משה אבוגזיר: הגוף אמנם בפלורידה אבל הלב בבאר שבע
למרות שהוא מתגורר בארצות הברית כבר 20 שנה, משה אבוגזיר מרגיש שהוא שייך לבאר שבע. אחד מגדולי כדורגלני הפועל באר שבע בכל הזמנים עוקב אחר הקבוצה גם מרחוק וכואב את מצבם של השחקנים המקומיים. ראיון בביקור מולדת
מי שיקרא את דבריו, יכול לחשוב שהוא לרגע לא עזב את העיר ובעיקר לא את הפועל באר שבע. כמו רוב שחקני העבר הגדולים של הקבוצה, גם לו כואבת מאוד העובדה שבקושי משחקים בה שחקנים מקומיים ומכך שחבריו לא השתלבו בצוות המקצועי והניהולי של המועדון.
מה שבטוח, אף אחד לא יכול לחשוד בו ולומר שדבריו נאמרים בגלל תסכול אישי ובגלל שלא נמצאה לו משרה במועדון או משום שאחד מבניו לא משחק בקבוצה, אלא רק ממקום של תושב ארצות הברית, שלא מפסיק לאהוב את קבוצתו גם מרחוק.
אבוגזיר (55), מתגורר בעיר נייפלס, שבמדינת פלורידה, יחד עם אשתו זהבה וילדיו עידו ואיתן. אחת הסיבות העיקריות למעבר מישראל הייתה בכדי לפתח את הקריירה הספורטיבית של שני בניו, שבחרו להתמקד דווקא בטניס. השניים, שהיו בעלי פוטנציאל להגיע רחוק, לא הצליחו להתברג גבוה במשחקי הסבב העולמי ונאלצו לבחור בקריירות של אימון.
עידו, כבר בן 32, יש לו שני ילדים והוא מנהל מרכז טניס בנייפלס. איתן, 27, מנהל אף הוא מרכז טניס, בעיר ההימורים לאס וגאס, שמשה, אגב, מעולם לא היה בה. הוא כן היה, פעמיים, בניו יורק. הפעם האחרונה שלו בניו יורק הייתה יום לפני הפיגועים במגדלי התאומים, אותם הוא ראה ב-10 בספטמבר 2001, פחות מ-24 שעות לפני נפילתם כתוצאה ממעשה טרור חמור.
משה אבוגזיר עובד בתור נהג לימוזינה. נוסעיו ודאי לא מתארים לעצמם, שזה שאוחז בהגה היה פעם אחד מכוכבי הכדורגל הגדולים של מדינת ישראל. למעט שתי עונות, בשלהי הקריירה, בהן שיחק במכבי יבנה והכח רמת גן, הוא היה הגרזן בקישור של הפועל באר שבע. כול השחקנים במדינה ידעו שלא כדאי להם להתקרב לאבוגזיר הגוזר, שבמהירות יכול היה לשלוח אותם לטיפול אורטופדי בבית החולים.
אומנם הוא היה שחקן הגנתי, אבל פעמים לא
הבישול המפורסם ביותר שלו היה במחזור ה-23 של עונת 1974/75, שבעה מחזורים לסיום. באר שבע התמודדה נגד בית"ר תל אביב, בבלומפילד (לעיני עשרת אלפים צופים, מרביתם באר-שבעים), בידיעה שהפסד יוריד אותה מהמקום הראשון לטובת מכבי נתניה ויפגע בסיכוייה לזכות באליפות ראשונה והיסטורית.
התל-אביבים הובילו 0-1 והיו קרובים לניצחון, עד שלקראת הסיום קיבל אבוגזיר מסירה במרכז השדה מאליהו עופר, התקדם ומסר את הכדור למלך השערים, אפריים צבי, אשר בעט במהירות למרכז השער, שיוויון 1-1 דרמטי שהותיר את באר שבע בפיסגה.
השבוע, בין מפגש עם חבריו לעבר בהפועל באר שבע, לבין בילוי עם משפחתו, התפנה משה אבוגזיר לראיון בעיתון. "ההבדל הגדול בין ארצות הברית לישראל, זה הרוגע והשלווה. בניגוד למה שקורה בארץ, שם מילת המפתח היא שלווה", פותח אבוגזיר את דבריו.
איך אתה מעביר את הזמן בארץ?
"נהנה עם המשפחה ומהקרבה לאמא שלי, לאחים ולאחיות. חוץ מזה, אני מבקר הרבה חברים שלי מהכדורגל. נפגשתי עם יושבי הראש של הקבוצה בעבר: נעים ברזני ורן פסח. עם השחקנים שלום אביטן, רפי אליהו ואברהם נומה. שתיתי קפה אצל שלמה אילוז ואכלתי שיפודים אצל אליהו עופר.
"אפילו אלון בן דור הגיע במיוחד לבאר שבע (גר באבן יהודה שליד נתניה) כדי להיפגש איתי.
"בערב שבת, הלכתי לבית הכנסת בשכונת נאון לון ופגשתי שם את דוד בונפלד, שרון אביטן ומיקי עטיה. זה כיף לראות שעדיין כולם אוהבים אותי. מסתבר, שיש עדיין אנשים שזוכרים אותי מהתקופה ההיא. אנשים שאני לא מכיר, באים ושואלים אותי: 'אתה משה אבוגזיר מבאר שבע'? אפילו בארצות הברית זה קרה לי כמה פעמים".
מה אומרים לך כול האנשים האלה?
"האמת, הם בעיקר אומרים: 'יא חאסרה על הימים'. רואים שבאמת אנשים מתגעגעים לתקופה שלנו ונהנים לדבר איתי עליה".
אתה עדיין עוקב אחרי הפועל באר שבע?
"לא משנה איפה אני, אני תמיד חייב לדעת מה קורה עם הקבוצה. אין מה לעשות. למזלי, היום יש אינטרנט וגם האחים שלי תמיד מעדכנים אותי בטלפון. לצערי, כואב לי מאוד המצב של הקבוצה היום. כואב לי שאין בה כמעט באר-שבעים, שחקנים ואנשי צוות. באר שבע זאת עיר של כדורגל. יש פה כול מה שצריך כדי להצליח, אבל הצעירים הולכים לנסות את מזלם במקום אחר".
למה זה קורה?
"בעיקר בגלל המאמנים. מביאים לפה מאמנים מבחוץ. המאמן יודע שאם תוך שבועיים הוא לא יביא הצלחות, הוא כבר יהיה מועמד ללכת הביתה. אז בא מאמן, מפחד על המקום שלו, ומביא סוללה של שחקנים תל-אביבים. השחקנים באים לפה בשביל הכסף, לא בשביל הסמל".
איך זה שעבר כל כך הרבה זמן מאז האליפויות והקבוצה לא זכתה באליפות?
"הבאר-שבעים, היו אז עם מיוחד. כולנו גדלנו ביחד. השכן שלי מצד ימין, היה רפי אליהו. מצד שמאל, היה גר מאיר ברד. מאחורי היה גר שמואל אדמון (בשכונה א'). היו אומרים עלינו שאנחנו רבים אחד עם השני, אבל היינו עולים למגרש האחד בשביל השני.
"חוץ מזה, לנו נתנו צ'אנס אמיתי להראות את היכולת שלנו. עלינו כמה חבר'ה ביחד מהנוער והוותיקים יותר, כמו אליהו עופר ומאיר ברד, עשו הכול כדי שנשתלב. הם נתנו לנו להרגיש שאנחנו חלק מהם. זאת גם הייתה הוראה של ההנהלה.
"אני אישית זוכר שמאמן הנוער, חיים סנה ז"ל, ממש התחנן בפני אלי פוקס, מאמן הבוגרים, שייתן לי לשחק. אלי היה עונה לו: 'אני רוצה שמשה יישב אצלי על הספסל במשחקים. שירגיש מקרוב מה זה הפועל באר שבע'. היום זה כבר לא קורה".
מה דעתך על בעלת הבית של הקבוצה, אלונה ברקת?
"לדעתי, היא אשה יוצאת מן הכלל. הבעיה היא, שהסובבים אותה מנצלים אותה לרעה. ייקח עוד זמן שהיא תבין בדיוק את כול מה שקורה בכדורגל. אשה כזאת היא ברכה לעיר. היא רק צריכה לערב אנשים מהעיר, בכדי שהקבוצה תצליח. כדי שהצבע האדום האמיתי יחזור לעיר.
"היא בדרך הנכונה. ראיתי שהביאו לפרסומות את אמציה לבקוביץ' ורוני מוסקוביץ'. שמעתי גם שמתכוונים לחזור לשחק בתלבושות של עונת האליפות. היא צריכה להמשיך כך. הבאר-שבעים הם פלוס ולא מינוס. הפועל באר שבע שייכת לבאר שבע, לא לתל אביב. עכשיו רוב השחקנים שם מגיעים מאזור תל אביב וזה חורה לי. צומחים פה נערים מוכשרים בקילוגרמים, רק צריך לדעת לקטוף אותם".
בחורף האחרון הוא נבחר להיכנס להיכל התהילה של הפועל באר שבע. הבחירה ריגשה אותו מאוד: "תמיד כיף לדעת שזוכרים ומוקירים את מה שעשית פעם. אני באמת מקווה, שבעתיד יזכרו שחקנים נוספים, שיובילו את הקבוצה להישגים. הלוואי ונחזור לצמרת. הפועל באר שבע צריכה להיות בין ארבע הקבוצות הכי טובות בארץ. עם יותר מעורבות באר-שבעית, זה גם יקרה".
עם כול האהבה להפועל באר שבע, אבוגזיר עוקב גם אחרי מכבי באר שבע, שאחיו הגדול, אפריים אביגדור (59), הוא יושב ראש מחלקת הנוער שלה: "אפריים עושה עבודה יוצאת מן הכלל. עם יד על הלב, ברור שהייתי מעדיף שהוא יעשה את אותה עבודה בהפועל באר שבע, אבל כול אחד בוחר את הדרך שלו. הוא דוגמה שמייצגת את המצב. הוא גדל והתחנך בהפועל באר שבע, אבל בסוף לא מוצא את עצמו שם וצריך לפעול ממועדון אחר. חבל".
כול קיץ מדובר על כך שאפריים, אחיך, יהיה הבעלים של מכבי באר שבע. לדעתך זה יצא לפועל?
"במדינה כמו שלנו, הכול יכול להיות. אני, בכול אופן, הייתי רוצה לראות אותו עושה את מה שהוא יודע בהפועל באר שבע. שם חונכנו".
מה קורה עם הקריירה של האחיין שלך, זיו אבוגזיר?
"עוד דוגמה טובה. הוא נפל בין הכיסאות, כמו הרבה שחקנים צעירים וטובים. באו מאמנים, שאין להם שום ערך להפועל באר שבע ולמה שהיא מייצגת, ולכן הוא היה צריך לנדוד. ברגע שמתחילים לעבור קבוצות, אוטומאטית היכולת נפגעת.
"אני בטוח שאם זיו ובני נוער אחרים, היו מקבלים הזדמנות בהפועל, הם היו מצליחים. תראה את מכבי חיפה. כבר 20 שנה היא שולטת בכדורגל הישראלי וזה בגלל שתמיד בונים שם קבוצות צעירות. לצערי, לילדים שגדלים פה, לא מתייחסים".
לסיום, משה, יש סיכוי שתחזור לגור בארץ, בבאר שבע?
"אני אוהב את ישראל ואת באר שבע. אומנם הגוף הוא בפלורידה, אבל הראש והלב נמצאים פה בבאר שבע. בנוגע לעתיד, אי אפשר לדעת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם