מוטי שניידר על החשוד ברצח אימו: "נהיה לי שחור לכל החיים"
מוטי שניידר לא מצליח להירדם מאז שגילה את גופתה של אמו רחל בביתם המשותף. הוא לא האמין כששמע שהחשוד ברצח הוא דווקא חברו ישראל אפרתי, שלפי החשד פרץ לבית כדי לשדוד את הכספת שראה שם. "אם הוא היה רק לוקח את הכסף-שייקח, לא הייתי כועס עליו אפילו"
"השעה הייתה חמישה לשש", הוא משחזר, "פתחתי עם המפתח את דלת הבית והדבר הראשון שראיתי היה האוכל שלה על השולחן. זה לא הגיוני שארוחת הבוקר שלה נשארה שם. הסתכלתי הצידה וראיתי את השיניים התותבות שלה ליד הדלת. צעקתי 'אמא, אמא, איפה את?' והיא לא ענתה. נבהלתי שאולי קרה משהו: היא סבלה מלחץ דם גבוה והיה לנו לחצן מצוקה בבית, והיו פעמים שהזמנו אמבולנס כי היא לא הרגישה טוב.
"נכנסתי לחדר, ונהיה לי שחור לכל החיים: אני רואה חצי גוף שלה מוטל על המיטה וחצי גוף על הרצפה, הרגליים על הקיר, מגבת מטבח בתוך הפה. הכלב, שהיה קשור בחדר, רעד כולו עם זנב בן הרגליים. החגורה שלו הייתה ליד המיטה. צרחתי בבית כמו מטורף, המתים היו קמים מהצרחות שלי. התקשרתי למד"א שבאו בתוך שתי דקות, והטלפון השני היה אליו, לנבל".
שניידר (42) לא מסוגל להגיד את השם שלו, גם מהחברים ביקש שלא יכנו אותו בשמו, ישראל אפרתי. הוא קורא לו "הנבל" או "הבן בליעל". הוא מכיר את אפרתי 30 שנה, מאז היה בן 14. ישראל מהשכונה. יחד הסתובבו, יחד התבגרו. ודווקא הוא האיש שמואשם ברצח של רחל, אמו של שניידר, בשל שוד שהסתבך.
"כל השנים היינו חברים", אומר שניידר, "הוא עזר לי אני עזרתי לו, גם בכסף. בשנ תיים-שלוש האחרונות קצת התרחקנו. ככה פעם בשבוע'מה העניינים, מה נשמע, תבוא'. הוא הכיר את אמא שלי, את אבא שלי זכרונו לברכה, את האחיות שלי. הוא היה החבר הראשון שהתקשרתי לבקש ממנו עזרה. אמרתי לו בטלפון שאמא שלי מתה".
שניידר ממשיך ומשחזר את השיחה: "הוא אמר 'מה?' ונשמע מופתע. אולי הוא היה בהלם, אולי הוא חשב שהוא חנק אותה והשאיר אותה בלי הכרה, אני לא יודע. אולי הוא חשב שהיא עוד חיה בבית ולא ידע שהוא רצח אותה. הוא אמר לי שהוא נמצא בדרך לתל אביב, לארוחת ערב ולראות את המונדיאל, ושאצלצל לחבר אחר מהשכונה".
זו הייתה השיחה האחרונה ביניהם. מאוחר יותר התקשר אפרתי לחבר השני, אבל עם שניידר לא דיבר עוד. "בהתחלה לא ידעתי מה לחשוב. אמרתי שאולי היא איבדה את ההכרה, אולי היא התעלפה. בדיוק הגיעו מד"א, אמרו לי לרדת למטה והם שמו את הסרט האדום. הבנתי שקרה משהו לא טוב. אתה רואה את המגבת בתוך הפה, וגם החשמל היה סגור כי הוא ניתק אותו. הבנתי, אבל לא תיארתי לעצמי".
בחלומות הכי גרועים שניידר לא יכול היה לתאר מי הוא אותו אדם שרצח באכזריות את אמו בת ה-76, שהקדימה לחזור מהטיול היומי עם הכלב שוקי. על פי כתב האישום שהוגש לפני שבוע על ידי פרקליטות מחוז מרכז, אפרתי החליט לשדוד את הכספת של מוטי משום שנותר חסר כל והתגורר במחסן לאחר שנקלע לתסבוכת אישית וכלכלית אחרי שהתגרש.
לפני כשנה התחזה אפרתי לאדם אמיד ובעל נכסים מול אישה שהכיר באינטרנט, וזו הזמינה אותו להתגורר עמה בדירתה בתל אביב. לפני כחמישה חודשים נפרצה דירתה ונגנב ממנה סכום כסף גדול במזומן. אפרתי, אשר ברשותו נמצא חלק מהרכוש הגנוב, נחקר בחשד שביצע את הגניבה וביים אותה כך שתיראה כפריצה. מיד לאחר מכן סילקה אותו בת הזוג מדירתה, ושוב הוא מצא את עצמו ללא קורת גג.
בשבועות שלאחר מכן הוא התחנן לשוב להתגורר בדירה. לבסוף ניאותה האישה, אבל בתנאי אחד: עליו להחזיר סכומי כסף שלקח ממנה בהזדמנויות שונות, ובהם 1,700 שקל השייכים לבנה. יום למחרת אירע הרצח. בכתב האישום מתואר כיצד הגיע אפרתי לדירתו של שניידר, וחיכה לרחל שתצא לטיול היומי עם הכלב.
רק שבוע לפני כן סייד אפרתי, שיפוצניק במקצועו, את החדר, ועוד הוסיף את סיוד חדר השירותים, "כמתנה". אז , כנראה, הבחין בכספת שבחדרו של שניידר, בה הוא שמר את כלי הנשק ואת הכסף שחסך. כאשר בא לשלם לאפרתי, הוציא שניידר את הכסף מתוך הכספת, סגר והשאיר את המפתח בפנים. כתב האישום מפרט כי אפרתי פתח את הכספת והוציא ממנה 2,000 שקלים במזומן, כסף ששניידר שחסך כדי לקנות מכונת כביסה חדשה הביתה.
אלא שרחל שבה מוקדם מהמצופה מהטיול. לפי כתב האישום, אפרתי, שנתפס בשעת מעשה, לפת אותה בכוח, תוך חסימת פיה ונחיריה בעזרת מגבת וגרר אותה לחדרה. תוך כדי כך, נשמטו השיניים התותבות של רחל מפיה. הוא הטיל את רחל על מיטתה, והוסיף להצמיד את המגבת לפניה עד שחדלה לנשום. משראה שכך, לקח את הכסף שבכספת ועזב את הדירה, כשהוא נועל את דלת הכניסה מאחוריו. הוא ערך קניות במרכז העיר, והחזיר חובות כספיים קטנים. כמו כן הוא התקשר לבת זוגו והודיע לה שהוא נמצא בבנק ושבאותו יום יחזיר לה אלף שקל מהחוב.
שניידר עדיין מתקשה להאמין. החברות עם אפרתי הייתה של שניים שגדלו באותה שכונה ברחובות, ונשארו בה. אפרתי הכיר את רחל שניידר ואת שלוש אחיותיו של מוטי. מדי פעם היה בא לתקן או לסדר משהו בבית. כמה זמן לפני הרצח הלכו שניידר, אפרתי וחבר נוסף לקניון ברחובות כדי לרכוש טלוויזית LCD.
"הוא אמר שזה מבצע טוב, אז לקחתי", סיפר שניידר על אפרתי. "הזמנתי טכנאי לנסות לתלות את הטלוויזיה והטכנאי הגיע כשבדיוק חזרתי מהעבודה. הייתה בעיה כי הקיר היה דק, אז אמרתי לו שיבוא ויגיד לי איפה לתלות. הוא הגיע אלינו הביתה, יומיים לפני כל מה שקרה, ואמר לי לא לקדוח בקיר כי החלון יתפוצץ.
"בהתחלה שמעתי מעיתונאים שהשם שלו עלה בחקירה. לא רציתי להאמין שזה הוא, אחר כך שמעתי שהוא עצור. התפללתי שזו טעות. בערב כבר התקשרו מהמשטרה ואמרו לי את השם שלו. הייתי בהלם. אמרו לי לא לדבר. ביום חמישי לפני כשבוע וחצי הוסר צו איסור הפרסום. בדיוק הייתי בבנק עם תעודת הפטירה. הרמתי את הראש, ראיתי מבזק בטלוויזיה:'רצח את אמו של חברו והלך לצפות במונדיאל'. כמעט נפלתי. עד לאותו רגע לא האמנתי לשנייה שהוא באמת עשה את זה. ברגע שראיתי שהרוצח היא שיפוצניק בן 59, לא הייתי צריך יותר".
"שבע שנים שאנחנו גרים יחד", מספר שניידר בכאב על אמו. "אני איתה צמוד, עושה הכל. באותו בוקר עזבתי את הבית בעשרה לשש. אמרתי'אמא, להתראות' ויצאתי. עכשיו אני לא ישן בלילות, מתעורר בשתיים-שלוש בלילה ונזכר במילים האחרונות האלה, ואיך ראיתי אותה כשחזרתי הביתה מהעבודה.
"אני מסתובב ברחוב כמה שיותר, מטייל בעיר כמו סהרורי. בא הביתה בתשע-עשר, מתקלח, רואה קצת טלוויזיה והולך לישון לשעתיים-שלוש עד שאני מתעורר. אני נורא מתגעגע. הבית ריק. אני רגיל לראות אותה יושבת בסלון כשאני חוזר מהעבודה, והכלב לידה, שומר עליה".
באותו לילה נשאר שוקי, הכלב הנאמן, בלובי של הבניין, חיכה לבעליו שתחזור. ישן ויילל, לא הסכים לאכול כלום. עם כל הכאב, שניידר החליט למסור אותו לאימוץ. "אני מתגעגע גם אליו, אבל לא יכולתי להשאיר אותו בבית", הוא אומר. "הוא חטף טראומה, ואני מאמין שאם הוא היה נשאר בבית הוא לא היה יכול להמשיך. הוא כל הזמן היה מחפש אותה. מישהי לקחה אותו יום אחרי הרצח, ועכשיו אימצו אותו זוג משיכון ל' בתל אביב. נתתי להם את האוכל שלו, את קופסאות השימורים, את התרופה נגד כלבת".
"כמה ששוקי זקן, בן 13 וחצי, הוא שמר על אמא שלי", עיניו הכחולות של שניידר מתמלאות מחדש בדמעות. "היא הייתה אישה מדהימה, צדיקה, תמיד תורמת לאחרים. היא הייתה הרבה בבית, כשהיא לא יצאה איתו, וראתה טלנובלות. חדשות היא לא הסכימה לראות, היא לא רצתה לשמוע מכל הדברים האלה שקורים לאנשים. עד שזה לא מגיע אליך אתה לא רוצה לדעת".
שניידר ביקש לעבור לעבוד בלילות כי במילא הוא לא מצליח לישון. את הנשק האישי לקחו לו. "לא מפחדים מזה שאעשה משהו לעצמי, אלא לו", הוא מגחך. "כאילו שאשב בשביל הנבל הזה שנייה מהחיים שלי בכלא. הוא לא שווה את הציפורן שלי, אם הוא היה רק לוקח את הכסף - שייקח, לא הייתי כועס עליו אפילו".
לא?
"היינו מסתדרים, תאמיני לי. אבל לתת אגרוף ולהעיף לה את השיניים, אישה זקנה ששוקלת 40 קילו? כלי העבודה שלו עוד אצלי בבית. הוא הכיר את אמא שלי שנים. אני רוצה שהוא יקבל את העונש הכי קשה שיש. אני חייב שיקבל מאסר עולם. בחיים לא אוכל לסלוח לו. גם אחרי שהוא ימות, כשהוא יהיה שם למטה, גם אז לא. איך אפשר לסלוח לאדם כזה?".
אתה מתכוון להגיע לבית המשפט?
"אולי פעם או פעמיים, ולגזר הדין. לא אהיה מסוגל לראות את הפרצוף שלו, אבל כל החברים שלי הולכים, כל חברי הילדות שמכירים את שנינו. אם אלך, ארים את הראש למעלה. שהוא יוריד את הראש. והוא יוריד. אני לא מסוגל להסתכל לו בפנים".
שניידר מחניק קללה, ומיד מתנצל: "רוצח זקנה בת 76. אתמול גרושתו ראתה אותי בעיר, ברחובות, וצעקה לי'מוטי, מוטי'. המשכתי ללכת. היא לא מתביישת לצעוק לי. אני מקווה שהיא לא תתקרב אליי, לא תנסה לדבר איתי שוב וגם לא תבוא לאזכרה. אם היא באה, אני מזמין משטרה. אני מרחם על הילדים שלו. הוא לא הרס רק משפחה אחת, אלא שתיים. הילדים שלו יגדלו ויגידו להם ברחוב אבא שלכם רוצח".
מוטי עדיין לא החליט אם להישאר בבית של אמא שלו, או לעבור למקום אחר שהקירות בו אינם ספוגים בדם ובדמעות. "חברים שלי אומרים לי שצריך להישאר בבית בשבילה. את יודעת, בהתחלה האשמתי את עצמי. ביום שהוא שיפץ, זה היה בשבת בבוקר, ואמא שלי קצת כעסה עליי כי היא שומרת שבת.
בגללך?
"מאשימים אותי שבגללי הוא לקח את הכסף ועשה את מה שעשה. בהתחלה גם אני האשמתי את עצמי, אבל האחיות שלי אמרו לי שאני לא אשם. אחר כך דיברתי עם חברים, וגם הם אמרו לי'תוציא את זה מהראש מהר'. אני כבר לא חושב שזו אשמתי. עכשיו אני רק מחכה שבית המשפט יעשה צדק".
עורך דינו של אפרתי, אבי כהן מהסנגוריה הציבורית, אמר אתמול: "מרשי מכחיש את מעורבותו, על אף שנחקר 10 שעות ולמעלה מכך ביום על-ידי חוקרים מנוסים של ימ"ר מרכז. למרות שמדובר באדם בן 60 כמעט, שסובל מבעיות רפואיות לא פשוטות, הוא מתעקש על גרסתו ומכחיש את האישומים. בני משפחתו והסובבים אותו מסרבים להאמין, שכן לטענתם מדובר באדם מאוד לא אלים".
גורם המעורה בחקירה אומר כי למרות הכחשתו של אפרתי וטענתו שלא היה במקום "ישנן ראיות המצביעות על הימצאותו בדריה המדוברת, כגון די-אן-אי ואיכון הטלפון הנייד. חומר הראיות מראה כי מדובר בעבריין חובבן, אשר לא תכנן דבר. אף שניסה ליצור לעצמו אליבי, הראיות מצביעות שהיה במקום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם