ראשי » מקומי » השרון » כפר סבא/רעננה/הוד השרון

אום, סוויט אום: ביקורת במסעדת אום בהוד השרון

מסעדת אום מבטיחה ומקיימת כל פעם מחדש. זוהי מסעדה ותיקה שלא פוחדת להתחדש, מוסד משפחתי שנותן תחושה ביתית אבל עם מקצוענות עד הסוף

מעטים האנשים או המקומות בעולם שלא נהנים מלקפוא על שמריהם. קחו את עצמכם לדוגמא. מתי השתניתם לאחרונה? מתי עשיתם משהו מוצלח ואז החלטתם לשנות לגמרי את הכיוון בו אתם פועלים?
 
נודה על האמת, המדור הזה, האחרון שלי בעיתונות, נכתב בחודש בו החלטתי לשנות כיוון ולהפוך מעיתונאי ליועץ תקשורת. לא החלטה קלה, אבל החלטה שבהחלט עוזרת לי להזדהות עם איילת אור, השפית הנהדרת של מסעדת אום.

אום, שקיימת כבר חמש-שש שנים, הפכה כבר מזמן, עוד בחיתוליה, למסעדה שהמבקרים אוהבים לפנק. כבר בשנתה הראשונה היא הפכה לאיכותית, חדשנית, מעניינת ומקורית, כך שכל מה שנשאר לשפית אור ולצוות המסעדה, הוא רק לתחזק את הקיים ואולי להוסיף עליו.

דווקא בגלל זה, כיף לראות את השינוי שעובר על אום. מהתפריט הראשון והמקורי של אום נשארו בקושי מנות בודדות. המקום מתחדש ושב ומתחדש כמעט מדי עונה. לא עניין של מה בכך, כאמור, כשמדובר על מסעדה שבלאו הכי נחשבת למצליחה.

הגענו לאום בשישי שעבר, בידיעה שהביקורת על המקום תהיה האחרונה שלנו במסגרת המדור הזה. הפור נפל על אום, בעיקר בגלל הרצון לא ליפול. קצנו במסעדות שמבטיחות הרבה ומקיימות מעט, קצנו במקומות שיחסי הציבור שלהם עולים בהרבה על יכולת הבישול. הפעם, אמרנו לעצמנו, אנחנו רוצים מקום להנות בו, ואם אנחנו יודעים מראש שהביקורת תהיה טובה, אז מה, זו לא בושה.

הזמנו מקום בשש בערב, כדי להגיע עם הזאטוט לפני שהמסעדה מתמלאת באנשים. אום שוכנת עדיין באותו מקום בו נפתחה, מיני מתחם תעשייה ברחוב בני ברית בהוד השרון. לא המקום הכי סקסי, אבל אום שוכנת שם בתוך אי של ירק, ומסביב אפשר להבחין יותר ויותר, יש פחות חנויות כלי בניין ויותר ויותר מסעדות שראו כי טוב והחליטו להגיע.

התפריט של אום לא היה מוכר לנו. נכון, כמה מנות דגל שרדו, אבל ככלל, כבר אמרנו, אור מחליפה כל כמה חודשים את התפריט וכך מצאנו מנות חדשות ומסעירות. בנוסף למנות הרגילות, באום יש מנות יומיות מתחלפות. כך הגיע המלצר (שהיה טוב ומדויק) והמליץ לנו על כמה מנות וביניהן מנה ראשונה של "פיש קייק", קציצות דג מוסר על חתיכות מנגו בתיבול תאילנדי. להציע לנו אוכל תאילנדי, זה כמו להציע לארדואן להיכנס בישראל. לא צריך לבקש יותר מפעם אחת. הזמנו את הדג, והחלטנו לנסות גם את הפיצה של אום, שנעשית ללא גלוטן, אבל הבטיחה להיות טובה במיוחד (42 שקל כל מנה).

המנות הגיעו בזריזות, כאשר עם המנה הראשונה מגיעה גם המנה העיקרית של הילד (שניצל וצ'יפס, אלא מה), בהחלטה נכונה של בעלי המקום שמבינים מן הסתם שבשביל שההורים יזכו לאכול בשקט, כדאי שלצאצא יהיה גם מה להכניס לפה. שמחנו לראות שמנת הילדים, שלפעמים נוטים לעשות אותה כלאחר יד, התגלתה כשניצל איכותי ופריך, בליווי צ'יפס שלא נעשה מחתיכות "תפוצ'יפס" קפואות, אלא מ"סירות" תפוחי אדמה פריכות ומתובלות היטב. להסיר ספק, גם לזאטוט זה לא הפריע, מה שמלמד שאם נאמין שילדנו מסוגלים לאכול אוכל איכותי, הם לא ידפקו על השולחן וידרשו משהו אחר.
 

הפיצה ללא גלוטן התגלתה כמנה טובה, אבל באמת טובה פחות מפיצה רגילה. פתרון נפלא למי שלא מסוגל לאכול גלוטן, אבל אם אתה כן בעניין של קמח רגיל, כדאי בכל זאת ללכת על המנות האחרות, כיוון שתחליף אמיתי לקמח, מסתבר, טרם נמצא.

המנה התאילנדית עלתה לשיאים חדשים. בעוד שקציצות הדג היו פשוט טובות, הסלט שמתחתיהן היה לא פחות ממושלם. הוא כלל רצועות מנגו טרי (נדמה לנו שאנחנו לא בעונה, כך שמדובר בלא פחות מנס) מתובלות בהמון כוסברה ופלפל אדום, ושורות במגוון טעמים שזעק לנו בפה "תאילנד". מנה מדויקת וטובה, שנטחנה עד תום.

למנות העיקריות הלכנו על פשוט וקל. פילה בורי על מצע עדשים שחורים (79 שקל הוגנים במיוחד) ופרגית במרינדה של מיסו הדרים (59 שקל), שביקשנו אותה לא על מצע אורז כמקובל, אלא על מצע פירה (בקשה ששמחו להענות לה). שתי המנות הוכיחו שבאום, גם כשמחליפים כל כמה חודשים תפריט, פשוט יודעים את העבודה. הדג הגיע בכמות נדיבה והיה פשוט טוב. הוא היה פריך בצד עם העור, ונגיס וטוב בצד של הבשר. העדשים השחורות השתדכו אליו מצוין, וכך גם סלסלת העגבניות שצורפה אליו. גם הפרגית הוכיחה שלא מוכרחים להתחכם. אם משתמשים בחומרי גלם טובים, ולא נסחפים עם הרוטב, יוצאת מנה נהדרת, כפי שיצאה באום.

דווקא הקינוח טיפה איכזב. בעוד שהזאטוט חגג על כוס גלידה עם קצפת וסוכריות (לבנות ומפתות ב-22 שקל), אנחנו הזמנו "טראפל שוקולד Caraque של Valrhona מוגש עם טארטלט שקדים ואמרנה, וגלידת קרמל אלוהית". הכל היה טוב בקינוח, בנפרד. הטרפל היה נהדר, באמת אלוהי. גלידת הקרמל היתה איכותית וגם הטרטלט היה חביב. החיבור ביניהם לא כל כך עבד על החיך שלנו, אם כי יכול להיות באמת שמדובר בעניין של טעם. המחיר, 32 שקל, הפתיע לטובה בהתחשב שמדובר במנה שעושה שימוש בשוקולד ולרונה, מהיקרים שיש בשוק.

בשורה התחתונה, אום היה מקום נפלא לסיים בו את פרק ביקורות האוכל בחיינו (כמעט שש שנים). זוהי מסעדה ותיקה שלא פוחדת להתחדש, מוסד משפחתי (כל מפעילי המסעדה הם בני משפחה אחת) שנותן תחושה ביתית אבל עם מקצוענות עד הסוף, ובעיקר מקום שנהנה מאיילת אור, מאנשי האוכל הבכירים בשרון ובמדינה בכלל. בעולם מושלם, רוב המסעדות היו דומות לאום. בעולם קצת פחות מושלם, אום היא אחת הבודדות שמבטיחה ומקיימת כל פעם מחדש, וזאת בדיוק הסיבה שהחלטנו להגיע דווקא לשם.

לשיפור:
יוחזר לאלתר ה"אומבו", קינוח המסעדה האולטימטיבי

לשימור:
היחס, הגישה, השפית והאווירה

בשורה התחתונה:
הצלחה תוצרת "אום מייד"

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...