הנגב: כך שילמו חברות השמירה פרוטקשן בחסות החוק
עבריינים בדואים גבו דמי חסות במסווה של עבודה באבטחת בתי הספר בפזורה. "השומרים" לא הגיעו לעבודה, אך קיבלו משכורת ותלושי שכר. הפרשה נחשפה כששלושה מהם פוטרו - ותבעו את חברת השמירה. התביעה נדחתה, אך נקבע כי "חברת השמירה הייתה שותפה לדבר עברה"
השיטה די פשוטה. הרשות לחינוך הבדואים פרסמה מכרזי שמירה וניקיון לבתי ספר וגני ילדים. חברת שמירה גדולה בנגב זכתה בו, ואז היא החלה לקבל איומים מרומזים מעבריינים המשתייכים לאחת החמולות, לפיהם כדאי לה להעסיק אנשים מטעם החמולה כשומרים.
מאבטח בית ספר. למצולם אין קשר לכתבה
צילום: ברקאי וולפסון
ואכן, חברת השמירה שחששה מאותם עבריינים שיפגעו בעבודתה ובמוסדות החינוך שעליהם היא אחראית, הכשירה את העניין בכך ששילמה לכמה מבני החמולה משכורות של אלפי שקלים מדי חודש, הנפיקה להם תלושי שכר המעידים כביכול שהם מועסקים אצלה, כשבפועל למעשה מדובר בתשלום דמי חסות. מתברר שכל חמולה השתלטה על בית ספר שנמצא בתחומה ואילצה את חברות השמירה
לקבל את אנשיה לשמור במקום.
"זה הפך למסורת. כל חברת שמירה שזכתה במכרז הניקיון והשמירה על בתי הספר קיבלה מסר מהחמולות: "אם לא תעסיקו אנשים שלנו כשומרים נגרום לנזק בבתי הספר ונשבית אותם'", מגלה בכיר בחברת השמירה. "לא הייתה לנו ברירה אלא לקחת את האנשים שלהם כדי לשמור על שקט תעשייתי ולמנוע בלגן. למעשה שילמנו פרוטקשן חוקי".
שיא החוצפה
הפרשה נחשפה כאשר שלושה "שומרים" בני החמולה פוטרו מעבודתם בחברה, ובחוצפתם הגישו נגדה תביעה לבית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע בסכום של למעלה מחצי מיליון שקל. לטענתם, מדובר ביחסי עובד-מעביד ולכן על החברה לשלם להם פיצויים בגין פיטוריהם הלא מוצדקים.
כפר בדואי בנגב. השומר נמצא רוב הזמן בביתו צילום: מדרשת אדם
אחד התובעים טען בכתב התביעה שהגיש נגד החברה, על סך 130 אלף שקל, כי עבד כשומר בבית ספר שבעה ימים בשבוע, משעות הצהרים ועד הבוקר שלמחרת. לדבריו, הוא פוטר ללא כל שימוע ומגיעות לו זכויות סוציאליות רבות, כגון דמי הבראה, קופת גמל וחופשה שנתית.
"קיבלתי פחות משכר מינימום על העבודה שלי. עבדתי שלוש שנים כשומר, שבעה ימים בשבוע, ביום ובלילה, שבתות וחגים, ולא קיבלתי שום תוספות שכר, לא שילמו לי דמי הבראה, חופשה, לא העבירו כספים לקופת גמל ואפילו פיצויי פיטורים והודעה על הפסקת עבודתי לא קיבלתי", קבל השומר.
החברה הגישה כתב הגנה, בו הודתה כי למעשה שילמה דמי חסות לאותם שומרים מהטעם הפשוט: "חששנו שהם יפגעו במבני בתי הספר ובציוד היקר שיש בו. כשביקשנו להחליף את השומר הקיים שקיבל פרוטקשן מהחברה הקודמת שעבדה במקום, קיבלנו איומים שזה יעלה לנו ביוקר, שהם פשוט מאוד יהרסו את בית הספר. התקפלנו מהר מאוד, הבנו את המסר".
עוד חשפה החברה בכתב ההגנה, כי גם אביו של התובע קיבל דמי חסות על שמירה בבית הספר. לטענת החברה, היה מאבק בין חמולות על הזכות לשמור בבתי הספר ולא הייתה לה ברירה אלא להיכנע ולשלם דמי חסות לאותם "שומרים". באחד המקרים, למשל, השביתה החמולה בית ספר בפזורה כיוון שחברת השמירה סירבה לשלם דמי חסות לשומר שנשלח מטעמה לשמור על המקום.
"אחד התובעים כלל לא שמר בבית הספר", טענו בחברה. "הבית שלו צמוד למוסד, אבל אף אחד לא ראה אותו מגיע לעבודה. התלמידים היו מחכים בבוקר ליד השער כדי שמישהו יפתח להם אותו והם יוכלו להיכנס וללמוד. התובע לא נראה בסביבה. הוא קיבל דמי חסות, ולכן התביעה הזו משוללת כל יסוד".
עוד התברר כי כאשר החברה לא זכתה במכרז החדש, אחד התובעים עבר "לעבוד" בחברת השמירה שזכתה, וכי כעת היא משלמת לו פרוטקשן כשומר בבית הספר.
החברה הציגה מסמכים לפיהם "השומרים" כלל לא הגיעו לשמור על בתי הספר וקיבלו דמי חסות רק כדי למנוע נזק למוסדות החינוך. "שלחנו מפקחים מטעמנו לבית הספר והוא היה נעול וללא שמירה. התובע לא היה כלל באזור. באחד המקרים הוא הגיע מנומנם מהבית ועוד צעק עלינו שהערנו אותו משינה. בית הספר היה פשוט מופקר", טענה חברת השמירה.
חברת השמירה אף שיגרה לבית הספר חוקרים פרטיים מטעמה שתיעדו במצלמה כיצד השומר כלל לא מגיע לשמירה ולמעשה נמצא במרבית שעות היממה בביתו, הסמוך למקום. התמונות היו חלק מקו ההגנה של חברת השמירה והועברו לתיק בית המשפט כדי לחזק את טענותיה כי נאלצה לשכור את שירותיו של השומר וחבריו בכפייה.
פחדנו להתלונן
ל"המגזין" נודע, כי חברת השמירה הזו ואחרות כלל לא פנו למשטרה כדי להגיש תלונות על כך שנאלצו לשלם פרוטקשן. "פחדנו שהחמולות יתנקמו בנו ולכן לא רצינו לערב את המשטרה", אומרים בחברה, "אילו היינו מתלוננים זה היה עולה לנו ביוקר".
"לא הייתה לנו ברירה אלא לקחת את האנשים שלהם" (למצולם אין קשר לידיעה) צילום אילוסטרציה
קצינים בכירים לשעבר במשטרה, המועסקים בחברות השמירה ואחראים, בין השאר, על מערך האבטחה בבתי הספר בפזורה ידעו על תשלומי הפרוטקשן ולא נקפו אצבע למנוע אותם.
"חמור מאוד שאותן חברות לא הגישו תלונות למשטרה ושילמו פרוטקשן לכאורה בחסות החוק", אמר קצין בכיר במשטרה, "מה עוד שאותם קצינים לשעבר שירתו בתפקידים רגישים במשטרת מרחב הנגב ובמחוז הדרומי, אבל שתקו ולא עשו דבר בעניין".
השופטת יעל אנגלברג-שהם דחתה את תביעת השומרים, אך מתחה ביקורת קשה ונוקבת על התנהלות חברת השמירה. "העסקת התובע נכפתה על הנתבעת ושימשה רק צינור להעברת התשלומים. לאור זאת, מתחזקת המסקנה שעניינה של הפרשה כולה הוא אכן גביית דמי חסות כטענת הנתבעת. אין להתעלם מכך שיש בהתנהלותה של הנתבעת משום 'שותפות לעברה'.
"הנתבעת התקשרה בהסכם עם הרשות מבחירה חופשית ובידיעה ברורה כי מדובר בתשלום דמי חסות ופעלה מתוך בצע כסף", הדגישה השופטת והוסיפה כי "הן מנהל הרשות והן מנהל הנתבעת עובר להתקשרות עם התובע ובמהלך העסקתו ידעו בדיוק במה דברים אמורים. נראה שכל אחד מהמעורבים נתן ידו במידה זו או אחרת לעניין פלילי... בנסיבות אלה נמצאה הנתבעת כמי שהתעשרה על חשבון כספי הציבור".
השופטת חייבה את אחד התובעים לשלם הוצאות משפט בסכום של 10,000 שקל, ובמקביל הורתה למשטרת ישראל, משרד הפנים ולמבקר המדינה לחקור את הפרשה. ערעורם של שלושת השומרים נדחה באחרונה גם בבית הדין הארצי לעבודה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם