ג'וקים וביוב זורם: כך חיים בני משפחת חג'ג' בבאר שבע של 2010
הורים החיים מקצבה זעומה, שבעה ילדים קטנים שמתבשלים מחום, דירת עמידר מעופשת מוכת מקקים וביוב: זו המציאות בה חיה משפחת חג'ג' מבאר שבע. "אנחנו דור שני למצוקה", אומר אבי המשפחה, יצחק. "כשאני מקבל קצבה, אני רץ לשלם חובות במכולת"
כשיצחק חג'ג' שומע את זה, הוא רותח מכעס: "הם מוסיפים לעצמם אלפי שקלים למשכורת, אין להם בושה, הם מנותקים מהעם. אנחנו לא רק שלא גומרים את החודש, אלא אפילו לא מתחילים אותו. כשאני מקבל את הקצבה, אני רץ לקנות חשמל ולשלם חוב של המכולת. בשאר הימים אני רק שורד".
לבני הזוג שבעה ילדים, הקטנים תאומים בני שנה וחצי, הגדול בן 17 וחצי, אוטוטו לפני גיוס לצה"ל. הם מתגוררים בשכירות בדירת 'עמידר', בגודל 70 מ"ר (שני חדרי שינה), ברחוב בני אור, בגבה של דרך מצדה הגובלת בשכונה ב', בבאר שבע.
הדירה בקומה רביעית בבניין בלי מעלית ובשבילם, היא בית הסיוטים: "הכל פה נוזל: צנרת המים, הביוב. לאן שאתה לא הולך בדירה, מלא ג'וקים וחרקים. הם פשוט נמשכים למים הרקובים, לעץ הרקוב. המשקופים אכולים לגמרי. אני מרסס כל הזמן, אבל זה מסריח והילדים פשוט לא סובלים את הריח. הקטנה הכי סובלת ויש לה בעיות נשימה".
קשה להאמין שבעיר הקוראת לעצמה "בירת הנגב", חיות משפחות בתנאים של העולם השלישי ואין מי שידאג להם. "הדירה זו היא פשוט סיוט אחד גדול. עכשיו קיץ והילדים פשוט נחנקים בבית. אנחנו גרים בקומה אחרונה, הגג לוהט ואין לנו כסף למאווררים וגם לא לשלם יותר מדי חשמל. על מזגן אין מה לדבר. בלילה הילדים לא מצליחים לישון מהחום, ביום מזיעים ומזיעים עד שנחנקים", מספר אב המשפחה.
"בגלל חוב, אני משלם לחברת החשמל בשיטת ה'טוקמן'.
אני מתפלל שלא ייגמר לי החשמל לפני שאני מקבל את הקצבה וגם זה קרה לנו. מאווררים אין לנו בבית. אוכל בקושי. אני לא יודע איך לצאת מהמצב. זה פשוט לא נגמר. אתה לא יכול לתת לילדים חינוך, גם הם חיים במצוקה. אני לא רוצה שהילדים יגדלו להיות כמונו".
בני הזוג חג'ג' אומרים: "אנחנו דור שני למצוקה והילדים דור שלישי. אני ואשתי", מספר יצחק, "באנו ממשפחות קשות יום, שבקושי שרדו. לנו לא הייתה הזדמנות ללמוד או למצוא עבודה נורמלית. אנחנו, איך אומרים, בשוליים".
הבעל יצחק בן 47 והרעיה דניאלה בת 43, לא יודעים במה לטפל קודם: יש להם חובות עבר, שכל הזמן הולכים ותופחים. יש להם קצבאות אמנם, אבל אלה זעומות ביותר. מפחות מ-4,000 שקלים הם צריכים לפרנס 9 פיות. "הלב ממש נקרע. אני כל הזמן אומר לילדים 'אין'. אין ממתקים. אין עוגות. אין בגדים חדשים. אין במבה. אין סוכריות. יש מעט אוכל בשביל לא להתמוטט. זה אוכל הישרדות.
"המשפחה אולי עוזרת לפעמים, אבל גם למשפחות שלנו אין. עוזרים קצת במה שאפשר. במכולת אני לוקח בהקפה. בעל המכולת יודע את המצב, הוא לא מקשה עליי, לא מבייש, אבל אני לא יכול לצבור יותר מדי חובות".
דניאלה נמצאת רוב היום בבית, עם הילדים. על קייטנה אין מה לחלום אפילו. הילדים קמים בבוקר, יושבים בבטלה בבית המחניק. "אין לי אפילו מאוורר קטן. אנשים בקיץ יושבים בבתים עם מזגנים, אני אפילו מאוורר לא יכול לתת למשפחה. אנחנו רק מזיעים ומזיעים, הגג לוהט וגם אם נרצה להתקלח, הכל ג'יפה".
"אנחנו שוכרים את הדירה מ'עמידר', אבל גם את ה-200 שקלים אנחנו מתקשים לשלם. היה טוב אם היו עוזרים לנו, לפחות מתקנים את הליקויים. גם חם וגם מסריח ואני מרסס נגד הג'וקים ולכולנו מתחיל כאב ראש. זה לא חיים – זה סיוט", מסכם יצחק.
תגובת חברת הדיור הציבורי עמידר: "חברת עמידר ערה וקשובה לצורכי דייריה וכך גם לגבי המקרה הנדון. נציגי החברה יבדקו בימים הקרובים ביותר את הנושא לעומקו ויפעלו לתיקון הנושאים הנדרשים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם