כל עיר צריכה חצר אחורית: איך, איך החריבו לנו את הנמל
אהבתי את נמל ת"א של פעם, עם הרוח המלוחה והמחסנים הנטושים. לא גברת אחת ולא שתיים הבאתי בלילות לסמטאות הריקות, התגלגלנו בין הגה לטמבון. אבל עכשיו? הנמל טובע תחת העירייה. בלי תכנון, בלי חניה, ועוד רוצים לדחוף לנו מרינה. אולי תירגעו?
לא גברת נכבדת אחת ולא שתיים הבאתי בלילות לסמטאות הריקות של הנמל הישן, כשהייתי חייל בחופשה חסר דירה, כשהדירה ששנים אחר כך כבר שכרתי הייתה תפוסה עם חברים שהשותף שלי הביא. או סתם בסוף הלילה, לקראת שחר, שתויים, טובי לב, התגלגלנו שם אני וגברת נכבדת עירומים למחצה בין הגה לטמבון, ודייג אחד הציץ לנו לתוך החלון, אמר, אח, הנעורים, הנעורים, והלך לתנות אהבים עם החכה והלוקוסים במים.
זה מה שיש לך במקומות עזובים ונטושים: שקט. מנוחה. מוצרים נדירים בעיר שלנו. וגעגועים. לדברים שהיו שם פעם. ותקווה לדברים שעוד יהיו שם. ככה זה בחצרות אחוריות. בפרונט יש את כל האקשן. דוהרים בלי הפסקה כל הזמן, ממהרים, עושים את כל הדברים החשובים שאנשים חשובים עושים. בחצר מאחורה זרוקים האופניים
אני חושב שזה למה שאני כל כך לא אוהב את ראש העיר הנוכחי שלנו רון חולדאי. אני משתמש במדור הזה לא מעט פעמים לריב עם כבוד ראש העיר, ושואלים אותי לא מעט פעמים למה, והנה הסיבה העיקרית: ראש העיר לא מבין בחצרות אחוריות. תראו לו חצר אחורית, חתיכת אדמה פנויה, לא מאורגנת, והוא מיד רוצה לשנות אותה.
הוא מיד רוצה לבנות עליה: שני מגדלים, ארבעה בניינים, טיילת, חמישים ושישה דקלים בארבע שורות ישרות, לשגר באימא שלה בולדוזרים שלא יזוזו ממנה חמש שנים וילבישו את האימא שלה שלמת בטון ומלט, וכמובן קודם כול לעקור מהאימא של השורש את עצי הסיסם שצמחו שם שמונים שנה בניחותא ובסבלנות, ולשים במקומם פרקט ואקרשטיין חדש ופנסי רחוב הולנדיים, ולחנוך עם פיצוצים וזיקוקים ופילהרמוניות ומאה שנה לתל אביב.
חולדאי מסתכל על רחוב, על אדמה, על מקום, ולא רואה אותו היום. הוא רואה אותו בעוד עשר שנים. אין לו סבלנות להיום, לעכשיו, לגוונים, לניחוחות. הוא רואה פוטנציאל. הוא רואה את האפשרויות. את החזון. חולדאי מתפוצץ מחזון. החזון זולג לו מבין האצבעות, מהכיסים, מהאוזניים. האצבעות מדגדגות לחולדאי בלי הפסקה. הוא לא תופס שקט, את אפשרות השקט, את חשיבות השקט, את המתינות, את ההרגעה. הוא נשאר טייס קרב גם על כיסא ראש העיר. הוא צריך את רעם המנועים, צריך את מהירות הברק, את הפיתוח, את המחר, את העתיד, את השחקים. ומה על אתמול? מה על היום? אין זמן להיום. חולדאי ממהר.
אז בעניין נמל תל אביב אני העדפתי לעזוב אותו כמו שהוא, חולדאי הלך על השיפוץ. מה יכולתי לעשות? הוא זה שקובע. אני יכול רק ליילל. הוא כמובן עשה אטרקציה, כמו שהוא אוהב. פרקטים ומועדונים ושווארמה ומקס ברנר. אז הלך השקט ובאו ההמונים. אלא מה? מכל פינה הגיעו. גם מפתח תקווה ומחולון ומג'לג'וליה הגיעו.
רק מרוב שהוא היה חרמן על השיפוצים, ראש העיר שכח שמשה ודוד ומוחמד באים עם מכוניות. ובדרך לנמל המשופץ שלו יש ירקון שאי-אפשר לגרש בצעקות, ויש בניינים שאי-אפשר לבעוט הצדה, ככה שאי-אפשר להרחיב דרכי גישה, ואין מקום לבנות מגרשי חניה, ופתאום, באיחור, ראש העיר גילה שבמו ידיו המוכשרות הכניס את כל האזור לצרה צרורה תעבורתית - ככה זה בחרמנות: כשהמה שמו עומד, השכל בתחת.
זה הצד שהוא תמיד מצליח לא לקחת בחשבון. שהשיפוצים שלו, האטרקציות שהוא בונה על ימין ועל שמאל - אם זה נמל בתל אביב, שדרה מחודשת ברוטשילד או טיילת בתל ברוך - תמיד מטביעות את תל אביב בנחשול של בליינים מכל הארץ, ואולי כדאי לחשוב לפני שמתחילים לבנות אם יש בכלל מקום לכל הארץ - בהנחה שבכלל בא לנו לארח את כל הארץ. במקרה של הנמל כולנו למרבה הצער יודעים מה קרה: ברוב חוכמתו הוא סתם את כל אזור רוקח וצפון דיזנגוף ובן יהודה, והפך בלילות לגיהינום מעגל ברדיוס של חצי קילומטר מרחוב יורדי הסירה.
אז עכשיו, אחרי שהוא מבין שהוא ייצר אסון, הוא מבין שהוא חייב לתקן, ואיך הוא עושה את זה? כמו שהוא יודע. לא בעדינות, לא בחוכמה, נגיד, על ידי פתיחה חופשית של חניון גני התערוכה ושירות שאטלים שוטף לנמל - לא. ראש העיר שלנו לא בנוי לתחכום כזה. הוא יודע לעבוד רק עם פטיש חמש קילו. הוא מבין רק בשיטת ייצור אסונות. אז עם המשטרה הוא סוגר בלילות את מגרשי החניה בנמל, והתנועה הכבדה ממילא מתנקזת לרחובות הקטנים מסביב, והופכת את כל האזור ליציקת בטון תעבורתית משוגעת לגמרי.
ואתם חושבים שבזה הוא גמר? מעוניינים לשמוע עוד איזה תבלין נמצא בדרך לתבשיל המוקדח הזה? על התוכנית של העירייה לבנות בנמל מרינה חדשה למאה יאכטות כבר שמעתם? והרי עוד מאה בעלי יאכטות יצטרכו מאה חניות לפחות, ועוד כך וכך הרבה חניות לחברים ולאנשי תחזוקה ולעסקים שיקומו מסביב - וחניות כבר עכשיו אין, ודרכי הגישה כבר עכשיו סתומות. אז איך יגיעו כל אלה לנמל? בצניחה? אולי בצלילה? אולי בתותח יונים שעובדים עליו עכשיו במכון ויצמן, שיפרק אותם ליד הבית, וירכיב אותם מחדש ליד הבודקה בכניסה לנמל?
אז תגידו לי אתם, זה לא נס, ינואר? זה לא חנוכה, פסח? כבר כתבתי פה בעבר שעיריית תל אביב עובדת בשיטת הקפיטריה בטבריה, וככל שעובר הזמן אני משתכנע שאת התכנונים שלהם הם עושים בעזרת תקליטים ישנים של הגשש.
ככה בדיוק הם בונים את נמל תל אביב: פותחים שולחן שרטוט, לוקחים סרגל, עיפרון, מפעילים פטפון ומתחילים לרשום לפי ההוראות של שייקה, גברי ופולי: קודם כול חמש קומות באוויר. אחר כך מבררים אם אפשר לחבר את הנמל לתל אביב. אי-אפשר? יש פקקים ברחובות מסביב? אז שומעים עוד מערכון של הגשש ומחליטים: בואו נוסיף עוד מרינה. נחבר אותה לאווירון דוד. וככה הלאה והלאה. אחר כך אולי יעברו לזאב רווח וחגיגה בסנוקר. ולי יש הצעה אחרת: אולי די?
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "ההחלטה על הסדרי החניה באזור נמל תל אביב הייתה של משטרת ישראל מכיוון שבמצב הקודם היה קשה לפנות את המבלים באופן בטוח בעת מצב חירום. בעקבות שיחות עם בעלי עסקים בנמל הוחלט לצמצם את שעות הסגירה ולאפשר הכנסת כלי רכב בהתאם ליציאת כלי רכב אחרים. חניונים סמוכים שנשארים פתוחים כל הלילה, תחבורה ציבורית וקווי לילה נותנים מענה בהגעה למקום".
ממשטרת תל אביב נמסר בתגובה: "לאחר הערכת מטה של העירייה והמשטרה בשל עומסי תנועה באזור הנמל, הוחלט לסגור אותו לכניסת מכוניות בימי חמישי ושישי משעה 23:00 בלילה עד 3:00 לפנות בוקר, ובשבת בשעות 11:00-15:00 ובשעות 17:00-19:00. חלקה של המשטרה הוא כמו של העירייה, והמהלך נעשה בשיתוף פעולה. כרגע לא ברור עד מתי יימשך הנוהל. בשלב ראשון התכנון הוא בחודשי הקיץ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם