ראשי » מקומי » השרון » כפר סבא/רעננה/הוד השרון

המפרץ הפרסי: אנסמבל גולהא שם את המוסיקה הפרסית על המפה

משנה ששון בן ה-64 מרעננה הוא הרוח החיה מאחורי אנסמבל גולהא – להקה שקמה במטרה לשמר את התרבות הפרסית בישראל. ששון: אני עושה את זה מתוך אהבה כנה למוסיקה הזו, ללחנים הללו. ריטה, מאחורייך

המוסיקה הפרסית הקלאסית, אחת משפות המוסיקה העתיקות בעולם כולו, נולדה לפני אלפי שנים יחד עם ממלכת פרס, עוד בימים שאיראן היתה האימפריה החזקה בתבל.

מנשה ששון, בן 64, מרעננה, עוד זוכר את היום הראשון בו צעד לשיעורי הנגינה שלו בטהרן אצל מורו הדגול קיו הגיגי הבהאי, שברבות הימים מצא את עצמו גם הוא מחוץ לפרס.

הוא היה רק בן 10 כשהכיר את מה שהפך לחלק בלתי נפרד מגופו, הסנטור, כלי נגינה פרסי עתיק בעל מיתרים, צלילו עדין, מיוחד, שקט וצנוע, בדיוק כמו ששון עצמו.

לדברי ששון "בגיל 10 התחלתי ללמוד על הכלי הזה. הפגישה שלי איתו הייתה באקראי בפעם ראשונה שראיתי את הכלי הזה, הוא כל כך קסם לי והפכתי עולמות עד שקנו לי אותו.

"מזלי שהיה לי את אחד המורים הטובים ביותר, היתה לו כיתת לימוד די קרוב לבית שלנו, ובשלב מסוים הוא מינה אותי ללמד שם. בגיל שבע עשרה עליתי ארצה לבדי, כמובן שהסנטור בא איתי זה חלק ממני ואני אף פעם לא נפרד ממנו. מאוחר יותר חזרתי לפרס, התחתנתי והבאתי ארצה את כל משפחתי".

אחרי שעלה

ארצה ניסה ששון להביא בפני תושבי ישראל גם את המוסיקה מביתו. "בהתחלה ניגנתי את הקלאסיקה הפרסית ואנשים לא כל כך הבינו, הם לא היו פתוחים למוסיקה הזו, נראה שהם אהבו את הצלילים אבל לא התחברו לזה.

"ברדיו לא השמיעו אז מוסיקה מזרחית ושמעו בעיקר מוסיקה רוסית וממזרח אירופה. אז התחלתי לנגן נעימות ישראליות עם הכלי הפרסי וראיתי שיש הרבה יותר התלהבות, ראיתי אנשים מגיבים פתאום מאד יפה. לדעתי, זה נשמע אפילו הרבה יותר יפה ומיוחד מהמקור".

את ההרכב המוסיקלי הייחודי "אנסמבל גולהא" שמשמעותו בעברית "פרחים", הקים ששון מתוך אהבה וגעגועים לעושר התרבותי של פרס. מטרתו היתה להמשיך ולקיים את המוסיקה הפרסית הקדומה וכן לענות לעדה הפרסית המקומית על צורך אדיר שהוא זיהה ברצון לשמר את החיים שנשתכחו שם. "המוסיקה הפרסית היא אחת המוזיקות העתיקות והשורשיות בעולם, היא מוסיקה עמוקה וצריך להתרגל אליה.

במוסיקה הזו יש רבעי טונים שלא קיימים במוסיקה מערבית, בשביל להתרגל לזה באמת צריך לשמוע עוד קצת כי למי שלא מכיר זה נשמע כמו זיוף בהתחלה. אני תמיד מדמה את זה לתבלין החריף שיש באוכל המזרחי. אם תיתן לפולני, למשל, לטעום בהתחלה הוא לא יאהב את זה אבל אחרי כמה פעמים הוא כבר לא יסתדר בלי זה. זה אותו דבר, הרבעי טונים הם התבלין שעושה את המוסיקה הזו לטעימה ומיוחדת".

חמישים שנה לא היה בארץ הרכב שכזה, פרסי, אותנטי ומקורי, בלי פופ, בלי אמנים מחו"ל ובלי סינתיסייזר שעושה מוסיקה "כאילו אתנית". זה כמו ההבדל בין שטיח שנארג בעבודת יד לבין שטיח שמיוצר במכונה במפעל, מחייך ששון.

האנסמבל מציג רפרטואר של המוסיקה הפרסית הקלאסית והעממית. במופע ישנם קטעים אינסטרומנטאליים רגילים ומוכרים אבל הדובדבן שבקצפת הוא בפירוש המרכיב של קטעי שירה ודקלום של משוררים גדולים וידועים בתרבות הפרסית.

השאיפה של ההרכב היא להביא את הצלילים הייחודיים, המשקלים והחריזה השונים אל קהל המאזינים באופן השובה גם את אוזנו של מי שאינו רגיל לצלילים אלה מהבית. המוסיקה, נישאת על שורשים בני 4000 שנה, תואמת את האדמה, מספרת את סיפורו של העם הפרסי ואת סיפורו של הפאזל האנושי המרכיב אותו ואת התרבות הפרסית ככלל.

במהלך שנות פעילותו היה חבר בהרכבים מוסיקליים רבים: ההרכב המפורסם ביותר בו היה חבר הוא "הברירה הטבעית". בשנות השמונים חבר ששון לשלמה בר, מייסד הלהקה, ומאז ועד היום הוא חברה הוותיק ביותר.

"כשהצטרפתי לברירה הטבעית התחיל המהפך במוסיקה בארץ ואנשים לאט לאט היו יותר פתוחים למוסיקה אתנית, מוסיקת העולם ולמוסיקה המזרחית. עד אז, כל פעם שניסיתי להציג בפני אנשים את המוסיקה הזו, לא קיבלו את זה.

"זה היה מאד מתסכל כי אני רואה שבפועל בארץ בערך חמישים אחוז מהאוכלוסייה באו ממזרח והחצי השני, מן המערב, אבל אפילו המזרחים בעצמם החלו להתנער מהמוסיקה שלהם.  לי היה קשה להתעלם מהדבר הזה כי למעשה זוהי תרבות של אלפי שנים שאתה הולך ושם עליה פס. זה תסכל אותי מאד".

כשהכיר את שלמה בר המצב הלך והשתנה. "כשהצטרפתי הבנתי את הערך שיש למוסיקה שלי פה בארץ והוא נתן לי והראה לי את הדרך להתגאות במוסיקה הזו. עד אז מבפנים, בתוך תוכי התגאיתי אבל לא יכולתי להוציא את זה כי ראיתי שאנשים לא מבינים. אבל אז התגובות החלו להיות אחרות הקהל היה אחר, היתה אוכלוסיה מסוימת שהתחברה בהתחלה לזה ולאט לאט זה התרחב".

כשהתחיל להופיע עם להקת הברירה הטבעית, חווה ששון לראשונה גם הצלחה בחו"ל. הלחנים המיוחדים, הביצועים המקוריים והכלים המגוונים שניגנו בהם חברי הלהקה היו לשם דבר בארצות שונות.

"במישור הבינלאומי ההצלחה היתה מדהימה, כמובן שהופענו כמעט בכל היבשות, בפסטיבלים הבינלאומיים הגדולים ביותר ודוקא בחו"ל התקבל הרבה יותר יפה מאשר בארץ. כי הפתיחות של אנשים באירופה גדולה יותר מאשר פה. אנשים שם פתוחים יותר למוסיקת עולם מסוגים שונים מאשר בארץ, למרות שבזמן האחרון המצב גם כאן השתפר מאד".

"הברירה הטבעית" הוא הרכב ייחודי ומגוון מבחינת סוגי המוסיקה שהוא מציע. יש בו השפעות של מזרח ומערב יחד, של תרבות הודית ושל מוסיקה מרוקאית. בלהקת גולהא, רצה ששון להביא את המוסיקה הפרסית במקורה וכך הוא חבר לפארזנה כהן, בת 48 מרמת השרון.

ששון וכהן הכירו במפגש חברתי של הקהילה הפרסית בו הקריאה כהן ודקלמה שירי משוררים פרסיים, במשך שנה שלמה עבדו שניהם, היא "אומנית קריאה ודקלום" והוא נגן סנטור מדהים ביכולתיו עד שהוציא ממנה את יכולות השירה הפרסית והיא הצטרפה להרכב.

"עוד בפרס, כשהייתי בת 6, התחלתי ללמוד פיתוח קול ולהתאמן בשירה" נזכרת כהן בערגה, "בגיל 15 עליתי לארץ ודי הזנחתי את תחום הזמרה. אמנם דקלמתי שירי משוררים בפרסית בערבי שירה של בני הקהילה וכן הייתי קריינית בטלוויזיה הקהילתית אבל בזכות העידוד של בעלי, אשר גם הוא ממוצא פרסי ובזכות מנשה היום אני עומדת על במה ומרגשת אחרים בשירה, בדיוק כמו בהיותי ילדה בטהרן".

דרך המוסיקה מתחברים כהן וששון אל התרבות הפרסית אותה אהבו וינקו בילדותם, החיבור יוצר קונצרט אמיתי, עמוק וסוחף. כיום, הם מספרים, בהופעות האחרונות של ההרכב, כחצי מרוכשי הכרטיסים הם ישראלים שאינם ממוצא פרסי.

"המוסיקה הזו מאד עמוקה, הפופ שחדר לכל חלקה טובה דווקא קלקל את המוסיקה" אומרת כהן "בזמן האחרון הקהל הישראלי ואפילו הצעירים שבו מתחברים אלינו יותר ויותר. בכל הופעה שנגמרת ניגשים אליי אשכנזים ישראלים ואומרים לי 'אפילו שלא הבנו כלום מבחינת המילים זה כל כך ריגש אותנו, המוסיקה הזו מביאה אותנו למצב רגשי עמוק'", מספרת כהן.

"בתוכנית של ההופעות שלנו מופיעים שירים של חמישים שנה אחורה, הרבה פעמים שאני יושבת על הבמה אני מאד מתרגשת כי זה מחזיר אותי  אחורה ואז אני מרגישה כאב פנימי מהגעגועים לאיראן, לילדות, לאנשים הטובים ששם. אני מרימה את עיניי ורואה אנשים מנגבים את הדמעות, זה מחזיר גם אותם אחורה, אל החיים הטובים שהיו באיראן, וגם לגבי אותם אנשים שלא מבינים פרסית הרגש מצליח לעבור דרך המוסיקה".

מצבה הנוכחי של איראן כואב מאוד לששון: "פרס שלפני האיסלאם היתה מעצמה. רק במאה השישית לספירה כאשר המוסלמים פלשו לפרס זה היה כאילו שם עצרו את הזמן", מספר ששון בכאב. "היא התחילה להיות מדינה מוסלמית, פנאטית. נהרסו כל מקורות התרבות, הספריות, חל איסור לעסוק במוסיקה, האסלאם כידוע בכוח החרב מצליח להחדיר את האידיאולוגיה שלו.

"בגלל שאסרו על מוסלמים לעסוק במוסיקה ובשל העובדה שהיהודים נחשבו עם בזוי, איפשרו ליהודים לעסוק במוסיקה וכך קרה שבמשך דורות המוסיקאים הכי גדולים בפרס, לרבות אלה ששרו בחצר המלכות, היו יהודים". האיסלאם הצליח להכניע את התרבות הפרסית העשירה והיא נשתמרה רק בלבבות, בזיכרונות וכך עברה מפה לאוזן.

"האיסלאם נתן מכה אנושה לתרבות הפרסית" אומר ששון, "בלי האיסלאם איראן היתה היום המעצמה הכי גדולה בעולם ולא אמריקה. הרי בזמן שאיראן היתה המעצמה הגדולה איפה היתה אמריקה? איפה היתה רוסיה?או אנגליה?  כך המצב בכל המזרח התיכון, לכל מדינה מוסלמית היום יש עושר, מחצבים, נפט והעם הוא מסכן ועני, למה? זה קורה רק למדינות מוסלמיות, בגלל האסלאם שמכניס לראש קיצוניות ואוסר את הקדמה והמדע".

עם כל הכבוד למוסיקה ולתרבות, אני שואלת את מנשה האם אין קונפליקט בין הרצון של הישראלים להיפתח למוסיקה חדשה ומרתקת, ובין העובדה שהאיראנים, ירצה או לא, נחשבים לאויבים הגדולים ביותר שלנו היום.

ששון לא מהסס לפני שהוא משיב. "אני חושב שהעם הישראלי הוא עם חכם ביותר, הישראלים יודעים שהעם האיראני הוא לא אויב שלהם אלא מדובר במנהיגים שלו. הרי רוב העם כרגע באיראן יוצא נגד המשטר שלהם והעם מדוכא מדי יום על ידי המשטר. למעשה האיבה הזו בין העמים נובעת מאינטרס של אנשים מסוימים, מנהיגים, בשביל להישאר בשלטון. לדעתי זה גם מה שעושה עכשיו גם ארדואן, הוא יוצר שנאה בשביל רווח עצמי ולא בהכרח לטובת העם התורכי,  הוא למד מאחמדיניג'אד את הפטנט".

היהודים אשר עלו ארצה מפרס, מנסים לשמר במשך שנים לא רק את התרבות הפרסית אלא גם את האופי הפרסי המיוחד, את החינוך הצנוע, המכבד. יש שיראו בכך אולי שמרנות קיצונית אך עם פתיחות ורצון להכיר נפתח עולם שלם של כבוד הדדי, שיתוף והערכה, תכונות אשר לדור הגדל כיום לא יזיק להיחשף אליהן. "התרבות זה משהו שאף פעם לא הולך לאיבוד. הקהילה הפרסית מקפידה לשמר הכל, את המאכלים, המנהגים, הסופרים", אומרים שניהם.

שניהם נזכרים כיצד בעבר הישראלי הממוצע לא ידע דבר וחצי דבר על העדה הפרסית, מלבד כמה בדיחות גרועות, הם מגחכים, איש לא הכיר. "העדה הפרסית נחשבת לשקטה יחסית, לא עדה שמרימה קול, יש בה אצילות מסוימת, אנחנו בדרך כלל לא צועקים ומתבלטים כמו אחרים. אם תעברי למשל בבתי כלא בארץ כמעט ולא תמצאי פרסים כי העם הזה הוא מאד רגוע, לא אוהב לעשות מהומות. נכון שיש משפחות שמרניות ומכונסות בעצמן אבל הרוב יודעים להיות פתוחים וגם לשמר".

האם העובדה שהזמרת ריטה היא ממוצא פרסי והיא נחשבת לזמרת מצליחה בישראל תרמה להיכרות עם העדה והתרבות הפרסית?
"התרומה שלה היא בעצם היותה פרסייה וזמרת טובה בישראל", אומר ששון, "היא אכן גרמה לגאווה גדולה אצל הקהילה פרסית אבל לא כל כך תרמה למוסיקה פרסית, היא הרי עברה פיתוח קול מערבי לחלוטין ולכן אני מעדיף אותה שרה בעברית, בה היא שרה הרבה יותר טוב. כנראה שאין מה לעשות בשביל לשיר טוב בפרסית צריך לגדול שם".

מה ההבדל בין ביצועים שלכם לבין ביצוע של שיר פרסי על ידי אמנים שונים?
"אני חושבת שההבדל הוא שאנחנו עושים את הכל אמיתי ומבפנים, אנחנו גם רואים את התגובות של הקהילה הפרסית שחיכתה לדבר כזה. בהופעה אני מדקלמת שירים בפרסית ואנחנו משלבים את זה בין השירים, מנשה מסביר בתמצית על נושא השיר ואתה רואה את כולם מתעוררים לחיים".

בשנים האחרונות, הם מסכימים, יש פתיחות רבה יותר לאלמנטים מזרחיים בשירה. זמרים ישראלים משלבים אלמנטים אלו ביצירותיהם ובאמצעי התקשורת משמיעים יותר ויותר זמר מגוון. ששון מדבר על התופעה בחיוב, הוא נכון עכשיו לשלב את האלמנטים הפרסיים בטקסטים שונים.

"אני עושה את זה מתוך אהבה כנה למוסיקה הזו, ללחנים הללו. עד עכשיו עשינו נוסטלגיה טהורה ואני שמח שיש יותר ויותר מודעות ופידבק חיובי מאנשים".

בימים אלו חברי ההרכב משיקים את אלבום הבכורה "אנסמבל גולהא". במקביל הם עובדים על שירים בעברית בלחנים פרסיים, כיום הם כבר מצבעים את השרי "אדון עולם" בלחן פרסי ייחודי. הם מקווים להופיע כמה שיותר והיעד הבא הוא הופעה בירושלים, שם עוד לא ביקרו במסגרת ההרכב.

ששון היה כאמור הראשון שהביא את הסנטור, המכונה הפסנתר הקדום, לארץ, עד אז אף אחד נתקל בכלי הזה וגם כיום ישנם רק בודדים שיודעים להקיש על מיתריו. ארבעה תלמידים יש לו, אחת מהן, אומר ששון בחיוך, יוצאת העדה האשכנזית ותלמידה מוכשרת ביותר.

הוא לא אומר זאת בפירוש אבל ניתן לראות כי תקוותו היא שיהיו הם ממשיכי הדרך. ששון פסימי לגבי כושר הישרדותה של המוסיקה הפרסית בקרב דור האם. פי. שלוש הקם עלינו. הוא ספקן האם הצעירים אותם אנו מגדלים יכירו את כלי הנגינה הייחודיים כמו הקאמנצ'ה ואת רבעי הטונים, אותם הוא כל כך אוהב. "רוב רובו של הדור הצעיר כבר מנותק וממשיך להתנתק.

"מיעוט עדיין שומעים את המוסיקה הזו ואוהבים אותה, רוב החבר'ה מתחברים לחברים שלהם וקשה לשכנע אותם להקשיב. לפי מה שאני רואה, בארץ זה הולך ודועך אבל זה קיים בפרס. התלמידים שלי זה טיפה בים, אולי נשפיע השפעה כלשהיא על המוסיקה הישראלים ונחדיר אלמנטים אבל עוד דור כבר לא ישמעו פה מוסיקה פרסית, אולי יזמינו מחו"ל".

כהן, דווקא אופטימית יותר ממנו, ילדיה, היא מציינת, מחוברים אמנם למוסיקת פופ אבל גם לאמני פופ השרים בפרסית. אולי שניהם צודקים, אולי התרבות הזו וכמוה עוד רבות אחרות תמצא את דרכה ותצליח לחיות עוד שנים רבות.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...