כבר עשור: תושבי השכונה היוקרתית נאבקים נגד תחנת הדלק
מי שהחליט לאשר הקמת תחנת דלק בצמוד לשכונת מגורים יוקרתית, לא ראה לנגד עיניו את טובת התושבים. ברחוב רופין ברחובות מחכים כבר 10 שנים לתיקון המעוות. העירייה: נקטנו בפעולות כדי לסייע בבקשת התושבים
נראה כי כל סכסוך דיירים אפשרי אינו מתקרב למציאות המורכבת עמה נאלצים הדיירים ברחוב רופין 39 ברחובות להתמודד: תחנת דלק סואנת ממוקמת מרחק של מטרים ספורים מבתיהם, ובלית ברירה אחרת, פשוט הפכה לחלק מחייהם.
בעלי הדירות בבניין המטופח מתלוננים על איכות החיים שנפגעת ועל ערך הדירות שיורד, ונאלצים שוב להגיף את החלונות ברגע שהם חוזרים מיום העבודה.
התושבים, לדבריהם, פנו כמעט לכל גורם אפשרי בעירייה ובממשלה, אך במשך עשר השנים האחרונות הם כבר התרגלו להבטחות ריקות מתוכן. התחנה עומדת על מקומה וריח הדלק לא נעשה נעים יותר.
קובי ובתיה בילר רכשו את דירתם בבניין לפני 11 שנה. הם עשו זאת מתוך כוונה לשדרג את איכות חייהם ולעבור לסביבת מגורים נעימה ויוקרתית. הקרבה למכון ויצמן ולשכונות החדשות בעיר רק זירזה אותם לחתום על החוזה.
תחנת הדלק הצמודה לבניין לא נעלמה מעיניהם של בני הזוג בילר. כאשר שוחחו על כך בזמנו עם נציגי העירייה, נמסר להם, לדבריהם, כי לתחנה יש זיכיון רק עד שנת 2000 אז היא אמורה להיסגר ולעבור למקום אחר, הרחק משכונת המגורים.
משפחת בילר נכנסה לדירה מתוך מחשבה על כך שהסבל הזמני ישתלם לטובת השקט שיגיע אחריו. אלא ששנת
"אני יודע שבעירייה הציעו להם המון פתרונות הציעו להם מקומות חלופיים נפלאים והם פשוט סירבו", אומר בילר, "התחנה ישנה וותיקה, הנושא עלה וירד והיו החלטות וסיכומים שהתחנה יוצאת מכאן. היא קיבלה ארכה עד לפני שלוש שנים. היא קיבלה כל הזמן ארכות. כרגע המצב הוא שלאף אחד אין את העוז להוציא את התחנה מכאן. לבעלים של התחנה זה נוח כי היא נמצאת ליד הכניסה למכון ועל הכביש הראשי והם לא מוכנים לשום חלופה".
איך התמודדתם עם התחנה במהלך השנים?
"כשנכנסנו לכאן בשנת 1999 היא הייתה סגורה בשבתות ובלילות, ועכשיו היא פתוחה כל הזמן. כשהתלוננו על הריחות הם הקימו מנגנוני ריח משוכללים אבל אלה לא עוזרים. כבר אין לנו כוח לדבר עם האנשים האלו. הלכנו לעירייה הבטיחו שיעשו משהו, אבל בסוף לא זז כלום".
בילר מספר כי דייר ותיק בבניין ניהל חליפת מכתבים ארוכה עם העירייה, אך הוא הלך לעולמו לפני כשנתיים כשהבעיה עדיין לא הגיעה לפתרונה: "בינתיים פתחו הרבה תחנות דלק ברחובות, אבל אף אחת מהן לא באה במקום התחנה הזו. למישהו כנראה נוח שהתחנה תישאר".
מה מבחינתכם הבעיה העיקרית עם התחנה?
"היא סמוכה לבתים, היא נמצאת בתוך אזור מגורים. כשמכונית התפוצצה בתחנת דלק לפני כמה שנים, כתבנו מכתב לעירייה שהגיע הזמן שתחנות דלק לא יהיו ליד אזור מגורים. אמרו לנו 'כן, כן', אבל בסוף זה 'לא, לא'. אין לנו עם מי לדבר. אנחנו סובלים מריח של דלק.
"הריח בלתי נסבל. גם המיכלים של התחנה צמודים לבתים שלנו. אמרנו לעירייה 'איך אתם מביאים להם אישור?' ואז אמרו לנו שזה במסגרת הזמניות. עד שלא יקרה אסון לא יעשו כלום. אם מכונית נשרפת בתחנה הבניין שלנו הולך. אפשר לחשב את העוצמה של ההתפוצצות לפי כמות הבנזין שיש שם. עד שזה לא יקרה יגידו שאני לא מדבר לעניין".
בילר מספר כי התחנה פגעה בו משמעותית בכל המובנים: "אני מרגיש פגיעה משמעותית באיכות החיים. הייתי מוכן לקבל מגבלה זמנית על מנת שאיכות החיים שלי תשתפר, אבל עכשיו כשאני ארצה למכור את הבית אף אחד לא יקנה ממני. יש ירידה של 20 או 30 אחוז בערך הבית. מישהו צריך לעשות משהו".
ההתכתבות עם העירייה היא כאמור ארוכת שנים. בביתו של יעקב מועלם שמור מכתב שקיבל מראש העירייה הקודם, שוקי פורר, במאי 2004:
"תחנת הדלק הוצאה מגבולות תוכנית רחוב הרצל לפיכך אין תוכנית זו חלה עליה", כתב פורר לתושבים בין היתר, "הצעת הוועדה המקומית לאפשר תקופת שימוש חורג של 15 שנה לתחנה נפלה.
"לעניין מכתבכם, אבקש לעדכן אתכם כי הוועדה המחוזית קבעה שיש להכין לחלקה של תחנת הדלק תוכנית מתאר ספציפית. במהלך השנים ניסתה עיריית רחובות לנהל משא ומתן בעניין תוכנית לחלקה, אך ללא הועיל. במסגרת התוכניות החדשות להרחבת רחוב הרצל נעשה מאמץ נוסף להוצאת תחנת הדלק מרחוב רופין".
מועלם שומר את המכתבים, אך לא רואה תוצאות בשטח: "פניתי לעירייה, קיבלתי מכתבים ולא עזר שום דבר. פנינו לכל המקומות ולא עזר כלום. כתבנו גם לראש העירייה, רחמים מלול, לפני חצי שנה, אבל הוא אפילו לא החזיר לנו תשובה. פנינו גם לשר התחבורה ישראל כץ ולשר להגנת הסביבה גלעד ארדן, אבל גם הם לא ענו לנו".
ממה אתם סובלים?
"קודם כל מהריחות. אנחנו לא יכולים לנשום כשאנשים באים ומתדלקים. יש ריח של דלק. וכשמגיעים לרוקן דלק אתה לא יכול לנשום בכלל. הם באים בשעה 12 בלילה, ואם יש לך חלון פתוח זה סיפור. הבניין חמישה מטרים ממאגרי הדלק, ואם יקרה משהו חס וחלילה כל האזור יעוף. רק קיר מפריד בינינו".
הטענות שלך מובנות, אבל קנית את הדירה כשהתחנה כבר קיימת.
"כשקניתי את הדירה, הקבלן הבטיח שתוך מספר שנים זה כבר לא יהיה. קניתי בשנת 1997 ואמרו עד 2000 זה יעוף. מאז עברו עוד עשר שנים ולא קרה כלום".
אתה עדיין מחכה?
"יש לי ברירה? אנחנו חלשים מאוד לעומת חברת פז, יש לה אימפריה של עורכי דין".
בשעת צהריים של יום ראשון השבוע היה הבניין שקט. ילדים שבו לביתם מעוד יום בבית הספר, צוהלים כדרכם של ילדים. שכן חשדן שמבחין בי בכניסה מגלה פסימיות יתר: "אני לא רוצה לדבר על הנושא, מה זה כבר יעזור? בכל מקרה התחנה נמצאת כאן". גם השכנה שמגיעה אחריו שומרת על מדיניות העמימות ומסרבת לנדב יותר מדי פרטים: "אנחנו יודעים כבר מה לעשות ואיך להסתדר, היא אומרת ונבלעת בחדר המדרגות".
ובינתיים בתחנת הדלק, מתדלקת עם פירסינג ממלאת את מקרר הקרח בדקה של הפוגה בין המכוניות. היא לא שמעה על בעיות הדיירים עם התחנה ולא, אין לה מושג על מה אני מדבר. אולי זה קשור לכך שהיא אמורה לסיים את העבודה המועדפת שלה בעוד מספר שבועות ולעזוב את התחנה עם מענק. הדיירים מנגד כבר מתרגלים לרעיון שיחיו איתה לנצח.
מעיריית רחובות נמסר בתגובה: "התושבים פנו וביקשו מהעירייה לפעול להוצאת תחנת הדלק משכונת המגורים. ראש העירייה וצוות מינהל ההנדסה נקטו בפעולות שמטרתן לסייע בבקשת התושבים, ואנו מקווים כי המאמצים ישאו פרי בהקדם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם