חולה סרטן מב"ש מתחנן: תעזרו לי לחיות
דניאל ביטון, באר-שבעי בן 21, חולה סרטן, רוצה רק דבר אחד פשוט ובסיסי – "לחיות"! לשם כך, הוא חייב לעבור ניתוח דחוף ומסובך בארצות הברית. הבעיה: הניתוח עולה כחצי מיליון שקל ולמשפחה אין את הסכום הזה
"יכולים לעזור לי בתרומות. זה הסיכוי היחיד שלי לשרוד, הניתוח", מתריע ביטון, המאושפז במחלקה האונקולוגית זה השבוע השלישי ברציפות. "אין לנו חצי מיליון דולר, קשה לנו להשיג את הכסף. זה המון. כל דקה היא קריטית בעיניי. אני מרגיש לחץ, כאבים. לפעמים אני מרגיש את הגוש זז. בקושי אוכל, בקושי שותה, בקושי ישן. אני כבר רוצה להיות אחרי הניתוח".
ביטון, יליד באר שבע, תושב שכונה י"א, למד ארבע שנים בבית הספר גבים ושנתיים בנווה במדבר, ואת שש שנות התיכון למד במקיף רגר בשכונת נווה זאב. לפני כשנתיים, קצת לפני הגיוס הצפוי לצה"ל, התגלה אצלו גידול סרטני במעי הגס.
"שלושה שבועות לפני גיוס קרבי לגבעתי, הרופא אמר לי שאני לא יכול להתגייס - 'תשכח מהצבא'. חלום שהלך, שהתנפץ. חודשיים אחרי זה קיבלתי פטור מהצבא. עברתי ניתוח לכריתת המעי הגס ובמשך חצי שנה עשיתי טיפולים כימותרפיים מאוד לא קלים. המחלה עברה".
כשכבר חשב שהבריא ויצא מזה, המחלה תקפה אותו שוב והפעם בצורה אלימה. "לפני חצי שנה, בינואר 2010, לצערי המחלה חזרה שוב, אבל הפעם בצורה קשה מאוד. הסרטן נמצא בכל אזור האגן. במשך ארבעת החודשים הראשונים של השנה עשיתי טיפולים כימותרפיים שפגעו בכליות שלי ואז התברר שצריכים שני ניתוחים", מספר ביטון בעצב, ומציין שחבריו החיילים באים מהצבא בסופי שבוע, מבקרים אותו בבית החולים ומנסים להעלות לו את המוראל.
הניתוח הראשון להסרת הגידול, למעשה כריתת המעי הדק, שלפוחית השתן, הקיבה והלבלב, מתוכנן להתקיים בארץ, בבית החולים בילינסון בפתח תקווה, באמצעות רופא אמריקאי שיגיע לארץ במיוחד ממיאמי. לאחר כחודש החלמה, בסוף אוגוסט-תחילת ספטמבר, הוא יהיה חייב לטוס למיאמי לניתוח השתלת איברים.
עלות הניתוח בארצות הברית היא מיליון דולר, והקופה מכסה רק חצי מיליון. למעשה, קופת החולים פיצלה את שני הניתוחים לאחד שיעשה בארץ ואחד בחו"ל, כדי להפחית עלויות, כי אם שני הניתוחים היו מבוצעים בארצות הברית, כפי שדובר מתחילה, העלות הייתה מגיעה לשני מיליון דולר.
מבחינה רפואית, מספרים בני המשפחה, "המצב האופטימאלי הוא שדניאל חיים יעבור את שני הניתוחים הנדירים והמסובכים בחו"ל, אצל המנתח ממיאמי, אבל המדינה ביקשה שהמנתח יגיע לניתוח הראשון בארץ, למרות שהמנתח לא מתלהב מהרעיון, כי הוא חושב שעדיף ורצוי שיעבור את הניתוח בחו"ל. ואילו הניתוח השני, בתקווה בעזרת השם, שהוא יעבור את הראשון בשלום, יהיה בחו"ל".
לאחר הניתוח הראשון, דניאל יצטרך לטוס עם בטן פתוחה, מצב
"לניתוח השני אנחנו צריכים לגייס את הכסף", מסבירה אחותו לילך ביטון-שליסלברג (34), המתגוררת באטלנטה שבארצות הברית, ושהגיעה לארץ במיוחד בשבוע שעבר, כדי לנסות לגייס חצי מיליון דולר. "אני מנסה לגייס גם מהקהילה היהודית באטלנטה, בעלי עובד על זה שם, אבל אין הענות גדולה כרגע. זה לא מרגש אותם, כנראה".
מתברר, שלא רק את יהודי ארצות הברית המקרה ההומניטארי של ביטון לא מעניין, גם הישראלים אדישים לגמרי לעניין. לילך ביטון: "פנינו לתקשורת. עיתונים גדולים ובעיקר ערוצי טלוויזיה מרכזיים לא רוצים לפרסם את הסיפור שלו, כי 'הוא לא תינוק, לא איש משפחה, הוא לא אייטם. יש עוד הרבה כמוהו, וזה לא יירגש אף אחד'. זה מה שאמרו לנו.
"אני מחכה לאישור ממנהל המחלקה, להוציא אותו באמבולנס ולקחת אותו לאחד מערוצי התקשורת, שיסתכלו לו בעיניים ויגידו לו שלא רוצים לעזור לו לחיות, כי הוא לא 'אייטם'. זו מלחמת הישרדות, אין לנו ברירה".
האחות הגדולה, לילך, כמעט מיואשת מהמצב, אך ממשיכה לפעול במרץ. היא פתחה לדניאל
קבוצה בפייסבוק בשם "תעזרו לדניאל חיים לחיות", ובו מספר עצום הכולל קרוב ל-6,000 חברים, אבל זה עדיין לא מתורגם לכסף.
"פרסמתי בפייסבוק, אולי למישהו יש חצי מיליון דולר מיותר, אבל אף אחד לא ענה. חשבתי שיש עשירים שאין להם מה לעשות בכסף", אומרת לילך בתמימות רבה ומעדכנת: "גייסנו 30 אלף שקל בשבוע וחצי. זה יספיק, אולי, רק לאינפוזיה ליום הראשון. חייבים חצי מיליון דולר וכרגע אין לנו מושג מאיפה מביאים את זה".
במקביל, "אנחנו מנסים לארגן אירוע התרמה עם כמה זמרים, שיתקיים אולי בעוד חודש. פניתי לראש העיר ואני צריכה לפגוש אותו. אני מאמינה שזה יקרה בקרוב. פנינו לוועדי עובדים, לאחים עופר, לשרי אריסון ועדיין לא קיבלנו תשובות".
בינתיים ביטון סובל מחום גבוה, מדלקות ומוירוסים. המערכת החיסונית שלו מאוד חלשה. "אני מתמודד עם הכאבים יום-יום", הוא מספר. "אני גם אחרי שני ניתוחים קטנים מלפני שבוע. אני מחובר לשני נקזים, בכליות ובבטן במיקום של הגוש באזור המעיים, וזה לא נעים להיות במצב כזה".
מה שקצת הפיג את הסבל הוא הכדורגל, גביע העולם בדרום אפריקה. "אני רואה מונדיאל, ספרד לוקחת, נראה לי", חזה דניאל ביום ראשון בצהריים, שעות אחדות לפני משחק הגמר מול הולנד. באופן כללי, "מגרמניה נהניתי הכי הרבה. גם אורוגוואי הייתה קבוצה תותחית. באמת. את רוב המונדיאל יצא לי לראות בבית חולים. לראות כדורגל עושה לי טוב".
ולא רק כדורגל עולמי. דניאל מצהיר: "אני אוהד מושבע של באר שבע, של הפועל. הייתי בפתיחת האימונים ואחרי שלושה ימים אשפזו אותי. אחותי דיברה איתם, עם הפועל באר שבע, לא עם אלונה, עם ציפורה (הדוברת). אני מצפה מהפועל באר שבע שיעזרו. אני אחד שהולך לכל המשחקים, בית וחוץ, והייתי שמח אם אלונה הייתה מודעת יותר לעניין ותורמת. היא יכולה לעזור".
אחותו לילך מוסיפה בעניין: "דניאל אוהד הפועל באר שבע שרוף, מכור. כל החדר שלו אדום-לבן. צעיפים, כובעים. החיים שלו זה הפועל באר שבע. קניתי לו לפ-טופ כחול והוא התעצבן, הוא רצה אדום".
לילך פונה שוב לציבור הרחב בנגב ומבקשת, בכל לשון של בקשה: "בעוד כחודש וחצי דניאל חייב לעשות את הניתוח בארצות הברית. אם לא, הוא יהיה בסכנה גדולה. אני פונה אליכם, אל הלב הרגיש שלכם, לעזור לדניאל שיוכל לבצע את ההשתלה. בלי הניתוח הזה, דניאל חס ושלום לא ישרוד. זה הסיכוי היחיד שלו. תודה מקרב לב על עזרתכם להצלת דניאל חיים ביטון".
ולסיום מבקש ביטון עצמו להעביר רק מסר אחד: "נגיד לך את האמת, אין כבר מה להגיד, נגמרו המלים. אפשר רק לפנות ללב של האנשים, אם הם יכולים לעזור רק"
אז בואו נעזור. לתרומות למען דניאל חיים ביטון: בנק לאומי, סניף 921, באר שבע, מס' חשבון: 28520079
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם