תל-אביבים, תוהים מה לעשות עם הזבל? תתקשרו לעירייה
מזל טוב! החל מהשבוע העירייה תספק מתקן קומפוסט לכל דורש, אבל אל תטעו: הדרך להפיכתנו לעיר עם מערך פסולת מתקדם עוד ארוכה, והעירייה מקפידה לצעוד בה באטיות מרגיזה
לא, לא ניסיתי, אבל עכשיו הלמפה - כלומר עיריית תל אביב - מתחילה סוף-סוף להראות סימני חיים. עוד נגיע לזה, אבל קודם נשלים את ההיכרות עם עמיעד לפידות, האיש שאם אי-פעם מדינת ישראל תעבור את מהפכת הזבל שהיא כה צריכה לעבור - הוא ייזכר כמי שהתניע אותה.
לפידות היה רב סרן בחיל הים, כשיום אחד עמד על סיפון ספינתו בנמל חיפה. הספינה שטה, והקצין המסור ראה שובל שחור ועכור בוקע מאזור המנוע ומזהם את מי המפרץ. באותו רגע צנח אסימון אי שם בשדה ההכרה שלו, והבהיר לו שהוא נמצא במקום הלא נכון.
כשהסתיים חוזה הקבע הוא פרח לאזרחות, למד בטכניון ויצא להפוך את העולם למקום קצת יותר הגיוני. ההגיון של לפידות - טוב, הוא לא המציא את ההיגיון הזה, אבל הפנים אותו בצורה מרשימה - אמר שמה שיוצא מהאדמה צריך לחזור אליה. שהמשפט "מעפר באת ואל עפר תשוב" רלוונטי לא רק לבני אדם, אלא גם לגבי מלפפונים, תפוזים וחיטה. ושהעולם המודרני, שבו מלפפונים ותפוזים מתחילים את דרכם באדמה אבל מסיימים אותה בהר זבל עצום ומצחין שבחיקו הם תוססים את עצמם לדעת, מבוסס על עיוות מטורף ומפגע סביבתי וכלכלי אדיר.
יום אחד דפק לפידות על דלתות הבתים ביישוב הנאה בו הוא גר - כרם מהר"ל שעל מורדות הכרמל - והציג בפניהם שני פחים. אחד לפסולת היבשה, שני לשאריות המזון. אתם תדאגו להפריד, הוא אמר, אני אדאג לכל השאר. מדי כמה ימים עבר ביישוב ואסף את הפחים עם האשפה האורגנית, ערם אותה בחלקה שבקצה היישוב והכין ממנה קומפוסט משובח שמיטב החקלאים עמדו בתור כדי לדשן בו את חלקתם. המעגל נסגר: מה שבא מהאדמה סוף-סוף חזר אליה, למקום שבו
הבשורה התפשטה במהירות ברחבי הצפון: בקיבוצים, במושבים, בכפר אחד של בדואים, ביישובים קהילתיים - בכל מקום נמצא משוגע או קומץ משוגעים לדבר שקיבל מעמיעד חפיפה, גירד כמה שקלים מהמזכירות והעביר את החברים למסלול של הפרדת אשפה. יש היום כמה עשרות יישובים כאלה בישראל, והרבה מאוד ילדים שכבר נולדו אל תוך מציאות שבה שאריות עגבנייה הן לא זבל - אלא דשן ששווה זהב, הדשן שעליו יגדלו העגבניות הבאות.
המהפכה המשיכה להתגלגל. בשנה האחרונה היא הגיעה, לראשונה, ליישוב גדול: זיכרון יעקב הזמינה את עמיעד לפידות לערוך פיילוט בשתי שכונות, משהו כמו 1,500 נפש. לפני כשבועיים ראיתי בכנס בנושאי מיחזור את ראש מועצת זיכרון, אלי אבוטבול. הוא ישב על הבמה כחתן בחופתו, סיפר על תחושת האופוריה ביישוב, על ההתגייסות המדהימה בקרב כל סוגי הקהלים, על הכוונה להעתיק את הפיילוט ליתר השכונות. עד סוף 2011, הצהיר, כל זיכרון יעקב תפריד אשפה כדרך חיים.
גם ראש עיריית רעננה הודיע שהוא קופץ על העגלה. כפר סבא בדרך. הפטריוט התל-אביבי שבי התקשה להכיל את הבושה. ערי ישראל מניפות בזו אחר זו את דגל מהפכת הפסולת, ורק אנחנו תקועים מאחור. אז ביציאה תפסתי את עמיעד לפידות וביקשתי שיבוא להראות לנו את האור. אתם כבר יודעים מה הוא ענה.
האור הירוק עדיין לא נחת בתל אביב, בינתיים יותר קל לראות מכאן את המיץ של הזבל, אבל הבהובים ראשונים כבר יש. החל מהשבוע, אתם יכולים להתקשר לרשות לאיכות הסביבה בעירייה, לבקש את יהודית וסט או לימור בייגל, ולהגיד שחשקה נפשכם לעשות קומפוסט. אם אתם גרים בבית דירות, ואם ועד הבית יחתום שהוא מסכים, קומפוסטר גדול וירוק, אלף ליטר תכולתו, יעשה את דרכו אליכם. העירייה תממן שני שלישים מעלות הקומפוסטר, הבניין יידרש להשלים 334 שקל.
יהודית וסט נשמעה בשבוע שעבר נרגשת וחגיגית. כמה עשרות בניינים כבר נרשמו, הקומפוסטרים הראשונים חולקו. "זה כמו חתונה קתולית", היא אומרת. "אנחנו מתכוונים ללוות מאוד צמוד את הבניינים שמצטרפים, לפתור כל בעיה. בכל בניין צריך להיות רכז שאחראי לתפעל את העניין. אנחנו מגיעים לבניין ומעבירים השתלמות קצרה, ואחר כך עוקבים כדי לוודא שהכל הולך חלק. חשוב לנו מאוד שזה יזרום. יש לפרויקט הזה היבט חינוכי והסברתי בולט, המטרה היא להכשיר את הקרקע לקראת מעבר להפרדת אשפה בכל העיר, ואנחנו לא רוצים שאנשים יגידו 'איכס, זה מסריח'".
אין סיבה שיגידו. אם קומפוסט מטופל היטב - ולא שיש הרבה במה לטפל - הוא לא מותיר שום עקבות של ריח. אז איך זה אמור להיראות ביום-יום? השכנים בבניין שהפך לבעליו הגאה של קומפוסטר יתבקשו להשליך לתוכו את שאריות המזון ולכסות אותן בשכבה דקה של עלים או גזם. תפקידו העיקרי של הרכז הוא לדאוג שתמיד יהיה מספיק גזם בהישג יד. וסט מבטיחה שהעירייה תספק את הגזם.
אחרי כחצי שנה הקומפוסט יהיה מוכן, ואפשר יהיה לדשן באמצעותו את גינת הבניין ואולי גם את האדניות במרפסות. אשפה ביתית נחשבת לדשן איכותי במיוחד, ומה שיותר חשוב: היא מייתרת את הצורך לרכוש דשנים כימיים. זה חוסך הרבה כסף, ומונע זיהום של מי התהום שכולנו שותים.
וסט ובייגל ממתינות במתח לראות את היקף הדרישה. האם התל-אביבים יעמדו בתור כדי לממש את זכותם להפריד אשפה? האם גם בתחום הזה הציבור התל-אביבי יוכיח שהוא זריז ומעודכן יותר מהעירייה שמנהלת את חייו?
הדרך להפיכתה של תל אביב לעיר עם מערך פסולת מתקדם ואקולוגי עוד ארוכה, והעירייה מקפידה לצעוד בה באטיות מרגיזה. כדי שהיא תחיש את פעמיה, היא צריכה לקבל מהמוני בניינים בעיר מסר: מסר גדול וירוק, עם נפח של אלף ליטר בדיוק.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם