האיש והאגדה: זכרונות מאבנר גרעין

איך הצליח אבנר גרעין, ראש העירייה הראשון של אשדוד, למנוע את שריפת בניין העירייה? איפה הוא ודובר העירייה בילו, בלי שאיש יידע, בתל-אביב? טעם של פעם

משה אדמון | 2/3/2010 8:12

את אבנר גרעין הכרתי מקרוב. הכי קרוב שאפשר. עבדתי חדר לידו, כשמפרידה בינינו, בסך הכול, מחיצה דקה, מתקפלת, הנפתחת במשיכה. אבנר גרעין היה ראש העיר ואני, בעוונותיי, דובר העירייה.

אבנר גרעין צילום: ארכיון פרטי

לא אתייחס כאן, ברשותכם, לתרומתו של גרעין לבניינה ולפיתוחה של אשדוד, שכן הייתי קרוב מדי אליו מכדי לדון בו או לשפוט אותו כראש עיר. אעלה רק כמה אפיזודות מעבודתנו המשותפת, שיש בהן, אני מקווה, כדי לשפוך מעט אור על התנהלותו ועל אישיותו.

באחד הימים, שמעתי לפתע צעקות מבחוץ. יצאתי מחדרי ונתקלתי באדם ששופך דלק לאורך המסדרון, כשהוא ממטיר תוך כדי כך שפע קללות על העירייה, שאינה מסייעת לו בעניין כלשהו.
למשמע הצעקות, יצא גם אבנר גרעין. מה האדון רוצה? הוא שואל אותי. לשרוף את העירייה, אני עונה.
יופי, מגיב אבנר, הגיע הזמן. עכשיו נוכל, סוף סוף, לבנות בניין חדש. אבל מה, לשרוף, לא מתחילים מלמעלה, מהקומה השלישית, אלא מלמטה, מהכניסה.

וכך, תוך כדי דיבור, ניגש גרעין לאיש, מוציא מידיו בזריזות את מיכל הדלק ואומר לו: בוא חביבי, בוא איתי. נרד למטה ויחד, אתה ואני, נשרוף את העירייה. האיש, מופתע והמום מתגובתו הבלתי צפויה של ראש העיר, יורד איתו למטה. ואני בעקבותיהם. עודנו מקפצים במדרגות, מתעניין אבנר בבעיותיו ובמצוקותיו של בן שיחו ועד שהגענו לכניסה בקומת הקרקע, כבר היו השניים חבוקים, כמו היו חברים מאז ומתמיד. למותר לציין, שבעייתו של האיש טופלה והמדורה לא הוצתה.

השתובב על סוס עץ

יום אחד, נסענו, אבנר גרעין ואני, לישיבה כל שהיא בתל-אביב. אחרי הישיבה, שהייתה, ככל הזכור לי, משעממת ומתישה, לוקח אותי אבנר למקום, שאפילו בדמיונותיי הפרועים, לא ראיתי עצמי מבלה שם עם ראש העיר: ללונה פארק. למה דווקא ללונה-פארק? לא יודע. אבנר חש, ככל הנראה, צורך להירגע, להתפרק, וזה הפתרון שצץ בראשו באותו רגע.

אבנר נהנה שם, בלונה פארק, כמו ילד. התבדח וצחק

ואני, נעבעך, התבוננתי בחשש לצדדים, שמא יצוץ פתאום צלם עיתונות זריז ויקלוט בעדשתו את ראש עיריית אשדוד ואת דוברו משתובבים, בעיצומו של יום, על סוסי - עץ בסחרחרת.

אבנר גרעין הגיע לאשדוד עם אשתו יהודית בשנת 1962. בבחירות הראשונות למועצה המקומית, בסתיו 1963, נבחר לראש המועצה. ב- 14.2.68 הוכרזה אשדוד לעיר ואבנר גרעין הפך לראש העירייה הראשון של אשדוד.

נחנקתי מהתרגשות

גרעין עלה לישראל מיוגוסלביה בשנת 1948. נקלט פה היטב, אך לא הצליח, בשום אופן, להשתלט על השפה העברית. שגיאות הלשון שלו הפכו שם דבר. חייכו, צחקו, אבל ויתרו לו, סלחו. גם כי אהבו אותו וגם כי התרגלו. לקראת טכס הכרזת אשדוד לעיר, שעמד להתקיים במעמד מאות אורחים ונכבדים מאשדוד ומחוצה לה, שכנעתי את אבנר להתכונן לנאום שיישא שם, כמו שצריך.

ישבנו, אפוא, הוא ואני, ליד מכשיר הקלטה בגודל של מזוודה קטנה, שנקרא אז טייפ-רקורדר ונחשב שיא השכלול והקדמה, ועשינו חזרות, לאורך שעות ארוכות. בטכס ההכרזה, שנערך ברוב עם והדר, קרא אבנר גרעין את נאומו בקצב הנכון, באינטונציה הנכונה ובעיקר, בעברית נכונה. ההפתעה הייתה גדולה. מעולם לא שמעו אותו שוטף כל כך, רהוט כל כך. בתום הנאום, קם הקהל על רגליו, הריע ומחא לו כפיים בהתלהבות. נחנקתי מהתרגשות. ואולי גם הזלתי דמעה.

ולסיום, משהו על חוש ההומור של גרעין. בעת שליחותו בצרפת, בתום כהונתו כראש עיר, שלח לו בכיר בעירייה, שהרבה להתגרש, הזמנה לחתונה. השיב לו אבנר: לא אוכל, לצערי, להשתתף בחתונתך, אבל לחתונה הבאה שלך, אני בא. והוא בא.

אבנר גרעין כיהן כראש עיריית אשדוד בין השנים 1963 – 1969. הוא נפטר בשנת 1993.
שמורה לו אצלי, ואצל רבים אחרים, פינה חמה בלב.