לקח את הסוד לקבר: מותו המסתורי של דב איתן

הוא היה עורך-דין מוכר ומצליח באשדוד במשך כ- 20 שנה. מונה לשופט שלום באילת וקודם לשופט מחוזי בירושלים. התאבדותו ב- 1988 הכתה את המדינה, ובייחוד את אשדוד, בתדהמה

משה אדמון | 14/7/2010 7:26

מרים ודב איתן הגיעו לאשדוד בתחילת שנות ה- 60. שניהם בנים לוותיקי היישוב, שנדדו מהמרכז המבוסס, היציב, לעיירה הדרומית הקטנה, המבודדת, שאך זה קמה בחולות הדרום הזהובים.

דב איתן צילום: נתי שוחט, סקופ 80

בני הזוג, הוא, עורך-דין מתחיל והיא, מורה ומשוררת, באו לאשדוד כי הראשוניות שבה, לצד תכלת הים ונופיה הנרחבים, הפתוחים, קסמו להם ועוררו בהם ריגוש ואתגר.

הם התערו כאן מהר והפכו חלק בלתי נפרד מהחבורה המופלאה, הבלתי נשכחת, שבנתה באשדוד חיים חדשים ויצקה בהם, בהתלהבות ובכישרון, תוכן ועניין.

דב איתן, שרבים כאן קראו לו דובי, היה מראשוני עורכי-הדין באשדוד. הוא פתח משרד ברחוב רוגוזין ועד מהרה יצא לו שם של איש מקצוע מעולה והגון. אדם אינטליגנטי. חכם. רחב אופקים.

תמיד עם חיוך, עם מילה טובה. איש עדין ורגיש. לא מתחבק ולא מסתחבק ובכל זאת, בדרכו שלו, השקטה, המאופקת, אהוד ורצוי. לכן, כאשר מונה, לאחר כעשרים שנות פעילות באשדוד, לשופט שלום באילת, נפרדו ממנו כאן ברגשות מעורבים. מצד אחד, שמחו על קידומו. מאידך, הצטערו על עזיבתו.

לתעלומה אפופת מסתורין

כשופט שלום באילת, זכה דב איתן להצלחה רבה. כמה מפסקי – הדין שלו שם נחשבו ראשוניים ומהפכניים וזכו להדים, גם בחוגי המשפט וגם בתקשורת. דיברו עליו. כתבו עליו. חבריו ומכריו באשדוד עקבו אחריו בפרגון ובגאווה. "הבחור משלנו". אלא מה.

מאילת, עברו מרים ודב איתן לירושלים. דב קודם לתפקיד שופט מחוזי ומונה, במקביל, לשופט בפרקליטות הצבאית. גם בתפקידים אלה התבלט, יצר לעצמו שם. שני פסקי-דין שלו, באותם ימים, הם מאבני הדרך של המשפט הישראלי. ואולם, לאחר שחתם על עצומה של אינטלקטואלים בנושא השלום, הוא התפטר מתפקידו כשופט מחוזי.

ובהמשך, כמחאה על חנינה שנתן הצבא לחיילים שפגעו באזרחים במלחמת לבנון הראשונה, הוא התפטר גם מתפקידו כשופט צבאי. שתי

ההתפטרויות, הכול כך מצפוניות והכול כך נדירות במחוזותינו, מלמדות על אופיו והתנהלותו של האיש. לאחר התפטרותו מבית-המשפט המחוזי, חזר דב איתן לעבוד כעורך דין מן השורה.

בנובמבר 1988 קפץ דב איתן ממרומי בית-מלון גדול ומוכר בירושלים ונהרג במקום. התאבדותו הפתאומית והמפתיעה של שופט בית-המשפט המחוזי לשעבר, הכתה את תושבי המדינה, ובייחוד את חבריו ומכריו באשדוד, בתדהמה. העיתונים כתבו על המוות המזעזע והבלתי נתפס הזה בהבלטה רבה, אך לא ידעו לומר מה גרם לאיש כה צעיר ומזהיר לסיים כך את חייו.

האם הייתה זו, שוב, סיבה מצפונית? ואולי סיבה אחרת, מקצועית, או אישית? מותו של דובי הפך לתעלומה אפופת מסתורין והוא נותר, ככל הידוע, בגדר חידה עד היום.