ראשי » מקומי » השרון » כפר סבא/רעננה/הוד השרון

זיוה לפנים: האובססיה החדשה של מייסד נרגילה נרי אבנרי

מייסד רשת נרגילה, שבשיאה מנתה 22 סניפים, ידע שהוא חי על זמן שאול ובזבז כל שקל שהיה לו. מאז הנפילה הגדולה הוא משקיע את זמנו במפעל חיים חדש. מביתו שבכפר סבא הוא מנהל מלחמת חורמה בתקשורת האנטי-דמוקרטית, לטענתו, וביקירתה ציפי לבני

למרות האובססיה המטורפת שלו לאקטואליה, נרי אבנרי שונא תקשורת. ככל שהוא עוקב ביתר אדיקות אחרי ספקי האקטואליה, קרי עיתונים, אתרי אינטרנט ותוכניות טלוויזיה רלוונטיות, כך הוא מתעב אותם יותר. וזו לא סתם אובססיה. יותר כמו שיגעון שיש לגרופי של כוכב רוק.

מהרגע שהוא פוקח עיניים בבוקר ועד שהוא עוצם אותן בלילה, אבנרי מחובר להתרחשויות ולמי שמגיב אליהם בזונדה עם משאבה בקצה אחד ומכשיר יניקה מהצד השני. הוא מדבר על פסיכולוגיית המונים, על העברת מסרים מניפולטיביים בידי גורמים אינטרסנטיים בכל מה שקשור לתקשורת שמדברת אל המאסה. הוא מתאר אותה כמעצמה הגדולה בעולם.

ובכל זאת, בניגוד למה שניתן לצפות ממי שנחשף למניפולציה התקשורתית כמעט 24 שעות ביממה, ועל אף שהוא יונק בשקיקה כל משפט שמוציאים האייל ארדים, ראובן אדלרים ושאר מעצבי דעת קהל בתחום הפוליטי, אבנרי לא הפך זומבי. במקום להיות כזה, הוא הפך לאחד ממבקריה הגדולים ביותר של התקשורת בארץ, ובעיקר של פובליציסטים.

על הדרך הוא נכנס בכל פוליטיקאי ששינה עורו והפך עקרונותיו בהתאם לאקלים ששרר בציבור בתקופה נתונה. הבעיה של הפוליטיקאים, וגם של עמיתיי הפובליציסטים, היא שנוסף על היותו צרכן אקטואליה על גבול האשפוז, יש לאבנרי חיבה עזה במיוחד לתיעוד. החמ"ל שלו עמוס באלפי קלסרים, קלטות ודיסקים שמתעדים כל פיפס של אקטואליה בתקשורת הישראלית מאז 1994.

"זה

מתחיל מאהבה לאקטואליה", הוא מספר, רגע לפני שיתחיל להקפיץ מהארכיון העצום שלו קטעים מביכים על פוליטיקאים, עיתונאים ותקשורת המונים. "ברגע שזה תפס נפח, האהבה הזאת הפכה לסוג של התמכרות. היום אני מגדיר את עצמי כמכור לאקטואליה".

למעט הסדרה "פולישוק", שגם היא עוסקת בפוליטיקה, אבנרי לא רואה טלוויזיה. הוא מתעורר בין 5:00 ל-6:00 בבוקר, פוצח בקריאה של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" וגוזר מאמרי פובליציסטיקה ואייטמים בנושא אקטואליה. אחר כך יראה את כל מהדורות החדשות. את מה שיפספס יקליט. בין לבין הוא יעבור על קטעים ישנים. "אתה לא יודע איך זה מגניב לקרוא פובליציסטים מלפני חמש שנים", הוא אומר בחיוך גדול. "הם לא יודעים איפה הם חיים".

חדר המצב של אבנרי נמצא בבית ילדותו, אותו הוא חולק עם אמו בכפר סבא, ונראה כמו גנזך המדינה. בין שתי עמדות מחשב, שתי טלוויזיות, שולחן קטן וערימת עיתונים שעדיין לא עבר עליה מתחילתה ועד סופה יושבים הוא ואחיו שאול. אחיו עוזר לו בצד הטכני של האתר ארכיונרי. את האתר פתח בעזרת איש המחשבים אורן חבשוש.

הקירות מרופדים בשורות על גבי שורות של קלטות. כולן מתוארכות, מקוטלגות ומסודרות כמו חיילים ממושמעים בתס"ח של רס"ר בסיס. 16 שנה של חומרים תקשורתיים שיכולים להיות סיוט של פוליטיקאי, אם מישהו מלבד אבנרי יעשה בהם שימוש.

גאוותו הגדולה של אבנרי, בן 57, המוכר גם כאיש שהקים את רשת המסעדות התימנית נרגילה, היא על זיכרונו הטוב ועל שהוא מבחין בין אמת לשקר, כפי שהוא מעיד על עצמו. מעל לכול הוא אוהב, ועם זאת כועס, למצוא מניפולציות בתקשורת וזיגזוגים עקרוניים אצל פוליטיקאים.

אחד ממושאי אהבתו, במרכאות כפולות ומכופלות, הוא ציפי לבני - יריבתו של אהוב נפשו, ראש הממשלה בנימין נתניהו. "תראה", הוא מתחיל ושולף קלסר ירוק עבה עם פתקית צהובה. "סיפרו לנו שציפי לבני לא ראש ממשלה כי היא לא נכנעה לש"ס, נכון? זה מה שאתה זוכר? אולמרט הלך הביתה והיא קיבלה מהנשיא את האופציה להקים ממשלה. אחרי שהיא לא הצליחה, יצאה התקשורת ואמרה, 'היא לא נכנעה לש"ס'. הציגו אותה כבעלת עקרונות. למה אנשים זוכרים שהיא עמדה על שלה ולא נכנעה לש"ס? בגלל שהמאסה עושה את התודעה. תראה את הכותרת של 'ידיעות'".

אבנרי מצביע על הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" מאותו יום. נכתב בה כי לבני נכנעה לדרישת ש"ס לקבלת תוספת של יותר ממיליארד שקלים. "השיחות עם ש"ס התפוצצו על ירושלים", הוא מנסה לתקן את הדעה הרווחת, "לא על התמיכה הכספית. היא הסכימה לתת יותר ממה שכתוב כאן. אלי ישי אמר לה שתצהיר שהיא לא מחלקת את ירושלים וגם שתיתן את זה בכתב. לש"ס היא נכנעה בעניין הכסף.

"אתה יודע, מצד אחד אני מתעב את אייל ארד  ומצד שני אני מעריך את היכולת של האיש בפסיכולוגיית המונים, בלשנע אנשים לצד שאתה רוצה. במלחמה על דעת הקהל יש לתקשורת יריבה מאוד קשוחה במלחמה, המציאות, אבל היא תמיד באה מאוחר. לתקשורת יש מרחב תמרון די גדול בכל הנוגע לזמנים. אחר כך באה המציאות ואומרת 'טעיתם'".

אבנרי נכנס לשוונג בעניינה של לבני. הוא שולף מהמחשב תמלול של הדיסק הראשון משנת 2001, ומצביע על כתבה שהתפרסמה באחת מתכניות החדשות של ערוץ 2. "הייתה כתבה בערוץ 2 על העלויות של שרים בלי תיק בממשלה ענקית בת 31 שרים של אריק שרון", אבנרי פוצח במסע לניגוח ציפי לבני.

"שאלו את ציפי לבני איך היא מרגישה להיות שרה בלי תיק והיא אמרה: 'לנוכח המשימות, העלויות על שרה בלי תיק בטלות בשישים'. למה הבאתי את זה? כי היא התנפלה על נתניהו בגלל הממשלה הגדולה ולגלגה על השרים בלי תיק.

"אני ציפיתי מהתקשורת שתביא את מה שאני הבאתי עכשיו. אם התקשורת הייתה רוצה לתת את השירות לאזרחים כמו שצריך, היא הייתה אומרת לציפי לבני, 'בואי נראה לך מה אמרת ב-2001' ומביכה אותה, את הנאקה שלא רואה את הדבשת שלה.

"קח עוד דוגמה: לבני אומרת, 'קדימה ניקתה את הפוליטיקה'. זה לא נשמע לך בדיחה? זאת מפלגה שהיסוד שלה הוא גניבה. היא גנבה מנדטים. וזה לא אני מגדיר, הם הגדירו את זה. הם אמרו את זה כשהיו דיבורים שמופז הולך לערוק לליכוד. אני במקום מופז הייתי מגדיר את זה כהשבת גזילה. זאת האמת האובייקטיבית".

אתה אומר שאלה מנדטים ששייכים לליכוד.
"זה לא של הליכוד, זה של מצביעי הליכוד. אני מסתכל מהטריבונה של המצביעים כי הם בעלי הבית וכולם משרתי הציבור. כתבתי פעם מאמר על העיתונאים שתומכים בציפי לבני. הם סיפרו שהיא נקיית כפיים. שאלתי למה לא מספרים לי שהיא הצטיינה במשהו. מה זה נקיית כפיים? גם עוזרת הבית נקיית כפיים. זה בושה למכור אותה כנקיית כפיים.

"הניסיון למכור אותה היה בוז לאינטליגנציה. ציפי לבני, ציפי פאקינג לבני. אני זורק לך אתגר. תנסה להביא לי שורה אחת מהעבר שהיה כתוב עליה שהיא מצטיינת. לא תמצא, תאמין לי. אני עוקב אחרי זה בזכוכית מגדלת, אני לא אתבזה. כלום, פרווה. אני אעצום לך את העיניים ואתן לך לאכול ממנה, לא תדע מה אכלת. אין לה טעם, אין לה ריח, אין לה כלום.

"יש לי ציטוט של מרדכי קרמניצר, הוא אומר שיושר אישי זה תנאי סף. קודם כול יושר אישי, אחר כך אני מוכן לשמוע אותך. לתנאי של קרמניצר אני מוסיף עוד תנאי סף כדי לקבל את הזכות לעלות על במה ולספר לאזרחים על האידיאולוגיה שלך, והוא קבלת תנאי המשחק הדמוקרטי".

אבנרי טוען שלאורך שנים התקשורת, שנוטה לדעתו שמאלה, מסרבת לקבל את תנאי המשחק הפוליטי ומפעילה לחץ על ראשי ממשלות מימין כדי שיבצעו מדיניות שמאלית.

"כמו שיש בבית כנסת ארון קודש, בבחירות יש קלפי", הוא מסביר. "הכול מתחיל משם. דמוקרטיה אומרת לציבור שלא צריך אלימות, השלטון יעשה את דבריכם. הבעיה היא שהתקשורת סירסה את הפתק של איש הימין ורוקנה אותו מהתכולה המדינית.

"התקשורת אומרת לי, כמצביע ימין, שהיא לא מרשה למנהיגים שלי לבצע את המדיניות שרציתי אפילו שניצחתי בבחירות. היא אומרת, 'מר נתניהו, תבצע את המדיניות של הצד שהפסיד'. נתניהו אומר 'אני לא יכול', אז הם מפעילים עליו לחץ. אם הוא עומד בלחץ הם מבקשים מאובמה להפעיל עליו לחץ. יש לי מאמר שכתב אלדד יניב, ובו הוא מבקש מאובמה לתת לנתניהו בנבוט".

נו, אז כתב. מי הוא?
"אבל הוא משקף משהו,  הוא לא בודד. התקשורת רוצה לראות את מימוש האידיאולוגיה שלה. אני בקשר עם פרופסור גדעון דורון (ממקימי מפלגת הישראלים ויו"ר האגודה הישראלית למדע המדינה, שימש בעבר יועץ אסטרטגי ליצחק רבין -  י"ה). ביקשתי ממנו שיספר לי אם יש תופעה בהיסטוריה שבה האזרחים שזכו בבחירות בכו והאזרחים שהפסידו בבחירות יצאו במחולות. זה היה בהינתקות.

"ישב מולי כאן בחדר אופיר פינס ואמר לי, 'נרי, לא יהיה שלום אם לא יפנו התנחלויות'. אמרתי לו, 'אתה רוצה לפנות התחנחלויות? תנצח ותפנה. אני אגיד לך שאני מסכים בגלל שאלה כללי המשחק'.

"בוא אני אראה לך משהו, תראה איזה פסיכי אני. אמרו לי בבית ספר בשיעורי אזרחות, 'רוצה להשפיע, תצביע'. הצבעתי, ניצחתי והם לוקחים את הגביע. ניצחתי בגמר 0:4, למה אני לא צוהל ואני רואה שהקפטן של הקבוצה השנייה הולך עם הגביע?'. מה יגידו לו בבית המשפט העליון?

"זה מה שקרה עם הכתומים בהינתקות. כשהם באו ואמרו לעליון, 'ניצחנו, שרון התחייב לא לפנות ישובים'. האנשים של שרון אמרו, 'מה חשבתם? הוא דיבר על ויתורים כואבים'. זו רמאות. ויתורים כואבים זאת קלישאה ערטילאית שאתה לא יודע מה היא.

"היות שאנחנו מדברים על פינוי ישובים, יש לי הקלטה שדן שילון מראיין אותו בנושא. הוא שאל אותו מה הם ויתורים כואבים. שרון ענה לו, 'קודם כול, זה לא פינוי ישובים'. זאת הייתה התשובה, יש לי ציטוט.

"אני מזכיר לך ששרון, מיד אחרי הבחירות, ישב עם עמרם מצנע כדי להכניס את מפלגת העבודה. השיחות התפוצצו כי מצנע סיפר ששמע את שרון אומר 'דין נצרים כדין תל אביב'. הוא ביקש משרון להתחייב לפנות רק שני יישובים כדי לבדוק, את נצרים ואת כפר דרום. במקום זה שרון סיפר לו על החשיבות האסטרטגית של נצרים. גם לפני הבחירות וגם אחרי הוא אמר שלא יפנה יישובים".

החיים הם דבר דינמי, יכול להיות שהוא הבין באותה תקופה שפינוי הגוש היה הדבר הנכון כדי להביא הבטחה אחרת שלו טרם הבחירות: שלום.
"אין בעיה. לך לבוחרים ותגיד שזאת הדרך. תקבל רשות, תפנה. אני אגיד לך משהו אחר. מרחב התמרון של מנהיג בדיקטטורה לא מוגבל. בדמוקרטיה הוא מוגבל. זה פלוס מינוס מה שהבוחר אמר לך.

"בשביל שזה יובן בצורה חדה אני אשאל שאלה: האם לאלי ישי מותר להופיע בפומבי ולהגיד שהוא תומך במכירת חזיר? בדמוקרטיה מותר לו, אבל לא על המנדט של ש"ס. ותר על המנדט של ש"ס ותגיד מה שאתה רוצה. על המנדט של ש"ס אסור לו כי הוא מייצג את אלה שהם נגד מכירת חזיר".

לקראת סוף הראיון יצאנו לחצר. אבנרי התגלגל בכיסא הגלגלים שלו, על עיניו משקפי שמש שנדמה שנשארו אצלו מהימים שמכר כיף תימני. בזמן שאחיו תלה דגלים, אמו יצאה לרגע ונזפה בו שאולי כדאי שיפסיק לדבר.

"תלמד לנהל את החיים שלך כבר", זרקה ממרומי גילה. "אמא, תני לי לנהל את החיים שלי כמו שאני מבין בבקשה", שלח חזרה אבנרי כנער מתבגר שהועמד על מקומו. ככה זה, אמא לעולם תישאר אמא, והילד שלה לעולם יישאר הילד שלה.

אבנרי לא התחתן מעולם. בשנת 1983 הוא פתח את מסעדת נרגילה ברחוב בן יהודה בתל אביב. בשיא היו לו 22 סניפים ו-50 אחוז ממפעל לייצור בצק, מפעל שעבד בשלוש משמרות כדי לספק את הביקוש. במהלך השנים הוציא 1.8 מיליון סטיקרים עם הסלוגן "בנרגילה מוכרים כיף תימני". הוא היה על גג הג'חנון.

"למעט 'שלום חבר', אני לא מאמין שבמדינת ישראל היה סטיקר שיצא בכל כך הרבה עותקים", הוא נזכר. "מכרתי את 'נרגילה' בשיטה מאוד יוצאת דופן. גם באמצעות פרובוקציה וגם באמצעות מבצעים משונים. קראתי לזה 'דף המבצע המוזר'. כל חודש המצאתי מבצע מוזר חדש. למשל, 50 אחוז הנחה לג'ינג'ים. אין הרבה, אבל זה עושה רעש. או 50 אחוז למי ששוקל מעל 120 ק"ג. זאת הייתה הצגה. היה בא שמן, מלצרית מביאה משקל ושוקלים".

בזמן שעם ישראל הוריד זיוה אחרי זיוה, גופו של אבנרי התחיל לדעוך. "הבריאות לא שיתפה פעולה עם ההצלחה", הוא מספר. "משנות השמונים חשבתי שיש לי טרשת נפוצה. זה היה האבחון עד לפני חצי שנה".

הוא מסרב להסגיר את שם המחלה שחלה בה. "השם לא משנה", הוא ממשיך, "מה שחשוב הוא שהגוף יוצא אל מסע הדעיכה שלו. הרגשתי יותר ויותר כבד, וזה השפיע על המצב הפסיכולוגי. נכנסתי לחרדה".

אבנרי מתאר את ימיה הראשונים של המחלה כמסע אל הסוף במהירות נמוכה, בלי לדעת מתי הדרך תיגמר והאם קצב ההתקדמות אל המוות יגבר. הוא ידע בביטחון שבאופק מחכים לו עיוורון, שיתוק כללי ומוות בגיל צעיר.

"אמרתי לעצמי, 'זה הגורל שלך. תחשוב במושגים של אדם שיש לו כסף וזמן קצוב'", הוא אומר, "מה עושה אדם כזה? מפוצץ כסף. ראיתי את 'פינק פלויד'. את פול מקרתני ראיתי שלוש פעמים. פרנק סינטרה. מייקל ג'קסון בלונדון, פרינס, 'רולינג סטונס'. את כל החלומות של הרוק פוצצתי".

היום אבנרי כבר לא מקשיב לרוק. אין לו זמן, וגם הסלידה מתקשורת ההמונים גרמה לו להתנתק מהמלצות של מבקרי מוזיקה.

"אני יותר ערני לפסיכולוגיה של ההמונים", הוא מסביר, "למניפולציה של התקשורת. כשאני שומע אנשים אומרים, 'מה אתה מבלבל את המוח, הם יכולים לגרום לי איך לחשוב?', אני עונה, 'אתה יודע כמה עולה חצי דקת פרסומת בטלוויזיה? כמה עולה קמפיין פרסומי? אתה חושב שחברות מטומטמות?'. וזה פרסומת. כשמעבירים לך מסר כאילו אובייקטיבי, האימפקט שלו הרבה יותר חזק. תחשוב על זה שאפשר לשכנע אנשים לשים פצצה בבטן, להתפוצץ ולמות".

מלך הלחוח המשיך בזמנו במסעות הרוק באירופה והפקיד את העסק בידי חובבן. ב-1991 היה בפסגה, שנתיים מאוחר יותר מכר את נרגילה המדשדשת לאיש העסקים ג'ו אלמליח. מבחינה נפשית הוא התחיל לגרד את הרצפה. אל התהום הגיע אבנרי אחרי שהסתיימה תקופת ההרצה והייעוץ לבעלים החדשים.

"ביני ובין עצמי ידעתי שאני על זמן שאול", הוא מספר. "באתי הביתה אחרי תקופת ההרצה והייתי מרוקן נפשית. הרגשתי את המחלה קופצת. כאבים פיזיים, בעיקר בלילה. נכנסתי לדיכאון עמוק". ימים שלמים היה ספון אבנרי בחדרו, נועל את הדלת. למעט צרכים בסיסיים לא יצא מפתח החדר.

הוא שקע בהרהורים. "מוח של אדם במצוקה מייצר הרהורים שונים מאשר של אדם שחי בשגרה", חוזר אבנרי לעברו. "הרבה שחור. כמעט אין ורוד או שאין ורוד בכלל. והכי קשה היה השחור במבט לאופק. הרגשתי בעוצמה שאני טיפש. אם אנשים משוויצים לפעמים שיש להם תרנגולת שמטילה ביצי זהב, לי היה לול כזה, אבל במקום לשמור על התרנגולות שמטילות ביצי זהב, עשיתי על האש".

נחמתו של אבנרי הגיעה מהאובססיה, מהשיגעון. ההתעסקות החולנית באקטואליה מילאה את יומו של הנכה המובטל, וכנראה הצילה אותו מהדיכאון והמוות.

"אנחנו האזרחים צרכנים של שקר", ממשיך אבנרי בנאומו נגד תקשורת ההמונים. "צרכנים של אשליות. יש בינינו כמה כאלה שמכורים לאשליות. יש לי ציטוטים של שמעון פרס משתמש במילה 'בוודאות' בהקשר של השלום. תמיד לפני הבחירות הם מוכרים שלום וביטחון.

"בשקר יש יתרון. הוא שביל קיצור לתודעה שלך. אבל היתרון שבשקר לא מוסרי, זה לא פייר להשתמש בו. מי שמשקר לוקח סיכון. אם השקר שלו ייחשף הוא יהיה חייב לחטוף בראש. ציפי לבני לא חוטפת בראש".

היא חטפה בראש. עובדה שהיא לא מכהנת כראש ממשלה.
"ממי, מהתקשורת?".

מהבוחר.
"תשמע, כשאתה לוקח פקידה שלא מסוגלת להביא שני מנדטים והיא מביאה 28 מנדטים, זה התקשורת או שזה היא?".

למה אתה מגדיר אותה כפקידה שמסוגלת להביא רק שני מנדטים?
"אתה יודע מה, לא שני מנדטים, פחות. היא פרווה, היא בינונית. אני אומר לך עכשיו שהיא פרווה והיא בינונית, תביא לי את הסנגור שלה שיגיד לך 'לא נכון, היא מצטיינת'. תביא לי. הם לא מוכרים אותה כמצטיינת, הם מוכרים אותה כנקיית כפיים. למה? כי הם לא מצאו משהו אחר להגיד עליה. ומי מוכר אותה כנקיית כפיים? כל אלה שאמרו 'תתעלמו מהשחיתות של שרון'.

"צרכן התקשורת מסכן, מפציצים אותו במסר והמסר הזה נקלט. הבעיה היא שהמסר הזה נגוע במניפולציה של מי שמשגר אותו. אני מוצא כיף בלחשוף את זה. אני נהנה כשאני תופס קטע כזה, כמו שהיה עם לבני שהייתה שרה בלי תיק, ולראות את הפרצוף שלה, ולמעשה את הפרצוף של התקשורת.

"בבחירות של 1999 מתי גולן, שאי אפשר לחשוד בו שהוא חסיד של ביבי, אמר ששמע במו אוזניו אנשים בבית סוקולוב אומרים שהם לא רוצים לכתוב שום דבר רע על אהוד ברק, כי המשימה הייתה להוריד את נתניהו. באותה תוכנית טומי לפיד, שהיה עדיין עיתונאי, אמר: 'אם אתה נכנס לבית סוקולוב ואומר מילה טובה על ביבי, שופכים עליך תה רותח'.

"פעם הגדירו את התקשורת כמעצמה השביעית, אני טוען שהיא המעצמה הראשונה. בובליל מספר לך שהוא הולך לחתונות עם מאבטח. תראה איך תקשורת לוקחת מישהו מהרחוב והופכת אותו לסופרסטאר. אין לי שום מילה בגנותו כי לא ראיתי את התוכנית, אבל התקשורת לקחה כלום והפכה אותו לסלבריטי. זאת התקשורת.

"אולמרט -  התקשורת לקחה אותו מתוך הפח, אף שהיו בו כתמים מוסריים, ושמה אותו ראש ממשלה. כל מי שהתמודד מול נתניהו קיבל תקשורת טובה. אני אומר לך דברים בדוקים. נתניהו ניהל המון מאבקים בקריירה הפוליטית שלו, מעולם לא היה לו יריב שחטף מהתקשורת. בדוק. אני מדבר איתך על דוד מגן, איציק מרדכי, דוד ראם ממוצקין. אפילו פייגלין מקבל תקשורת טובה מול ביבי".

מעל השולחן של אבנרי תלוי צילום שלו ושל מושא הגנתו, בנימין נתניהו. אני שואל את אבנרי על טיב היחסים בינו ובין ביבי. "אני אוהב אותו", הוא מחייך, "הוא משרת שלי. מגיע למשרת שלי טיפ, לא?".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...