חיפה: פסטיבל קירוב הלבבות הפך למפגן הסתה
צמד ראפרים שמהלל מחבלים מתאבדים, סטיקרים עם הכיתוב "הטובחים לטייס" והפתעות נוספות חיכו לבאי "פסטיבל קירוב לבבות" שארגנו עיריית חיפה ועמותת שתי"ל. המיקום: רחוב מסדה, שבעבר נחשב ל"שינקין של חיפה", והיום הפך למעוז שמאל קיצוני
"מה אתם בוכים על חייל אחד שלכם שהוא אסיר, כשלנו יש שלושת אלפים אסירים בבתי הכלא שלכם?", כך שרו צמד הראפרים הערבים ישראלים ולאא סבית וג'ואן ספדי מעל הבמה בפסטיבל "U TURN YOU", שנערך ברחוב מסדה שבשכונת הדר, יום לפני שמשפחת שליט יצאה לצעוד בראש רבבות ישראלים למען אותו חייל אסיר – גלעד שליט.
זה היה הקש ששבר את גב הגמל מבחינתם של תושבי הרחוב. לבקשת המארגנים, הורו פקחי העירייה לצמד הזמרים לרדת מהבמה. השניים ירדו מהבמה וקראו בהתרסה לקהל: "תודה שהרשיתם לנו להופיע".
אלא שאותו קהל ש"הרשה" להם להופיע כבר עזב את המקום מבולבל וזועם. עוד סערו הרוחות בשל שלט גדול שעיטר את המקום עליו נכתב: "להסיר את המצור על עזה. תשוחרר פלסטיין". שלט שהמארגנים ופקחי עיריית חיפה ניסו לשווא להוריד.
"הבחור שעל הבמה שר באנגלית 'אני ערבי גאה, מחבל מתאבד,
אם לא די בכל אלה, הרי שלבאי הפסטיבל שהיה אמור כאמור לקרב לבבות בין יהודים לערבים, חולקו סטיקרים: "הטובחים לטיס", המכוון לטייסי חיל האוויר הפוגעים במטרות ברצועת עזה.
אנחנו יושבים בקפה פאזל הוותיק ברחוב מסדה מול שי סוויסה, בעל המקום, שמחזיק את הקפה שלו כאי של שפיות וישראליות בים של אנטי ושנאה. איתנו בשולחן יושבות א' וב' שמסרבות להיחשף בשמן פן יבולע להן, הזועמות על הקורה בשכונה אותה הן אוהבות. שתיהן, הן מעידות, מחזיקות בדעות די שמאליות ולכל אחת מהן יש מכרים ערבים. ובכל זאת, לדבריהן, הגיעו מים עד נפש.
'אני שמאל-מרכז, אבל יש גבול", אומר סוויסה, "אני אוהב אנשים והכל, אבל יש גבול לאיזה רמה אתה מגיע. יש לי עובדים נוצרים והכל, זה לא קשור, יש גבול מסוים שלא עוברים אותו, כמו למשל השלטים שאנשי השמאל הקיצוני והערבים כאן הניפו.
"כן, הייתה פה חציית גבולות – כמו הדיבור על גלעד שליט ושלושת אלפים האסירים. האירוע היה פוליטי וזה לא מתאים. אנחנו לא נכנסים לתכני האירועים, בשביל זה יש את המארגנים, אבל באותו הרגע ישב אצלי יעקב ברודר מהעירייה ואמרתי לו שאם הם לא יורדים, אני מוריד את השאלטר. הם שרו איזה שלושה שירים עד שזה קרה".
ב' מתפרצת לדבריו של סוויסה: "הם שרו שישה!". א' מהנהנת בראשה ומוסיפה: "הוא התחיל בעברית עם 'ערבי טוב, זה ערבי מת. זה היה כדי להכניס לאווירה, מין הקדמה על מה שהולך להגיע, להכין את הקהל, וזה היה כמו בום לפנים.
"הפסטיבל היה במסווה של אירוע לקירוב לבבות והפך לחתרני נגד ישראל", מספרת א', "הרגשתי זעם באותו הרגע כששמעתי את הזמרים. אני הזמנתי אורחים והם ברחו. אתה יודע שבפסטיבל הסתובב מישהו וחילק פלאיירים בערבית המדברים נגד ישראל, והשלט הזה שתלו פה ממול: 'להסיר את המצור על עזה. תשוחרר פלשתין'. זה טירוף".
"יום לפני הפסטיבל היה פה רכז משטרה שהוזמן, ראה את השלט, ואמר שאם זה על בית פרטי אין מה לעשות", מספר סוויסה. "באותו הבוקר הגיע פקח ואמר שהעביר ליועץ המשפטי את הדברים, אבל השלט נשאר גם בערב. רק בלילה אחרי האירוע הוא הורד".
בחור ערבי בעל חזות סטודנטיאלית עובר ליד הקפה ומברך את כולם לשלום, אני לא מתאפק ושואל אותו: "למה הורידו את הזמרים מהבמה?". "כי הם דיברו ערבית", הוא עונה בלי היסוס. "זהו?", אני מקשה. "רק בגלל זה", הוא מתעקש.
הפסטיבל הנוכחי הוא השלישי במספר השנה, והנפיץ ביותר, שכן הוא נערך לאחר פרשת המשט שהעלתה את סף הקיצוניות ברחוב בחיפה לשמיים. יום לאחר ההשתלטות על ספינת המרמרה נתלה דגל שחור מעל קפה מסדה כהזדהות עם הרוגי המשט שפגעו בחיילי צה"ל.
סוויסה: "המצב הקצין מאוד בשנה האחרונה".
א': "כן, בעצם מאז שנפתח קפה מסדה".
ב': "בגלגול הקודם, 'קפה קטן' היה המקום הפוליטי וכשנסגר, פתח העובד שלו את קפה מסדה. היה ל'קפה קטן' אופי דומה אבל לא קיצוני. לא היית רואה את הסטיקרים שאתה רואה עכשיו בקפה מסדה. כמו למשל 'הטובחים לטיס'. זאת בושה".
א': "גם בבתי הקפה האחרים ברחוב לא תראה כזה דבר, כזו קיצוניות פוליטית".
סוויסה: "יושבים פה גם ערבים, אבל כאלו שלא עוסקים בפוליטיקה ופרובוקציות, פה באים ליהנות, לא באים להפגין. במלחמה האחרונה למשל שמו שם שלט עם 'וונטד' על ברק. אתה מבין? העניין הוא שרוב האוכלוסייה הערבית הקיצונית כאן הם לא מחיפה בכלל! והאוכלוסייה הערבית החיפאית הטובה לא מסוגלת להתחבר אליהם. החיפאים חיים איתי יותר טוב מאשר איתם, זה בא מפקיעין וזה בכלל מכפר בגליל. אתה מבין?".
א': "קפה מסדה זה הגרעין הקשה של הקיצונים כאן. עשו עליהם כתבה מפרגנת שהם התגאו בה בלי הפסקה והיא בעצם שקר, אין שם שום דו קיום במקום, זה בעצם מחתרת שם. זה רציני, בחיי".
ב': "היה את העניין שלא הסכימו להכניס חיילים למסעדת 'אזאד', אבל גם בפלאפל היהודי שממול לא הסכימו פעם לשרת חייל במדים, בתקופת ההנהלה הקודמת, ראיתי את זה במו עיניי. היו שם שתי נשים מבוגרות שאכלו והם הזמינו את החייל. הבעלים שהיה שם היה מאוד קיצוני ועכשיו הוא כבר לא בארץ.
"וגם בקפה מסדה, גם שם לא שירתו פעם חייל במדים והבעלים הוציא הודעה שזה לא המוטו של המקום, ושהעובד החליט על דעת עצמו. אז תגיד לי, אם זה לא המוטו אז איך אותו עובד עדיין עובד שם?".
סוויסה: "תראה, יש לדבר פוליטיקה ויש לתלות סטיקרים כמו שאצלם".
ב': "מישהי אמרה לבעל הקפה על הסטיקרים שפוגעים בה והוא אמר לה, 'זה האופי שלנו ואם לא מתאים לך אל תשבי פה'".
א': "ועוד מישהו שאל על הסטיקרים ואחד העובדים פתח עליו את הפה. אם הקפה הזה לא היה פה היה פחות לגיטימציה לכל זה".
מזה זמן שהרוחות ברחוב מסדה שבהדר כרמל סוערות פוליטית. המקום נחשב כיום למעוז השמאל הקיצוני ביותר בחיפה, ובערים היהודיות בכלל. פרובוקציות ופעילויות שונות ומשונות מעלות אותו לכותרות, כגון אותו קפה אזאד שסרב להכניס לתחומו חייל לובש מדים וספג קיתונות של זעם, ואף נסגר על ידי עיריית חיפה.
אך מסתבר כי הדבר אינו נחלתו הבלעדית של קפה אזאד, ולובשי מדים אינם אהודים גם ביתר העסקים שבמתחם, מלבד קפה פאזל הוותיק שמנסה בכל כוחו לשמר ולחזק את הנישה הישראלית-ציונית של הרחוב.
סוויסה: "אחרי המשט ערן ממסדה תלה דגל שחור על הבית קפה ואני שמתי דגל ישראל על שלי. בשישי אחרי האירוע האחרון, שמנו בלונים כחול לבן כדי שאנשים לא יחשבו שמסדה זה רחוב לא יהודי. קודם היו יהודים פה ואז באו הערבים. שילמדו להתנהג כמו שצריך כדי שיהיה כאן דו קיום.
"העסקים פורחים בגלל הדו קיום ולא בגלל הרדיקלים השמאלנים שמנסים לעורר פרובוקציות. למשל, ביום הזיכרון והשואה העובדים הנוצרים אצלי עומדים דום כדי לכבד אותנו, וממול, היהודים בקפה מסדה לא עומדים!".
א': "ביום העצמאות האחרון נכנסה מישהי לקפה מסדה וקראה בבית הקפה: 'מי חוגג איתי את יום עצמאות?' וכולם צעקו עליה: 'זה יום הנכבה, מה את חוגגת? זה יום עצוב בשבילנו, לכי מפה'".
ב': "אתה יודע שדגל ישראל לא יכול להחזיק מעמד פה על האוטו? אתה יודע כמה פעמים שברו לי את הדגל? בהתחלה חשבתי שזה מקרי אבל הבנתי שזה ממש לא, שברו לעוד כמה. אתה לא מבין איזה תגובות אתה מקבל כשאתה מסתובב עם מגן דוד על הצוואר".
א': "הקטע המקומם זה, ששבוע שעבר כל הבלאגן קרה בבמה מרכזית, באירוע שאמור לייצג קירוב לבבות - ככה הגדירו את זה לפני האירוע. כשהגעתי לרחוב לפני כמה שנים, המיוחד בו היה הגיוון באוכלוסייה שהורכבה בעיקרה מהקהילה ההומו-לסבית. זה היה שינקין של חיפה ועכשיו כבר לא. דיברו על לקבל את השונה, את כולם, פה היה מקום לכולם, היה שלום. וזה נגמר, בטח אחרי מה שקרה פה לפני שבוע".
ב': "עצוב, אבל היא צודקת".
א': "ישבתי לא מזמן ליד הפלאפל ומישהי יהודייה התחילה לדבר איתי ושאלה אותי 'את מהשכונה?', אמרתי שכן, שאני גרה בדירה עם דגלי ישראל, והיא שאלה אותי 'את לא מפחדת לתלות דגל ישראל בשכונה הזאת?', חשבתי שהיא צוחקת אבל מהר מאוד הבנתי שהיא לא. מפריע לי שיש כאן גזענות, אני מרגישה שקורה פה משהו אנטישמי בבית שלי, שנאת ישראל, מפריע לי שאני חיה ברחוב שלא מכירים בישראל".
גברת לבושה בצורה נאה עוברת ברחוב ומושכת את תשומת ליבנו. "זו אחת ממנהיגות ומובילות הדו קיום בשכונה, אפילו היא הייתה בהלם ממה שהם שרו על הבמה", אומרת ב', "תקרא לה". כעבור רגע מצטרפת אלינו גילה (שם בדוי) לשולחן'.
"הזמרים האלה היו בני ביתי", היא אומרת בעצב, "והם נעלמו. למעשה, אפילו שלום לא אמרו לי, כי תליתי דגל ישראל ביום העצמאות. הכל התחיל ביום העצמאות. הם טענו שבגדנו בהם כי תלינו דגל ישראל. אני רוצה שתכתוב כך - הפוליטיקה הורסת יחסי אנוש בין אדם לאדם. כשאתה משתייך לאידיאות אתה שוכח את הקטע החברי. אני על בשרי חוויתי את זה.
"אני לא רוצה עימותים איתם, צר לי שבני ביתי נסחפו לזה, זה לא בא ממני, לי אין צד פוליטי. הם מוכשרים מאוד השניים האלו, והלוואי והיו ממשיכים לנגן. לפני המרמרה האמנתי באנשים וכולם היו אצלי, אחרי המרמרה וההפגנות נגמר הכל, אבל אני לא מופתעת. הכרתי אלפי אנשים בחיי וכנראה שזה טבע האדם".
נפגעת מהעניין?
גילה: "כן, הרגשתי פגועה, אני פגועה מזה שהם לא חברים שלי יותר. הפגיעה היא שאני כאזרחית ישראלית צריכה להרגיש אשמה שאני תולה את דגל ישראל".
ומה את אומרת על השירים שהזמרים שרו?
גילה: "אני לא מבינה ערבית אז אין לי מושג מה הם שרו, אבל בקטע הזה הבנתי מהטון ומההיכרות שלי איתם שהתוכן היה בעייתי. הקטע בסוף ההופעה כשהם זרקו את המיקרופונים ואמרו: 'תודה שהרשיתם לנו להופיע' זה לא בסדר, אנחנו חיים במדינה ישראלית ואני בכוונה לא אומרת יהודית".
הפסטיבל הזה הופק על ידי יעקב ברודר, ראש מנהלת קהילת הדר מטעם עיריית חיפה, ועל ידי ירון הדר, מנהל מתנ"ס הדר, בשיתוף עמותת שתי"ל.
להלן קטע ממצעה של עמותת שתי"ל, כפי שנכתב באתרה: 'שתיל פועלת למען צדק חברתי וכלכלי, זכויות האדם והאזרח, קידום זכויות הפלסטינאים תושבי ישראל וקידום נושאי סביבה וקהילה.
"'התכנית הפלסטינית' בשתיל פועלת לעיצוב תהליכים ומדיניות באמצעות שילוב, חיזוק וחיבור הכוחות בחברה הפלסטינית ובחברה היהודית השותפים לחזון המדינה השוויונית, המכירה בפלסטינים אזרחי ישראל כקבוצה לאומית, זכאית לשוויון אזרחי וקבוצתי-לאומי".
אנחנו מגיעים למשרדי מנהלת הדר לפגישה אליה זומנו על ידי מפיקי האירוע ברודר והדר. הם כבר ערוכים לקראתנו, מן הסתם שמעו על הכתבה שבדרך ולמדו את הדברים. ואנחנו מייד פותחים בשאלה המתבקשת: מי מימן את האירוע?
"לא ראוי שתראה מי שילם מה", עונה ברודר. "שתי"ל שמו כסף בעזרה בפרסום, זו שיטת העבודה של הפרויקט, כל אחד מהגורמים תרם אלמנט תוכן".
הדר: "זה פשוט, הם באו והשקיעו את עלות הדפוס ומאחר והיה כנס שלהם באותו הזמן הם פרסמו אותו. העלות שלהם בפועל לפרויקט היא כחמשת אלפים שקלים, פלוס עלויות פרסום, כשחלק מהפרסום הודפס על ידי העירייה".
ברודר: "העמותה הזו לגיטימית לגמרי. שתי"ל נותנת שירותים לארגונים חברתיים ונותנת כלים לניהול עמותות".
אני מקריא להם את המוטו של שתי"ל ותוהה מדוע אם היא כה לגיטימית, מדוע לא דובר בה ומדוע גם בשיחה זו משתדלים להצניע את תמיכתה הרבה בפסטיבל, שהייתה גדולה מכל יתר השותפים האחרים גם יחד.
"הטרמינולוגיה לזהות הערבית נמצאת כבר שנים בשיח הציבורי", אומר הדר, "אפילו ראש הממשלה תולה דגל של הרשות הפלסטינית. זה טרמינולוגיה שלהם ולא שלנו. הם אזרחי מדינת ישראל ואנחנו קרובים מאוד להקמת מדינה פלסטינית. הם ישראלים בעלי זהות פלסטינית".
ברודר: "בהצגת עבודת מ.א בטכניון הציגו את הנשים בהדר כפלסטיניות. אם האקדמיה אומרת כך אז אני לא מתרגש".
ומה אתם אומרים לגבי השירים של שני הזמרים הערבים, שקראו לערבים להתאבד, יצאו נגד מדינת ישראל ושליט?
הדר: "אחד העקרונות הוא להכיר את השונה. עבדנו על תכנים שהיו אמורים השניים להציג באירוע, וערב לפני כן שני הזמרים, שמוכרים לי כדיירי הרחוב, הביאו תכנים שונים ואמרו שהם בני אדם שיש להם צורך להביע מחאה.
"אנחנו לא הסכמנו לזה והם נסוגו מהחלטתם להופיע. ואז השניים חזרו בהם שוב, כשבבוקר הם שלחו מסרון והחליטו שהם מוכנים להופיע. בתמימותי חשבתי שהם החליטו לעשות את הדבר הנכון – לא להיות נתונים ללחצים פוליטיים המופעלים עליהם. אבל להפתעת כולנו, הם ניצלו את הבמה והופיעו עם החומרים הבעייתיים".
ברודר: "השיר שאתה ציטטת באנגלית על המחבל המתאבד היה דווקא שיר חזק – הם שרים בשיר הזה על הזדמנות שהם רוצים שיראו אותם אחרת, וזה היה בסדר מבחינתי. לא שמעתי אותם אחר כך, זה היה השיר הראשון".
הדר: "המילים שלהם זה חלק מתחושת קיפוח של מיעוט בבחינה סטריאוטיפית, אני לא הבנתי את הכל כי זה היה בערבית, האירוע עצמו בשעה הזו היה מפוצץ באנשים והייתי עסוק. אנחנו חיים בזמן שבו רמת הרגישות גבוהה וזה הפך לחומר נפץ".
כמו למשל עניין השלט שנתלה שם?
הדר:"אנחנו הלכנו לדבר עם הדיירים בקשר לשלט ושלחנו לאותו אדם בקשה שיוריד אותו, מסתבר שזכותו להביע את דעתו במקום פרטי, כן, מותר לו. לאף אחד אין אפשרות להגיד לו להוריד את זה מחלון ביתו".
ברודר: "זו הייתה באופן חד משמעי הסתה! ניסינו באופן חוקי להוריד את השלט ולא הצלחנו. היו דיונים עם המשטרה והפיקוח והשלט לא ירד. עשינו מאמצים והגענו למסקנה שאם נוריד את השלט זה יגרום למהומות".
מאילו מהומות בדיוק חששתם?
הדר: "תבין, יש אלמנט נוסף בעניין - אחריות לסדר הציבורי. הייתה סכנה למצב שיפר את הסדר הציבורי, עשייה כוחנית יכולה הייתה להביא לאלימות במקום. יש לנו אחריות לשלומם של אנשים שהגיעו לרחוב. הדברים נעשו מתוך אחריות ציבורית. היה יכול להיות אירוע אלים במקום במידה שהיינו מורידים את השלט בכוח".
האם ידועה לכם הטענה שחולקו באירוע פלאיירים בגנות מדינת ישראל?
ברודר: "כן. הגיעה לשם עורכת הדין שמייצגת את אמיר מח'ול, והיא גרה ברחוב. היא הביאה חומר וביקשתי שלא תחלק, אני לא ראיתי שחילקה, זה היה כבר בסוף האירוע.
"בדיוק אז אמרו לי שהזמרים מלכלכים בשירים, וברגע שתירגמו לי את מה שהם אמרו אני ביקשתי להוריד אותם, ניגשתי להגברה שיורידו להם את הווליום לגמרי. הם ימשיכו לנסות אותנו עוד, עלינו להבהיר להם שזה לא מתאים לכאן, אלא לרמאללה".
האירוע כוון מלכתחילה להיות פוליטי?
ברודר: "האירוע היה מדהים וקיבלנו המון מכתבי הערכה, אף אחד לא רצה את ההופעה ההיא והשלט ההוא".
אני מעלה בפניהם את העובדה כי העמותות ותומכי ומשתתפי האירוע ברובם מזוהים עם השמאל הרדיקלי כגון "אלת המסטיק", ביטאון שירה ומסות חיפאי המחזיק בדעות קיצוניות במיוחד.
"אין לי בעיה עם הדעות שלהם, כל גוף לגיטימי בישראל מותר לו להופיע", אומר ברודר בביטחון. "בעיר מעורבת כמו חיפה, הניסיון הלגיטימי לדון באתגרים של עיר משותפת מעורבת נידחה על ידי הקברניטים", שופך הדר אור על הכנס של עמותת שתי"ל שהתקיים בעיר.
"העשייה יחד עם שתי"ל, שזה ארגון מאוד מפורסם ודומיננטי במדינה, התחילה מזמן. הם לא עובדים איתנו, שתי"ל פשוט הביעה עניין לנסות לתרום לאווירת הדו קיום בשכונה. הם פנו אלינו. העמותות האלה מתעסקות במחלוקות אז הם חלוקות. אנחנו מעיזים לגעת בדברים שלא עוסקים בהם, זה נפיץ, העניין היהודי-ערבי".
"זה עסק בעייתי שגורמים רדיקליים מנסים להפר את הישיבה המשותפת", מחדד ברודר. "לא בכדי מסעדת אזאד התיישבה בהילל. מנסים להרוג את החיבור הטוב ותפקידנו לעשות את ההיפך. שהמתינות והשפיות ינצחו פה ברחוב, עם כל הסיכונים, ואנחנו נמשיך להילחם מול שלט מטומטם ואמירות מטומטמות. זו הפעם הראשונה שאני סוגר למישהו מיקרופון! צריך לגדוע את המעשים הרדיקלים האלה".
כשאני שואל את השניים על הדגל השחור שתלו בקפה מסדה אחרי המשט ועל כל המקומות ברחוב שלא שירתו חיילים במדים ועל ההקצנה של הרחוב, התשובות קצרות. "יש במסדה חמישים עסקים שמתוכם יש שניים בולטים ורעשניים. אז מה?" תוהה הדר.
תגובת עיריית חיפה: "רחוב מסדה הפך בשנים האחרונות לרחוב תוסס ובו עשרות עסקים ובתי קפה, ומאות תושבים יהודים וערבים החיים בשיתוף ובכבוד הדדי.
"לצערנו, קבוצה שולית וקיצונית המעוררת אנטגוניזם גם בקרב תושבי הרחוב, מחפשת במה לדעותיה הקיצוניות ואולם העירייה נחושה שלא לאפשר לאנשיה להשתלט על הוויית הרחוב ולפגוע באווירה החיפאית המתקיימת בו".
מבעלי קפה מסדה לא נתקבלה תגובה לכתבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם