דון קישוט: המפיק אלי ניסמן נלחם בטחנות רוח
את המפיק האומנותי אלי ניסמן כולם מכירים באשדוד. הוא זוכה לאהדה רבה ברחוב, אך לא במסדרונות העירייה או החברה העירונית לתרבות. זה לא מפריע לו להמשיך ולהתעקש להרים הפקות פרטיות בעיר וגם להתלונן אצל מבקר המדינה על ההתנהלות בעיר
ניסמן שלח בעבר מכתבים רבים לרשויות הביקורת במדינה, והוא ממתין בסבלנות לפרסום הממצאים. בינתיים, אין בכוונתו להביט מהצד. הוא יודע שבחברה העירונית ימשיכו לא לספור אותו, אך אין לו בעיה עם זה. מבחינתו, אף אחד לא יכול לשלול ממנו יוזמות פרטיות.
ניסמן מוכר ומאוד מוערך בעיר. בשבוע הבא ייערך בפעם הרביעית ברציפות הבייבי שלו, פסטיבל "ויוה לאירוויזיון". בראיון ל"זמן הדרום" הוא מספר על החלום שלו להפוך את אשדוד לבירת הבידור של ישראל ועל הסיבות שגרמו לכך שיוזמותיו הרבות מבוצעות על ידו באופן עצמאי וללא תמיכתה של הרשות המקומית.
אחרי לא מעט שנים של עיסוק אינטנסיבי בכל הקשור להפקות תרבותיות רבות ומגוונות, ניסמן (39) מוגדר כתקווה החדשה של התרבות בעיר. ברזומה שלו פסטיבלים ומופעים מוצלחים, כדוגמת "ילד פלא", "ויוה לאירוויזיון" ושירים שכתב והלחין לקדם אירוויזיון (ביניהם הלהיט "אספרנסה").
ניסמן עבד עם אמנים מוכרים רבים וערך תכניות מוזיקה
קשה להבין כיצד יוצר כמוך, שחתום על שיתופי פעולה עם המובילים בתרבות המוזיקה הישראלית, נענה בשלילה על ידי החברה העירונית לתרבות באשדוד. איך אתה מסביר את חוסר שיתוף הפעולה איתך?
"ההסבר שלי מאוד פשוט. הם מפחדים ממני, כי הלכה למעשה, אני עושה דברים הרבה יותר יצירתיים ומעניינים. אני זוכה לקבל פידבקים ברמה הארצית ומצליח הרבה יותר מהם. בנוסף, אני דורש מקצועיות ממי שעובד איתי לטובת העניין.
"הגישה של הנהלת החברה העירונית לתרבות ופנאי היא שעושים לי טובה. הם לא מבינים שבין שלל דרישות התפקידים שלהם, זה לשרת אמנים ויוצרים כמוני לשביעות רצונם, כחלק משרותי התרבות. מדובר באחת המטרות העיקריות של החברה בהתאם למדיניות של הנהלת העירייה.
ניסמן טוען כי שיקולים זרים מנחים את הנהלת החברה העירונית לתרבות ופנאי. "אני יכול להעיד על עצמי בלבד", הוא מקדים ואומר, "קרה כבר שפנו אליי כל מיני אנשים מהעירייה או מהחברה העירונית וביקשו שאכניס את מר איקס ואת מר ווי להפקה מסוימת, אבל אצלי אין דבר כזה.
"אם מישהו לא מתאים או לא טוב, אז אני לא אקח אותו ולא אתפשר על הצד המקצועי בשום אופן. גם כשהורים באים לאודישנים עם הילדים שלהם, אני אומר להם את הדברים כמו שהם בלי לנסות להתיפייף. חבל שמישהו יחיה באשליה או שיוציא כסף על ריק וסתם ילך לחוגים או קורסים. הרי היום לא משנה לאיזה חוג ילד ילך, כל עוד ההורים שלו משלמים כסף, מבחינתם הוא יהיה בפנים, גם אם יהיה הזייפן הכי גדול".
ניסמן טוען שמאז שהחל ליזום פעילויות עירוניות, דמויות חשובות מגיעות מהתחום ביוזמתו לאשדוד. "יש לי הרבה מכרים וידידים מצליחים ומוכשרים בתחום, שתמיד נענים ליוזמות שלי גם מבלי שייצא להם מזה רווח כלכלי".
מה האינטרס שלהם?
"הם יודעים שייהנו ממקצועיות, וזה גם יקדם אותם ויתרום להם. זו הסיבה שאני מצליח להרים דברים במצבים קשים בלי הטובות של החברה העירונית, אבל באמת שזה לא צריך ואמור להיות ככה. זה צריך להיות האינטרס שלהם הרבה יותר מהאינטרס שלי – לתמוך ולעודד פעילויות כאלה לטובת העיר והתושבים".
ניסמן החל לעסוק באמנות מוזיקלית מאז שהוא זוכר את עצמו. סבא שלו בנה לו במה ומיקרופון מעץ, והוא מצדו היה משתעשע, מופיע ושר בסלון לאורחים. בהמשך למד לנגן על אורגנית, כשהיה בן שבע נדבק בחיידק ממש. "היה לנו מקלט רדיו ישן שהמשפחה הביאה מחו"ל, והייתי צמוד לתחנת הרדיו רשת גימ"ל, תחנת המוזיקה היחידה שהייתה אז. בגיל תשע השתתפתי בתכניות השונות ברשת גימ"ל של 'קול ישראל', ומאז אני בתחום. הכיף הגדול שלי זה לראות יצירה אמנותית שלי יוצאת לפועל בדיוק כמו שתכננתי, ובסופו של תהליך מגיעה לקהל הרחב, ואז אנשים מפרגנים ונהנים ממנה".
ומתי התחביב הפך למקצוע אצלך?
"כשהייתי בשירות הצבאי, אחד המפקדים שלי, שידע על אהבתי לתחום, הציע אותי לתפקיד מש"ק תרבות בחיל האוויר, תפקיד שהתפנה. מהר מאוד התחלתי לארגן ולהפיק הופעות ולהיכנס חזק לתחום. בהמשך התחלתי לייעץ אמנותית ושיווקית לכל מיני פרויקטים, כשבמקביל עשיתי עריכות מוזיקליות. בנוסף, התחלתי להלחין פזמונים והייתי מפיק על חשבוני ומוציא אותם לאור".
הצלחת להתפרנס מזה?
"ממש לא. רוב הדברים נעשו בהתנדבות מתוך אהבה לתחום".
אנשים בתעשייה שעבדו איתך, מספרים שאתה מאוד ריכוזי. הגישה הזו לא מקשה עליך בעבודה מול מוסדות עירוניים שבנויים הרבה על פוליטיקות פנימיות?
"מקשה? תלוי איך מסתכלים על זה. אני מודע לכך שאני לא מספיק פוליטיקאי בעבודתי המקצועית. מה לעשות, יש לי דרישות. כשאני יוצר רעיון אמנותי, אני רואה מראש את התוצאה ומוביל אליה.
"אני מעוניין לעשות את הדברים כמו שצריך, וכשאתה תלוי במערכת כמו החברה העירונית למתנ"סים שמגבילה אותך ולא תמיד מקבלת החלטות בהתאם לשיקולים המקצועיים, ובוחרת לעבוד לפי אמוציות שלא קשורות לחלוטין למקצועיות – אז כמובן שאלה דברים שלא תלויים בך ומקשים מאוד. מנגד, אני יכול להילחם על דעתי המקצועית ולא לוותר. לפעמים זה מצליח יותר ולפעמים זה מצליח פחות".
כאמור, בימים אלה שוקד ניסמן על ארגון פסטיבל "ויוה לאירוויזיון". הוא דואג לפרטים הכי קטנים בתוכן האמנותי והמוזיקלי, עסוק בבניית תכנית אירועי הפסטיבל ומגייס משתתפים. כל זה לצד ההפקה המוזיקלית, ארגונים ותיאומים, טיפול בצד הטכני וכמובן שיווק ויחסי ציבור. "זו עבודה קשה מאוד, אבל אני אוהב את זה", אומר ניסמן.
אילו כלים צריכים להיות לצעירים כדי להצליח בתחום?
"קודם כל, צריך לבנות פה תשתית מקצועית ציבורית, שתיתן הזדמנות ואפשרות שוויונית לכל מי שיש לו כישרון ויכולת בסיסית לבוא לידי ביטוי ולקבל הכוונה מקצועית נכונה. צריך גם לתעל תקציבים בסכומים לא קטנים, ולתת דגש על הצד היצירתי והאמנותי של הקהילה, ולא כמו היום שהחברה העירונית הפכה להיות צינור להעברת כספי ציבור למשרדי אמרגנות, במקום להפעיל פעילויות ויוזמות של התושבים. העלויות הן מאוד גבוהות, וללא סיוע של העירייה אי אפשר לעודד וליצור תרבות בעיר".
מה חסר כאן בתחום כדי להפוך את אשדוד לבירת התרבות של ישראל?
"למעשה, יש כאן את כל התנאים הפיזיים כדי לעשות את זה, אבל מה שחסר זה שאין מספיק אנשי מקצוע רעבים לעניין, שייצקו תכנים עם נשמה במבנים. לדעתי, הגיע הזמן לפתוח את השורות לכל מי שמעוניין להצעיד את העיר קדימה. מדובר בתחום דינמי ויצירתי שדורש התחדשות כל הזמן, וללא דם חדש בעשייה הזו כלום לא יזוז פה. אני אתן לך כדוגמה את להקת 'צעירי תל אביב', שפועלת כל כך הרבה שנים וגידלה דורות של כוכבים.
"למה שבאשדוד לא תהיה להקה שמצליחה ברמה ארצית כזו? עם כל הכבוד לכל הלהקות בעיר, אני יכול להגיד לך עם כל הצניעות שגם אני יכול להקים להקה שתופיע ותהיה מובילה ותייצג את העיר בכבוד. להקה כזו תיתן הזדמנות לצעירים שלה, אבל רק בתנאי שהעירייה תיתן גם לי בדיוק את אותם המשאבים כמו שהיא נותנת לכל מיני מקורבים למיניהם. אותו הדבר לגבי פסטיבלים ומופעים. משקיעים כל כך הרבה כספים באירועים בתחום, אך לדעתי אין מספיק תוצאות ממשיות, לא לאמנים ולא לעיר. אני הוכחתי שאפשר גם אחרת".
מה צפוי להיות השנה ב'ויוה לאירוויזיון'?
"צפוי ערב בידורי אמנותי מוצלח ומהנה עם זמרים מוכשרים. זה סיפוק גדול מאוד כשאתה מקדם צעירים ונותן להם במה וכלים להיחשף ולקבל ניסיון מקצועי".
אתה מתכוון להמשיך בעשייה האמנותית באשדוד, למרות שלא ממש סופרים אותך ?
"זה מה שאני אוהב ויודע לעשות ובמקצוע הזה מי שנשבר אין לו מה לחפש בו".
יו"ר החברה העירונית לתרבות ופנאי וממלא מקום ראש עיריית אשדוד, בוריס גיטרמן, מסר בתגובה: "כדי לקבל תואר של מהנדס למדתי שש שנים וחצי באוניברסיטה. כדי לקבל תואר ברפואה צריך ללמוד שבע שנים וכדי להיות עורך דין צריך ללמוד תואר ראשון במשפטים במשך שלוש שנים וחצי ואחרי זה לעשות התמחות שנה שלמה.
"התואר שניסמן לקח על עצמו הוא המצאה יפה, אבל אנחנו לא מכירים את התואר שלו. ולמען האמת, בשום אוניברסיטה לא קיים תואר כזה. לגופו של עניין, הנושאים השונים שמעלה ניסמן טופלו על ידי המחלקה המשפטית של החברה העירונית ומבקר עיריית אשדוד. בסופו של דבר, כנראה שלא תהיה ברירה וניאלץ להגיש תביעה לבית המשפט על ההטרדות על בסיס יום יומי של ניסמן לכלל מוסדות החברה העירונית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם