חברים למשק: משפחת קסטוריאנו מלהבות הבשן
היא הייתה גננת, אחות של עמירם לוין. הוא היה סטודנט בחיפה. חברה משותפת הכירה ביניהם. הסידור הצליח, וב-1988 הם התחתנו במשק. אחר כך נולדו נויה וברית, ובאה גם ההפרטה שעשתה להם רק טוב. הצצה לחיי משפחת קסטוריאנו
השורשים שלה: הוריה של שמעת, ים (מרים) ז"ל וגדעון ז"ל לוין, שניהם מגרמניה, עלו לארץ ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה והיו ממקימי להבות הבשן. ים נדדה באירופה בטרמפים עד שקיבלה סרטיפיקט ועלתה לארץ, גדעון עלה במסגרת תנועת נצ"ח (נוער צופי חלוצי) והדריך מטעמה באפיקים ובמקומות נוספים. הם הצטרפו למייסדי להבות הבשן, והפכו לזוג לאחר הגעתם לקיבוץ ("הם החליטו להתחתן כשאמי כבר הייתה בהיריון, אז השכנה נסעה
השורשים שלו: הוריו של משה, ג'ויה ז"ל וניסים ז"ל קסטוריאנו, שניהם ילידי טורקיה, הכירו ונישאו באיסטנבול. הם עלו לארץ אחרי המלחמה והשתקעו בעיר העתיקה בצפת ("הם הגיעו לשם מחיפה על חמורים"). ג'ויה הייתה עקרת בית, ניסים עבד במע"ץ בסלילת כבישים בדרום ("זו הייתה חוויה ילדות מכוננת לראות אותו רק בסוף השבוע"). למשה יש שני אחים: יעקב (71) בצפת, וישראל ז"ל.
פרנסה: שמעת היא מורה בכיתות יסוד בבית הספר לב העמק שבנאות מרדכי, השנה היא הייתה בשנת שבתון. משה מלמד תקשורת רדיו בגליל, בתיכון ביקנעם עילית ובבית ספר למחוננים באורנים, שם הוא גם מנהל ומשדר בתחנת רדיו. בנוסף, הוא חונך קמפוס רב-תרבותי חדש בנצרת שגם בו מוקמת תחנת רדיו, ובעבר נמנה עם מקימי רדיו קול הגליל העליון שבו הוא משדר מ-1997 ("תחנות הרדיו שייכות לקול ישראל, והן משמשות כרדיו חינוכי וקהילתי שבו התושבים מגישים תוכניות משלהם").
קליטת היובל: משה מרכז את ועדת הצמיחה הדמוגרפית ("מתארגנים לקליטת 50 בנים"); שמעת חברה בהנהלת הקהילה, בצוות דיור ובהנהלת החינוך.
בא לגן: היא הייתה גננת בלהבות הבשן, ורצתה לצאת העירה להכיר אנשים חדשים. הוא היה סטודנט בחיפה. חברה משותפת שלהם, שבתה התחנכה אצלה בגן, נתנה לה את מספר הטלפון שלו, במטרה לסדר לה שידוך ולהשאיר אותה כגננת בקיבוץ. הסידור הצליח לשביעות רצונם של כל המעורבים.
הרי את: ב-1988, בלהבות הבשן ("החופה הייתה בנפרד, ואחר כך חתונה קיבוצית ביום שישי עם ריקוד ה'שרלה' המסורתי").
אור בבית: נויה, בוגרת בית הספר עינות ירדן, ספורטאית בנשמתה, כדורסלנית לשעבר בהפועל גליל עליון, שירתה בצבא כמדריכת ספורט בתותחנים, מתכוננת לטיול הגדול בדום אמריקה. ברית עולה לכיתה ז' בבית הספר עיינות ירדן, עוסקת במחול, פחות ספורטאית ויותר בענייני נשים.
הפרטות ושכר דיפרנציאלי: קיבוץ להבות הבשן מתנהל במודל רשת הביטחון זה עשר שנים. שמעת: "אני פשוט מרגישה שיצאתי לחירות. אני מאוד אוהבת את הקיבוץ, אבל הרגשתי שהקיבוץ הישן חונק אותי. כיום יש לי אפשרות להגיע לדברים שלא יכולתי לאפשר לעצמי בעבר". משה: "תמכתי בשינוי. שנינו עובדים כדי לאפשר לעצמנו את רמת החיים הסבירה שלנו, בלי להיות תלויים באישור ועדות ובסידור רכב. השינוי נעשה בצורה הדרגתית תוך התחשבות בצרכים של כולם".
מצב כלכלי: בסדר גמור.
גב אל גב: שכונה במעלה הקיבוץ. נבנתה ב-1993, והיא אחת השכונות האחרונות שהקיבוץ בנה לחבריו. בתים דו-משפחתיים, מחוברים זה אל זה בצדם האחורי. דשאים ירוקים, גינות מטופחות. הדיירים בשנות ה-50 לחייהם. בית משפחת קסטוריאנו מוקף ברציף פתוח הפונה אל השביל הראשי, ומהווה מקום מפגש חברתי לדיירי השכונה ("אנחנו עורכים הרבה ארוחות שכונתיות, ובזמן הארוחה מרכלים ומעלים רעיונות ודעות על מה שקורה בקיבוץ").
נשיונל ג'אוגרפיק: הבית (100 מ"ר) כולל קומת מגורים עליונה וקומת קרקע ובה חדר שינה, מטבח וסלון. בחלק הקרוב למטבח ניצב שולחן האוכל, ובהמשך פינת ישיבה מול הטלוויזיה. על כל הקירות תלויים תצלומים שצילם משה, ובהם תצלומי דמויות בירושלים ובצפת, נוף פנורמי מסנטה קתרינה שבסיני, תמונות מחוף הים בדהב ותמונות מחו"ל. ליד התצלומים תלויות שתי תמונות שצוירו בסגנון נאיבי בצפת. הדובדבן - תמונת קולאז' בשחור-לבן של סצנות מסרטים, שעשויה מווילון אמבטיה שנגזר ומוסגר.
קניות: בקריית שמונה.
בילויים: טיולים בטבע, הצגות ומופעים באזור, יציאה עם חברים למסעדות ולבתי קפה.
מאכלים: בשר מעושן, גבינות, לבנה, ירקות ופירות (שמעת: "אנחנו משתדלים להכין את המזון בעצמנו. משה: "אני מעשן את הבשר, מייצר בעצמי את הגבינות, ומשתמש בירקות ובפירות מהגינה שלנו").
עושה להם את היום: אצל שמעת – ארוחת ערב משפחתית, אצל משה – עבודה בערב בגינה ובחצר.
טוב להם בקיבוץ (ציון מ-1-10): שמעת – 8, משה – 9+.
קיבוץ להבות הבשן נוסד ב-1945, נמצא על כביש 918 בגליל העליון, מונה כ-160 חברים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם