סיפורי תל אביב: הקרב הלוהט בין מדריכי הטיולים בעיר
העתקת רעיונות, גנבת לקוחות, האשמות על היעדר רישיון מדריך ולכלוכים הדדיים. לא להאמין, אבל התחרות הכי גדולה בעיר מתרחשת מתחת לבית שלכם, בין מדריכי הסיורים של תל אביב
"מנסה להאזין בקשב" - יהיה אולי תיאור מדויק יותר של הקבוצה, שכן בדיוק באותה השעה, מרחק כמה מטרים משם - מצפון למוזולאום על קברו של מקס נורדאו-הסבריה של מדריכה אחרת מפרים את השלווה. מדריכה זו, כך מתברר, מאובזרת במיקרופון "מדונה", וקולה המתכתי נשמע היטב בבית העלמין הוותיק.
החידוש הטכנולוגי אינו מונע מאנשי הקבוצה שלה, הנמסים בחמסין, להביט בעיניים רושפות כלפי חברי הקבוצה "המתחרה" ולחכות שיפנו להם מקום בצל. ממש באותו הרגע נכנסת למקום קבוצה שלישית כבת עשרים איש. כשהמדריך הצועד בראש רואה את שתי הקבוצות האחרות במקום-הוא מתקשה להסתיר את אכזבתו: הוא פספס בעשר דקות, וכעת ייאלץ "לייבש" את קבוצת הגמלאים שלו באוטובוס או לחלופין לתפוס מקום בפינה המזרחית הרחוקה של בית הקברות, שטופת השמש והנעדרת קברים "שווים" של מייסדי העיר.
"מה ההבדל בין המדריכים?" אני שואלת ביציאה מבית הקברות תושב מגדל העמק וחבר אחת הקבוצות שבא ללמוד על העיר העברית הראשונה. "תאמיני לי שאין לי מושג", הוא פולט ומוציא מסנדליו אבן סוררת. "מה שכן - ועם כל הכבוד לתל אביב", הוא אומר ומחייך לראשונה, "אני לא בטוח שהיא מספיק גדולה כדי להכיל את כל הקבוצות והסיורים האלה".
אם אתם תושבי תל אביב, בייחוד לב העיר ובייחוד אזור העיר הלבנה - התמונה שבפתיחה ודאי מוכרת לכם. כמעט מדי יום בחודשי האביב והקיץ, ובעיקר בסופי השבוע, פוקדות את השכונות ההיסטוריות קבוצות מאורגנות, מובלות על ידי מדריך או מדריכה, ומאזינים לפולקלור על חיי התרבות והחברה משנותיה הראשונות של העיר והמדינה.
תופעה זו נהוגה במשך שנים, אבל נדמה כי בשנתיים האחרונות, לפני החגיגות לציון מאה שנה לתל אביב באפריל 2009 ולאחריהן, תפס התחום תאוצה. "אין ספק שחגיגות המאה הקפיצו את נושא ההדרכה בתל אביב", אומרת המדריכה שולה וידריך. "הרבה מדריכים שהם בדרך כלל מורי דרך לכל הארץ עברו לעשות סיורים בתל אביב כי היה ביקוש. במשך השנים היו כמה מדריכים מוכרים, אבל פתאום הייתה הצפה".
וידריך (59), המציגה את עצמה בתואר "חוקרת תולדות תל אביב", היא אחת ממארגנות הסיורים הבולטות בעיר. בשנת 2009, כאמור שנת המאה להולדתה של העיר, גם נבחרה להדליק משואה בטקס המשואות המרכזי בערב יום העצמאות. אף שהיא זו שידועה במיקרופון "המדונה" שהיא עוטה על עצמה, לטענתה היא מקיימת סיורים
"אני מדריכה סיורים היסטוריים ולא רוקדת, שרה או עושה סלטות, מכיוון שחשוב לי מאוד הדיוק ההיסטורי ולא אגדות אורבניות. אני עדיין מדריכה רק במסלולים המובנים כמו שדרות רוטשילד, רחוב ביאליק, השכונות העבריות הראשונות נווה צדק ונווה שלום, נחלת בנימין, כיכר צינה דיזנגוף וכמובן מתחם התחנה והמושבה הגרמנית ביפו. פונות אליי קבוצות פרטיות ששמעו עליי, ואז אני מדריכה אותן כעצמאית. התדירות היא כמעט כל יום".
בכל זאת, אין סיורים יוצאי דופן?
"היה לי סיור של מועדון יוקרתי של מגדלי פודלים שהזמינו סיור עם הפודלים הגזעיים שלהם. או סיור של כמה אימהות, כולן עם עגלות, ממש סיירת מטכ"ל, כולל הפסקת הנקה. מכיוון שתל אביב זו עיר צעירה אפשר לגעת בעבר.
"למשל באחד הסיורים מול קולנוע עדן, קשיש בן 92 שהלך נהדר סיפר לי שבילדותו ישב עם חבריו בשורה הראשונה כדי להציץ לרקדניות שמרימות רגליים כי הם לא קלטו שהתמונה היא רק על הקיר. יש גם תצלומים שאנשים מביאים, כך שיש עוד אפשרות להשלים מידע בסיורים".
לצד וידריך, פועלים שלושה מדריכי טיולים פרטיים המוכרים מאוד בקרב שוחרי סיורים וצרכנים של ספרות היסטורית על תל אביב. הראשון הוא אילן שחורי (56), עיתונאי וחוקר תולדות ארץ ישראל המתמחה בהיסטוריה של תל אביב ומחברם של הספרים "חלום שהפך לכרך" ו"העיר שהולידה מדינה"; השני הוא עמית לוינסון (55), עיתונאי אשר גם הוא מכנה את עצמו "היסטוריון העיר תל אביב"; והשלישי הוא מדריך הטיולים יוסי גולדברג (39), שבין השאר פרסם לאחרונה ספר עם וידריך בשם "תל אביב עיר גלויה", שאמור לסייע למדריכים אחרים. שלושת אלה מוציאים סיורים לאתרים דומים פחות או יותר.
שני גורמים מרכזיים נוספים בשוק הם עמותת התיירות של תל אביב-יפו והמרכז להכרת תל אביב-יפו, הנמצא ברחוב אחד העם. עמותת התיירות, חברת בת של עיריית תל אביב, מוציאה סיורים "רגילים" מנמל לנמל או משדרה לשדרה, אבל גם סיורי תוכן שונים ומשונים, כמו "יומנה של רווקה תל-אביבית" לאורך רחוב דיזנגוף, טיול בין החומוסיות הטובות של תל אביב, סיורי טעימות בכרם התימנים וסיור אופניים בשבילים המיועדים לכך בעיר. "אין משהו שאין אצלנו, יש לנו אפילו סיורים לכבדי שמיעה", מתגאה מנכ"לית העמותה אתי גרגיר.
המרכז להכרת תל אביב-יפו (הנמצאת בבעלות חברת "כיכר הרצל", בעלת מגדל שלום) משיב לעמותת התיירות עם סיורים מקוריים משלו כמו סיור חדש בשכונת שפירא, סיור בעקבות השקיעה בגן העצמאות המתעורר, משחק חווייתי להורים ולילדים ברחובות העיר, סיור בעקבות ספרו של רם אורן "ימים אדומים", ואפילו סיור בשם "מה יש כבר לראות בשאול המלך?"
תאמינו או לא - אבל מלבד כל אלה, "מציפים" את העיר עוד עשרות, אולי מאות, מדריכים - מנוסים יותר, כמו יאיר ("יא-יא") בר שלמה (51), עושה יותר מעשרים שנה טיולים מומחזים בארץ ובתל אביב); יפעת אביצדק-קלפה (45, בעלת ותק של 15 שנה); המדריך והסופר עופר רגב והשחקן ערן לנסקי - ומנוסים פחות: סטודנטים, דוקטורנטים, וצעירים שרוכבים על הגל ומנסים את מזלם לראשונה בתחום.
באופן טבעי, הפריחה המדוברת הביאה עמה תחרות רבה, השמצות ומאבקים על היוקרה המקצועית ועל הלקוחות. "הכוכבים הראשיים" ייזהרו כמובן מ"לכלוכים" בפומבי, ויבקשו שלא לייחס להם ציטוטים, אבל מתחת לפני השטח העסק רווי מתחים ועתיר אמוציות.
כך לדוגמה מדריך מסוים ימהר לכתוב ביקורת על ספר שיצא לאחרונה בסיועה של מדריכה מתחרה, ומדריך אחר יבהיר בפנינו נחרצות: "זה ידוע שכל הפליטים של מדריך x עוברים אליי".
על פני השטח, אחד מסימני התחרות הראשונים הבולטים לעין הם המחירים. המחירון הסטנדרטי לאדם אחד לסיור היסטורי שגרתי בתל אביב הוא בין חמישים לשבעים שקלים, ולקבוצות בין אלף ל-1,500 שקלים , כלומר - כמו כל עסק מתחרה - מורי הדרך פוזלים הצדה, בוחנים אחרים, ושומרים על מתח מחירים דומה.
מה שמעיד על תחרות זו הוא דווקא המחיר הגבוה שהעיתונאי בוקי נאה גובה עבור סיוריו הליליים ב"מקומות הכי נמוכים בתל אביב"-זירות פשע מהעבר ובהווה, מתחמי הזונות, הסמים והפליטים בדרום העיר ואזור התחנה המרכזית. נאה אמנם מוביל סיור אל תוך השעות הקטנות של הלילה, אולם הוא מרשה לעצמו להקפיץ את המחיר ל-180 שקלים לאדם, בעיקר בגלל היעדר תחרות.
"אין לי מתחרים בסוג הסיור הזה, אף אחד לא הרים את הכפפה", הוא אומר לזמן תל אביב. "ניסיתי לארגן לעצמי מחליפים, אבל אף אחד מחבריי לא מוכן להתגייס לסיור של תשע שעות בלילה, לטייל בכל תנאי מזג האוויר, לחטוף מכות משיכורים וללכת באזורים לא נחמדים.
"אצלי בסיור שומעים את הסיפורים מהפושעים ומהעבריינים עצמם". אם חשבתם אגב שהכתב הפלילי לשעבר לא יפתח פה על מתחרה אחד - טעות בידכם. "יש שוטר במשטרת תל אביב בשם צביקה בוכמן שקיבל אישור מהמשטרה לעשות סיור כזה, אבל במגבלות שהוא לא מדבר עם פושעים בסיורים וגם לא נותן להם במה", אומר נאה.
"למעשה הוא עושה יחסי ציבור למשטרה, והוא מספר כמה משטרת תל אביב חזקה וגיבורה. אחר כך אנשים רואים בסיור את שוק האופניים הגנובים, את שוק הפלאפונים הגנובים וסודאנים שיכורים שהולכים מכות - כי המשטרה כמובן מיגרה את הפשע".
בוכמן, שמקיים את הסיור מטעם עמותת התיירות, מכחיש בתגובה כי הוא מתחרה או חקיין: "לבוקי יש את הסיורים שלו ולי יש את הסיורים שלי. מי שבא אליו מגיע אחר כך גם אליי", הוא אומר.
אילן שחורי, שגובה מעט יותר ממתחריו, מגיב על סוגיית המחירים: "אם אומרים לי-זה לוקח ככה או זה לוקח ככה - אז אני עונה להם 'לכו למדריכים האלה', ובסופו של דבר הם חוזרים אליי. אין נסים והפתעות, מוצר טוב עולה כסף. אני לא מתחשב באחרים בקביעת הסיור והמחירים שלי".
אלמנט נוסף שמעיד על התחרות הגדולה הוא ניכוס זכות הראשוניות על סיורים היסטוריים בעיר העברית הראשונה. "אנחנו פתחנו את הדרך לאחרים. המרכז פועל כבר עשרים שנה, והוקם מסניף תל אביב של החברה להגנת הטבע", מצהירה אילת אילון, שמשמשת מדריכה ומתאמת במרכז להכרת תל אביב-יפו.
חמש דקות לאחר מכן, בשיחה עם עמית לוינסון, מתקבלת הצהרה שמצלצלת מוכר: "אני הראשון שהתחלתי עם זה, אני המצאתי את זה, בעצם לפניי לא היו הסיורים האלה, ואני עושה את זה כבר יותר מעשרים שנה, מאמצע שנות השמונים של המאה שעברה".
ואם לוינסון התחיל לפני יותר מעשרים שנה - כנראה זה היה די סמוך לאילן שחורי, שאומר: "אני עוסק במחקר של תולדות תל אביב כבר יותר מ-25 שנה , וכל הסיורים שאני מבצע מבוססים על ממצאים מחקריים אקדמיים ועל מסמכים, תעודות ובעיקר תמונות. מרבית המטיילים שלי הם קהל חוזר או קהל שקיבל המלצות מכאלה שכבר סיירו אתי בעבר".
נדמה כי הסוגיה המטרידה במיוחד את המדריכים הוותיקים (ובהתאם לכך, גם הרפש שנזרק און ואוף רקורד) היא הרמה המקצועית של מתחריהם.
"תמיד כשמשהו נהיה טרנדי, יותר ויותר אנשים קופצים על ההזדמנות ורוצים לעסוק בו. היום יש ממש אינפלציה בתחום של הסיורים", אומר עמית לוינסון. "מצד אחד זה נפלא כי אנשים מתעניינים ורוצים לתור את העיר, אבל מצד אחר זה קצת מוגזם כי לא כל אחד יכול ואמור להדריך, צריך הכשרה מתאימה".
עבור לוינסון, שלדבריו מגיל בית ספר חי, נושם וחוקר את העיר תל אביב - ומכיר כאן כמעט כל בית ומשפחה ותיקה - הדבר חורה במיוחד: "בגלל הביקוש יוצא הרבה פעמים שקבוצות נתקלות בקבוצות אחרות, ונוצר פקק תנועה אנושי באתרים פופולריים.
"במקרים כאלה יוצא לי לשמוע מה המדריכים האחרים מספרים, ומפריע לי שאנשים חסרי ידע מספרים למאזיניהם דברים שלא היו ולא נבראו. בנווה צדק שומעים מדריכים ומדריכות מגבבים שטויות על שלוש ועגנון, וזה לא הוגן להוליך שולל. יצא לי גם לדבר על כך עם מדריכים ותיקים אחרים, כמה חשוב לדייק. יש מספיק סיפורים מעניינים ומשעשעים, ולא צריך להמציא כדי למשוך תשומת לב".
אז מה הייחודיות שלך?
"אני לא עושה סיורים בכמויות מסחריות. אני מעדיף טיולים לאנשים שבאמת מתעניינים, ולא כאלה שכופים עליהם ימי כיף ללא כיף. חשוב לי המרקם האנושי, שאנשים יתעניינו, יקשיבו וישאלו. אני יוצר מסלולים אישיים לימי הולדת או ימי נישואים, ואנשים מתלהבים מאוד לגלות ממני דברים שהם לא ידעו על ההיסטוריה של משפחתם".
אילן שחורי, המשלים בימים אלה תואר שלישי בנושא באוניברסיטת בר אילן, דווקא מסכים עם לוינסון: "לרגל שנת המאה לתל אביב הצטרפו למעגל המסיירים בתל אביב מדריכים רבים שביקשו לקטוף את הפירות. כמה מהם היו ברמה נמוכה ביותר והעתיקו חומרים מהאינטרנט כדי לספר אותו לקהל המסיירים, אבל אי-אפשר לרמות את כל העולם כל הזמן, והקהל היה בדרך כלל עוזב אותם באמצע הסיור או לא מגיע עוד לסיורים שלהם.
"אכן, כמה מהמדריכים האלה פרשו, אבל לא מעט עדיין מפעילים סיורים", מציין שחורי. "אישית, אני לא חש תחרות ממדריכים אחרים, יש לי את הדרך שלי ואת הרמה שלי, אני לא אוהב לסייר עם ילדים או אנשים שבאים לסיור בילוי, אני בא לתת הדרכה לאנשים רציניים".
אפילו יוסי גולדברג, ששמר על קו פוליטיקלי קורקט בשיחות עמו, רמז על רמתם הירודה יחסית של כמה מעמיתיו בהתייחס לספרו החדש: "הרעיון של הספר הוא להביא את הסיפורים המדויקים והנסתרים, ולא לחזור על הסיפורים הלעוסים והמוכרים. חשוב שמדריכי הטיולים יפגינו עומק ידיעה ויחפשו חומרים בעצמם, ולא יתבססו על האינטרנט, שהוא מקור קצת בעייתי".
"אין להם רישיון של מדריכים, בניגוד לעמדת משרד התיירות ובניגוד לעמדת אגודת מורי הדרך. בשנת המאה העמותה עוד חיזקה את שורותיה עם מדריכים ברמה נמוכה שסיימו איזשהו קורס בידיעת הארץ. מדריך שרוצה לקבל רישיון חייב לעשות קורס של שנתיים מטעם משרד התיירות ולעבור מבחן ממשלתי. מדריכים עם רישיון, מה לעשות, גם רוצים יותר כסף".
מנכ"לית העמותה אתי גרגיר הודפת את הטענות בתוקף: "כל המדריכים שלנו מקצוענים, וכולם עוברים אצלנו הכשרות מדי שלושה חודשים. יש לנו ביטוח של עיריית תל אביב-יפו לכל מסייר, אחרת לא היינו מוציאים סיורים".
אף שהמרכז בפיקוחה של גרגיר מוציא סיורים אנקדוטליים על חומוסיות ועל המקומות שרווקה תל-אביבית מבלה בהם, היא אומרת: "אני מקפידה מאוד שהמדריכים שלי לא ייסחפו לכל מיני סיפורים וענייני רכילות, אלא יעבירו אינפורמציה נכונה. אנחנו חברה עירונית, ואני לא יכולה להרשות לעצמי רמה ירודה".
אילת אילון מהמרכז להכרת תל אביב-יפו, המתחרה הגדולה של עמותת התיירות, מגיבה גם היא: "כל אחד שהיום קורא ספר על תל אביב חושב שהוא מדריך.
"אנחנו קבוצה של כעשרים מדריכים מנוסים ומקצועיים, אפילו יש אצלנו שלושה דוקטורים, ואנחנו עושים את זה בכיף, סיורים יומיים קצרים של שעתיים עד שעתיים וחצי במרחבי תל אביב-יפו. בעבר הסיורים היו ללא תשלום, והיום הם בתשלום צנוע של שלושים שקלים".
לעתים נראה כי אפילו על מידת האהבה לתל אביב מתחרים המדריכים. גרגיר נולדה וגרה בתל אביב כל חייה; לוינסון מכיר או מיודד עם כמעט כל משפחות המייסדים של העיר; ושחורי מקדיש את חייו לחקר ההיסטוריה שלה. עם זאת, בתחרות הזו אפשר בשקט להכריז על המנצחת שולה וידריך. בכל זאת, לא כל אחת קוראת לבת שלה "תל אביב".
גילוי נאות: מדריכי הטיולים עמית לוינסון ואילן שחורי, הנזכרים ומצוטטים בכתבה, כותבים מפעם לפעם בזמן תל אביב
שם: אילן שחורי. תואר: "חוקר תולדות ארץ ישראל המתמחה בהיסטוריה של תל אביב". סיורים: המושבה האמריקנית, מתחם התחנה, נווה צדק, מסלולים מיוחדים לט"ו באב, ללילה הלבן וליום העצמאות. מחיר: שישים שקלים לאדם, בין 800 ל-1,200 לקבוצה
שם: עמותת התיירות של תל אביב-יפו. סיורים: המסלולים ה"רגילים", מסע בשבילי האופניים, וגם: "אהבה וזוגיות בנווה צדק", " יומנה של רווקה תל-אביבית" ו"תעביר לי את החומוס - סיור בחומוסיות העיר". מחיר: חמישים שקלים לאדם, כ-800 שקלים לקבוצה
שם: שולה וידריך. תואר: "חוקרת תולדות תל אביב" סיורים: רחוב ביאליק, שדרות רוטשילד, נווה צדק ונווה שלום, המושבה האמריקנית, תחנת הרכבת של יפו, כיכר צינה דיזנגוף, נחלת בנימין. מחיר: חמישים שקלים לאדם
שם: המרכז להכרת תל אביב-יפו. סיורים: המסלולים "הרגילים", סיור בשכונת שפירא וגם: "סיור בעקבות השקיעה בגן העצמאות המתעורר", "סיור בעקבות הספר "ימים אדומים" של רם אורן" ו"מה יש לראות בשאול המלך?" מחיר: שלושים שקלים לאדם
שם: יפעת אביצדק-קלפה. תואר: בעלת תואר שני בלימודי ארץ ישראל מאוניברסיטת בר אילן ומורת דרך מוסמכת מטעם משרד התיירות. סיורים: טיול בעיר "דרך עיניו של נחום גוטמן". מחיר: 1,300 שקלים לקבוצה
שם: עמית לוינסון. תואר: "היסטוריון העיר תל אביב" סיורים: לב וצפון העיר, שכונת אחוזת בית, בית העלמין טרומפלדור. מחיר: חמישים שקלים לאדם, אלף שקלים לקבוצה.
שם: יאיר ( " יא-יא" ) בר שלמה. תואר: בוגר קורס מורי דרך וקורס מספרי סיפורים בבית אריאלה. סיורים: מתמחה בטיולים מומחזים, טיולי שירים עם הצגות ותחפושות. מחיר: 1,600-1,500 שקלים לקבוצה
שם: בוקי נאה תואר: כתב הפלילים לשעבר של "ידיעות אחרונות". סיורים: "המקומות הכי נמוכים של תל אביב": מתחם התחנה המרכזית הישנה, זירות פשע מההווה ומהעבר. מחיר: 180 שקלים לאדם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם