איך עלתה אשדוד לכותרות: סיפורו של העיתונאי המקומי הראשון

בתחילת שנות ה-60, כשאשדוד עוד הייתה עיירת פיתוח קטנה ורדומה, ניסים יחזקאל, הכתב הראשון של העיתונות הארצית כאן, הסתובב בשטח וחיפש סיפורים

משה אדמון | 2/6/2010 7:43 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בתחילת שנות ה-60, כשמוניתי לסופר "הארץ" בדרום, קבעתי את מקום מושבי בהנחיית המערכת, ברחובות, שהייתה אז הגדולה והחשובה בערי הדרום.
ניסים יחזקאל
ניסים יחזקאל צילום: מתוך ארכיון פרטי


גם סופרי שאר העיתונים באזור גרו באותם ימים ברחובות, או לחלופין, בראשון לציון. אשדוד? מי חשב או דיבר אז על אשדוד, עיירה קטנה ונידחת, אי שם בשולי הדרום? אף אחד.

הכתב היחיד ש"כיסה" את אשדוד וגם חי בה, היה ניסים יחזקאל. לא רק היחיד. גם הראשון. כשעבר ממושב גבעתי לאשדוד בשנת 1960, החל לשלוח, ככה, ביוזמתו, חומר ל"מעריב", ומשה ז'ק, מזכיר המערכת באותם ימים, עודד אותו להמשיך. והוא המשיך.

כשהגעתי לאשדוד, מספר ניסים, מצאתי כאן מעברה, התחלת בנייה של הקליפורניות וגם, פה ושם, כמה בתים. ברובע א' היה רק מגדל מים. לא מרכז מסחרי, לא חנויות ולא כבישים. על שאר הרבעים רק חלמו אז.

ניסים היה גאה בעבודתו כעיתונאי ב"מעריב". ולמה לא? בחור צעיר, צנוע, שזה עתה השתחרר מהצבא, ופתאום – עיתונאי. אבל מה, פרנסה לא הייתה לו מזה. ולכן, במקביל לעבודתו בעיתון, עבד גם כ... פועל בניין.

נו, טוב. זה לא נמשך זמן רב. ולא שניסים התבייש בעבודתו כפועל פשוט. בהחלט לא. אולם בחור חרוץ ונמרץ כמוהו, ביקש, מטבע הדברים, לרוץ הלאה, לפרוץ קדימה. מאחר שכך, פתח משרד פרסום קטן באחת הקליפורניות והחל לחרוש את השטח, לחפש לקוחות. במקביל, המשיך לשלוח ידיעות וכתבות ל"מעריב".
מוקד למאבקים מרים ולשביתות

בשנת 1961 הוציא ניסים יחזקאל את "רמזור", העיתון הפרטי הראשון באשדוד, שהפך בהמשך לעיתון אזורי. אשדוד סבלה באותם ימים מבעיות קשות. חוסר עבודה, מצוקת דיור, היעדר שירותים מוניציפליים, ומעל הכל – תחושה כללית של בדידות וריחוק.

ואולם, איכשהו, החיים זרמו פחות או יותר בשקט, ברגיעה. ופתאום, באמצע שנות ה-60, בום! פיצוץ! אשדוד הקטנה, האפרורית, המנומנמת, הפכה באחת לחבית אבק שריפה. למוקד חדשות סוער ומבעבע. שערוריות. שחיתויות. סקנדלים בלי סוף. נו, ומי היה כאן, ראה ושמע והעביר את הסיפורים, בליווי צילומים, לידיעת האומה? ניסים יחזקאל.

כשנה אחרי יריית אבן הפינה בנמל, התברר פתאום כי האבנים הכבדות שכבר הונחו בתחתית הים להקמת שובר הגלים, אינן מתאימות לייעודן. אחר כך נודע שגם הציוד הכבד בנמל אינו מתאים ושבכלל, שורר שם בלגן נוראי. שיבושים. סיכסוכים ובעיקר, הפקרות. בזבוז כספים.

גם

כשהחל לפעול בשנת 1966, הוסיף הנמל לככב בגדול והפך מוקד למאבקים מרים ולשביתות סוערות. לא רק הנמל. אשדוד כולה. פרצו כאן, בתכיפות גוברת והולכת, הפגנות קשות ומאבקים חברתיים, התכתשויות פוליטיות והתפרצויות אלימות, והעיירה המשיכה לכבוש את כותרות העיתונים ואת מהדורות החדשות. ושוב, מי התרוצץ כאן בשטח, צפה וראיין, רשם וצילם? ניסים יחזקאל.

ב- 1968, הפך ניסים לכתב הטלוויזיה הישראלית. הטלוויזיה היחידה אז בארץ. הוא הוסיף לסקר ולדווח, אך הפעם בשפה תקשורתית שונה. בצילום חי בליווי קריינות. ניסים "כיסה" לא רק את אשדוד, אלא את הדרום כולו, כששלושת אחיו, ראובן, כדורי ושלומי, עוזרים לידו.

אין ספק. אם יש כאן מישהו שסיקר את אשדוד כמעט מתחילתה, שמצויים בידיו החומרים הכוללים ביותר והתצלומים והסרטים המקיפים ביותר של העיר וקורותיה, אנשיה ונופיה, זהו ניסים יחזקאל. הכתב הראשון באשדוד.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

משה אדמון

צילום: עצמי

לשעבר כתב הארץ בדרום ודובר עיריית אשדוד

לכל הטורים של משה אדמון

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים