשוב להציג את עצמי בתור הדוגמנית החכמה", היא אומרת. "היה חשוב שיידעו שאני לא סתומה. זה לא שמפריע לי מה אנשים חושבים עליי, אבל למדתי שככל שאני פחות מחשבנת על דברים שאני אומרת, כך אנשים יותר מעריכים אותי".
והיום, איך את מציגה את עצמך, כדוגמנית או כסטודנטית?
"כסטודנטית לפסיכולוגיה. זה הרבה יותר מייצג אותי. לגבי הדוגמנות, אין לי ציפיות מהתעשייה הזאת".
פרסום הרומן עם פרדיננד תפס את סלע רגע לפני נסיעה גורלית לסין. "הייתי אמורה ללכת שם למפעל של הוצאה לאור", היא משחזרת. "כבר הייתי עם מזוודה ארוזה. ואז הכול התפוצץ. כתבים מכל העולם הגיעו אליי והפרשה הזו הגיעה עד סין. ואז, יום לפני הטיסה, התקשר אליי מנכ"ל החברה ואמר לי: 'אני לא יכול לדבר יותר מדי, אבל הגענו למסקנה שזה לא מתאים'".
אז מה עכשיו, מחפשת כיוון בחיים?
"כן. אני עדיין מחפשת את הקריירה שתגרום לי לרוץ לעבודה בבוקר. ויש לי כל מיני דברים על הפרק. האמת, הייתי רוצה לחזור להיות מורה. לפני שנה הייתי מורה לאמנות בשכונת התקווה".
ואיך התלמידים התנהגו? הם היו בשקט?
"הם היום ממושמעים".
איך הצלחת לשכנע אותם לשמור על השקט בכיתה?
"פשוט מאוד. אמרתי להם שאם הם יעשו בלגן, אני אלך ולא אחזור. אז כולם שתקו. זה היה מאוד מעניין וגם כיף. אבל אחרי הסיפור עם ריו פרדיננד, לא היה לי נוח עם עצמי".
למה?
"כי יצאו פרסומים בעולם, והכתבות בלונדון הקצינו את זה. תיארו איך הוא שם יד פה ואיך הוא נגע שם. ונזכרתי בילד קטן, שבא אליי אחרי 'הדוגמניות' ואמר לי: 'ראיתי את הפרק שהיית בו בתחתונים ובחזייה'. אז התרחקתי מזה קצת. חשבתי, מה הילדים יגידו. אולי זה לא טוב. אבל אני לא פוסלת שאחזור לתחום. רק השבוע קיבלתי שלושה מיילים עם הצעות לחזור ללמד. הציעו לי להיות מורה לאמנות ולמתמטיקה".
את אוהבת ילדים?
"אוהבת בטירוף. בכלל, אני פתוחה לשינויים. אפילו השתתפתי באודישן לסרט 'פעם הייתי' של אבי נשר והגעתי לשלבים הסופיים. בסוף נבחרה מישהי אחרת".
עד שסלע תצטייד, אם בכלל, בגיר ובספוג ותלמד ילדים, היא משקיעה בלימודים של עצמה. עיסוקה העיקרי בימים אלה הוא לימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. "בשיעור הראשון בקורס המבוא כל אחד הסביר למה הוא הגיע ללמוד פסיכולוגיה", היא מספרת. "כל אחד אמר 'אני מקווה לנתח את עצמי'. אני הייתי היחידה שאמרה 'לא בא לי לנתח את עצמי. אני כאן כי מעניין אותי לדעת למה בן אדם מתנהג כמו שהוא מתנהג'".
מה זאת אומרת?
"אני מתעניינת במדעי ההתנהגות, כי אישיות זה דבר מורכב וזה מסקרן אותי. אני אסביר לך: כשהייתי ב'דוגמניות', הבחנתי בכל מיני תהליכים חברתיים ורציתי להבין אותם. כולם שם היו נגדי ולא אהבו את מה שאני אומרת ועושה. אבל ידעתי שאחרי שאחזור הביתה, כולם יבינו אותי. יחד עם זאת, תמיד חשבתי למה אני היחידה שחושבת אחרת מכל השאר".
ויש לך מסקנות? את יכולה עכשיו לנתח את עצמך?
"אני חושבת שאני מושכת אש באופן כללי. זה האופי שלי".
למה, כי את מנסה למשוך תשומת לב?
"הסיבה ששנאו אותי הייתה כי החלום של הבנות בתכנית היה להיות דוגמניות. ורק לי לא היה אכפת אם אהיה דוגמנית או לא. שמעתי אז כל מיני סיפורים על בנות שהתחילו לעשות תצוגות מגיל ארבע, אבל כל הבנות האלה הודחו והלכו הביתה, ורק אני נשארתי. אני לא אשכח את האייטם הכי נוראי שכתבו עליי אחרי שעזבתי את סוכנות יולי ועברתי לרוברטו. כתבו עליי שאי אפשר היה להסתדר איתי, ולכן בסוכנות יולי החליטו להעזיב אותי. זה היה פרסום נוראי, האייטם הכי נוראי שהיה לי בחיים".
נוראי? מה כבר כל כך נוראי בדברים האלה?
"כי זה יצר תחושה בתעשייה שלא כדאי לעבוד איתי, שאני בלתי נסבלת. זה היה אייטם מזעזע שנועד לשרוף בנאדם. כל אייטם אחר מקובל, אבל זה היה פשוט דבר רע".
במהלך הצילומים של "הדוגמניות", הצטיירה סלע בתור "המועמדת הערבייה", בשל העובדה שסבה, אביו של אביה, היה דרוזי. סלע, שנולדה להורים יהודים ונטולת כל קשר לעדה הדרוזית, לא אהבה את המיתוג הזה. "סוכנת הדוגמניות בטי רוקאווי, שפגשה אותי בתיכון, אמרה לי שהיא רוצה להפוך אותה לדוגמנית", היא מספרת. "היא אמרה לי שהקטע הדרוזי זה גימיק. בכל מקרה, לא פניתי אז לתחום כי המשכתי ללמוד והלכתי לצבא. כשהתחלתי להתפרסם, הבנתי שזה בכלל לא הסיפור שלי אלא של אבא שלי, אז מה לי ולזה?".
מאז זכתה סלע לפרסום, הוא נודעה כבחורה הוללת אשר מבלה במסיבות ונראית במקומות הנוצצים. אך מבחינתה האישית, מדובר בתדמית שהיא רחוקה מהמציאות. "אני לא בן אדם של מסיבות", היא מבהירה. "זה לא דבר שמעיף אותי. אני בכלל לא אוהבת לשתות".
איפה את בעיקר מבלה?
"בתל אביב. אני בעיקר אוהבת את ה-וי.איי.פי בסינמה סיטי. נוח לי לגור בהרצליה. זה קרוב לתל אביב ואתה ישן בשכונה שקטה. אני לא יכולה לגור ברעש".
ומה עם בן זוג? את רואה את עצמך, כמו דוגמניות רבות אחרות, קושרת את חייך עם כדורגלן?
"זה שטחי לומר את זה. יש המון דוגמניות, כמה מהן יוצאות עם כדורגלנים? מה שכן, דוגמניות יוצאות עם אנשים מהברנז'ה כי יותר נוח איתם. מבחינתי, אני מחפשת מישהו שיהיו לו תחומי עניין משותפים לשלי. שיהיה על מה לדבר איתו. בן אדם שאפשר לנהל איתו שיחה על הכוכבים ומשהו מעבר להם".
ומה לגבי מראה חיצוני?
"זה פחות חשוב. חשוב לי שלא יהיה מבוגר מדי. מציעים לי אנשים בני 30 ומעלה, אבל אני עדיין ילדה. אנשים בגיל הזה אני פוסלת על הסף. אני רוצה מישהו בטווח הגילים 27-24, ושיהיה אקדמאי".
עד כמה את מחוברת להרצליה?
"אני לא מחוברת כל כך. אני יכולה לומר לך שכל הבנות שהיו איתי בתכנית 'הדוגמניות' קיבלו חשיפה ותמיכה מהעירייה שלהן, חוץ ממני בהרצליה. אני הייתי צריכה לפנות לעיתונים כאן שיכתבו שאני מתמודדת. פניתי לעירייה כדי שאנשים שם יעזרו לי בתמיכה, אבל הם לא עשו כלום. וזה למרות שייצגתי את העיר. מי שבעיקר עזרה לי זאת אחותי התאומה, שיר, שיחד הדפסנו סטיקרים. והאבסורד הוא שהגמר התקיים בהרצליה, העיר שלי".
(עיריית הרצליה: "בעירייה מעולם לא התקבלה פנייה מצליל סלע").
ומה היום, העירייה כבר מפרגנת לך?
"לא. באחד הראיונות שעשו איתי רצו לצלם אותי במגרש הכדורגל, אז ביקשתי מהעירייה רשות. הייתי צריכה לרדוף אחריהם עם 80 אלף טלפונים, והם ענו לי שהם צריכים לבדוק את הנושא. לא קיבלתי מהם תשובה".
את חושבת שמתנערים ממך?
"אני חושבת שלא פועלים נכון ולא יודעים לנצל את מה שיש להם".
את מכירה את יעל גרמן?
"לא באופן אישי. אבל בכל שנה, ביום כיפור, היא פוגשת אותי בבית הכנסת ואומרת: 'אני עוד זוכרת אותך כשהיית ילדה'. איך את זוכרת, אם הייתי בכלל בארצות הברית בתור ילדה?".
את חושבת שיכולת לתרום לעיר?
"בטח. תראה, יש מקומות שיש התארגנויות של צעירים, אז הם עורכים מסיבות חוף, מעירים את העיר. בהרצליה יש משהו רדום. יכולתי לערוך סיור במקומות הבילוי בהרצליה, לקדם את העיר. אני, באופן אישי, לא צריכה את זה. חבל רק שבעירייה לא עובדים נכון".
איפה נראה אותך בעוד חמש שנים?
"נשואה עם חמישה ילדים. טוב נו, אני מוכנה להתפשר גם על ארבעה. בכל מקרה, אני בעד נישואים. אני לא רוצה להיכנס לסטטיסטיקה של הגירושים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם