ראשי » מקומי » השרון » חדרה/נתניה

הלל לא נותנת לאוטיזם לעצור לה את המנגינה

יום אחד התחילה הלל אלמוסנינו מנתניה, בת 14 הסובלת מאוטיזם, לנגן. לא סתם כמה צלילים, אלא מנגינות מורכבות ושירי פופ ישראליים. הוריה כבר רכשו עבורה אורגנית, אך החלום הגדול שלה הוא פסנתר. לאמה היא חוזרת ואומרת: "אני רוצה לנגן בהיכל התרבות"

כאשר אובחנה הלל אלמוסנינו עם לידתה כלוקה באוטיזם, איש לא תיאר לעצמו שיום יבוא והיא תחל לנגן בפסנתר, ככה פתאום - ללא התראה מוקדמת או אימונים מפרכים, את שיריהם של טובי המוזיקאים, שירי ארץ ישראל היפה, שירי חגים ועוד.

הנס הזה אירע לפני כחצי שנה, לאחר 13 וחצי שנים בהם גדלה הלל כילדה וכנערה אוטיסטית הסובלת ממוגבלויות שונות. "בשנתיים הראשונות, כפי שקורה אצל ילדים אוטיסטים, לא ניתן היה לאבחן במדויק את התופעה ולא היו לכך רמזים, מלבד האגן שלה שהיה בחוץ (הכוונה לבעיות במפרק הירכיים, המונח הרפואי הוא CDH, ק"ש)", מספרת האם ג'ודי על מה שהוביל את הלל לסדרת ניתוחים לא קלה כבר בגיל צעיר.

בגלל הטיפול הרפואי שנזקקה לו, עמדה הלל לראשונה על רגליה רק כעבור שנתיים, אז גם הבחינו ההורים שהתינוקת לא מתפתחת בקצב רגיל. בגיל חמש היא אובחנה כבעלת תסמונת pdd (אוטיזם) ועברה ניתוחים נוספים ומורכבים יותר בשל הבעיות באגן.

"בימים ההם ההתפתחות שלה הייתה מאוד איטית, גם מבחינה קוגניטיבית וגם מבחינה תקשורתית, מלבד בתחום אחד שבלט לצד כל הקשיים – המוזיקה", מספרת ג'ודי בגאווה ניכרת ומוסיפה כי את הכישרון המוזיקלי, ירשה הלל ככל הנראה מאביה שעוסק בתחום.

האב שמנגן בין היתר על כלי הקשה וכלים אתניים, מספר על הכישרון של בתו שהלך והתפתח למרות ולצד הקשיים: "מאז ומתמיד היא אהבה לשיר. היא התחילה לשיר כבר בגיל חצי שנה. מאז שפתחה את פיה היא שרה, וכל הזמן שמעה מוזיקה ללא הפסקה בקלטות הילדים.

היום המצב שלה

השתפר לאין ערוך ואנו רואים שהלל לא מפסיקה לגדול ולצמוח. היא ילדה שמתפתחת כל הזמן ופשוט אי אפשר לדעת לאן היא תגיע. חשוב לומר שלמרות ההתפתחות המופלאה שהיא עוברת, היא עדיין ילדה אוטיסטית שתמיד תישאר ככה, אבל אנחנו ממש גאים בה על ההישגים אליהם היא הגיעה".

ההורים עדיין לא מעכלים את התפנית שחלה בילדה אך יודעים להצביע על נקודת המפנה שהובילה אליו: "בגיל 12 חל בה השינוי המשמעותי. הוזמנו לקורס שמקדם ומפתח ילדים אוטיסטים.

"מה שמיוחד בקורס הוא שזה מיועד לכולנו והדגש בו היה עלינו, ההורים. אנחנו צריכים להכיר בעובדה שהילדים שלנו בכלל ובמיוחד האוטיסטים, מזמינים אותנו לעשות מעשה דרך המצוקות שלהם וגם באמצעות הצדדים הטובים שבהם. הבנו שכדי לעשות מעשה שיקדם את הילד, אנחנו אלה שצריכים להתקדם קדימה".

לאחר חגיגות בת המצווה של הלל הדברים החלו להשתנות. האהבה הגדולה שלה מוזיקה קיבלה תוקף ובאה לידי ביטוי ברצון לפסנתר אישי משלה.

עמנואל: "הלל מאוד רוצה פסנתר. היא מקשיבה לכלי הנגינה הזה כל הזמן ולא מפסיקה ללכת ולשאול אנשים אם יש להם פסנתר בבית, היא מרגישה שכולם מנגנים על זה וזה קרה הרבה לפני שהיא בכלל הסכימה לשבת ולנגן על הקלידים".

הפעם הראשונה שהלל התיישבה ליד פסנתר "אמיתי" חקוקה היטב בזיכרונו של אביה שמתרגש לשחזר את הרגע המיוחד ההוא: "יום אחד לקחתי אותה אחרי בית ספר והלכנו לחנות של כלי זמר. יש שם כל כך הרבה כלים אבל היא לא התבלבלה או היססה והלכה ישר לפסנתר הלבן הכי יקר בחנות. כשהיא התיישבה והחלה לנגן עליו, הייתי המום".

---הופתעת?
"מאוד. ההפתעה הכי גדולה שלי היתה מזה שהיא פשוט התחילה לנגן בכאלה עוצמות ונתנה לעצמה חירות בלי ביקורת ובלי מעצורים. באותם רגעים הלל לא עשתה חשבון אם היא מנגנת נכון או לא נכון, מזייפת או לא. פשוט ישבה שם ונתנה לעצמה חופש מוזיקלי טהור. זה היה מאוד עוצמתי עבורי ואני חושב שגם עבורה".

ג'ודי: "בגיל 12 היא התחילה להתפתח בצורה שהדהימה אותנו. עם כל העבר הרפואי והאורתופדי שלה היו המון קשיים. כשהייתה קטנה, היא הייתה צועקת ובוכה בפעוטון ולא הסכימה שהמטפלת תחזיק אותה. היה קושי למצוא לה מסגרת מתאימה והיא התפתחה בצורה מאוד איטית.

"פתאום משהו קרה שם. הלל מאוד התרגשה מבת המצווה שלה. אין לנו מושג מה בדיוק הוביל לזה אבל היא ביקשה שנקנה לה פסנתר".

כחלק מהתהליך שעברו ההורים עם הלל בעקבות הקורס לקידום ופיתוח ילדים אוטיסטים, החלה הלל לנגן על אורגנית לפני כחצי שנה.

עמנואל: "הדבקתי לה מדבקות צבעוניות על הקלידים ואז היא באה, התיישבה והחלה לנגן. לאחר מכן היא התחילה לנגן בפסנתר, ומאז היא לא מפסיקה ונהנית מכל רגע".

----יש מוזיקה מסוימת שהיא אוהבת במיוחד?
"היא מנגנת כל מיני שירים. בבית הספר היא כבר ניגנה באורגנית בשתי קבלות שבת. קשה מאוד להנחות אותה כי היא יושבת מול הפסנתר ומנגנת משמיעה. היא מנחה את עצמה ומתקדמת מהר מאוד בגלל שעות של עבודה".

עמנואל מוסיף כי בגלל חוסר במיומנות, הלל סובלת מכאבים בידיים ונוקשות בזרועות. לדבריו היא החלה לאחרונה לנגן אצל מורה מוסמכת, מה שאמור להביא לשיפור בתפקודי הידיים שלה בזמן הנגינה.

"ורדית, המורה שלה לפסנתר, בינתיים נותנת לה להביע את עצמה באופן עצמאי וממעטת לכוון אותה, אבל אני חושב שהלל תגיע לזה מאוד בקרוב. חלק מהלימוד שלה נעשה גם בבית הספר לחינוך מיוחד יהודה הלוי בנתניה שם היא לומדת. בניגוד לאחרים שאותם היא מרשה לעצמה לנפנף, עם מורים חיצוניים היא יותר ממושמעת ופוקדת על עצמה להיות פתוחה אליהם".

פרט לכשרון הגדול שהלל מפגינה, ההורים הבחינו ביכולת השמיעה האבסולוטית אותה גילו במקביל. "יום אחד ביקשתי ממנה לנגן את השיר 'יום הולדת שמח' והיא אמרה לי שהיא לא יודעת איך", מספרת ג'ודי, "אמרתי לה שאבא יחזור בערב וינגן. למחרת בבוקר הלל כבר ידעה לנגן את השיר וזה קורה אצלה בהמון שירים.

"צריך לזכור שהיא מנגנת מתוך שמיעה וללא תווים ומדהים לגלות איזה רפרטואר עצום של שירים יש לה. היא מאוד אוהבת את לנגן את שירי הלב של בועז שרעבי, שירים של מתי כספי ושל יהודית רביץ, שירי ארץ ישראל ושירי חגים. בכל חג היא יושבת ועד שהיא לא לומדת את כל השירים היא לא עוברת הלאה. ברגע שנגמר החג היא מתחילה לחשוב על החג הבא. היא מכירה שמות של זמרים וכותבים".

עוד מספרת ג'ודי כי בימים אלה מנסה הלל ללמוד לנגן שירים של אביב גפן שקצת יותר קשים לה. לדבריה, את הידע העצום שיש לה לגבי יוצרים וזמרים, היא שואבת מהאינטרנט ומהטלוויזיה.

"ערוץ הקריוקי פתוח בבית כל הזמן ומהרגע שהיא מגיעה הביתה ועד שהיא הולכת לישון חייה סובבים סביב המוזיקה", מספרת ג'ודי, ומוסיפה שלעתים קרובות מחפשת הלל קטעי נגינה על פסנתר באתר האינטרנט יוטיוב.

"לפעמים אני שואלת אותה מאיפה את יודעת לנגן את השיר הזה? היא עונה שלימדו אותה אבל לא תמיד זה ככה. הילדה פשוט יושבת ולומדת לבד, מה שמפתיע אותנו בכל פעם מחדש".

כולם אומרים כאמור שאת הגנים המוזיקאליים שלה קיבלה הלל מאביה, אך את המשיכה לפסנתר מייחסים אך ורק לה.

"אין ספק שאת הכישרון הבסיסי למוזיקה היא קיבלה מאבא שלה שהוא נגן קלרינט, גיטרה וחליליות, אבל הפסנתר זה באמת תעלומה", אומרת ג'ודי, ועמנואל מוסיף:

"אני התפתחתי לכיוון של מופעים לילדים והשתתפות ילדים בנגינה על תופים, כלי הקשה וכלים אפריקאיים. במשך תקופה קצרה הלל תופפה וגילתה מקצב מצוין.

"כאשר היא שרה שירי ילדים היא שרה במדויק אבל עכשיו, כשהיא שרה שירי מבוגרים מורכבים יותר עם הרבה מלל, היא קצת מזייפת לפעמים. את המילים היא מבטאת בצורה מושלמת והפסנתר עוזר לה לדייק בשירה עצמה".

עמנואל מוסיף כי הלל מודעת למוזיקה שהוא עושה וחשופה לזה: "זה הקשר שלה עם העולם ויחד עם זאת יש בה המון אכפתיות, היא בן אדם של לב. היא השתלבה מצוין בחינוך המיוחד וכותבת ברכות של החלמה מהירה לילדים בבית הספר. כואב לה ממש אם מישהו לא מגיע כי הוא חולה".

בנוסף לפסנתר הלל מנגנת גם על מלודיקה – כלי נגינה שנראה כמקלדת ובו מנגנים באמצעות נשיפה. היא גם מראה ניצנים של נגינה על גיטרה אך אהבתה הגדולה, לא קשה לנחש, מעוגנת חזק בין קלידי השחור - לבן של הפסנתר, אחד מכלי הנגינה היקרים יותר שיש.

עד כה אלתרה המשפחה בכל פעם פסנתר אחר, אך כעת מנסים ג'ודי ועמנואל למצוא פסנתר מתאים שישמש את הלל באופן קבוע: "הבטחנו לה שיהיה לה פסנתר ונשמח אם מישהו יוכל להרים את הכפפה ולמצוא לה פסנתר קבוע משלה. מדי פעם היא אומרת לנו: 'אמא, אני רוצה לנגן בהיכל התרבות, אבא, תסדר לי מופע'. כדי שהלל תגשים את החלום צריך להתחיל בצעד הראשון ולהציב בבית פסנתר שיהיה רק שלה".

אם ברצונכם לעזור להלל ולהוריה ניתן לפנות לכתובת האי מייל: ealmo@netvision.net.il

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...