תושבת הקריות: "לא רוצה להיות הנרצחת הבאה של ישראל"
הוא כיבה עליה סיגריות, החדיר סיליקון של קרמיקה לתוך רחמה וקשר אותה. היא לא אמרה מילה, וגם לאחר שנתפס ונכלא המשיכה לתמוך בו. כעת, כשהוא מנסה להשיג משפט חוזר, מפחדת גלית (שם בדוי), תושבת הקריות שנישאה מחדש ומנסה לשקם את חייה, כי הסיוט יחזור על עצמו
כעת הבעל טוען שישנן ראיות חדשות בעניינו ודורש משפט חוזר. על רקע דרישה זו משחזרת האישה
בכאב את הרגעים אותם לא תשכח לעולם. מושא אהבתה הראשונה, שפגע בה בכל דרך אפשרית.
התעללות פיזית קשה בעקבותיה אושפזה במשך שנה וחצי בבית חולים, והותירו צלקות על גופה ונפשה. תזכורת לסבל אותו חוותה במשך תקופה ארוכה. עוד היא מספרת על הכאב העמוק שגרמה לה העברת בתה לאימוץ על ידי הרשויות, ויותר מכל על החשש שהסיוט שהותירה מאחוריה כשעזבה את עיר הולדתה, ישוב לחיות בקרבה.
בגיל 19 נישאה גלית לבחיר ליבה אז, גבר בן 32 גרוש ואב לשלושה. תחילה היא מספרת שהכל היה בסדר, ומערכת היחסים ביניהם הייתה טובה וחברית. שלושת ילדיו התגוררו איתה בביתם, כאשר היא שימשה כאמא עבורם.
"הכל היה בסדר במשך כשלוש שנים, אבל בשנה הרביעית הכל התחיל", היא מספרת. "יום אחד הוא גילה שהדירה שאנו גרים בה רשומה על שמי בלבד. הוא לא ידע את זה קודם. אני קיבלתי אותה מתנה, אבל הוא חשב שהיא רשומה על שנינו. הוא התעצבן מזה נורא, ומאז החלו ההתעללויות".
תחילה זה בא לידי ביטוי בקללות ומילות גנאי שונות, אך עם הזמן
היו מצבים בהם הייתי קשורה במשך ימים, ללא אוכל וללא שתייה. הוא לא היה נותן לי אפילו ללכת לשירותים, והייתי עושה את הצרכים על עצמי. הוא גם הכריח אותי לשתות את השתן שלי. היה אונס אותי ואומר שהוא ישלח אותי לערבים, ופעם אף החדיר לי סיליקון של קרמיקה לתוך הרחם".
והילדים שלו ראו את זה?
"לא. בדיוק באותו זמן, למרבה המזל, הם שהו בחופשה אצל אמא שלהם. הם לא ידעו שום דבר. אחרי שעצרו אותו, הבת שלו באה אליי וביקשה שאסלח לו ואבטל את התלונה כדי שישחררו אותו. אמרתי לה שאני לא יכולה לעשות את זה".
מסכת העינויים של גלית, כפי שהיא מתארת אותה, נמשכה כשישה חודשים. בעקבות האלימות היא עזבה את מקום עבודתה והתרחקה מהמשפחה, אולם לא הגישה תלונה במשטרה ולא ביקשה סיוע מאף אחד.
למה בעצם לא הגשת תלונה?
"לא הייתה לי הזדמנות, מכיוון שהוא לא נתן לי לצאת מהבית. הרי רוב היום הייתי קשורה לכיסא או למיטה. הייתי כבר חצי מתה, נהייתי אנורקסית מחוסר תזונה, הייתי חלשה מאוד ובקושי הצלחתי לתפקד. היו רגעים שביקשתי שבורא עולם ייקח אותי".
ואף אחד לא חיפש אותך?
"במשך חודשים לא ידעו איפה נעלמתי, לא בעבודה ולא בשום מקום. אמא שלי הגיעה כמה פעמים ודפקה בדלת. הוא פתח לה חריץ קטן, ואמר לה שנסעתי והוא לא יודע לאן. באותו הזמן הייתי קשורה עם נייר דבק על הפה, ולא יכולתי לקרוא לעזרה למרות שמאוד רציתי".
אז איך בכל זאת הכל התגלה בסוף?
"יום אחד היה לנו אירוע בחיפה. אמרתי לו שאני הולכת לקנות לו סיגריות, והלכתי לאמא שלי. היא ראתה אותי עם הראש פתוח ומדמם, ועם כל החבלות על הגוף, והזמינה משטרה על דעת עצמה.
"השוטרים הגיעו, לקחו ממני עדות וצילמו אותי. השוטרת שצילמה את החבלות שלי כמעט התעלפה ממה שראתה, אחר כך הם נסעו לבית שלנו. הוא חיכה למטה עם חליפה, מוכן לאירוע, והם עצרו אותו.
"הם גם לקחו ראיות מהבית, כגון דם שהיה על הקירות. מקלות, נעל העבודה איתה הוא בעט לי בגרון. הייתי מאושפזת למעלה משנה בבית חולים וולפסון בחולון, גם בגלל הפציעות הפיזיות וגם הנפשיות".
מלבד הכאב הפיזי היא מספרת, נאלצה להתמודד גם עם קשיים כלכליים שהצטברו. "הוא פיזר צ'קים שלי. לקחתי הלוואה משוק האפור כדי לשלם את זה, ומשכנתי את כל התכשיטים. הם רימו אותי, ונאלצתי למכור את הבית. נשארתי בלי כלום. את הבית עזבתי עם מכנס וחולצה שלגופי. לא רציתי לקחת כלום, העיקר לא לחזור לשם".
אולם בכך לא תמה מערכת היחסים שלה עם בעלה. אחרי ששוחררה מבית החולים, חזרה גלית להיות בקשר עם בעלה, שבאותה עת כבר ריצה את העונש שנגזר עליו: 22 שנים מאסר בפועל. "הייתי הולכת לבקר אותו בבית הכלא כל שבוע, מביאה לו כסף ודברים. ביקשתי שיתנו לו חופשות ודאגתי לו".
איך יכולת אחרי מה שעשה לך?
"אני לא יכולה להסביר את זה, כאילו שהוא עשה לי כישוף. הוא היה הגבר הראשון שלי, והאהבה הראשונה שלי. ההורים שלי גרושים, ואני לא בקשר עם אבא שלי. כנראה שמכיוון שהיה לי רק אותו - ראיתי בו דמות אבהית. היה קשה לי להתנתק ממנו, וכשהיה בכלא גם נכנסתי ממנו להריון".
למה לא עשית הפלה?
"לא רציתי, הפלה זה רצח. המשפחה שלו גם רצתה שאני אפיל. כשהייתי בהריון הקרובים שלו נתנו לי מכות בבטן. הזמנתי משטרה, אבל הם לא עשו כלום למרות שהייתי חבולה. מצד שני אמא שלו הייתה בסדר איתי תמיד. דאגה לי ואירחה אותי בביתה, כשלא היה לי איפה להיות".
אבל את הילדה שנולדה לא זכתה גלית לגדל. מייד לאחר הלידה היא מספרת, לקחו גורמי הרווחה את הילדה ממנה, ומסרו אותה לאימוץ. "כבר היינו גרושים שהיא נולדה. אני ראיתי את הילדה רק כמה פעמים, וזה שבר אותי שלקחו לי אותה. הם אמרו שאני מסוכנת לילדה שלי, ולא מסוגלת לגדל אותה", היא מספרת, כשדמעות חונקות את גרונה.
"הייתי לבד, לא הייתה לי עזרה, והם ניצלו את זה. זה השאיר לי צלקת לכל החיים. זה מפריע לי לתפקד. אפשר להביא עשר ילדים, אבל זה לא כמו הילד הראשון שלך. זה חלק ממך שאיננו".
את רואה אותה?
"לא. הם אמרו שאני אוכל לראות אותה רק כשתהיה בת 18, ותפתח את תיק האימוץ".
אז מתי החלטת להתגרש?
"שכרתי דירה והכרתי מישהו. הוא אמר לי שהוא לא יכול לצאת איתי מכיוון שאני עדיין נשואה, וזה נתן לי את הדחיפה. אז התגרשנו, למרות שבהתחלה הוא לא רצה לתת לי גט. אחרי הגירושים הרגשתי מאוד בודדה".
לאחר שנאלצה להיפרד גם מביתה, החליטה גלית להתחיל את חייה מחדש. היא הכירה מישהו דרך חבר משותף. הם יצאו יחד תקופה ארוכה ולאחר מכן נישאו. כשנכנסה להריון עזבו יחד את אזור המרכז, ועברו להתגורר בקריות.
האם הגרוש שלך ידע שאת נישאת שוב?
"כן. ביום החתונה הוא התקשר אלי ואמר לי 'אל תתחתני איתו'. אמרתי לו שאין מצב כזה, אז הוא אמר לי שיבוא יום ואנו ניפגש. נכנסתי ללחץ, ופניתי למשטרה עם כל ההקלטות. פניתי גם לשירות בית סוהר, אבל הם אמרו לי שהם לא אחראים לזה. אני רוצה לפנות לבית משפט ולשאול אותם, איך יכול להיות שאדם ששלחו אותו לכלא עוד מאיים על גרושתו. אז מה הפלא שכל שני וחמישי יש פה רציחות. הם כולאים בן אדם ולא יודעים למי הוא מתקשר?".
זאת הפעם האחרונה שיצר איתך קשר?
"לא. כשילדתי את בני לפני כשנה וחצי, הוא התקשר אליי שוב. אמרתי לו שאני לא יכולה לדבר, מכיוון שאני בחדר לידה וניתקתי. הוא התקשר שוב, ואמר לי 'אבל אני דאגתי שלא יהיו לך ילדים, אז איך את יולדת?'. אמרתי שלו שיש לי משפחה חדשה, ושיעזוב אותי".
ואיך את מסתדרת היום?
"יש לנו קשיים כלכליים רבים, מכיוון שאני עדיין צריכה לשלם חובות להוצאה לפועל שנשארו לי. כשהגעתי לפה הכרתי את תמר רוזנפלד, שהיא מסייעת לנזקקים. היא אישה טובה ומקסימה, והקשר בינינו מאוד חזק. היא הפכה למשפחה מאמצת שלנו, ועוזרת לעוד המון משפחות כמוני. היא עוזרת לי מכל הבחינות. אם כלכלית ואם בשיחות נפש שהיא עושה איתי. אני לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלעדיה".
אבל כיום, תשע שנים אחרי, היא עומדת בפני מצב בו יכול להיות והיא בכל זאת תצטרך לחזור, לא בהכרח לבית בו סבלה כל כך, אלא אם כי לזיכרונות הקשיים שנותרו לה משם. כאמור, לאחרונה ביקש בעלה לשעבר לקיים משפט חוזר. "הוא אומר שאני סובלת מפיגור שכלי, שאני לא מבדילה בין טוב לרע ויש ראיות חדשות. לשכת הרווחה במרכז לטובתו, והם עוזרים לו".
איך זה גורם לך להרגיש?
"אני קצת בלחץ מהעניין, בפחדים ולא רגועה עם עצמי. אני לא ישנה בלילות. כשאני עושה קפה, ברגע שאני מערבבת עם הכפית אני נכנסת להיסטריה. אני אפילו לא יכולה להיות לבד בבית עם הילד שלי. לפני שבוע ילדתי את בתי השנייה, הסתכלתי על הפנים שלה וראיתי אותו. בחדר לידה לא רציתי שיגעו בי, אמרתי להם שאוציא את הילדה לבד. אפילו כשאני מסתכלת עליך אני רואה אותו. אני רואה אותו בכל מקום, וזה מכניס אותי ללחץ. אני אפילו לא מסוגלת להתקלח לבד".
את מסוגלת להתעמת איתו בבית משפט?
"אני לא רוצה לראות אותו יותר. מצד אחד אני רוצה שיהיה משפט, מכיוון שאני רוצה להתעמת איתו, אבל מצד שני אני לא רוצה. היום, אם אגיע לבית משפט, כבר יש לי את הכוח להתעמת איתו ולהגיד לו שהוא שקרן, רמאי ושטן. אז לא היה לי את הכוח להגיד לו את זה. במשפט הראשון, בבית המשפט הפכתי את כל העדות שלי, ואמרתי שהוא לא עשה לי כלום".
למה אמרת את זה?
"מכיוון שפחדתי מהמשפחה שלו, ועכשיו אני מפחדת שיאשרו לו את המשפט החוזר".
הוא עדין מחפש אותך?
"האמת שכן. האחים שלו מחפשים אותי, הם כנראה רוצים נקמה. הם הגיעו גם לבית של אחי, והוא הוציא להם צו הרחקה".
מה לדעתך יקרה כשהוא ישתחרר?
"אני מפחדת על החיים של הילדים שלי. היום כבר אין לו מה להפסיד, אז אני לא יודעת מה הוא יכול לעשות. אני לא רוצה להיות הנרצחת הבאה של ישראל".
עם הכאב הרב שעוטף אותה, והפחדים הנוראיים מפני העתיד, מבקשת גלית להודות לתמר רוזנפלד שתומכת בה ובמשפחות רבות אחרות לכל אורך הדרך.
רוזנפלד, תושבת קרית ביאליק, מקדישה את חייה לעזרה לנזקקים בכל הקריות. היא החלה באיסוף תרומות הכוללות בגדים, צעצועים, מזון יבש ועוד, ומחלקת אותם לנזקקים. מלבד מוצרים חומריים, מקדישה רוזנפלד למשפחות אלו הרבה מזמנה ומתשומת ליבה.
"תמר מלווה את המשפחה שלנו כבר תקופה ארוכה. אנחנו קשורים אליה, והיא כמו בת משפחה", מספרת תושבת קרית מוצקין. "מלבד העזרה החומרית, תמר מעבירה איתי שעות של שיחות נפש. מעודדת, מנחמת ועוזרת בכל מה שאפשר. כמו המשפחה שלנו יש עוד משפחות רבות שהיא עוזרת ומסייעת להם, קשה לנו לדמיין את חיינו בלעדיה. היא עושה עבודת קודש, ואנו מקווים שימצאו אנשים שרוצים לסייע כדי שתמשיך בפעילותה הברוכה".
עם הזמן הגיע פועלה של רוזנפלד, להיות מעין מפעל צדקה של אדם אחד. ביתה הפך ליעד מוכר וידוע, אליו מפנים אנשים חפצים ודברים אחרים שאותם הם רוצים לתרום. נקודת איסוף גמ"ח לכל הקריות החל מרהיטים ומזון, וכלה בשירותים של אנשי מקצוע. כתוצאה מכך, כעת לא נותר לה עוד מקום לאחסן את הדברים וחשוב לא פחות, היא חסרת יכולת להעביר את החפצים לבתיהם של הנזקקים.
"אני מבקשת את עזרתם של תושבי הקריות באחסון ושינוע התרומות בשביל תמר, אישה שעושה המון למען החלשים והנזקקים", אומרת גלית, "היא זקוקה למקום אחסון במרכז הקריה, שיהיה נגיש לאנשים ויהיה קל לשנע ממנו דברים. כמו כן, אנשים בעלי רכבים שיכולים בזמן הפנוי לעזור להעביר דברים לבתיהם של הנזקקים. אנו נודה לכל עזרה".
המעוניינים יכולים להתקשר למספר 052-5001885 או 052-4431076
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם