ראשי » מקומי » דרום » אשדוד ואשקלון

סרט ניצחון: רחל סוויסה משדרות היא מנקה ביום וכוכבת בערב

בגיל 12 כבר יצאה לעבוד. בגיל 17 הפכה לאם חד הורית, וכבר למעלה מעשרים שנה שהיא מפרנסת את משפחתה מעבודת ניקיון במכללת ספיר. עכשיו מופיעה רחל סוויסה משדרות בתיאטרון קהילתי ומככבת בסרט דוקומנטרי על חייה שהוצג בפסטיבל קולנוע דרום

כל בוקר כמו שעון מגיעה רחל סוויסה משדרות לעבודה במכללה האקדמית ספיר. ספק אם מישהו מהסטודנטים הלומדים במכללה יודע שהאישה הקטנה והחביבה שדואגת שהמוסד האקדמי יהיה תמיד נקי היא גם שחקנית ואף כוכבת בסרט דוקומנטרי שנעשה על חייה ושהוקרן בפסטיבל קולנוע דרום.

בין שלל הבאים לפסטיבל, שהתקיים בשבוע שעבר בסינמטק שדרות, בין שמעון פרס לבין במאים בעלי שם כדוגמת דורון צברי, נראתה סוויסה כשווה בין שווים. גם בתחושה הפנימית שלה, לסוויסה היה ברור שהמעמד הזה מגיע לה. ניכר היה בה שהיא מרגישה בבית בין הפוליטיקאים לשאר המפורסמים. עכשיו גם היא מפורסמת, ומבחינתה זו רק יריית הפתיחה.

אולי זה נראה כמו אופטימיות מעט מוגזמת, אך מי שצפה בסרט הדוקומנטרי "צרכים", שתיעד תקופה בחייה של סוויסה, הבין שמדובר באישה מיוחדת שתמיד מסתכלת על חצי הכוס המלאה.

 המצלמה של במאית הסרט הדר קורן עקבה אחרי סוויסה בשעות העבודה במכללת ספיר, שם היא משמשת מזה 25 שנים כמנקה וכאשת תחזוקה, תוך צילום העבודה היום יומית של ניקיון האסלות וריקון הפחים.

במקביל, תיעד הסרט את החזרות למחזמר "לוויה חורפית", שבו היא השתתפה. "אתה יודע מה הכי מצחיק?", שואלת סוויסה וישר עונה, "הכי מצחיק שאת הכלים החד פעמיים ששמו לפסטיבל הקולנוע אני סידרתי. אתה מבין, אני גם בצד של הניקיונות, וגם בצד של המסך ושל הבמה.

בדיוק כמו בחיים".

כל יום רחל קמה בשעות הבוקר המוקדמות, נוסעת באוטובוס למכללת ספיר ומתחילה את שגרת הניקיונות. "היום שלי מתחיל ממש מוקדם, הרבה לפני שכולם מגיעים. אבל זה בסדר, אני לא מתלוננת. זו העבודה שאני עובדת בה ואני ממש לא מתביישת. לא גנבתי ולא כלום. אני מביאה פרנסה בכבוד".

במהלך צילומי הסרט, עקבה אחריה המצלמה במשך עשרות ימים, תוך שהיא מצולמת בשני העולמות המרכיבים בימים אלה את חייה - בעולם אחד היא עובדת ניקיון במכללה ובשני היא שחקנית בתיאטרון הקהילתי לדוברי מרוקאית שקיים בשדרות. המצלמה הייתה שם בזמן קרצוף האסלות, וגם בזמן תשואות הקהל וקבלת הפרחים מילדיה הגאים.

בסרט אנחנו רואים אותך מנקה מצד אחד ומככבת על הבמה מצד שני. זה לא מתסכל המעבר הזה מקרצוף אסלות לחזרות לקראת הצגה?
"אין לי בעיה לעשות את המעבר הזה. הניקיון זה העבודה שלי והפרנסה. המשחק עבורי הוא בשביל הנשמה, כדי לדעת שהיום לא עובר לי רק בעבודה. כי עבודה זה לא כל מה שבן אדם צריך לעשות".

לא פחדת שיגידו לך שאת מבזה את עצמך בכך שאת נותנת שיצלמו אותך עובדת בניקיון?
"היו אנשים שאמרו לי 'את לא מתביישת שיצלמו אותך מנקה'? הרי צילמו אותך משפשפת איזו אסלה ואפילו הכרזה של הסרט היא של תמונה שבה את מנקה'".

ומה ענית להם?
"אמרתי להם שההפך הוא הנכון. במה יש לי להתבייש? אני מפרנסת את עצמי בכבוד וגידלתי שלושה ילדים מוצלחים. אז למה שאתבייש? אז נכון, אני קמה בכל בוקר לעבודה בניקיון. אז מה, אני גונבת או משהו שכזה? לא כל דבר הוא בכסף. למה זה בכלל נתפס כבושה?

"אני משחקת בסרט שנעשה על חיי. אני בכלל רואה בזה ניצחון. החיים הם לא רק עבודה. אני עושה את המשחק בשביל עצמי, בשביל הנשמה. אני מקווה שאני עוד אצליח".

חיים מלאי תהפוכות עברו על סוויסה בת ה-56. היא נולדה בעיר פז שבמרוקו ועלתה לישראל בגיל שבע, ישר לעיירה שדרות. המצב הכלכלי בבית היה קשה וההורים נזקקו לעזרה כדי לפרנס את המשפחה, וכך בגיל 13 היא הפסיקה את לימודיה ויצאה לעבוד ביישובי שער הנגב. "מה אני כבר יכולה לעשות. כולם היו בורחים מהכיתה כבר מגיל צעיר.

לצערי אני סיימתי ללמוד בכיתה ו'. כבר בגיל 12-13 יצאתי לעבוד. עבדתי במושבים של שער הנגב בכל מיני עבודות ואף פעם לא התביישתי לעבוד. בעיניי עבודה זה ערך. עבדתי בחקלאות, גזר ובכל מיני דברים. אחר כך נכנסתי לעבוד במטבחים של היישובים. לא ידעתי שום דבר במטבח, אבל לא פחדתי. זרקו לי ארגז של ירקות ואמרו לי לקלף, אז קילפתי. זה היה המצב".

הילדות של סוויסה הסתיימה כבר בכיתה ו' כשנאלצה לצאת לעבוד, אך גם גיל ההתבגרות נעצר אצלה בשלב מוקדם מדי. "בגיל 16 וחצי הכרתי גבר שהיה מבוגר ממני בעשרים שנה.

"הייתי ממש פספוסה לידו, אבל היה לי איתו קליק ממש מהר. יצאנו כמה זמן. טוב, מה זה יצאנו, זה לא בדיוק כמו שהיום יוצאים לבלות ולהכיר. זה היה מקום קטן ולא היה כל כך לאן", היא מספרת. בגיל 17, מספר חודשים לאחר שהחלה לצאת עם אותו גבר, נכנסה סוויסה להיריון ונולד בנה הבכור, אילן.

תגידי, לא הפריע לאף אחד שנערה כל כך צעירה יוצאת עם גבר שמבוגר ממנה בעשרים שנה? אף אחד לא ניסה לעצור את זה?
"היום אני הרבה יותר מפוקחת, ואני שואלת למה אף אחד לא הרים גבה על העניין. לא שאלו עליו כלום וכך גם אני. פשוט הייתי תמימה. אחרי כמה חודשים כבר הייתי בהריון, וכמובן שלא רציתי את זה בגיל צעיר כל כך. אבל ככה זה החיים - יש בהם הרבה הפתעות. לא התחתנו כי הוא היה אמנם פרוד מאשתו המון שנים, אבל הוא עדיין היה נשוי וגם לא רצינו".

את מדברת על שנות ה-70. זה בטח לא היה מקובל אז להיות אמא חד הורית ועוד בגיל צעיר כל כך.
"זו הייתה בושה מאוד גדולה בזמנו להביא ילד מחוץ לנישואין, לא כמו היום שכולם מבינים וזה אפילו מקובל. רצו לקחת לי את הילד בטענה שאני צעירה מדי מכדי להיות אמא. אבל אני לא הסכמתי, נלחמתי כמו לביאה ובעזרת המשפחה שלא הפסיקה לתמוך בי, גם הצלחתי לגדל אותו על אף כל הקשיים".

אבל בכך לא הסתיימה סאגת המרורים בחייה. בהמשך סוויסה הכירה גבר צעיר ממנה בכמה שנים. בהתחלה הזוגיות פרחה, אך גם מערכת היחסים הזו הסתיימה במפח נפש. "הוא היה קונה לילד כל מיני דברים וחשבתי - הנה מצאתי את האבא לילד שלי. יום אחד הוא אפילו קנה לילד חדר שינה קומפלט. חשבתי שמצאתי את האביר על הסוס הלבן. אבל אז התחילו לחזור מלא צ'קים שהוא פיזר בכל מיני מקומות והבנתי שהוא לא האביר שחיכיתי לו".

מספר שנים מאוחר יותר הכירה סוויסה את אבי שנים מילדיה, עדי ושי. הם נישאו, חיו ביחד תקופה ארוכה, אך גם הזוגיות הזו הסתיימה בפרידה ולבסוף גירושין. "אני פנויה כבר 18 שנה", אומרת סוויסה בחיוך, "לפעמים אני מתבדחת שאני כמו השחקנית אליזבת טיילור שמתגרשת כל הזמן.

"היום כבר אין לי אמונה בגברים, אבל למרות זה אני עדיין ארצה מישהו לדבר איתו ולשתף אותו. כי ככה זה, אף אחד לא באמת רוצה להיות לבד".

אז בינתיים את מצליחה למלא את החיים באמצעות המשחק?
"קודם כל, אני חייבת להגיד שאנשים תמיד מנסים לשדך לי מישהו. אפילו הבנים שלי אומרים לי שאני צריכה להכיר גבר כלשהו. אבל בינתיים זה לא מצליח. אז יש לי את המשחק שיפצה קצת על זה, כי שם פוגשים אנשים, מעבירים את הזמן ולומדים גם כל מיני דברים. זה עדיף על לצפות כל היום בטלוויזיה, נכון? כי זה לא באמת החיים".

והחיים זה המשחק?
"כן. וזה גם קרה די במקרה כל העניין של המשחק אצלי. לפני שלוש שנים אני נכנסתי לראות הצגה במרוקאית. זה היה אולם קטן כזה שנמצא בשדרות ונקרא "סהלולים". בסוף אותה ההצגה חילקו לכולנו פתקים שעליהם היה כתוב שהתיאטרון מזמין אותנו להגיע לאודישנים ואולי להיות חלק מההצגה הבאה שתועלה".

החלטת שזו ההזדמנות שלך?
"בטח. אמרתי לעצמי שאולי הפעם. אם כשהייתי קטנה זה לא הצליח, זה לא אומר שעכשיו אי אפשר. אז הלכתי לאודישנים ושם ישבו הבמאית חני אלימלך וחיים אוליאל, הזמר הגדול. רק נעמדתי מולם וחיים ישר אמר שאני נראית לו שחקנית מלידה, מעין בן אדם עם מה שנקרא 'פלפל טבעי' כזה".

ממש שחקנית מלידה.
"אני מאמינה שלזה בדיוק הוא התכוון. ותראה, גם כשהייתי קטנה תמיד נמשכתי לבמה. אבל בגלל מסלול החיים שלי לא הצלחתי להגשים את זה בזמן. התיאטרון זה מקום שבו אני יוצאת מהשגרה. השגרה זו מילה מאוד קשה לפי דעתי, כי עבודה עוצרת הרבה חלומות להרבה אנשים.

"אני רוצה לעשות כמה שיותר דברים בחיים. לדוגמה, הרבה פעמים אני נכנסת לקורסים בספיר ומנסה להחכים. כשהייתי צעירה לא עשיתי את זה ואני פשוט חושבת ששום זמן הוא לא מאוחר מדי מכדי להתחיל לעשות משהו. בשבילי המשהו הזה כרגע זה המשחק".

את הכניסה שלה לעולם התיאטרון עשתה סוויסה בקטן, כשעשתה תפקיד משני בהצגה המרוקאית "אבי הכלה". "במרוקאית קוראים לזה 'בולה ארוסה'", היא מבקשת להדגיש.

התחברת לסיפור?
"מאוד. קודם כל, זה הזכיר לי את מרוקו וזה כבר דבר טוב. אבל גם לעלילה עצמה התחברתי. סיפור שבו משדכים לבחורה צעירה את הגבר שיציע עליה את המחיר הגבוה ביותר -  יש בזה משהו שהרבה יכולות להתחבר אליו. אמנם לא הופענו איתה מחוץ לשדרות, אבל אני מאמינה שעם ההצגה הנוכחית שעוד יכול לקרות.

ההצגה שהעבודה עליה מתועדת בסרט?
"כן. אנחנו מעלים גרסה מרוקאית להצגה של חנוך לוין 'לוויה חורפית'. התפקיד שלי הוא של צוענייה. זה תפקיד לא רע בכלל ויש לי גם לא מעט מילים ללמוד. הצגנו את זה בשדרות, ויש כוונה להוציא אותנו להופיע בעוד כל מיני מקומות, כשאשקלון תהיה המקום הראשון.

"יש לי כל הזמן מתח ופחד שאני אשכח את המילים, וזה היה במיוחד בהתחלה. הבמאית ישבה איתי ואז הכל השתנה. בהצגה שעשינו עכשיו כבר עשיתי הכל כמו שצריך. מהכניסות בזמן הנכון ועד לזה שזכרתי את המילים".

כמה זה חשוב לך להצליח כשחקנית?
"זה יותר חלום מאשר חשוב. המשחק הוא המקום ששם אני באמת מרגישה חיה, כי החיים זה לא רק עבודה. הייתי ממש רוצה לשחק בתיאטרון מקצועי. אני מהאנשים שמאוד אוהבים להיות מוקפים באנשים, ובטלוויזיה אתה לא יכול לחוש את הקהל. בתיאטרון המגע עם האנשים הוא מיידי".

אמרת בסרט שהחלום שלך הוא שפוסטר שלך יהיה תלוי בנתיבי איילון.
"כן. למה לא? ראיתי באיילון את הפוסטר של ה'רווק' ואמרתי לעצמי שזה יהיה פשוט מטורף אם אני אהיה שם, כשמתחת יש איזה שם של הפקה טובה. אז הילדים שלי מסתלבטים עליי שאני יותר מדי חולמת. אבל אני ממשיכה לחלום. אם תמונה שלי תהיה שם אני אוכל להגיד שניצחתי את כל הבעיות שהיו לי בחיים. אבל גם בלי זה, אני כבר ניצחתי".

אמרת גם שאת רוצה להיות באח הגדול.
"האמת היא שכן, כי שם באמת אפשר להצליח בגדול. תראה את אלירז ויוסי בובליל. כל המדינה יודעת מי הם. אבל אצלי זה נפל על העניין של התמונה, כי לא שלחתי אותה בזמן דרך אתר "מאקו". עד שהאחיין שלי עשה לי את זה כבר היה מאוחר מדי והאודישנים נסגרו. תראה איך יוסי בובליל הרוויח מזה פרסום וכסף. אבל רגע, אני לא מבינה, לא צריך ללמוד משחק לפני ששמים אותך בטלוויזיה?"

לא בריאליטי.
"אז אני אנסה שוב גם בשנה הבאה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...