מנהל פסטיבל קול המוסיקה מסיים תפקיד באקורדים צורמים
מיכאל מלצר, מנהל פסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון זה 11 שנים, מסיים תפקידו על רקע סכסוך מר עם המועצה האיזורית: "עם הזמן הייתה התערבות גסה בתכנים". בנוסף טוען מלצר להתנהלות כספית בעייתית של המועצה. המועצה: "מעדיפים שלא להגיב"
הקהל הרב, שהגיע כמדי שנה לפסטיבל שהתקיים במשך שבוע והסתיים ביום שני האחרון, פקד את אולמות החזרות, את הסדנאות ואת כיתות האמן של האמנים ושל ההרכבים מהארץ ומחו"ל, עקב אחרי קורס הקיץ הבינלאומי של חניכי האקדמיה למוסיקה ולמחול מירושלים, והאזין בקשב רב לקונצרטים הרבים, שבחלקם בוצעו יצירות חדשות בהופעת בכורה.
הצלילים הצורמים נבעו מחילוקי דעות קשים שהתגלעו בין המנהל האמנותי של הפסטיבל בעשור האחרון, מיכאל מלצר, לבין המועצה האיזורית גליל עליון ומנהל מחלקת התרבות שלה, חגי אגמון מקיבוץ מעין ברוך, שמכהן גם כמנכ"ל הפסטיבל.
חילוקי הדעות הובילו לכך שעוד בטרם החל הפסטיבל, הודיע מלצר על פרישתו מהניהול האמנותי של המפעל המצליח הזה מיד בתום האירוע הנוכחי. בשיחה עמו מסתבר, כי המועצה ניתקה עמו את הקשר כבר בחורף האחרון, אך המשך העסקתו נכפה עליה בלחץ הוועדה הציבורית של הפסטיבל.
"עד היום לא כל כך ברור לי מה קרה", אומר מלצר בביתו בירושלים, "ואף אחד לא רוצה לדבר על זה איתי
ובכל זאת הוא מעלה סברה שנשמעת תמוהה למדי: "בשנה שעברה, שנת רבע היובל לקיום הפסטיבל, הוחלט במועצה להעניק תעודות הוקרה לכל מי שתרם לקיומו במשך כל השנים. התעודות הוענקו ליוזמת עדית צבי, שהיא המנהלת הראשונה של הפסטיבל; למנהל האמנותי שהיה לפני אבי חנני; לאנשי תרבות שליוו את הפסטיבל ובהם מיכל זמורה-כהן, רעיה זמרן ויחיאל לקט; למנכ"ל הפסטיבל חגי אגמון ואפילו לראש צוות הנהגים יחיאל.
"אני הוזמנתי לערב הזה, ולא הוענקה לי תעודת הוקרה. יכול להיות שאנשי המועצה נעלבו מזה שהם לא נתנו לי תעודת הוקרה, וזה מה שגרם להם לנתק מגע איתי?".
אתה מתכוון לזה ברצינות? אולי אתה נעלבת?
"לא נעלבתי, אבל אין לי הסבר יותר טוב מזה".
פסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון נוסד בשנות השמונים על ידי עידית צבי, פסנתרנית עובדת קול המוסיקה ברשות השידור שהושפעה מביקורים בפסטיבלי מוזיקה בעולם, וחשבה שמן הראוי לקיים פסטיבל כזה בארץ. הרעיון עלה בקנה אחד עם רצונה של המועצה האיזורית הגליל העליון לפתח את התיירות באיזור.
לאחר סיורים של צבי ברחבי המועצה, נבחר קיבוץ כפר בלום לארח את הפסטיבל בשל השילוב הנכון של נוף מקסים ואולם בסדר גודל מתאים. להגשמת הרעיון חברו מנהליה של צבי ברשות השידור: מנהל קול המוסיקה אבי חנני ומנהלת חטיבת המוזיקה, מיכל זמורה-כהן, וכן העמותה לתרבות ולאמנות ומספר גורמים מממנים, כמו קרן תרבות אמריקה ישראל, המועצה לתרבות, מכון גיתה, מרכז התרבות צרפת, משרד המדע, התרבות והספורט ועוד.
במהלך השנים הופיעו בפסטיבל נגנים והרכבים שונים מהארץ ומחו"ל, וחלק מההרכבים נוצרו במסגרת הפסטיבל. עם השנים נטלו בו חלק גם מוזיקאים שהחלו במוזיקה קלאסית ועברו למוזיקה קלה, כמו יוני רכטר, שלומי שבן ועוד, וכן שחקני תיאטרון שהשתלבו באווירה המיוחדת.
מיכאל מלצר, 54, מוזיקאי המתמחה בעיקר בחלילים ובחליליות, נטל חלק בפסטיבל בכפר בלום החל משנתו הראשונה. הוא תושב ירושלים, נשוי ליעל, חלילנית אף היא, והם הורים לשלושה. עיסוקו העיקרי הוא במוזיקה עתיקה בפרט, בתקופות הבארוק והרנסנס, ובמוזיקה קלאסית בכלל, אך הוא אינו מגביל את עצמו לתחום אחד, ויוצר מדי פעם מיזמים עם מוזיקאים ועם יוצרים בסגנונות שונים.
כך עשה עם נתנאלה, שלמה גרוניך, תייסיר אליאס, להקת מזרח-מערב ועוד. הוא פרופסור למוזיקה, משמש כמרצה בכיר באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ב-25 השנים האחרונות, ונושא שם בתואר הרשמי סגן נשיא לעניינים אקדמיים.
מלצר השתתף כמוזיקאי בפסטיבל הראשון בכפר בלום ב-1984, ומאז היה חבר בצוות המוביל של הפסטיבל. לאחר עשר השנים בניהולה של עדית צבי, ניהל אותו רפי קינן במשך שנה אחת, אחריו אבי חנני במשך שלוש שנים, ואורי פיאנק במשך שנה אחת בלבד. מלצר נבחר לתפקיד המנהל האמנותי בשנת 2000, ומאז כיהן בתפקיד במשך אחת-עשרה שנים ברציפות.
"אני חושב שזה פסטיבל מדהים ונפלא", הוא אומר, "מיזם שהשפיע על כל הגליל העליון, כי בעקבות הפסטיבל התבסס המיתוג של חבל הארץ הזה כאיזור תיירותי. כשהפסטיבל התחיל לפעול, בית ההארחה של כפר בלום הכיל שמונה חדרים ללא מיזוג אוויר, ועם השנים הוא הפך למלון מפואר בן 200 חדרים, שהוא אחד היקרים בארץ.
בכל האיזור יש היום כ-3,000 חדרי אירוח, שהפסטיבל היה אחד המנועים העיקריים להקמתם. נהדר לראות איך מפעל תרבותי משפיע על כלל החיים, על הכלכלה ועל הדימוי של האיזור אפילו בעיני תושביו".
מה מצאת מבחינה תוכנית כשהתחלת לנהל, ומה הוספת לפסטיבל?
"כשהתחלתי לנהל הפסטיבל היה במשבר. היו לו עשר שנים טובות בתקופת עידית צבי, ואחר כך חמש שנים של חיפושי דרך מצד שלושת המנהלים האחרים. הייתה הרגשה שהפסטיבל לא ימשיך להתקיים. מכירת הכרטיסים ירדה והיה חוסר שביעות רצון מהתוכנית האמנותית.
"אני חשבתי שצריך לפתח את הרלוונטיות של מוזיקה קאמרית לגליל ולישראל בכלל, וזאת על ידי כמה שיותר יצירות ישראליות, פופולריות יחסית, המבוצעות על ידי אמנים ישראלים, כמה שיותר מופעים בעלי צביון שונה ומגוון, שיתקיימו באתרים שונים ברחבי הגליל, והמשך חיזוק הקשר בין האמנים לקהל באמצעות החזרות הפתוחות שהונהגו בפסטיבל מראשיתו.
"באחת-עשרה השנים שבהן ניהלתי, הפסטיבל צמח והתרחב. משמונה קונצרטים בשמונה ימים בימי עדית צבי, הגענו ל-53 מופעים במשך שבוע, עם הרבה גיוון ופתיחות לסגנונות מוזיקליים שונים. בעצם, נכלל בו כל דבר שקשור להאזנה אקטיבית ואינטימית של קהל".
בעצם הרחבת את ההגדרה של מוזיקה קלאסית.
"נכון. הרלוונטיות שרציתי שתהיה לפסטיבל הביאה אותי בשנה שעברה, שנת ה-25 שלו, להזמין יצירות קצרות ממספר מלחינים ישראלים, שהן וריאציות על השיר 'עלי גבעה שם בגליל, יושב רועה ובפיו חליל'. זה היה לי מאוד חשוב. רציתי לשבץ יצירה כזאת בכל התחלת קונצרט. זה היה הקו שלי".
איך התייחסו אליך אנשי המועצה האיזורית?
"במשך עשר שנים הכול היה נהדר. כל עוד הייתה הרגשה של שיתוף פעולה ושהקהל מגיע בהמוניו ומעוניין במה שקורה בפסטיבל, הדברים התנהלו על הצד הטוב ביותר. בשנה שעברה נוצר פתאום המשבר, שאין לי הסבר לסיבותיו.
"אגב, כשהעליתי את הרעיון לבצע את הווריאציות על 'עלי גבעה שם בגליל', חגי אגמון התנגד לזה ואמר לי שזה לא מעניין את אנשי הגליל. בכל זאת התעקשתי על זה ולבסוף זה התבצע".
לדברי מלצר, השנה האחרונה התאפיינה בהתנהלות בעייתית של הגופים הארגוניים המפיקים את הפסטיבל.
"העמותה שהפעילה את הפסטיבל התפרקה ופשטה את הרגל", הוא מספר. "כנראה הסיבה לכך הייתה אי סדרים. ההתמוטטות הכספית לא קשורה לפסטיבל. זו הייתה בכלל עמותה לקידום הספורט בגליל, והיא לא הייתה אמורה להתעסק עם פסטיבל מוזיקה. בעקבות זאת המועצה האיזורית, שכל השנים תמכה בפסטיבל, לא העבירה אליו השנה אף שקל".
הפסטיבל היה מאוזן כספית בתקופה שהיית המנהל האמנותי שלו?
"כל השנים הוא היה רווחי. גמרנו בעודף כספי, אם כי לא גדול. ההכנסות באו ממכירות כרטיסים, מחסויות, מתמיכות של משרדי ממשלה ומהשתתפות המועצה. השתתפות המועצה הייתה צריכה להיות בסכום גדול יחסית, אבל היא לא העבירה את הסכום הזה, כי לא היה בכך צורך".
על איזה סכום מדובר?
"ב-15 השנים הראשונות השתתפות המועצה עמדה על 300,000 שקל, ובעשר השנים האחרונות היא ירדה להקצבה של 200,000 שקל, שגם אותם הם לא נתנו משום שהמקורות הכספיים האחרים כיסו את העלויות".
הפסטיבל, שאינו עמותה עצמאית הנתונה לפיקוח, מנוהל על ידי הנהלה ציבורית, שלדברי מלצר לא כונסה מאז חודש מרס האחרון. בישיבה האחרונה שכונסה הציגו אנשי המועצה תוכנית חלקית של הפסטיבל שזכתה לביקורת, ומאז לא כונסה ההנהלה שוב.
לדברי מלצר, אנשי המועצה טענו כי לא מדובר בהנהלה בעלת סמכויות. אמנם, הוועדה האמנותית של הפסטיבל התכנסה, אבל הדעות שנשמעו שם לא הועברו לידיעת ההנהלה.
"זה מאוד לא תקין", אומר מלצר. "עם הזמן הייתה התערבות מאוד גסה של המנכ"ל, חגי אגמון, בתכנים של הפסטיבל. הוא החליט אילו דברים יהיו ואילו לא. היו מופעים שהוא ביטל משיקולים תקציביים, ולדעתי, הם היו אפילו עוזרים לפסטיבל בהיבט התקציבי".
גם השנה הפסטיבל התאזן מבחינה כספית?
"השנה, לא רק שהמועצה לא העבירה את חלקה במימון, אלא היא דאגה לרשום לעצמה מראש בסעיף ההוצאות החזר של 150,000 שקל על גירעון שנוצר בשנה שעברה. זה משונה, משום שאף פעם לא פורסם מאזן תקציבי שמראה על גירעון כזה.
"ראינו רק דף שפרסם המנכ"ל, כדי להסביר את נושא הגירעון, שבו נאמר כי תקציב הפרסום לקראת הפסטיבל הקודם היה 300,000 שקל, ובפועל הוצאו 480,000 שקל. תקציב הפרסום הוא באחריותו הבלעדית של המנכ"ל, ואינו קשור בניהול האמנותי.
"יתרה מזאת, יש לי בסיס מאוד מוצק להגיד שלא הוצאו 480,000 שקל על פרסום. הבעיה היא שאין שום הצעת תקציב מסודרת שמוגשת לוועדה הציבורית. כל המספרים אינם גלויים, ומה שגלוי הוא שקרי".
זה חמור מאוד. על סמך מה אתה קובע את זה?
"על סמך ידיעה אישית לפחות לגבי המשכורת שלי. אני יודע כמה קיבלתי מהעמותה שהפעילה את הפסטיבל, ואני יודע שבספרים נרשם סכום אחר לגמרי. אני גם יודע מה היו העלויות של הרבה הפקות, ושמה שכתוב בספרים אינו נכון".
אל מול הטענות שמעלה מלצר נשמעות גם טענות נגדיות שהצטברו משך השנים האחרונות, המבקרות באופן חד את תפקודו. בתחום הרפרטוארי יש שלעגו, שלא לייחוס, על המיקום שנתן למוזיקת בארוק, בייחוד בביצוע הסולו שלו ושל אשתו יעל.
בתחום הניהול המוזיקלי יש הטוענים, כי ניתן היה בתכנון מראש להביא אמנים ברמה גבוהה מחו"ל, אך הוא לא דאג להזמין אותם בזמן, ולכן הם לא הגיעו לפסטיבל.
"הנושא הזה מאוד מורכב", מסביר מלצר. "עד השנה התבסס הפסטיבל על בואם של אמנים שלא קיבלו תשלום, תמורת אירוח שלהם ושל בני משפחותיהם במלון בכפר בלום. בתנאים האלה אי אפשר היה להביא את כל האמנים הגדולים שרצינו.
"אני חושב שהצלחנו בכל זאת להביא הרבה מעבר למה שאפשר היה לצפות בתנאים כאלה. הופיעו בפסטיבל אנשים כמו טבאה צימרמן, אנדריאס רייבנשפיס, רביעיית אביב, חגי שחם, צביקה פלסר ועוד אמנים רבים מהארץ ומחו"ל, רק בזכות הדימוי של הפסטיבל, הפרסום שלו והשפעתו העצומה על סצנת התרבות והמוזיקה הקאמרית בארץ.
"עם זאת, כשההנהלה הציבורית רצתה שנביא רביעיית כלי קשת מפורסמת מאוד בעולם, היה ברור שאין סיכוי שהם יגיעו ללא תמורה כספית. על זה הדבר הזה נתקע".
אז ויתרת על השמות הגדולים.
"אני חושב שההצלחה של הפסטיבל צריכה להימדד לאו דווקא בשמות של האמנים, אלא ביכולת שלו ליצור הרכבים, כמו רביעיית אביב שצמחה עם הפסטיבל, או טריו מונדריאן שהתגלו בו כמו כוכב שביט. יש עוד הרבה אמנים צעירים, שבמהלך הפסטיבל קיבלו את המקפצה שלהם, והשפיעו אחר כך מאוד על עולם המוזיקה בישראל.
"בפסטיבלים האחרונים בוצעו בממוצע 15 יצירות ישראליות בהופעת בכורה, כמעט כמו בפסטיבלים שמיועדים אך ורק למוזיקה ישראלית. בפסטיבל גם נוכחנו ביכולת של הקהל לקבל יצירות מקוריות של מלחינים, כמו איתן שטיינברג ומנחם ויזנברג, שכל הכרטיסים למופעים שלהם נמכרו בהצלחה.
"הישג נוסף היה בכך, שגרמנו לאמנים - כמו שלומי שבן, שלמה גרוניך ויוני רכטר - לחזור לכור מחצבתם הקלאסי. אלה ההצלחות הגדולות של הפסטיבל".
לדברי מלצר, בפסטיבל האחרון נמנע ממנו על ידי המועצה להזמין אמנים ידועים כמו גרוניך, רכטר ואחרים, ולכן הפתרון היה לשלב את קורס הקיץ הבינלאומי של האקדמיה למוסיקה ולמחול בפסטיבל קול המוסיקה בגליל, לצד אמנים נוספים.
"אולי", הוא אומר, "זו תחילתה של דרך חדשה. אנחנו יוצרים סינרגיה בין שני המוסדות הללו, בלי שאחד מהם בולע את השני. אלה שני מוסדות בעלי ותק, יוקרה והצלחה, שהשתלבו בהצלחה יחד".
בעיה ארגונית נוספת קשורה ביכולת של מחלקת התרבות במועצה לעמוד במטלות שהחליטה לקחת על עצמה. המועצה האיזורית הגליל העליון אינה ידועה כמועצה חזקה ומבוססת מבחינה כלכלית, ובכל זאת, היא לקחה על עצמה לארגן שני פסטיבלים בעונת הקיץ: פסטיבל "לא בשמים", העוסק ביהדות, ופסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון.
השנה התקיימו שני הפסטיבלים בצמידות, ותושבים רבים תהו אם אין זו משימה כבדה מדי למחלקת התרבות של המועצה. מלצר מותח ביקורת גם בעניין זה.
"עד השנה הקפידו במועצה שהפסטיבלים יתקיימו לפחות בהפרש של שלושה שבועות ביניהם", הוא אומר, "וגם אז זו הייתה קטסטרופה כשכל מחלקת התרבות הייתה עסוקה במשך שבוע אך ורק בפסטיבל לא בשמים, כשבאותו זמן צריכה להתחיל ההיערכות לפסטיבל שלנו, שלא קל להפיק אותו. השנה ההפרש בין שני הפסטיבלים היה יומיים, וזה היה הרבה יותר גרוע. זה הקשה מאוד על ההכנות לפסטיבל".
מה לדעתך הכיוון שאליו צריך ללכת פסטיבל המוסיקה בגליל?
"אני לא רוצה לתת עצות ולהתוות כיוונים למי שיבוא אחריי, שעד עכשיו אני לא יודע מיהו. אני חושב שזה נכון מבחינתי לסיים את התפקיד אחרי אחת-עשרה שנים, ואשמח לעזור ולייעץ למי שיחליף אותי, אבל אני מעדיף לא לעשות זאת דרך העיתון".
ובכל זאת, אתה חושב שהמפעל הזה צריך להמשיך או שהוא סיים את דרכו?
"אני חושב שזה אחד המפעלים החשובים ביותר בארץ. אם אנשי המועצה האיזורית הגליל העליון יחליטו שהם לא צריכים אותו יותר, ושהם כבר הרוויחו את כל מה שהיו יכולים להרוויח ממנו, צריך להמשיך לקיים אותו אפילו במקום אחר. לדעתי, מאוד ראוי וחשוב שאנשי הגליל יבינו מה יש להם ביד, ושישמרו עליו כדי שתהיה לו המשכיות ראויה".
לדוברת המועצה האזורית הגליל העליון, יערה קדוש, הועברה סדרת שאלות לתגובה על דבריו של מיכאל מלצר, אך המועצה החליטה להסתפק בתגובה כללית, שבה נאמר:
"מפאת כבודם של אנשי הצוות העוסקים במלאכת פסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון, ונושאים באחריות לקיומו של הפסטיבל, ובהתחשב בעובדה שכהונתו של מר מלצר הסתיימה, אנו מעדיפים שלא להגיב על טענותיו ולהשקיע את מרצנו בהמשך המסורת רבת השנים של הפסטיבל המצליח, שהפך לחלק מההוויה התרבותית הישראלית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם