כשבן-הרוש התחפש לסוואר בנמל: הספד למנהיג עובדים

יהודה בן-הרוש, מזכיר מועצת הפועלים באשדוד במשך כרבע מאה, שמת במפתיע לפני כשבועיים, הטביע חותם על יחסי העבודה באשדוד. הוא נאבק לשיפור מעמדם ותנאי עבודתם של העובדים, אך לא היסס להתייצב מולם כשסבר שאינם צודקים

משה אדמון | 1/4/2010 11:07

לפני כמה חודשים, החליטו כמה מוותיקי העיר להפתיע את אברהם הדר, מחבורת המופלאים של אשדוד בשנותיה הראשונות, ולחגוג לו יום הולדת 80. שאול בן-שמחון, מזכיר מועצת הפועלים הראשון של אשדוד וחבר וותיק של אברהם, נידב את ביתו ואת מטבחו לטובת האירוע. משנפתרה בעיית האירוח, עלתה, כמובן, השאלה איזו מתנה לקנות לחתן השמחה.

יהודה בן הרוש צילום: אורי מילר

חשבו וחשבו, החליטו ופסלו, החליטו שוב והתחרטו, עד שקם מישהו והציע לקנות לו טלוויזיה. מהדקות האלה, החדישות. ומדוע דווקא כזאת? כי אברהם ספון בבית ורואה את העולם דרך טלוויזיה ישנה. ומאחר שהבחור חבר טוב וגם חוגג יום הולדת, צריך לקנות לו טלוויזיה איכותית. שלא רק יצפה, אלא גם יראה. ייהנה.

ולמה אני מספר את כל זה? כי האיש שהתנדב והטריח עצמו לאורך שעות וימים, עבר מבית לבית, מחבר לחבר, ואסף את הסכום הדרוש לקניית המתנה, היה יהודה בן-הרוש: מזכיר מועצת הפועלים באשדוד במשך כרבע מאה, שמת לפני שבוע באופן פתאומי והותיר את כולם כאן מופתעים והמומים.

המעשה הזה, הפעוט לכאורה, מאפיין את האיש ואת דרכו. שום דבר לא היה קשה או חסר ערך מדי עבורו, או, לחילופין, מתחת לכבודו. אם צריך לעשות משהו לטובת חבר, הוא לא חיכה שמישהו יעשה, אלא קם ועשה בעצמו. ולכן, הייתה לאברהם הדר, תוך ימים, טלוויזיה חדשה.

בדק את העניין מקרוב

יצחק ביטון, מחזיק תיק הנמל במועצת הפועלים בתקופתו של יהודה, מספר: יהודה בן-הרוש, הוא שמינה אותי לתפקיד. עברנו אז, בשלהי שנות ה- 70, הוא ואני, ימים קשים וסוערים. יחסי העבודה בנמל היו רעועים ומתוחים.

רשות הנמלים ביקשה לעשות שינויים ולעדכן, בין היתר, את מכסת הנורמות שהייתה נהוגה באותם ימים בנמל. העובדים, כמובן, התנגדו. ואולם, מועצת הפועלים, בראשותו של בן-הרוש, נעמדה, באופן מפתיע ובלתי צפוי, לצד רשות הנמלים. למה? כי סברנו שהנורמות בנמל בלתי הגיוניות ויפגעו, בסופו של דבר, גם בנמל וגם בעובדים וכולם כאחד ייצאו מופסדים.

בנמל חיפה, הוותיק יותר, אומר יצחק, הונהגו עוד קודם לכן, נורמות סבירות יותר ולכן רוב האניות העדיפו לעגון שם ולא באשדוד. העובדה

שיהודה בן-הרוש, איש ההסתדרות, צידד ברשות הנמלים ולא בעובדים, נחשבה באותם ימים צעד אמיץ ומהפכני ועוררה עליו ועלי, מטבע הדברים, ביקורת חריפה וזעם של העובדים. אני חטפתי מאפרת מתכת כבדה בפרצוף ויהודה ספג עלבונות וגידופים.

בסופו של דבר, נזכר ביטון, הצלחנו, אחרי מאמצים רבים, לשכנע את העובדים כי השינויים המוצעים, יקדמו את הנמל וישפרו, במקביל, את משכורתם ואת תנאי עבודתם. וזה, כפי שצפינו, מה שקרה.
מספר דב קרן, חברו של יהודה בן-הרוש ומזכיר הסתדרות הפקידים במרחב אשדוד: יום אחד, אמר לי יהודה כי מתהלכות שמועות שקורים בנמל דברים לא טובים. הצעתי לו: בוא נלבש, אתה ואני, בגדי עבודה, כמו סווארים, נחמוק לנמל בשקט, באין רואים, ונבדוק את העניין מקרוב.