מתהפך בקברו: ישראל ברזילי היה מזדעזע מפרשת הקברים
החברים מקיבוץ נגבה מתקשים להאמין שהמרכז הרפואי באשקלון, שקרוי על שם חברם הסוציאליסט ישראל ברזילי, עומד בלב שערוריית הקברים. ברזילי, שנלחם כדי לתת שירותי בריאות הוגנים לכולם, כנראה היה מזדעזע למשמע הסכומים שיוקצו להעברת הקברים. האיש שהיה
"אני בטוחה שאילו הוא היה היום בחיים, זה לא היה קורה בשום אופן. הוא היה זועם. הוא דאג לכולם. לחרדים, לערבים, הייתה לו השפעה גדולה מאוד על ראשי ממשלות. לא סתם גולדה מאיר הגיעה אליו עד לנגבה להלוויה, לא סתם מרכז הבריאות קרוי על שמו."
מאור זוכרת את ברזילי וזוכרת לו גם את חסד נעורי המדינה. כחברת קיבוץ נגבה היא הכירה את איש מפ"ם והשומר הצעיר היטב. בשנות החמישים, כשהגיעה העלייה הגדולה לארץ, דרשה התשתית הבריאותית שינוי של ממש וברזילי היה האיש שהנהיג את הרפורמה במשרד הבריאות.
"הוא דאג לשירותי בריאות גם ביישובים יהודיים וגם בערביים, דאג לפיתוח הפריפריה, להקמת מרפאות קופות חולים בכל היישובים בארץ, לאורכה ולרוחבה, כחלק מהשקפת עולם חברתית. בתי חולים בצפת, בבאר שבע, באילת. זה לא מובן מאליו," מזכירה מאור. "היום יש פערי רפואה עצומים בין המרכז לפריפריה. הממשלה יודעת את זה, אבל שותקת.
"יולק ברזילי, לפני שנים רבות, הנחיל מדיניות חברתית סוציאל-דמוקרטית בעולם הבריאות, תפיסה לא קפיטליסטית ודאגה לכל אזרח ואזרחית. השר היה זה שעיצב את המדיניות. תקציב לא מבוטל הופנה בזכותו למחקר בבתי החולים כי הבינו שזה הנכס. הוא היה מאוד אנושי ואישי. מעולם לא התנשא. אנשים הגיעו אליו בבעיות אישיות, והוא עזר להם להתיר את הבירוקרטיות, לא כפרוטקציה, אלא מתוך דאגה אנושית אמיתית."
ברזילי היה שר הבריאות הדומיננטי של ממשלת ישראל מטעם מפ"ם, שטען שהבריאות חשובה לא פחות מהביטחון בישראל. ברזילי, שנולד בפולין, היה פוליטיקאי, דיפלומט, מזכיר הברית העולמית של מפ"ם ומזכירה המדיני, שר הבריאות, נציג הממשלה בוועדה למינוי שופטים, חובב מוזיקה ובעיקר איש מעשה. בראיון שנתן לדן מרגלית יממה לפני מותו, ב,1970- אמר: "אני בעד יוזמות שלום לגופן ... צריך להתחיל לצעוד בדרך לשלום גם אם היא ארוכה."
ברזילי נכח בטקס הפתיחה של בית החולים באשקלון ב,1961- אז הופעלו מחלקת יולדות וילדים ו15- מיטות שיועדו לצורכי צה"ל בדרום הארץ. בסך הכל פעלו בבית החולים הצעיר תשעה רופאים. ב20- במארס, לפני 39 שנה, שונה שמו של בית החולים כדי להנציח את השר שנאבק על הקמתו והפך ל"המרכז הרפואי על שם ברזילי."
"אבא שלי, כאיש השומר הצעיר ומפ"ם, היה מאוד ליברלי וחילוני," אמר שלשום בנו, אבנר ברזילי, מנכ"ל חברת ניר שיתופי ויו"ר מועצת הכותנה. "הוא לא היה מסכים למה שקורה כעת. בשנות חייו האחרונות של אבא הוא הותקף בצורה ברוטאלית על ידי גורמים חרדיים שפרסמו נגדו נאצות ואפילו השוו אותו למנגלה, למרות שהוא היה רגיש מאוד ליהדות וכיבד אותה, וזאת על רקע תחילתם של ניתוחי המתים בארץ וניתוחי הלב.
"למעשה, התקף הלב הראשון שבו לקה אירע במהלך כנס בהיכל התרבות, כשעשרות חרדים התנפלו עליו ותקפו אותו. ברור לי שעל רקע המאבק של אבי בשעתו להקים בתי חולים בפריפריה הוא היה מתנגד למהלך שקורה כעת ומעדיף את החיים על הפני המתים."
"כבר בזמנו היו פרשיות עם חרדים, שהחלו לרדוף אחריו," משחזר אבשלום (אבו) וילן, גם הוא חבר כנסת לשעבר (מרצ) מקיבוץ נגבה. "את אירוע הלב הראשון שלו הוא חטף כתוצאה מהתנכלות החרדים אליו. ביום הראשון של מלחמת ששת הימים הופץ עליו סיפור שהוא נעצר בעוון ריגול לטובת ברית המועצות.
"הכל היה עבודה של חוגים חרדיים שלחמו בו בכל דרך, ללמדך ששום דבר לא השתנה. הוא היה איש של פשרות ואיש נעים הליכות, אבל לא עבד לפי התכתיבים שלהם. הוא היה חילוני מוצהר, ובכל מקום שהוא הקים בית חולים הוא שמע אותם אבל קיבל החלטות מנומקות."
ברזילי היה איש של תרבות ומוזיקה, בוגר הסורבון, נעים הליכות ואינטליגנטי. "ההורים היו שכנים - גרו דירה ליד דירה," מספר אבו וילן. "בשנות החמישים היה לו אוסף תקליטים מדהים ופטיפון. למי היה דבר כזה בכלל? אני זוכר כמה זה הרשים אותי כילד. אבל היתרון הגדול של זה שהיינו שכנים, שהוא היה האדם היחידי שהיה לו טלפון בבית. כאשר בן דודי נפל בשבי במלחמת ששת הימים, את הטלפון ההורים
במפ"ם, המנהיגים עצמם לא ישבו בממשלה ולא שימשו חברי קבינט. ברזילי היה השר מטעם, ומפעם לפעם נהג להתייעץ עם מנהיגי מפ"ם מאיר יערי ויעקב חזן. לא פעם פנה גם לדוד בן גוריון וללוי אשכול להתייעצות, והם קיבלוהו בהבנה רבה. זה אולי נראה אנכרוניסטי, אבל במקרים מיוחדים, הרי גורל, לפני הבעת עמדתו נהג ברזילי להתייעץ עם השניים. מדובר בעולם שונה לחלוטין.
"אני זוכר שהוא היה מגיע לנגבה רק בסופי שבוע," ממשיך וילן. "כשהייתי בן ארבע-חמש הוא היה רץ אחריי וצובט אותי. הייתי בורח ממנו. מצד שני, הוא היה איש העולם הגדול והיה מביא לי שוקולדים שהיו מפצים אותי." עוד לפני ש"ירוק" הייתה מילה גסה ניסה ברזילי להגביר את הפיקוח על פליטת עשן, להגביל את הרעש באזורים ציבוריים ולהקפיד על הניקיון במסעדות, בתי קולנוע ועוד. הוא נסע לאפריקה כשליח רצון טוב בתחילת שנות השישים, וחזר עמוס חוויות.
ישראל ברזילי (אייזנברג) נולד בשנת 1913 בנישאווה שבפולין, למד בחדר ובגימנסיה היהודית בוולוצבלק, העיר שבה נולד אביה של מאור. כשהיה בן 11 הצטרף לתנועת השומר הצעיר ועבר הכשרה במזריץ' לקראת עלייתו ארצה. כשהיה בן 19 יצא לשנתיים של לימודי ניצוח בקונסרבטוריון בפריז. את אנשי השומר הצעיר, שם היה חבר מילדות, ההתמהמהות הזו קוממה.
ב1934- עלה ברזילי לארץ ישראל, גר בקיבוץ ועבד בפרדסים, וב1938- נבחר לראש מחלקת המושבות של הקיבוץ הארצי. שנה לאחר מכן היה ממייסדי קיבוץ נגבה. ילדיו, עדה ואבנר, נולדו לו מאשתו הראשונה חוה, שנפטרה בשלהי שנות החמישים. ברזילי נישא בשנית לנחמה הירושלמית. ב1946- נשלח בשליחות לאירופה אל שארית הפליטה ושימש ציר ישראל בפולין בין השנים 1948 ל.1951-
"הכניסה לפולין, תוך כדי מלחמת השחרור כשנגבה עוד במצור, כשהמדינה רק נוסדה, הייתה דבר גדול," אומר וילן. "הוא היה יליד פולין, ותיקי נגבה, יוצאי פולין, היו מתגאים כמה חשוב להם שהוא היה השגריר הראשון בפולין. בשבילם, זה היה הניצחון הגדול ביותר, שמישהו מהם חוזר למקום שממנו ברחו."
במהלך מלחמת קוריאה סירב ברזילי לשמור על נייטרליות והתפטר מתפקידו כשגריר, על רקע אי הסכמות של מפ"ם עם בן גוריון בנושא תמיכת ישראל בצד האמריקאי במלחמה. כאשר נפטר, ביוני ,1970 במהלך כהונתו כשר בלי תיק בממשלה, ספד לו יעקב חזן: "ברזילי תרם את מיטב כוחותיו לגיבושו החברתי והתרבותי של ביתו הקיבוצי. עד מהרה היה לאחד מחברינו הפעילים המרכזיים. הכרנוהו במזיגה שבו - מזיגה של שובבות, שמחת חיים ורצינות."
"במשך השנים אני מרצה הרבה מאוד על נושאים מדיניים ואחרים. אם יש דבר שאני זוכר בצורה מרשימה מאוד, זה העובדה שהוא היה מרצה בשיחות הקיבוץ בנגבה בסעיף 'אינפורמציה פוליטית,"' אומר וילן בהערכה. "באותה תקופה לא הייתה טלוויזיה. היו עיתונים מפלגתיים ורדיו. ברזילי ידע להציג נושאים מדינים על מורכבותם ובעייתיותם בצורה מאוד בהירה ומרשימה ומעוררת כבוד.
"הוא היה נואם בחסד, הציג נושאים בצורה מסודרת, והיה מאוד מרשים בהופעה, בדיבור ובתכנים שלו. עושר השפה, יכולת ההרצאה והצגת נושא בצורה מרשימה ומעוררת כבוד. היום לא תמצאי פוליטיקאים מזן כזה. גם כשהוא היה מבקר בחריפות, זה נעשה בטעם, תרבות ובסגנון. זאת תרבות פוליטית שנותר רק להתגעגע אליה."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם