אשקלון: מי יציל את הבית של ריקה ברדה?
הקבלן אלון מרדכי רכש שטח כורכר גדול שכמעט אינו מיושב, במטרה לבנות שכונת יוקרה חדשה במרכז אשקלון. רק דבר אחד מפריע: בית של קשישה בשנות ה-80 לחייה, שתקוע לו באמצע השטח כמו עצם בגרון
במשך עשרות שנים היא רגילה לאותה שגרה יום-יומית: מתעוררת בבוקר, יוצאת מהבית ופוסעת בשביל הגישה עד ליציאה משטח הכורכר, בדרך לסידוריה. אלא שלפני מספר שבועות, היא קמה בוקר אחד, פתחה את דלת ביתה וגילתה שהשביל שעליו נהגה לצעוד במשך עשרות שנים נעלם ועליו הוצב מבנה גדול.
לאחר בירור שעשו ילדיה של הקשישה, התברר לה מה קרה: קבלן רכש את שטח הכורכר הגדול סביב הבית שלה, ועליו הוא מתכוון להקים שכונה חדשה. המבנה שהרס את דרכי הגישה בדרך לביתה, הוא משרד המכירות של הקבלן. כאשר ניסו לברר עם הקבלן מדוע הרס את שביל הגישה אל הבית, הם הופתעו לשמוע ממנו בשורה נוספת: השטח שרכש כולל גם את ביתה של הקשישה, והיא תפונה ממנו בקרוב.
ביתה של ריקה ברדה נמצא ברחוב לוחמי הגטאות, באזור שהוא למעשה סוג של שטח הפקר. בסמיכות אליו אין בתים אחרים או בניינים. הוא מוקף מכל צדדיו אך ורק בשדות, עצים וצמחייה לא מסודרת. ייתכן שמדובר בשטח הבלתי מיושב הגדול ביותר באשקלון.
הפוטנציאל של השטח, בייחוד בתקופה זו של תנופה נדל"נית בעיר, לא נעלם מעיני הקבלנים והיזמים. הקבלן אלון מרדכי רכש את כל השטח והחליט לבנות במקום שכונת יוקרה חדשה. רק הבית של ריקה ברדה תקוע לו במרכז השטח, כמו עצם בגרון.
הבית של ברדה ניתן לה לפני עשרות שנים, עוד בימי המעברות, על ידי חברת עמיגור. עם השנים הוא נרכש על ידה. מאז שעלתה ברדה לארץ, היא מכירה רק את
בהיותה קשישה בת 84, התקשתה ברדה להסתגל לשינוי שאילץ אותה לשנות את מסלולה הרגיל ולעבור דרך האדמה החרוכה. בשבוע שעבר היא אף נפלה ונחבלה בידה. "אנחנו פנינו אל הקבלן שהבטיח לטפל בשטח ולפחות לדאוג לשביל גישה חדש במקום זה שהוא הרס", אומר בנה של הקשישה, מוטי ברדה, "אבל הוא כל הזמן מבטיח ולא מקיים. זה רק נדחה ונדחה. אני רוצה שהקבלן יחשוב שהקשישה הזאת הייתה יכולה להיות גם האמא שלו. איך אפשר להתנהג ככה לאישה זקנה?".
השאלה המתעוררת מהסיפור הזה היא – האם חוקי לרכוש שטח גדול שנמצא סביב בית ולבנות מסביבו מבלי להתחשב בדיירים? הקבלן אלון מרדכי, טוען שהתשובה היא כן. "שביל הגישה שנהרס היה גם כך רעוע ומלא בורות", אמר מרדכי.
"אבל בכל זאת אני הבטחתי 'ליישר' את האדמה שמסביב, כדי ליצור לה שביל גישה חדש, מסביב למשרד המכירות שלי. אבל זה משהו שאני בכלל לא חייב לעשות, כי השטח הזה הוא שלי. אני קניתי אותו. אם הייתי רוצה, הייתי יכול אפילו להקיף את כל השטח הזה שבתוכו הבית שלה, בגדר. אבל באמת שאני רוצה לבוא לקראת אותה אישה, ואני אעשה הכל כדי להקל עליה".
שאלת שביל הגישה אינה היחידה שמטרידה את ברדה. מה שיותר מפחיד אותה זה האפשרות שבקרוב, עם תחילת הבנייה באזור, יהרסו את ביתה ויפנו אותה. היא וילדיה לא מבינים כיצד זה ייתכן, שהרי הבית הוא שלה, כפי שמוכיחים רישומי הסכם קניית הבית. הקבלן מרדכי לא אוהב לשמוע את הטיעון הזה, ומסביר כי הבית של הקשישה בכל מקרה היה מיועד לפינוי, בין אם הוא היה קונה את השטח ובין אם לאו. "את כל השטח הזה אני רכשתי", אומר מרדכי.
"הדבר היחיד ששייך לה, זה ארבעת הקירות של הבית שלה. אני רוצה שכולם יבינו: אני לא חייב כלום לאף אחד, כי זה שטח שלי. אם בא לי לחסום כאן את הכביש, אז אני אחסום אותו. אני יכול גם לחפור פה בורות בכל השטח הזה שמסביב, וזה לא עניינו של אף אחד. השטח שמסביב לבית שלה, הוא שלי. אבל אני לא עושה את הדברים האלה, אני לא חופר בורות ולא הורס את השטח. ההפך הוא הנכון. כל השטח הזה היה מלא בורות ומהמורות, ואני הבאתי לפה משאיות כדי לסדר את הכל".
לילדיה של הקשישה, הטיעונים הללו לא נשמעים הגיוניים. מפאת גילה המופלג, לא יכולה הקשישה לנהל את המאבק בעצמה. בנה מוטי הוא זה שנלחם כדי להחזיר את המצב לקדמותו. "הקבלן אולי קנה את השטח, אבל הוא לא קנה את אמא שלי ולא את הבית והשביל הציבורי", אומר מוטי, "זה שביל שקיים שנים, ואף אחד לא יכול לפגוע בו ולהרוס אותו, כשיש לה בעיות בהליכה".
פנית לקבלן עם הטענות הללו?
"כן, אבל הוא בשלו. הוא אמר שזה בלתי אפשרי לשחזר את השביל. הוא אמר לי שהוא יסלול כביש חדש, אבל שום דבר לא זז עם זה בינתיים, וכבר יותר מחודש שאנחנו מחכים. שלא יהיו אי הבנות, אנחנו אנשים שקטים שלא מחפשים לריב ולא מחפשים מלחמות. כל מה שאני רוצה זה שידאגו לאמא שלי. היא בכלל לא רוצה לריב עם הקבלן. היא כל בוקר מציעה לו כוס קפה ואפילו אפשרה לו להשתמש בחשמל מהבית שלה כשהיו צריכים".
כאשר נפגשנו עם הקבלן מרדכי, הוא הפנה את תשומת לבנו לערמת אספלט שהעמיד בצד הדרך. הוא הסביר שאת החומר הזה הוא הביא כדי לקיים את הבטחתו ולסלול את הכביש החדש, במקום השביל שעליו הוקם משרד המכירות שלו. "שאף אחד לא יגיד שאני לא בסדר", מבקש מרדכי, "אני עושה מעל ומעבר, למרות שהשטח שלי ואני לא חייב דין וחשבון לאף אחד. אני עושה את זה מתוך כבוד לגברת".
אבל גם אם אכן ייבנה כביש הגישה החלופי, הרי שעיקר המאבק נמצא עוד לפני ברדה: המלחמה על הבית. כבר חודשיים שהשטח מעובד, הבנייה באזור החלה, איכות החיים נפגעה – אבל עתידה של ברדה עדיין לוט בערפל.
איש לא טרח להיפגש איתה ולהסביר לה בפני מה היא עומדת, או להיכנס איתה למשא ומתן על מכירת ביתה. "לדעתי, הקבלן פשוט מנסה לדכא את אמא שלי עם רעש של קידוחים שיהיה פה בתקופת הבנייה, וכך לגרום לה לרצות לעזוב את הבית במהירות ועבור תשלום זול", אומר מוטי, "אבל אני רוצה להודיע לו שאמא שלי לא תתייאש. נכון שזה מפריע לה, אבל יש לה סבלנות".
מצד שני, הקבלן יכול לטעון שאתם מנצלים את ההזדמנות כדי לדרוש ממנו סכום לא ריאלי עבור הבית, הרבה יותר ממה שהוא שווה. "קודם כל, זה בסדר. כל אחד שרואה הזדמנות לפניו, ירצה לנצל אותה. אבל שיובהר שאני לא מנסה לדרוש ולא מבקש מיליארדים. כל מה שאני רוצה זה איכות חיים לאמא שלי, לדאוג לה למקום ולנחת ולקורת גג יציבה וטובה, שבה היא תוכל לחיות את הימים האחרונים שלה. אני רוצה להבין למה לא פנו אליה כדי לדון על הפיצוי שהיא תקבל, אם אכן יפנו אותה".
הקבלן מרדכי מסביר כי לא פנה אל משפחת הקשישה, כיוון שהדבר לא נמצא תחת אחריותו. "אני לא חייב לפנות אליה", הוא אומר, "זוהי קרקע שכבר שנים מיועדת לפינוי. הדיירים קיבלו מכתבים מהסוכנות היהודית ומהעירייה כבר מספר פעמים. נכון להיום, אני לא מפריע להם והם לא מפריעים לי, לכן אני לא מוצא לנכון להתחיל איתם שום משא ומתן. אל דאגה, הם יקבלו את מה שמגיע להם".
מעיריית אשקלון נמסר בתגובה: "השטח המדובר לא נמכר על ידי העירייה. הקבלן מרדכי אלון רכש את המקרקעין על פי מכרז שפורסם על ידי חברת השתתפויות בנכסים, ובאישור מנהל מקרקעי ישראל ועל בסיס תכנית מפורטת מאושרת כחוק. אין כל קשר בין מכירת הקרקע לבין הסכם פינוי-פיצוי עם הדיירים. לפי ידיעתנו, היזם לקח על עצמו את האחריות בנושא זה".
ממנהל מקרקעי ישראל לא נמסרה תגובה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם