אירופה הקלאסית: כל האמת על מחנות האימונים של הפועל באר שבע

בשעה ששחקני הפועל באר שבע אוכלים את הדשא בעיירה סיפילד, על גבול אוסטריה-גרמניה, נזכרנו בכמה מסיפורי הפולקלור המרתקים שנקשרו לשחקני הקבוצה. זה מה שבאמת קורה במחנות האימונים

חיים זלקאי | 19/7/2010 15:06 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
ברגעים  אלה ממש אמורים כדורגלני הפועל באר שבע לאכול את הדשא בעיירה הציורית בסיפילד, בירת חבל טירול, השוכנת על גבול אוסטריה-גרמניה. בהשקעה של מאות אלפי שקלים סודרו לקלינגרים תנאי דה לוקס במתקן נופש ספורטיבי, שבו ישהו למשך 12 ימים וישלימו את הכנותיהם לקראת העונה הבאה.
שלום אביטן
שלום אביטן צילום: נתן כץ


לקול ציוץ הציפורים ורחש המים הזורמים בנהרות שמסביב, מתקיים מחנה האימונים הטרום עונתי. במהלך "המחנה" מתוכננים לקבוצה שלושה משחקי אימון מול יריבות אירופאיות (אחת מהן היא א.א.ק. אתונה מיוון), שנועדו להקל על מאמנם להרכיב את האבנים האחרונות בפאזל.

לא לחינם הלבשנו מירכאות על המלה "מחנה". שליחינו המיוחדים מדווחים, שהתנאים בשטח מזכירים יותר מועדון נופש אקסקלוסיבי ומי שמתעקש על המושג "מחנה אימונים", אז שיבושם לו.

נזרום עם הזרם. מחנות אימונים בחו"ל הפכו לחלק בלתי נפרד מהווייתו של הכדורגל הישראלי המתפתח. אחת לשנה, בתפר שבין סיום החלק הראשון של התרגולים בארץ ובין פתיחת העונה, מתעופפות הקבוצות בזו אחר זו לארץ המובטחת שלה. אוסטריה, הולנד, גרמניה - כולן ביחד וכל אחת לחוד סיפקו את הסחורה מנקודת מבט תיירותית. על תרומתן למאמץ המלחמתי נטוש ויכוח. 

ביומן המבצעים של הפועל באר שבע מופיעים הרבה אתרים שנפלו לרגליה לאורכה ולרוחבה של אירופה הקלאסית. בתחילת שנות ה-90' של המילניום הקודם נרשמו נחיתות רכות ברומניה ובגרמניה.

פואיינה בראשוב זכתה לביקורים תכופים, גם בזכות המלצותיהם של יוצאי רומניה במועדון - שוער ומנהל העבר המנוח משה מלאך, הגזבר המנוח ינקו נוחם והאוהד המיתולוגי בנצי בלומנפלד יבדל"א, ששימש כמתורגמן לשעת חירום.

בצמוד לשמורת טבע מאוכלסת על ידי דובים דוברי רומנית התקיימו משחקי אימון מול קבוצות מקומיות, שלימים קיבלו הכרה בינלאומית כנבחרות מלצרים ונערי מעליות. העובדות לא קלקלו סיפור טוב. בשיחות טלפון נרגשות סיפרו ראשי המשלחות, כל אחד בתורו, לכתבים הטירונים שנשארו בנגב כיצד הכניעו השחקנים מארץ הקודש "קבוצות חזקות מרומניה".

בעידן שקדם להתחממות כדור הארץ, הייתה היציאה לאירופה בבחינת מפלט מהחום הכבד ששורר כאן בחודשי הקיץ. חילוקי הדעות באשר לתרומתם המקצועית של "המחנות" נותרו בעינם גם בתקופתנו. חסידי ההמראות ליעדים רחוקים טוענים בלהט שרק באירופה אפשר לאלץ את הכדורגלן הישראלי להתרכז בעבודתו ולהתאמן סביב השעון, פעמיים ביום, מדי יום ביומו, כולל שבתות וחגים.



קצת קשה להתייחס לטיעון האקלימי ברצינות, במיוחד לנוכח הטמפרטורות הגבוהות שנרשמו לאחרונה במספר ערים מרכזיות בארצות הקור הנמסות לאיטן ביבשת הנחשקת. מנקודת מבט מקצועית טהורה, הדעות הן לכאן ולכאן. 

בעידן המקצועני אפשר לאלץ שחקן להתייצב במקום עבודתו בשעות בלתי קונבנציונאליות. קלינגר הפתיע לטובה כשקבע אימוני בוקר שאילצו את חניכיו להשכים קום. את תגובתו של דוד רביבו לא ניתן היה להשיג עד לסגירת הגיליון... 

"יורד גשם בבלגיה, תורידי את הכביסה בארץ"

סיפורי פולקלור מפה ועד הולנד נקשרו למעלליהם של בחורינו המצוינים מעבר לים. עוד לא נולד סופר הצללים שיעיז לכתוב את כל הידוע לו על כל הפעילויות ועל ההווי המיוחד שנוצר בצלמם של בחורינו המצוינים במחנות האימונים. מה ששרד את מספרי הצנזורה יכול לפרנס סטנדאפיסטים ובלוגרים.
 
הסיפור הבא, ראוי לדעתנו, להישמע בערב מספרי הסיפורים. ומעשה שהיה, כך היה: בתקופת האליפויות, באמצע שנות ה-70', הוענקה לקבוצה של מירו ברד ולילו עופר נסיעת צ'ופר לאירופה הקלאסית.

אביטן חלק חדר אחד עם חלוץ אחר, ושניהם העבירו את הנופשון המבצעי בנעימים. "יום אחד", נזכר אביטן, "שותפי לחדר התלונן על כאבים בברך. ניגשתי אליו ובדקתי אותו. אמרתי לו – 'יש לך מים בברך'. הבחור הסתכל עליי כאילו נפלתי מהירח ואמר 'איך זה יכול להיות?! היום לא ירד גשם"...

אמציה לבקוביץ', שלום אביטן ומאיר ברד.
אמציה לבקוביץ', שלום אביטן ומאיר ברד. דיאגו מיטלברג

בהזדמנות אחרת נדהם אביטן, לדבריו, לשמוע את אחד מחבריו מנהל שיחה טרנס אטלנטית עם רעייתו. "אנחנו בבלגיה ויורד אצלנו מבול; כדאי שתורידי את הכביסה מהחבל", הוא המליץ לה...

מבחן התוצאה מוכיח שנסיעותיהם של שלום וחבריו לארצות הקור עברו את מבחן הסבירות. כל אחד מהם הביא מהבית יסודות בריאים, ותפקידו של המאמן היה ליצור ביניהם הרמוניה, מבלי שמאבקי אגו ויצרים אפלים יהרסו את המרקם החברתי.

אמציה לבקוביץ' התעלם מביקוריהם החשאיים של כמה מתכשיטיו במועדוני לילה ובמתקנים שאירחו משחקי קובייה סוערים. ברגע שהשחקנים חזרו מהבילוי בשעות מקובלות ולא איחרו לאימון הבוקר לא היה מקום לשאלות חטטניות.

מראות קשים בווינה

אלי גוטמן, הדאבליסט הטרי מהפועל תל אביב, נחשב לחסיד מובהק של מתקני האימונים באוסטריה. ערב פתיחתה של עונת 1996/97 שכנע "הגרמני" את אלי להב, אז הבעלים של הקבוצה, לממן יציאה למחנה אימונים במלון היוקרתי CITY CLUB בווינה.

מי שהיה מצויד במידע מוקדם לגבי הצפוי לו ולחבריו בארצו של מוצרט, לא הופתע לנוכח שכיות החמדה שקידמו את פניו. המלון על צוותיו השונים יצא מגדרו כדי להנעים על חברי המשלחת הבאר-שבעית את שהותם בקומפלקס.

השחקנים וחברי המשלחת נטמעו בחדרים, וכעבור זמן קצר יצאו למסע להכרת השטח כשהם לבושים בחלוקי מגבת לבנים ובנעלי בית תואמות. מאחורי עמדת הקבלה נפרשה במלוא הדרה מושבת נודיסטים שהשתרעה על פני שטח גדול.

מארגני המסע בעקבות 'עליסה בארץ הפלאות' היו כחולמים: דיירי המושבה ואורחיהם המזדמנים נדרשו להפקיד את בגדיהם בכניסה ולהתגבש כיחידה לוחמת במימיהן הזכים של הלגונות הכחולות. אלה שהתעקשו להגיר זיעה, נכנסו בדחילו ורחימו לתאי סאונה מדוגמים. מתחת לגג זכוכית התנהלו החיים כמו באקוואריום.
 

שרון סגרון, אז מחליף לגיטימי ורווק מבוקש, וכיום איש עסקים נשוי בדאלאס טקסס, ניווט את העניינים. סגרון וחבריו התאהבו במקום, כמו גם אנשי הצוות המקצועי שהקפידו על נוכחות מלאה בגן העדן האוסטרי, שתי אצבעות מהלובי.
 
סדר היום היה מפרך. השחקנים התאמנו בשעות קבועות, ואת שעות המנוחה העבירו במושבה הגרמנית. הם השתזפו, הזיעו בסאונה, וקפצו שוב ושוב למים המלטפים. בערב הקפידו הרווקים שבחבורה להניד את האגן בדיסקוטק לצדן של ספורטאיות ממזרח אירופה. הבירה נשפכה כמים ומתחת לכל עץ דקל רענן הייתה מוטלת נימפה בלבוש חווה. אכן, תמונות קשות.

משחק הפועל באר שבע. קרדיט: דיאגו מיטלברג
משחק הפועל באר שבע. קרדיט: דיאגו מיטלברג צילום: דיאגו מיטלברג
 

תרומתו המיידית של "מחנה האימונים" השנוי במחלוקת באוסטריה שאפה לאפס. מול קבוצת המילואים של פ.צ. וינה נרשמה תבוסה בשיעור 1-6. להב וגוטמן לא נלחצו. בהומור האופייני לו, פנה להב לאחד הכתבים שנלוו למסע המפנק וביקש ממנו לשכתב את ההיסטוריה. "תוריד גול אחד, שיחשבו שהפסדנו 'רק' 1-5", הוא הציע לכתב.

בדיעבד, תיחשב וינה כנקודת ציון דרמטית, לטוב ולרע. כעבור עשרה חודשים הניף סתיו אלימלך את גביע המדינה האחד והיחיד של באר שבע בהיסטוריה, לפני שהוא וחבריו התפזרו לכל עבר. להב מאס בצעצוע והצהיר על עונה פיננסית. בהמשך נמכרה הקבוצה לאלי ז'ינו וירדה לליגה השנייה, אחרי 30 שנה בליגה העליונה...

הטחינה של ג'ימי

הופעת מטבע היורו והעלאת המחירים שבאה לאחר מכן, כפו שינויים במסלולי הטיסה לאירופה. אוסטריה OUT; בולגריה IN. הימים - ימי שלטונה של ממשלת ז'ינו בתחילת המילניום החדש.

מאמנים מתחלפים כמו גרביים, והקבוצה מדשדשת בליגה השנייה, לאחר מספר שנים מוצלחות בליגת העל. משום מקום, מגיע  כדורגלן העבר אמיל ולב ומשכנע את ז'ינו ושות' לרשום את התלמידים באולפנה של בורוביץ' וסופיה.

בורוביץ' ממוקמת באזור הררי, ויצאו לה מוניטין כאחד מאתרי הסקי הטובים בבולגריה. בחורף עושים שם חיים משוגעים. בקיץ אפשר למות משעמום. לנוכח השממה התרבותית, הוחלט להוציא את השחקנים לערב חופשי בסופיה.
 

ניר לוין
ניר לוין צילום: עדי אבישי
"על הדרך" הוסרו המגבלות על ביקור בקאזינו, ובתוך זמן קצר הפך המקום אבן שואבת לכמה מטילי ז'יטונים. ההתמכרות לרולטה השכיחה משני שחקנים את הצורך להתייצב חזרה בנקודת האיסוף בשעה היעודה, ובתגובה הוטלו עליהם עונשים חינוכיים.

ניר לוין אימן בעת ההיא את הקבוצה, וכל ניסיונותיו לצקת בה תכנים חדשים נתקלו בהתנגדויות שונות ומשונות. במהלך המחנה נרשמו עוד תקלות מביכות: מגרש האימונים היה גרוע, היריבות עלובות למדי ועל האוכל רצוי שלא להכביר במלים. ספק רב אם השף חיים כהן היה דוחק בטבח הבולגרי לשתף אותו בסודותיו הגסטרונומיים. 

לוין התגורר בצמוד לחדרם של מנהל הקבוצה יוסי אורה והאפסנאי ג'ימי אבו-חצירא, וברגעי משבר קפץ לביקורי פתע. רצה הגורל וכל אימת שלוין הגיע לביקור חטוף, היה ג'ימי נתון בעיצומה של הכנת כריכים ל"אפטר פארטי".

מתוך כלי קיבול, שהשד יודע כיצד עקף את הבדיקות הביטחוניות בנתב"ג, רוקן ג'ימי מאכלים ורטבים ים תיכוניים. על כריך אחד הוא מרח עריסה והידק בעזרת טונה; כריך אחר היה על טהרת הטחינה והסלאמי. חייו הספורטיביים של ג'ימי התנהלו על  מי מנוחות. הטבח הבולגרי "שכח" לכבד אותנו במקרוני? לא נורא. נתחי טונה בשמן זית ועוגיות מבית היוצר של עבאדי ימלאו את הבטן.

למרות כישלונה של קונספציית בורוביץ', המשיך ז'ינו לתת אמון בדוקטרינה הבולגרית. אמיל ולב הבטיח להעניק פיצוי, וסידר מחנה משודרג באחד ממתקני האימונים ה'מתוקתקים' של סופיה. למרגלות עיירה ציורית, הואץ תהליך התגבשותו של הסגל, כשהמאמן גילי לנדאו משרה על סביבתו אווירה עניינית. הכול דפק כמו שעון חול שוויצרי עד שגשמי זעם הציפו את המגרשים. באין מערכת ניקוז, הופסקה הפעילות ובוטלו משחקי אימון. לנדאו לא התחשב בפגעי מזג האוויר ואסר על השחקנים לשחרר לחצים בקאזינו.
 
המסורת הבולגרית נמשכה בתחילתו של עידן אלונה ברקת. מרקו בלבול קיבל את המפתחות, ויקו חדד לחש על אוזנה של בעלת הבית, וכל החבורה יצאה לבולגריה זו השנה השלישית ברציפות.

מהמחנה הסגור יצאה ידיעה אחת מדאיגה. למדנו ממנה שהמארגנים שכחו יום אחד להציב שערים באחד המגרשים, והתעשתו רק לאחר שחטפו צעקות. הקצב הבולגרי לא הלם את דרישותיה של אלונה, ובשנתיים הבאות השתנתה הקידומת הבינלאומית. תחת הדרכתו של גיא לוי נשמרו בקפדנות כללי ביטחון שדה. שחקנים רעדו מפחד וחייכו בתורנות.

במצווה מטעמי כשרות

גיא עזורי, הבא בתור, לקח את הקבוצה לגרמניה. שעה נסיעה מהמבורג, בטבורו של יער עד, נערכה לשחקנים היכרות ראשונה עם יכולותיו הכוריאוגרפים של החלוץ בנגורה, שהקפיץ תפוח בחדר האוכל. פאבל פרגל הרשים את הצוות המקצועי והוחתם אחרי עשר דקות של תנועה ללא כדור. האתר שאירח את הקבוצה התגלה כמקום הנופש המועדף על אוכלוסיית הקשישים. מי שקיווה לקצת 'שכונה' גנז את תוכניותיו.

בשלוש השנים האחרונות מוטלת משימת מילוי הקונטיינרים על פנחס אוחנה, ראש אגף האפסנאות בשבילכם. אוחנה הוא גיסו של ויקו חדד, אבל כישוריו המקצועיים עושים את ההבדל ולא קשריו המשפחתיים.

אוחנה, לשעבר נגד בכיר במערך הימ"חים של פיקוד הדרום, הוא מסוג האנשים שמתרחקים מתככים ועימותים כמו מאש. את אבקת הכביסה תנו רק בעתו ומכונות הכביסה ירקדו לצלילי חלילו. 

ויקו חדד. קרדיט: דיאגו מיטלברג
ויקו חדד. קרדיט: דיאגו מיטלברג דיאגו מיטלברג
אוחנה, בדומה לג'ימי, פיתח חיבה גלויה למאכלים ישראלים שקיבלו הכשר בד"צ. את מנות הקרב מתקופתו הצבאית המיר רס"ר פנחס במנות גדושות של רצון טוב. אנחנו לא סגורים על הטחינה ועל העריסה, ואין לנו מושג איך אוחנה אוהב את הקפה שלו. עם שובו משליחותו בזיפילד נוכל להתעדכן גם בסוגיה זו. 

כך או אחרת, סחיבת קופסאות שימורים מישראל לאירופה היא פטנט שנרשם לזכותם של שומרי המסורת מקרב השחקנים. שלמה אילוז, פעם בלם עשוי ללא חת, ששמר על שמיים נקיים ברחבה וכיום יהודי ירא שמיים, התחיל במצווה מטעמי כשרות. אחריו נפרץ הסכר, וליצרני הקונסרבים בארצנו הקטנטונת הייתה עדנה. שחקנים רבים מדלגים על ארוחות בשריות בנכר וניזונים בימי המחנה בעיקר מפסטות ותפוחי אדמה. הם וחבריהם חשים בנוח בחברתן של שקיות להכנת מרק ומנות חמות שנדחסו לדופן המזוודה.

בימי שישי, מיד אחרי הקידוש, חושף כל אחד מ"תיירי הטונה" את אוצרותיו ומכבד את חבריו. את חלקו הראשון של הערב חותמים עם טורקי קטן. איך אומר מר חסון בגבעת חלפון – "ג'יב הפרימוס. ולא לשכוח - רגע לפני שגולש, להוריד מהאש".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אשדוד-

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים