תעלומת האגם הנעלם באשדוד
כששני אשדודים וותיקים, שמכירים היטב את נופיו ואת תולדותיו של המקום, ראו אגם בתמונה של אשדוד מלפני 170 שנה, הם מאד התפלאו. אגם באשדוד?
מי היה דיויד רוברטס? כתב ואמן אנגלי, שחי בין השנים 1796 – 1864. עיתונים כבר היו אז. מצלמות, עוד לא. בשנת 1838 יצא רוברטס לסיור באגן הים – התיכון, הסתובב בארצות שונות וצייר לכתבותיו מקומות המוזכרים בתנ"ך ובברית-החדשה. כשהגיע לארץ, צייר גם כאן סידרת תמונות ובהם הרים ואתרים, ערים ויישובים המוזכרים בכתבי הקודש.
שני חובבי הטבע האשדודים, שתולדות הארץ ומראותיה מוכרים להם לא פחות מצמחייתה ועתיקותיה, נהנו, כמובן, למראה כל הציורים, אך הציור שעורר את סקרנותם במיוחד היה, איך לא, הציור של אשדוד. כן, חברים, כך נראתה אשדוד, לפי התמונה הניבטת אליכם, לפני 170 שנה.
התמונה מרשימה. צבעונית ויפה. אשדוד של אז, שנקראה איסדוד, הרבה פחות. ים, גבעות וחולות וכמה בתים, בדואים ובעלי חיים. ובאמצע, במרכז התמונה, הפלא ופלא, אגם.
זה, על כל פנים, מה שבנימין פרנקל כותב בספרו "מסעות בנימין השלישי", שיצא באחרונה לאור. בכלל, מה שבנימין ובועז רואים בתמונה או מזהים בה, אנחנו, אשדודים מן השורה, לא רואים ולא מזהים.
השניים, שמכירים באשדוד כל קפל קרקע וכל עץ וגבעה, מזהים בתמונה של רוברטס פיתול מסוים שבדרך,
אבל אגם? איפה יש באשדוד אגם? על זה אפילו בנימין פרנקל ובועז רענן לא ידעו לענות. שכן מעולם, ככל הידוע, לא נראה כאן אגם. לא גדול ולא קטן. ידוע שרוברטס אהב מים ובציוריו מופיעים אגמים וימים, אך עיתונאי ואמן בדרגתו, ימציא אגם? ככה סתם? רק כדי לייפות את התמונה, להוסיף לה צבע, להגביר עניין?
יום אחד, מקבל בנימין קריאה מבועז: בוא! וכשבנימין מקבל קריאה מבועז לבוא, הוא בא. מגיע, כפי שנאמר לו, בכביש אשקלון, לנקודת תצפית מדרום לפיתול העוקף את שרידי העיר הקדומה שם. ומה הוא רואה, להפתעתו, דרך טיפות הגשם היורדות שם באותה שעה. לא תאמינו: אגם.
כן, כן, כמו זה שבציור. בדיוק כמוהו. משולש חבוק בינות לשרשרת גבעות הכורכר על שפת הים. ואם אתם זקוקים להבהרה נוספת, יותר מדויקת, הרי שהאגם נתגלה בין תל-אשדוד העתיקה ובין סוללת הרכבת ליד הכביש. שלושה ימים היה שם האגם וביום הרביעי, התייבש ונעלם.
ראשו של בנימין מנקרת עדיין השאלה איך הגיע רוברטס לאשדוד בדיוק כשצץ פה האגם? צירוף מקרים? מזל? לך תדע. ואולי זו, בכל זאת, רק תוספת דמיונית שצייר על פי התיאור שמסר לו מורה הדרך שלו? לאפשרות הזו, מוסיף בנימין את המילים "חס וחלילה". מה, איש מכובד ורציני כמו רוברטס, ישבץ בציור שלו אגם שלא ראה? נו, באמת.
בכל אופן, מסכם בנימין פרנקל בספרו, בדמיונם הקודח, שלו ושל בועז רענן, בשלה הצעה: להקים באשדוד באחד הימים, אגם מים, בשטח משולש, בין גבעות הכורכר במערב, תל-אשדוד בצפון ומסילת הרכבת במזרח. אגם גדול, יפה, כמו בתמונה, אבל שנמצא פה תמיד. כל השנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם