יצחק כץ, או-טו-טו בן 100, נזכר בימיו כראש העירייה
כשרחמים מלול היה ילד בן תשע, נבחר יצחק כץ לראשות עיריית רחובות. היום, בגיל 98 וחצי, צלול וחד מחשבה כתמיד, כץ בקיא בפרטים הקטנים של הפוליטיקה המקומית וממשיך לפעול בעמותה למען הקשיש
יצחק כץ (בן 98 וחצי) יושב היום בביתו המטופח שברחוב רופין ברחובות, ונזכר באותם ימים. לפני 55 שנה הוא נבחר לתפקיד ראש עיריית רחובות. רחמים מלול היה אז ילד בן תשע במרוקו, ושוקי פורר התכונן ללימודים בחטיבת הביניים.
רחובות הייתה אז כה שונה וכה דומה עם ריח ההדרים והגירעונות, שכנראה ילוו אותה מאז ועד עולם. כץ כיהן כראש העירייה השני של רחובות והחזיק בתפקיד בפרק הזמן הארוך ביותר, קצת יותר מ-12 שנה. כשרחובות מציינת 120 שנה להיווסדה, זהו זמן טוב להתדפק על דלת העץ הנושנה ולהיכנס לסלון החמים של כץ לצורך מסע נוסטלגי לזמנים שנראה כי לעולם לא ישובו.
כץ נולד בשנת 1911 בעיר שבלי שבליטא. בשנת 1924 עלתה משפחתו ארצה לתל אביב ("אמא רצתה להגיע לעיר הכי גדולה"), וכץ החל ללמוד בגימנסיה הרצליה. לאחר שסיים את חוק לימודיו החל לפעול במסגרת חוגי נוער שנקראו באותם ימים "הנוער הלומד", ואף עמד בראש התנועה במשך תקופה מסוימת.
בשנת 1930 נסע כץ לפריז ללימודי תואר ראשון במתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת סורבון, לימודים אותם הצליח לסיים בשנתיים. "חזרתי ארצה לנוח ולשלם חובות שאבא לא יכל לשלם על הלימודים. התפרנסתי משיעורים במתמטיקה. לאחר מכן חזרתי לפריז וסיימתי לימודים בבית ספר מיוחד לעבודות ציבוריות בהנדסה", הוא נזכר באותם ימים.
"שוב חזרתי ארצה, התפרנסתי כמה שנים משיעורים במתמטיקה ולאחר מכן התקבלתי לעבודה בסולל בונה. היא הייתה אז החברה הכי גדולה ואחד מנכסי ההסתדרות. בשנת 1947 עברתי לנהל את סניף סולל בונה ברחובות כי המנהל התגייס למלחמת העצמאות. אמרו לי 'תסע באופן זמני לרחובות' ונשארתי בה עד עכשיו. בתקופה שעבדתי בסולל בונה עבדתי בחצי המזרח הרחוק ובארצות כמו סוריה, לבנון, בחריין ואירן".
איך למעשה נכנסת לפוליטיקה המקומית?
"ב-1955 הציעה לי המפלגה (ה-מפלגה באותם ימים, מפא"י, ר"ד) להגיש את המועמדות שלי ליו"ר הרשימה להתמודדות על ראשות עיריית רחובות. לא רציתי לעזוב את העבודה הטובה בסולל בונה, אבל הפעילו עליי לחצים. אפילו גולדה מאיר דיברה איתי ואני, כמו שאמרו באותם ימים, קיבלתי את דין התנועה והסכמתי. לא היה פשוט לקבל את ההחלטה כי השכר היה טוב יותר בסולל בונה וזה לא היה כמו עכשיו. עכשיו ראשי ערים מקבלים שכר לא רע בכלל.
"כשלחצו
איך הייתה ההתמודדות באותם ימים? היה מסע בחירות? קמפיין?
"אני לא עשיתי שום דבר. כל העבודה נעשתה על ידי אחרים. אומר לך את האמת, נאמתי פה ושם אבל את כל הפעילות עשתה המפלגה. באותם ימים היו שמים עין על מישהו ורודפים אחריו כדי שיסכים להיות ראש עירייה. לא כמו היום שיש לך ארבעה וחמישה שרצים על כל תפקיד. אנשים היו כנים יותר, ישרים יותר. זו הייתה תקופה אחרת".
כמה אנשים גרו אז ברחובות?
"זה היה זמן קצר לאחר שהיא נהפכה ממושבה לעיר. היו בה למעלה מ-20 אלף תושבים. כשעזבתי את התפקיד היו כ-35 אלף, כלומר גם אז היא לא הייתה גדולה. כשדיברתי עם פנחס ספיר (שר התעשייה והמסחר באותם ימים, ר"ד) וביקשתי ממנו שיפנה עולים לרחובות, הוא אמר לי שהוא לא דואג לרחובות אלא למקומות אחרים, כי לנו כבר היה את בית חולים קפלן והיה סניף גדול של תנובה והתפתח מכון ויצמן. לא היה פה חוסר בעבודה".
במה העירייה של אותם ימים הייתה שונה מזו של היום?
"העירייה הייתה אז באזור רחוב יעקב. זה היה בית פרטי בן קומה אחת עם מדרגות שנקנה מיהודי באנגליה. הישיבות שלנו היו במבואה, לובי גדול מאוד. אני בניתי מאוחר יותר עוד שתי קומות. היו לנו כמעט אלף עובדים. מה שעזר לי זה הניסיון בסולל בונה. נכנסתי לעירייה באופן רציני ועיצבתי את הדמות של העירייה שהייתה רק זמן קצר לפני כן מועצה מקומית".
מה נשאר מהתקופה שלך בעירייה?
"יש דברים שאי אפשר לראות. צורת העבודה, אני עיצבתי את הפקידות. העירייה הייתה ענייה מאוד, גם היום המצב לא טוב. אני ייצבתי את מערכת המסים שתהיה מתאימה לתושבים והגדלתי על ידי זה את ההכנסות. אמנם לא אני תכננתי את תוכנית המתאר של העיר, אבל אני התחלתי לבצע אותה. אני עשיתי את הכביש העוקף מנס ציונה ותכננתי את התחנה המרכזית. בתקופה שלי צירפו את זרנוגה (קרית משה) לרחובות. אני בניתי את בית יד לבנים וכל זה נעשה כשלעירייה לא היה כסף. ברחוב הרצל יש עד היום עצי חושחש שאני התחלתי לשתול, כי אנחנו עיר הפרדסים. ואני כבר לא מדבר על בתי ספר או דברים אחרים שכל ראש עיר בונה".
ראש עיר הרוויח אז טוב?
"משכורת של פקיד, ולכן המשכורת שקיבלתי הייתה יותר נמוכה מהמשכורת שלי בסולל בונה במאה לירות. כראש עיר קיבלתי בסביבות 500 לירות. מאה לירות היו אז סכום משמעותי למשפחה. רוב ראשי הערים היו עסקנים של ההסתדרות, והבחירה לתפקיד הייתה עבורם עלייה ברמת החיים. בשבילי זו הייתה ירידה".
איך התנהלה העירייה בתקופתך?
"זו הייתה עיר יותר קומפקטית, השפעת הוותיקים הייתה יותר משמעותית. הייתה אווירה טובה".
היו ניסיונות לשחד אותך?
"לא. אני לא אומר שכולם היו צדיקים, אבל אם מישהו עשה מעשה רע הוא התבייש בזה, הוא לא נפנף בזה. עכשיו מה שנוהגים לקרוא שחיתות היא מעשה של כל יום. בזמן שלי אני לא סבלתי מהאשמות או מהתקפות. אף אחד לא העיז לשחד אותי. אפילו לא הייתי צריך לעמוד בניסיון".
איך החלטת לעזוב את התפקיד? זוהי פעולה קשה מאוד.
"תמיד אמרתי שאני לא רוצה להתמודד ותמיד השפיעו עליי. בפעם השלישית הודעתי שאני עוזב באמצע הקדנציה, ואז נבחר הסגן שלי משה ברזילי במקומי".
למרות גילו המופלג הנושק למאה, כץ עודנו צלול וחד מחשבה. הוא אמנם כבר לא מתרוצץ כבעבר בין ישיבה לישיבה, אך המחשבות במוחו אינן יודעות מנוח. הוא מעודכן בנעשה בעיר לפרטי פרטים ועוקב אחר ניהולה.
מעל הכל, כץ הוא עדיין פוליטיקאי, וככזה הוא מסרב בתוקף להתייחס לפרשיות השחיתות שנקשרו בשמם של ראשי ערים שכיהנו בתפקיד אחריו. "תכתוב שלא רציתי לדבר על זה", הוא פוסק נחרצות, "זה לא יפה שייראה שאמרתי שאחרים מושחתים, ואני הייתי טוב".
בכל זאת, אתה לא רוצה להתייחס לעניינו של שוקי פורר, שפינה את התפקיד בנסיבות שונות ממך?
"אני צריך להכיר את העניין יותר טוב בשביל לדבר עליו. אני לא יכול להצטרף למקהלה של הרחוב ולומר 'שחיתות'. צריך להבין את הדברים לעומק. אני לא רוצה שיישמע מפי שאני ישר ואחרים לא".
ש. נדמה שהציבור מאבד אמון בנבחרים שלו.
"אני מרגיש שזה רע בעיקר מבחינה לאומית. זה מחליש אותנו ואת היכולת שלנו להתמודד עם המצבים הקשים שאנו עומדים מולם. אנו פחות מאוחדים ולא מרגישים כמה אנחנו חלשים כשאין אחדות".
בבחירות האחרונות הלכת להצביע?
"כן. אני לא אזרח? עדיין אין הגבלה של גיל להצבעה (צוחק). אני לגמרי לא אדיש, אך לדאבוני אני לא פעיל. לפחות להשתתף בבחירות אני יכול".
מה דעתך על הבחירה של מלול? לראשונה נבחר ברחובות ראש עירייה חרדי.
"קודם כל יש בזה הרבה מקריות. הוא היה ממלא מקומו של פורר, וכשפורר היה צריך להשעות את עצמו הוא באופן אוטומטי החליף אותו. אנשים ראו את התפקוד שלו כראש עירייה והוא הרגיש שהוא יכול להיות מועמד. לעומת זאת, שני המועמדים האחרים לא היה להם קשר עם העירייה. זו מקריות. אותו הדבר קרה עם אולמרט ושרון. יש הרבה מקריות בחיים. שמעתי שמלול לא כל כך קיצוני דתי.\
"הוא גם עזב את ש"ס ועבר לליכוד. הוא דתי לא חרדי ולא מייצג מפלגה חרדית. אפילו החרדים כועסים עליו כי הוא לא נלחם בחילול שבת. הוא מבין שכדי לעבוד פה הוא צריך ללכת בשביל זהב מסוים. אם הוא טוב או רע, את זה נראה. רחובות לא בחרה בחרדי. אתה שמעת על פעולות חרדיות שהוא ביצע?".
ראשי ערים שהגיעו אחריך הסתייעו בך?
"לא. מי שנבחר לראשות העיר ממילא חושב שהוא יודע הכל. העירייה קירבה אותי מבחינה חברתית, נבחרתי פעם לראשות ועדה, אבל לא התייעצו איתי כדי ללמוד ממני משהו. אני לא יודע אם ראשי ערים עושים את זה בכלל".
לאורך השעות בהן שהינו בביתו של כץ, לא ניתן היה להתעלם ממערכת היחסים המיוחדת בינו לבין רעייתו ניצה. הם נשואים 58 שנה והזוגיות שלהם נראית מושלמת. נולדו להם שלושה ילדים (חנן, אוריאל ויואב) שהביאו בתורם נכדים.
היא אחראית על הצד הטכני הכולל שליחת מיילים ואילו הוא ("שלא מבין בדברים האלה") מצלם מסמכים ומקבל פקסים. ניצה, הנראית צעירה מכפי גילה (81), דואגת שכץ ייראה גבוה בתמונות, ושולפת במהירות את התמונות שבהן הוא מצולם עם דוד בן גוריון ועם גולדה מאיר.
הם משלימים זה את זו, ובשעות הערב כשהם שותים יחד תה חלש במרפסת הצופה אל הגינה המטופחת שלהם, הם בהחלט יכולים להסתכל לאחור בסיפוק. יצחק התחתן בגיל 40 ומוכיח שרווקות מאוחרת אינה נחלתה הבלעדית של המאה ה-21. ניצה הייתה צעירונת בת 23.
כץ: "הייתי מבוגר יותר וחיינו טוב. עבדתי כמהנדס בסולל בונה והיא בדיוק עשתה סמינר לגננות בירושלים והצליחה מאוד בעבודה. תקופת החיזור הייתה קצרה יחסית, פחות משנה. נפגשנו ביום העצמאות השני למדינה. ביקרתי חברים שלמדו בז'נווה. פתאום נכנס לחדר זוג עם עוד בחורה, זו הייתה ניצה, אחותה הצעירה של האישה. זו הייתה התקשרות ממבט ראשון. מאז יצרתי לעצמי את האמרה שביום העצמאות איבדתי את עצמאותי".
פער הגילאים לא הפריע?
"לא. היא לחצה יותר ממני להתחתן. המשפחה שלה קיבלה אותי יפה מאוד ולא אמרה כלום על הגיל שלי. אנחנו נשואים כבר 58 שנה וזה די יפה. גם זוגות שהתחתנו באותו גיל לא מגיעים לזה".
מה היחס שלך לדת?
"הייתי דתי עד גיל 15. התפללתי כל יום והנחתי תפילין. לאט לאט ראיתי שלא הכל הגיוני בדת ונעשיתי חופשי. אני מאוד ספוג מסורת. אבא הניח תפילין עד יום מותו. זה קרוב לי. כשנבחרתי להיות ראש עיר, חזרתי לבקר בבית הכנסת בימים הנוראים.
"בליטא אפילו ראש העיר הנוצרי היה בא לברך את היהודים בימים האלו אז ראש עיר יהודי בישראל לא יבוא? היום אני הולך לבית הכנסת בעיקר בימים הנוראים. כשהייתי ראש עיר, לא נסעתי בשבת בעיר כדי לא לפגוע בתושבים הדתיים. הייתי ביחסים טובים איתם כי הם ראו בי אדם שמבין אותם, למרות שהוא לא נוהג כמוהם".
כשעזבת את העירייה עזבת גם את רחובות. הייתה סיבה מיוחדת לכך?
"בדיוק חזרתי לעבוד בסולל בונה. חשבתי שזה נכון שלא אהיה בעיר כמה זמן אחרי שעזבתי. נסעתי לזמביה במסגרת התפקיד ושהינו שם שנה וחצי. חוץ מזה שהייתי צריך ללכת לכסות חובות כי ההוצאות גדלו. ניצה באה איתי לכל מקום, הייתי צריך בגדים ובייביסיטר בתקופה שניהלתי את העיר".
העירייה לא שילמה על זה?
"לא, חס וחלילה. מבקר המדינה אמר לגזבר העירייה שלנו 'יש לכם ראש עיר זול, הוא לא לוקח מהעירייה שום דבר'".
מה אתה יכול לספר על החיים בזמביה?
"התקופה בזמביה הייתה מצוינת. משכורת טובה, גרנו בווילה עם בריכת שחייה. היינו מוכנים להישאר עוד קצת, אבל הבן הבכור שלי היה צריך לעלות לכיתה י"א והוא העדיף ללמוד עם החברים בארץ, לכן היינו חייבים לחזור מוקדם ממה שתכננו. זו ארץ נעימה, האנשים שם מאוד נחמדים. שיכור היה הולך ברחוב ולא פוגע באף אחד. הם רק לא היו מפותחים. אני זוכר שהיינו צריכים להביא אפילו תופסנים מהארץ".
ש. מה שגרת היום שלך?
"הגיל פועל איכשהו. אני זקוק למנוחה ולא רוצה לקבל על עצמי שום תפקיד. היום עובר בקריאה ובמנוחה, בדברים חברתיים. אני ממשיך להשתתף בישיבות של מוסדות ע.ל.ה, גם היום הייתי בישיבה במשך שלוש שעות.
"אני נותן את עצמי. לדעתי המחשבה היא עוד בסדר וניתוח הדברים בסדר אבל לא עשייה. צריך לדעת מתי להפסיק. מה שאני אוהב לעשות זה לגזום את הענפים היבשים בגינה, אבל עכשיו הפסקתי עם זה. אני כבר צריך לנוח הרבה יותר. עד לפני תשע שנים כיהנתי כיו"ר של עמותת ע.ל.ה בעיר בהתנדבות במשך 16 שנה. כשאני עזבתי קראו למרכז היום על שמי, 'בית יצחק'".
יש דברים שעדיין לא הספקת לעשות בחייך? חלומות שלא הצלחת להגשים?
"מה שהייתי רוצה לעשות זה לנסוע יותר, אבל אני צריך להיות בבית. המציאות קושרת אותך לבית. אני לא יכול לטוס לחו"ל כי בגיל הזה הכל יכול לקרות. אני מודע לזה שאני מוגבל בלעשות אבל זה שייך לזקנה ולאופי. רוב החיים, גם כשעבדתי בשכר, עבדתי כאילו אני מתנדב. כל התפקידים שבהם הייתי דחפו אותי ואני לא רציתי.
"אני חושב שהצלחתי לחיות את עצמי כפי יכולתי. אני לא חושב שהחיים קיפחו אותי או שלא היו לי הזדמנויות. אני חי מתוך שביעות רצון ואני לא מתלונן על הגורל והמזל. ברוך השם יום יום. מה אני צריך להתאונן? מה יש לי לדרוש? אין לי מחשבה שהפסדתי הזדמנות מסוימת. החיים נתנו לי את האפשרות לחיות את עצמי ולבטא את עצמי".
מה תציע לעירייה לחגיגות ה-120?
"אני רוצה שרחובות תהיה עיר גדולה. אני אוהב את רחובות מאוד. פעם היא הייתה יותר אינטימית. יש לה נתונים לעלות על המפה העולמית בגלל המוסדות ויצמן והפקולטה. כשהייתי נואם, תמיד הייתי אומר שאדם יכול להיוולד ברחובות ולסיים בה את חייו כפרופסור. ההווה לא רע והעתיד יהיה עוד יותר טוב. המלצתי למלול לעשות ישיבת מועצה חגיגית ולהזמין את כל ראשי העיר לשעבר. הוא אמר שהוא חושב על זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם