כמה אהבה: המירוץ לצמרת של נאור אורמיה
חמוש בסוכן לשעבר של מאיה בוסקילה וביחצ"נית של קובי פרץ, עם שני להיטים אצל דידי הררי וקליפ בערוץ 24, נאור אורמיה בן 17.5 מראשון לציון כובש את גזרת הים תיכוני. ריאיון בכורה עם הזמר הכי ביישן בשוק
למדנו באותו בית ספר, באותה מגמה – תקשורת. מחנכת כיתתי במשך שלוש שנים היא המחנכת שלו היום. אנחנו מדברים עוד קצת על המורות, המנהל, השינויים. "אז תבואי לבקר איזה יום", הוא אומר לי בחיוך כובש. "אני אבוא", מבטיחה. שיחת התלמידים מסתיימת, ואנחנו חוזרים לסיבה שלשמה נפגשנו.
נאור אורמיה, תושב ראשון לציון, הוא רק בן 17 וחצי ובאמתחתו כבר שני סינגלים שמושמעים רבות בתחנות הרדיו האזוריות. אצל דידי הררי הוא כבר כוכב. יש לו סוכן, רוברטו בן שושן, שגילה בן היתר את מאיה בוסקילה. יש לו גם מנהלת יחסי ציבור שלו, שרית בירן, שמייצגת כידוע גם את קובי פרץ.
לפני שבועות אחדים הוציא אורמיה לרדיו את הסינגל הראשון, "איפה הימים", מתוך אלבום הבכורה שעתיד לצאת בקרוב. השיר זכה למספר השמעות גבוה מאוד ועל פי נתוני מדיה פורסט, תוך ימים ספורים בלבד קטף את המקום השני במצעד ההשמעות הארצי, כשהוא משאיר אבק לאביהו שבת עם השיר "בשבילך" ולגלעד שגב עם "כל העולם".
ל"איפה הימים" צילם אורמיה קליפ, שמשודר בימים האחרונים בערוץ 24, וביום ראשון השבוע הוציא לרדיו את הסינגל השני שלו העונה לשם "אני מת לדעת". והוא באמת מת לדעת האם הסינגל השני יזכה לאותה הצלחה לה זכה הסינגל הראשון.
טרם הראיון האזנתי לשיריו של אורמיה. הקול מדהים, הסגנון ים תיכוני, ומביני דבר בתחום כמובן מנבאים שמדובר בדבר הגדול הבא. את שני השירים, כמו רוב השירים באלבום שלו, כתב והלחין אורמיה בעצמו. השיר "איפה הימים", בעיבוד שקט, מדבר על שברון הלב של גבר לאחר פרידה מבת זוגתו. "אני מת לדעת", בעיבוד קצבי, מדבר על בחור שמבקש לדעת מי הגבר שתפס את מקומו בליבה של האקסית.
לאורמיה טרם מלאו 18, ואני תוהה מה הביא אותו לכתוב על אהבה ושברון לב. "ידוע שבגיל הזה חווים את האהבה הראשונה, 'האקסית המיתולוגית'", מסביר לי אורמיה, "לפני כשנה יצאתי מקשר של שנה וחצי, אבל השיר 'איפה הימים' נכתב בכלל על חבר שלי".
תסביר.
"הוא נפרד מחברתו ולקח את זה מאוד קשה. הוא היה מדבר איתי במסנג'ר וכותב 'איפה הצחוקים שהיו לנו', 'אף אחד לא ידע באמת מה היה בינינו', 'איפה אמצא את השלמות הזו שהייתה לי איתה'. הוא למעשה נתן לי את ההשראה לכתיבת השיר".
ומהיכן הגיעה ההשראה לשיר "אני מת לדעת"?
"השיר מדבר על כך שאחרי הפרידה הבחורה מתחילה לצאת עם גבר אחר, ובאקס מקנן הרצון לדעת עם מי היא יוצאת, מי זה הבחור, מי תפס את
היכן הקלטת את השירים, יש לך אולפן בבית?
"את 'איפה הימים' ו'אני מת לדעת' הקלטתי באולפנים של תמיר צור. הוא עשה משני השירים יצירת אמנות. חלק אחר מהשירים הקלטתי אצל אבי גוטמן. הם שני מעבדים מאוד שונים, שלכל אחד מהם יש את הנגיעה שלו ושומעים זאת בשירים".
איך הייתה התחושה בהקלטות?
"מוזרה. אני נמצא באולפן, ממולי אמיר צור, אבי גוטמן ורוברטו ואני קופא. אני חושב על זה שאני צריך לשיר הכי טוב בעולם, ממש פחדתי, והם מאוד הרגיעו אותי. מצד אחד רציתי לרצות את עצמי ומצד שני רציתי לרצות גם אותם. בסוף יצא מושלם".
נאור אורמיה נולד וגדל בשכונת נווה חוף בראשון לציון, חמש דקות הליכה מחוף הים. "אני טיפוס של ים", הוא מעיד על עצמו, "יש לי שם ספסל קבוע, ופעם בכמה ימים אני מגיע וכותב שירים. השקט, הרוגע ורעש הגלים נותנים לי השראה".
הוא חצי אשכנזי וחצי מצרי, כך שזה לא ברור מאליו שבחר ללכת דווקא לכיוון הים תיכוני. הוא מספר כי גדל במשפחה מאוד מוזיקלית, שברקע התנגנה מוזיקה ים תיכונית לצד שיריהם של אלוויס פרסלי ומייקל ג'קסון. "אני מאוד אוהב מוזיקה ים תיכונית וגאה להיות חלק מהז'אנר הזה.
עם זאת סגנונות שונים של מוזיקה השפיעו על חיי, מוזיקה שחורה, מוזיקת נשמה. אני בסך הכל בחור חמוד שמנסה לעשות מוזיקה", הוא אומר בחיוך, ומספר שלסבו יש קול מאוד מיוחד, חזני, שאמו נהגה לשיר בצעירותה, וכשסבתא שלו מבשלת אפשר לחשוב שמדובר בזמרת בשיא הצלחתה.
"אני ילד של סבתא. יש בינינו קשר מאוד מיוחד", הוא מתוודה ובדיוק ברגע זה מקבל שיחה מאותה הסבתא. "אני רק אגיד לה שאדבר איתה מאוחר יותר", הוא כאילו מבקש רשות. אני מהנהנת. "סבת'ושה אני באמצע ראיון, אוכל לדבר איתך יותר מאוחר?", הוא שואל ומיד עונה: "גם אני. ביי".
"איזו חמודה היא, אני מת עליה. אין, זו אהבה שאין דברים כאלה", הוא מסכם את הקשר עם סבתא.
מהם השירים עבורך?
"שיר זה משהו שמכניס אותך למצב רוח מסוים, מוציא אותך ממנו, גורם לך לשכוח דברים מסוימים ולהיזכר בדברים אחרים. בשירים שלי אני מבטא את עצמי, את מה שאני חושב, את מה שאני מרגיש, ואני מקווה שהמאזינים יבינו את זה ויתחברו לזה".
מאיזה גיל אתה כותב שירים?
"את השיר הראשון הממשי כתבתי בגיל 11. זה שיר קצת דבילי של חרוזים בלי לחן. יש לי בבית פנקס מפוצץ בסיפורים קצרים שמהם אני מפתח את השירים שלי. זה מוזר רצח אבל ככה אני כותב. בפלאפון יש לי 300 הקלטות".
תמיד האמנת שקיים בך הכישרון הזה?
"זה היה שם תמיד, אבל לא ברמה המקצועית. לא ברמה של לבוא לסוכן, מעבד או אומן ולהגיד 'כתבתי שיר, קח תקרא'. התביישתי".
לא חשבת ללכת לאודישנים של כוכב נולד?
"האמת שהלכתי לאודישנים של העונה הקודמת, ופספסתי אותם בחצי שעה. הגעתי וחבר'ה שם אמרו לי שהאודישנים הסתיימו ושאין לי טעם לחכות. כוכב נולד זו אחת המקפצות הכי גדולות שיש ולקחתי את זה מאוד קשה. התבאסתי בטירוף, אבל שבוע לאחר מכן פגשתי את רוברטו. זה הכל מלמעלה, אלוהים יודע מה הוא עושה איתנו".
איפה פגשת את רוברטו?
"זה סיפור מצחיק. לפני כשנה המשפחה שלי החליטה ללכת למסעדה ביום שבת. מי שמכיר אותי יודע שביום שבת אני ישן עד מאוחר, ואין מי שיזיז אותי מהמיטה. כולם התעקשו ובסוף הסכמתי. נכנסנו למסעדה וראינו שם את רוברטו וכל בני המשפחה שלו. אחותי ישר אמרה לי 'תיגש אליו, תציג את עצמך, זו הזדמנות של פעם בחיים'.
"אמרתי לה שאני לא רוצה, שאני מתבייש ושזה לא נעים. היא ניסתה לשכנע אותי אבל לא הצליח לה, אז היא פשוט לקחה את הרגליים שלה וניגשה אליו. היא סיפרה לו שיש לה אח זמר ושהיא תשמח אם הוא יפגוש אותי. הוא נתן לה כרטיס ביקור וביקש שאשלח לו שיר שלי".
שלחת לו שיר ומאז הכל היסטוריה.
"כן. מאז אני מגשים את החלום שלי יום יום, ברוך השם".
השיר שלך הושמע לראשונה בתוכניתו של דידי הררי, זה החמיא לך?
"מאוד. האמת שבחלומות הכי פרועים שלי לא חלמתי על זה. החלום היחיד שלי היה לשמוע ברדיו 'נאור אורמיה, איפה הימים'. ופתאום לשמוע את זה אצל דידי הררי, השדרן מספר אחד בארץ, זה שונה. אני מגשים חלום, אבל גם חי בחלום. זה בום כזה שלוקח זמן לעכל אותו, את מה שקורה מסביבך".
לאיזה מהשירים באלבום אתה הכי מתחבר?
"איפה הימים. זה אחד השירים האחרונים שנכתבו ולאו דווקא השיר הראשון שחשבנו להכניס. אולי בגלל שהוא נכתב ביום שלא היה טוב כל כך בעבורי. דיברתי עם החבר שלי, וזה רגע בו אתה יושב ומתבוסס ביגונך, קראנו את זה עכשיו בספרות, וכתבתי באמת משהו שבא מהבטן וזה נורא גרם לי להתחבר לשיר, אולי יותר מכל השירים האחרים".
כבר מזהים אותך ברחוב?
"כן, את לא מבינה איך זה מביך אותי. אני נהיה אדום, לא יודע מה להגיד בכלל. פתאום נהג האוטובוס שאני נוסע איתו כבר שלוש שנים מידי יום מזהה אותי. אמא אחת ניגשת אליי ואומרת לי 'הבת שלי מתה עליך, יש לה יום הולדת, תגיד לה מזל טוב בווידיאו', וחבורה אחרת של ילדים שואלים אם אפשר להצטלם איתי. מה זה אפשר, בואו בכיף. כאילו מי אני בכלל שמבקשים להצטלם איתי? זה בלתי נתפס".
איך מגיבים בני המשפחה?
"יש לי משפחה מדהימה ותומכת. זה מתחיל מהסבא ועד לנין הכי קטן. הם מאוד מאמינים בי ומגוננים עליי. להגיע לקידוש ולשמוע את כל המשפחה שרה את השיר שלך – אין הרגשה יותר טובה מזאת".
עד לא מזמן עבד אורמיה כמלצר מזמר במסעדת רוז'נסקי בראשון לציון. כעת הוא מנסה להיכנס לנישה אותה מאיישים הזמרים המובילים ביותר בזמר הים תיכוני הישראלי: אייל גולן, קובי פרץ, משה פרץ, למשל.
נאור, אתה רואה את עצמך בעוד כמה שנים מתברג במקום טוב ליד אייל גולן, קובי פרץ או משה פרץ?
"תראי, מותר לחלום. זו השאיפה שלי ואני נחוש מאוד להצליח. תני לי מיקרופון ועשית אותי מאושר, קנית אותי. אני בן אדם מאוד מאמין, ובעזרת השם אלוהים ייתן לי את הזכות להגיע למקומות האלה. כרגע אני כל כך רחוק מזה. את מדברת איתי על שמות ענקיים".
מהו לדעתך סוד ההצלחה במוזיקה הים תיכונית?
"אני חושב שברגע שאתה שומע שיר שגורם לך לקפוץ, לזוז, או ברגע שמילות השיר נגעו לך ברגש, ואתה מזמזם אותו שוב ושוב, אז השיר עשה את שלו. אני שמח וגאה להשתייך לז'אנר הזה ואני חושב שמוזיקה הים תיכונית היא גאונית".
איזו מוזיקה אתה שומע?
"אייל גולן, שלמה ארצי, עמיר בניון, בוב מרלי, רוק קל".
יש שיר ספציפי שאתה אוהב במיוחד?
"'בשבילך נוצרתי' של אייל גולן. 'כמה אהבה' של קובי פרץ".
לאיזה סוג מוזיקה אתה פחות מתחבר?
"אני פחות מתחבר לרוק כבד. אני אוהב רוק, אבל לא מטאל".
מי הזמר שמהווה עבורך מודל לחיקוי?
"אין מישהו ספציפי שעליו אני מתביית ואומר כמותו אני רוצה להיות. לדעתי מכל אחד אפשר ללמוד משהו. זה כמו בית ספר, הם המורים שלך ואתה לומד מהם. אחד יכול להיות פרפורמר ענק, השני יכול להיות מלחין מדהים והשלישי כותב מוצלח. אני לומד מכולם".
בכל זאת, חייב להיות מישהו שאתה מתחבר לשירים שלו יותר מכולם.
"אולי לדרך שלו וזה עמיר בניון. זמר שאני מאוד אוהב ומעריך. הוא יוצר מדהים ואני נורא מתחבר לדרך העבודה שלו ולשירים שלו".
אם יאהבו ויתחברו לאלבום הבכורה שלך, תתחיל בגיל 17.5 לגלגל כסף גדול.
"הצלחה וכסף אלה דברים חשובים, אבל זה שולי בהשוואה של להתחבר לשיר של הזמר ולאהוב את הזמר עצמו".
זה לא משהו שהזמרים הגדולים חושבים. הנה, אייל גולן פונה עכשיו לעסקים, משיק בושם חדש.
"אייל גולן יודע שהוא זמר גדול, והוא מרשה לעצמו לצאת למחוזות אחרים. אגב, יש לו בושם מדהים, ניסיתי אותו. יש לו דרך נורא סלולה והוא יודע מה הוא עושה. אם גם לי ייצא לצאת למחוזות כאלה אז למה לא?".
אומרים שבדרך כלל אל הפרסום הגדול מתלווים שחצנות ויהירות.
"הרבה אנשים אומרים שפרסום מעלה מאוד את האגו. אני לא חושב שאצלי זה קורה. אני מאוד ביישן כך שהמצב הזה רק גורם לי להתכנס בתוך עצמי, אני מאדים ומתבלבל. אני מאמין שאם האנשים הקרובים היו רואים את זה עליי הם היו דואגים להוריד אותי מיד.
"אמרו לי פעם משפט מאוד חכם 'גם העץ הכי גבוה זוכר מאיפה הוא שואב את המים'. זה משפט שאני לוקח לכל החיים. אני באמת חושב שאם תרים את האף זה לא יועיל בכלום, אנשים לא יקבלו זאת באהבה ולא יקבלו אותי. אני רוצה את ההפך".
אתה לא חושש שההצלחה תהיה רגעית ואז תעלם?
"אני לא חושב על זה. אם תהיה נפילה אני בטוח ארגיש זאת בעוצמה חזקה, אבל מקווה שאדע להתמודד עם זה. כרגע אני אומר לעצמי תחשוב טוב, יהיה טוב".
ביום שני בשבוע שעבר הנחה אייל גולן תוכנית התרמה של ארגון "לתת" ששודרה בערוץ 24. עשרות זמרים פקדו את האולפן ובמהלך השידור שרו שירים של גולן. ארקדי דוכין, מרגלית צנעני, ישי לוי, מושיק עפיה ומאיה בוסקילה היו שם. וגם נאור אורמיה. "זה כבוד גדול להיות בסביבת הזמרים האלה", הוא אומר בהתרגשות. "היה כיף גדול".
אל הראיון מגיע אורמיה מיד לאחר בחינה באזרחות. "המבחן היה סבבה", הוא מסכם, "קצת מייגע, אבל הלך לי טוב". בשנתיים האחרונות הוא ועוד ארבעה מחבריו משדרים תוכנית רדיו שבועית בתחנת הרדיו הבית ספרית. התוכנית נקראת "עף לך הפוני" ואת הקרדיט לשם שומר אורמיה לחברים.
כיף לשדר ברדיו?
"אני נורא אוהב להיות בשליטה, אני אוהב שאני יודע הכל. לפעמים זה לטובתי ולפעמים זה לרעתי. ברדיו זה טוב כי אני השדרן. אנחנו מראיינים אנשים, משמיעים שירים, מסיימים את התוכנית בשיר נוסטלגי. זה כיף גדול, אשמח לעשות זאת גם אחרי בית הספר".
איך אתה בלימודים?
"אני לא אגיד שאני גרוע. האמת שאני סבבה דווקא. יש לי ממוצע 80 פלוס. יש מקצועות שאני יותר אוהב כמו תקשורת".
איך התגובות בבית הספר לפרסום שלך?
"יש את קבוצת האנשים שמפרגנים תמיד ומחמיאים על השירים. זה כמו שלך יחמיאו על כתבה שכתבת. לא משנה מה, היום שלך יתחיל ברגל ימין ובחיוך. גם אצלי זה ככה. לפתוח את הבוקר כשחבר'ה מהשכבה באים אליך ואומרים 'איזה שיר יפה', זה להתחיל את היום בחיוך".
המורות מתחשבות בימי הצילומים, בהקלטות?
"הן מאוד עוזרות, נותנות לי לעשות מועדי ב'. זה משהו שלא עשו לפני ואני מאוד מעריך זאת".
איפה היית בזמן השמעת הבכורה של השיר שלך בתוכניתו של דידי הררי?
"הייתי בבית הספר. כל מגמת תקשורת התקבצה בחדר הרדיו הקטן שלנו והקשבנו לתוכנית".
איפה אתה מבלה?
"יש לי צוות של חברים שדואג שאני אבלה יופי. אני אוהב באולינג, סנוקר. בימי חמישי אני נשאר לרוב בבית. יש לי ערכה של מיקרופון ורמקול ואני שר, שומע את עצמי שר, מבקר ומשפר".
מה עם מועדונים, פאבים?
"אני עדיין לא בן 18 אז זה קצת בעייתי. יש מועדונים שאני נכנס ואומרים לי 'אל תשתה'".
ואתה באמת לא שותה?
"לא. אני באופן כללי לא שותה אלכוהול. לא מתחבר לזה".
ואיך במועדונים, הבנות כבר נופלות לרגליך?
"די, את מביכה אותי. אני ממש ביישן, אני הכי לא מתחיל עם בחורות ובא אליהן עם משפטי פתיחה. אני יכול לזרוק מבט, לחייך, אבל בשביל לגשת לבחורה צריך הרבה אומץ".
אל תגיד לי שלא מתחילות איתך בנות כי אני לא אאמין.
"אני לא אגיד לא וגם לא אגיד כן. אני בחור של מלא חברים וידידות. ברור שעכשיו התגובות החמות מקרבות יותר לאנשים, פתאום אנשים שלא דיברתי איתם מעולם מחמיאים לי, פתאום יש לי יותר חברים בפייסבוק. יש גם הצעות חיזור מבחורות וזה מחמיא מאוד".
אז יש מצב שנראה אותך רוקד צמוד עם בחורה במועדון?
"זה מאוד תלוי. לבוא ולדבר עם אדם שאני לא מכיר זה לא מתאים לי. אולי אם היא תתחיל לדבר איתי אני אזרום, אבל זה תלוי במצב הרוח".
איך צריכה להיראות הבחורה שתתפוס את ליבך?
"המראה החיצוני זה לא הדבר הכי חשוב מבחינתי. חשוב לי האופי של הבחורה, שתהיה אינטליגנטית, בוגרת, שתתייחס אליי יפה, שתאהב ושלא תהיה קרירה".
צה"ל קורא לך, אתה מתכוון להתגייס?
"ברור שאני מתגייס".
אתה יודע כבר לאן?
"המטרה שלי היא להקה צבאית. אני מקווה שבעזרת השם אני אצליח להגיע לשם. אני מחכה עכשיו לקבל את המנילה, נראה מה יהיו האופציות שם, אני מקווה שיתחשבו בי".
ישנה להקה צבאית ספציפית שאתה מעוניין להיות חבר בה?
"האמת שלא. כל להקה, כל מקום שאוכל לשיר בו אני אשמח. מאוד חשוב לי לעשות צבא ואני חושב שלשיר לחיילים שהגיעו זה עתה ממבצע או מהשטח, לראות אותם שמחים, נהנים, עבורי זאת חובה שאני יותר מאשמח למלא".
מה החלום הכי גדול שלך?
"להמשיך ליצור, לאהוב תמיד את מה שאני עושה ולהצליח".
חולם על קיסריה?
הוא מחייך, מבקש להראות לי משהו. אני מסתקרנת, הוא שולח ידו אל כיס המכנס ומוציא משם ספר תהילים. "את רואה את ספר התהילים? הוא כל הזמן עליי. כל אחד חולם להופיע במקומות גדולים, אבל הכל במתינות, אני מאמין שבעזרת השם כל מה שצריך לקרות יקרה. אם אני צריך להופיע בקיסריה, גם לשם אני אגיע".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם