אימו של אריק רפאילוב: "את המפלצת שהרגה אותו צריך לתלות"
עוד כשחיו בקווקז נפטר בנה בן החצי שנה של אלמירה רפאילוב מדלקת ריאות. השבוע איבדה בן נוסף, אריק, שנרצח בידי אביה החורג של חברתו. "לא ידעתי אפילו שיש לו חברה", היא אומרת בריאיון מיוחד
"אריק בדיוק נכנס הביתה, אבל הוא העדיף להישאר בבית ולשחק במחשב. נעלנו את הבית והלכנו, לא לפני שבדקתי שנרות חנוכה כבו. אריק חשב שלא הדלקנו נרות והדליק שוב. כמה דקות אחרי כן הוא הלך למטבח לשתות מים, ולפתע כל הבית עלה באש.
"החלונות בבית היו עם סורגים, לא היה לו לאן לברוח, אין סיכוי לחיות במצב כזה. אבל הוא הצליח לפתוח את הדלת של חדר הכביסה, היחיד בבית בלי סורגים, והתחיל לצעוק לשכנים להזמין מכבי אש. אף אחד לא שמע אותו".
אלמירה לוקחת אוויר, מוחה דמעה, וממשיכה: "שני אנשים שעברו במקום במקרה ראו את הבית העולה באש, אחד עשה לשני'סולם גנבים', שבר את קיר הגבס של המרפסת וחילץ את אריק בריא ושלם. הם שני מלאכים, אנשים טובים שמיד לאחר המקרה נעלמו. אפילו לא הספקתי להגיד להם תודה רבה שבזכותם הבן שלי חי.
"מאז המקרה לא ראיתי אותם. הם נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה. עד היום אני לא יודעת מי הם. חיפשתי, אבל לא מצאתי אותם. אבל מה זה כבר משנה. מהשריפה ההיא אריק יצא חי, אבל ממפלצת האדם שרצחה אותו ככה סתם הוא מת. זה מה ששובר לי את הלב".
בלילה שבין ראשון לשני יצא אריק רפאילוב, בן 16 מבאר שבע, לבלות עם חברתו מ' בת ה-14 במדורות ל"ג בעומר. רפאילוב, תלמיד תיכון במקיף ג', הבטיח לאמו שיחזור מוקדם. הוא החזיר את חברתו הביתה רק בשתיים בלילה. אביה החורג, ולדמיר גוטלייב (38), זעם עליו והנחית מכה על ראשו באמצעות חפץ קהה, כפי שנקבע אתמול במכון לרפואה משפטית באבו כביר.
התוקף גוטלייב, לצד אמה של הנערה, לירז סיטגייב, ושני חברים נוספים, נשאו את רפאילוב לביתם מתוך הנחה שהוא התעלף וצפוי להתעורר בקרוב. אלא שארבע שעות לאחר מכן, כשהבחינו שרפאילוב אינו מתעורר, הזעיקה סיטגייב ניידת טיפול נמרץ של מד"א שפינתה אותו לבית החולים סורוקה, שם נקבע מותו.
חוקרי משטרת באר שבע, בפיקודו של ניצב משנה יורם סופר, פתחו בחקירה שבמהלכה עצרו את הארבעה בחשד לרצח בכוונה תחילה. מעצרם הוארך ובימים הקרובים יוגשו נגדם כתבי אישום. על פי החשד, הארבעה תיאמו גרסאות ביניהם, ולדברי החוקרים הם נתפסו משקרים בתוך חדר החקירות. אתמול נעצרה גם חברתו של רפאילוב, בחשד שסייעה לאביה החורג לשבש את החקירה ומסרה למשטרה גרסה שקרית.
"הוא היה שמח מאוד באותו היום", משחזרת אלמירה. "ישבתי איתו לאכול משהו והוא הלך. ביקשתי ממנו לא לחזור מאוחר.
עם חוסר הוודאות הזה קמה אלמירה בבוקר והלכה לעבודתה בחדר המיון של בית החולים סורוקה. "ב-06:50 בבוקר ראיתי אמבולנס שמוריד את הבן שלי", היא משחזרת את הרגעים הקשים. "הלב שלי היה בשמיים. הייתה שם האמא של החברה שלו והיא סיפרה לרופאים שהוא היה שיכור ונפל. חשבתי בתמימותי שהיא אומרת את האמת, אבל היא שיקרה כדי לא להסתבך. האחיות חשבו באמת שהוא שיכור ואמרו לי שלא צריך לדאוג, שהם יטפטפו לו נוזלים והוא יתעורר.
"לרופאים לקח קצת זמן להבין מה קרה. מכיוון שהיא שיקרה, הבן שלי קיבל את הטיפול באיחור ודימם למוות. מבחינתי היא רוצחת לא פחות מבן הזוג שלה. כל בני המשפחה שלה רוצחים. אם היא הייתה מודיעה בזמן על המצב של אריק, הוא היה היום בחיים ולא בקבר. אפילו סליחה היא לא ביקשה. אחר כך הרופאים ניגשו אליי ואמרו לי שאין סיכוי להציל את אריק. הם הציעו שאתרום את האיברים של אריק, אבל סירבתי בתוקף. רציתי את הגוף שלו שלם כמו שאני זוכרת אותו. יפה, לא בחלקים".
בני הזוג רפאילוב עלו ארצה מאוקראינה ב-1997 עם שני ילדיהם. הם גרו בתחילה בקווקז, וכבר שם פקדה אותם טרגדיה קשה כאשר בנם בובא, תינוק בן חצי שנה, מת מדלקת ריאות. "זו באמת הייתה טרגדיה קשה לכולנו", מספרת אלמירה כשהעצב בעיניה. "הוא היה התינוק הבכור שלנו ופתאום הוא מת. בעלי ואני לקחנו את זה קשה מאוד".
אריק התאקלם די מהר במדינה החדשה ואסף סביבו קבוצה של חברים צברים. "כולם אהבו אותו", ממשיכה אלמירה, "מהר מאוד הוא התחבר לכולם. היו לו המון חברים מכל העדות, לא רק רוסים. היה בחוג של קיקבוקסינג. ילד גבוה, חזק. היה לו תחביב לאסוף חיות. הוא הפך את הבית הקטן שלנו לגן חיות, לג'ונגל של ממש. בחדר אחד הוא שם כלוב של תוכים, בחדר אחר כלבים, חתולים, אוגרים", היא אומרת ומוחה עוד דמעה.
אריק היה בן הזקונים שחסה תחת הסינר של אמו. "הוא כל הזמן היה מנשק אותי, מחבק, היה קשור אליי מאוד, מחובר אליי. ילד טוב, ממש מלאך, נשמה טובה, לב נקי וגדול שתמיד עזר לכולם. אמרתי לו כמה פעמים שאני עייפה מהנשיקות שלו.
"הוא חלם להיות שף במסעדה והבטיח לתת לי את המשכורת הראשונה שהוא ירוויח. הוא היה נכנס למטבח כשהייתי מבשלת, מסתכל, מתעניין, רואה איך אני מכינה אוכל. הוא למד קורס טבחות וסיים בהצטיינות. הכין לחמים ועוגות, משהו-משהו. ממש ברמה. תכננתי לרשום אותו לקורס של שפים. כבר ביום ראשון הקרוב הוא היה צריך להתחיל לעבוד במאפייה. אבל עכשיו אין אריק, אין קורס שפים, אין כלום. הכל נגמר. זהו".
לטענת אלמירה, היא לא הכירה כלל את מ', חברתו של אריק. היא אפילו אינה יודעת איך היא נראית. "לא שמעתי ממנו שיש לו חברה. הוא אף פעם לא הביא אותה הביתה. הייתי בשוק כששמעתי שיש לו בכלל חברה. באינטרנט הראו לי תמונה שלה, אבל הוא לא דיבר עליה. אם היה ביניהם משהו רציני, הוא היה מביא אותה הביתה. אני מכירה את כל החברים שלו, היא לא הייתה ביניהם".
כשאלמירה מדברת על רצח בנה היא מתכנסת בתוכה ולא מפסיקה לבכות. "איבדתי ילד אחד בגיל חצי שנה, אריק נרצח, בעלי בבית חולים. לא מספיק? כמה אלוהים יכול להעמיד אותי במבחן? לא עשינו רע לאף אחד, אנחנו אנשים טובים, משפחה טובה. השכול לא עוזב את המשפחה שלנו.
אריק מת סתם ככה, בגלל איזה אבא מטורף. הוא הרג אותו כאילו הוא זבוב. לא יכול להיות במדינת ישראל שיהרגו אנשים כמו זבובים על שטויות. איפה המשטרה? איפה בית המשפט? למה אף אחד לא קם ועושה משהו להפסיק את האלימות הקשה הזו? היום זה הבן שלי, מחר זה הבן של מישהו אחר. הפכנו לחברה מטורפת, ממש משוגעים. אין כבר כבוד בין האנשים, לא חושבים לפני שמרימים ידיים, ישר מרביצים ורוצחים אנשים. לוקחים פטישים, סכינים, ונותנים בלב או בראש. לא חושבים שיש לאותם אנשים משפחות, שהחיים שלהם נהרסים".
אם זה יהיה תלוי באלמירה, האחראים למות בנה יצטרכו לשלם מחיר כבד מאוד על מעשיהם. "מגיע להם גזר דין מוות", היא פוסקת בנחרצות, "צריך לתלות אנשים כאלה באמצע העיר. אני מקווה שיישבו הרבה שנים בכלא, שלא יוציאו אותם אף פעם לחופשות. הם מפלצות. הם לא הרגו רק את אריק אלא גם אותי, את כל המשפחה. כשאריק מת, גם אני מתתי".
בעוד שבועיים היה אמור לחגוג אריק יום הולדת 16. המשפחה תכננה לערוך לו מסיבת הפתעה עם חברים, אבל כל התוכניות נגנזו. הרצח טרף לכולם את הקלפים, והשאיר משפחה שבורה וחברים שלא מבינים איך איבדו חבר יקר בנסיבות כה טרגיות. "עכשיו אנחנו משפחה בכותרות, אבל לחברה בישראל יש זיכרון קצר. מי יזכור עוד כמה ימים שהבן שלי נרצח ככה סתם בגלל אדם מטורף? ", שואלת אלמירה בעצב מהול בכעס, "אף אחד לא יזכור, אנחנו שוכחים הכל מהר מאוד. צריך לעשות משהו כדי להפסיק את הרציחות האלה ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם