חירות, שוויון, אחווה: המסע למען שליט ריגש את גבעת ברנר
אביטל ליברמן, חברת קיבוץ גבעת ברנר, ליוותה ביום שלישי את משפחת שליט במהלך שהותה בקיבוץ. היא התרגשה מהסולידריות שהפגינו אלפי תושבי האזור שבאו לתמוך, ובעיקר נפעמה מאצילות הנפש של בני המשפחה
למעלה מאלפיים איש מהקיבוץ ומיישובי הסביבה התקבצו ברחבה שבמרכז הקיבוץ וחיכו להם, לתמוך ולחזק את ידיהם. "נא להגיע בחולצות לבנות וסרטים צהובים", כך נאמר בהודעה שפורסמה. והאנשים, בלובן מלבושם ובסרטיהם בצבע החמה, ועם המדבקות והבלונים והשלטים וכרזות התמיכה, שיתפו פעולה ברצון.
הדקות נקפו באיטיות והצטברו לשעות. השמש שקפחה מעלינו לא נטתה לנו חסד ובינתיים משפחת שליט לא נראתה באופק. "מישהו יודע מתי הם מגיעים?" שאלו הנוכחים האחד את השני. בינתיים הילדים הקטנים איבדו סבלנות והחלו מנדנדים להוריהם, שבעצמם היו צמאים, רעבים והגירו טיפות מים מלוחות.
אבל אז, כשהשמש כבר נטתה לשקוע, הרקיע נמשח בפסים של סגול ורוח החלה ללטף בעדינות את הפנים המיוזעות, הם הגיעו. חמש דקות לפני השעה שמונה יצאו בני משפחת שליט מהמכונית שהסיעה אותם וההמון הגדול והרב נעמד בשני טורים לצידי כביש הכניסה לקיבוץ.
באופן ספונטני ומרגש להפליא החלו להישמע מחיאות כפיים מכיוון האנשים. קריאות של "כל הכבוד" ו"תהיו חזקים", נזרקו לחלל האוויר. בני משפחת שליט עברו בתוך טורי האנשים, משל היו בני ישראל שחוצים בחרבה, נופפו לשלום והודו לכל האנשים על התמיכה. "זאת קבלת פנים מרגשת
בזה אחר זה החלו האנשים ללכת אחרי בני המשפחה. הכביש הצר המוביל לבית בו לנה המשפחה רוצף בנחשול ארוך של אנשים שפשוט צעדו עימם בשקט, עד שהתבקשו לאפשר למשפחה ללכת לדירתם על מנת שיוכלו להתארגן לקראת ארוחת הערב.
"קבלת הפנים מרגשת ומדהימה ומחממת את הלב, זה לא קרה לנו עד עכשיו", שיתפה אלה חפץ, ממארגנות המסע. "היה מקסים לראות את כולם - מתינוקות ועד בני 90 ועוד אחרי שהגענו באיחור של שעתיים. החיוך והתמיכה של האנשים אינם מובנים מאליהם, המשפחה והמטה מודים לכולם".
ההכנות לקראת המאורע נמשכו ימים ארוכים. דף עם לו"ז מפורט חולק לכל תושבי הקיבוץ בתאי הדואר והנכונות מצד האנשים הייתה, סליחה על השמאלציות, פשוט מרגשת. ההירתמות מצד התושבים הייתה גדולה ורחבת לב, והסולידריות שריחפה באוויר הזכירה תקופה יפה שחשבנו שאולי נגמרה.
חברת הקיבוץ, שולה אופיר, שהייתה בעבר מזכירת המשק, נתנה את דירתה המשופצת למשפחת שליט אשר לנה בה במשך הלילה, והעבירה את הלילה בדירת אירוח. כיתות בית הספר היסודי הכינו חוברות עם ברכות למשפחתו של גלעד.
הילדים סידרו וארגנו את הבית בו ישנו המלווים, תלו וילונות, פרסו מפות על השולחנות, והניחו פתקים על כל מיטה המחזקים את ידיהם. מאות בלונים צהובים היו מוכנים לאנשים שהגיעו וחדר האוכל היה ערוך ומוכן לקבל את פניהם של המשפחה ומלוויה, כאשר ארוחת ערב חמה וגדושה כל טוב של שפע חיכתה לבאים.
"אנחנו קודם כל רואים בכך מחווה הומאנית למשפחה ומנסים להבין אותם כאילו זה היה הבן שלנו, אמר מזכיר הקיבוץ, עמי דבש. "זה מרומם את הלב, ההתגייסות של כולם. כל מי שפניתי אליו הרים את הכפפה בשתי הידיים".
בשעה תשע בערב החלו להגיע אנשים את חדר האוכל של הקיבוץ, צוות המסע הגיע ראשון והאנשים נראו עייפים אחרי עוד יום חם, ארוך ומתיש בו צעדו כעשרים קילומטרים. הם אפילו לא הספיקו להתקלח. רבע שעה מאוחר יותר משפחת שליט נכנסה לחדר האוכל בצניעות האופיינית לה. בזמנים אחרים, טובים יותר, הם יכולים היו להיראות כחברי קיבוץ. בני המשפחה דווקא לא נראו עייפים, אולי הכוח שהם מקבלים מהאנשים הטובים המלווים אותם במסעם מאפיל על עייפותם הפיזית.
יואל, אחיו של גלעד, ביחד עם חברתו יערה והאם אביבה, התיישבו לאכול. נועם שוחח עם קרובת משפחה שבאה לפגוש אותו ולא מיהר לאכול. על מגש מפלסטיק הוא הניח קערת מרק עוף עם שקדי מרק ואכל באיטיות. קרובת המשפחה, נורית, הביטה בדאגה בצלוחית המרק הקטנה. "זה מה שאתה אוכל"? היא שאלה בדאגה. "זה מספיק לי", השיב נועם. "כל היום ובכל מקום אליו אנו מגיעים יש המון אוכל. תודה".
התקשורת אוהבת להעלות על נס את גדלות הנפש של משפחת שליט. חן, אחיו של רון ארד, אף השווה אותם ל"סוסים אצילים". ובכן, הכל נכון ."זאת קבלת פנים מרגשת מאוד", אומר נועם שליט.
"בכל מקום מקבלים אותנו יפה, היינו בכמה קיבוצים וזאת קבלת פנים מרגשת במיוחד. המטרה שלשמה יצאנו למסע היא כדי לצבור את התמיכה הציבורית. זה פשוט מדהים, אנחנו הולכים ואחרינו שובל של אנשים, לא היה דבר כזה בשום פעילות שעשינו קודם לכן. היו הפגנות של שעתיים~שלוש וזה נגמר והאנשים התפזרו. במסע הזה כל יום עשרות אלפי אנשים צועדים איתנו וההזדהות היא ענקית.
"הטראומה של רון ארד שלא חזר ואיבדנו אותו מאוד משפיעה על הציבור. רון ארד זה לקח שאנחנו הפנמנו, אנחנו מדברים עם משפחת ארד, עם שני האחים ועם האישה תמי והבת יובל, והם כל הזמן אומרים לנו 'אל תחזרו על הטעות שלנו'. החלטנו שלא נחכה לשנה החמישית והשישית שגלעד יישב בשבי".
מה יהיה בסוף המסע?
"נשב מול בית ראש הממשלה ושם יהיה ביתנו עד שגלעד יחזור הביתה. נהיה שם כל עוד אנחנו מסוגלים, ניכנס לישיבות ממשלה, נראה נוכחות, ניראה איך הציבור יגיב לזה. המטרה היא להביא את הנושא למבחן הציבורי".
ההתנהלות השתנתה לאחר חילופי ראשי הממשלה?
"יש תחושה של דה ז'ה וו. ביבי ממחזר את ההתנהלות של קודמו. אהוד אולמרט אמר לנו 'אין לי חוזה עם אף אזרח שנופל בשבי".
איפה שר הביטחון אהוד ברק?
"שאלה טובה. אין להם הרבה מה להגיד. הדבר היחיד שהם יכולים להגיד זה שהם פוחדים שישראלים יירצחו".
מה תגיד לאימא שהבן שלה מתגייס לצבא?
"לטווח הארוך, הנושא של אי הצלחת המדינה להחזיר חיילים שנפלו בשבי, תהיה סכנה קיומית למדינה, או לפחות שוות ערך לסיכונים שייקחו באי שחרור מחבלים מסוכנים. אני מקווה שהקולות שלנו יגיעו עד לירושלים ואפילו לוושינגטון".
בן דודו של שליט, ישראל פיין, מתאר את התהליך שקורה במהלך המסע: "זה מרגש כל יום מחדש, המפגש עם האזרחים שאכפת להם. אני מטפל בענייני הלוגיסטיקה של המסע, מדבר עם החברות שתורמות את מוצריהן ושומע כמה כסף המסע עולה להן והכל בהתנדבות. תרומה מרגשת מאוד הייתה כשקיבלנו מיצים. העובדים באותו מפעל מקבלים מנה חודשית של מיצים, כל אחד מהעובדים אסף את המיצים שלו וביחד הם נתנו לנו אותם. הסנדביצ'ים והשתייה לאורך המסע, האוטובוסים, משאית הציוד, הנהגים, הכל בחינם.
"ההתגייסות של האנשים היא הרבה מעבר לנושא חזרתו של גלעד שליט. יש פה תהליך סוציולוגי ורצון של העם לחזור לערכים, לחברות ולהדדיות, כהתרסה נגד מה שקורה בשלטון. גם במהלך המסע אנשים אדיבים יותר. האנשים שעומדים שעות בפקקים יוצאים מרכביהם ומוחאים לנו כפיים, כשביום רגיל הם בטח היו מצפצפים בפקק. בעיר רמלה כל האנשים היו בחוץ, אי אפשר היה להתקדם, שילבנו ידיים והלכנו ביחד כשהקהל חונק אותנו מאהבה.
"זה מסע מאוד מאוד קשה, ללא התמיכה שאנו חשים, לא היינו מצליחים לסיים את המסע. אחרי יום מתיש אנשים נעמדים ומוחאים כפיים ואז נועם ואביבה מזדקפים ומקבלים כוחות מחודשים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם