הרצליה זה לא כאן : רשמים מ"כנס ירושלים"
"כנס ירושלים" השביעי התקיים השבוע. למרות היומרות להחזיר מלחמה שערה ל"כנס הרצליה", מלבד קלישאות אין-סופיות על אחדות העיר לא היה הרבה בערב הפתיחה. אז תגידו, על "נצח נצחים" כבר שמעתם? אליק מרגלית חזר ציוני מתמיד
קל וחומר כשמדובר בכנס ירושלמי המנסה להתחפש להרצלייני. פשוט אין שיק, גם לא אחרי ביקורים חוזרים ונשנים בחבית הבירה. כולם כמעט נראו אותו דבר:
נטייה כזו או אחרת להקרחה, שפם, מבטא אנגלוסכסי כבד וככל הנראה מפה של ארץ ישראל השלמה בכיס. שאר המשתתפים היו צעירים וצעירות אמריקנים, שאין לי מושג מאיפה הם באו, אבל כולם נראים יהודים טובים כאלה של "תגלית", הילדים של שלדון אדלסון אם תרצו.
"כנס ירושלים", למרות הרצון הטוב ורשימת המשתתפים המרשימה השנה, לא היה ולא יהיה "כנס הרצליה", ויכול להיות שהוא לא צריך להיות כזה. בכל אופן, הקוקטייל ברוך השם חלף ותור הקלישאות הגיע.
מושב הפתיחה התכנס, ועשרות רבות של מאזינים ישבו על כיסאות שיוצרו על ידי סדיסט. מושב הפתיחה כלל את השר לעניינים לא ברורים בני בגין, ראש העירייה של כו~לם ניר ברקת, יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי, העיתונאי וחוקר ירושלים נדב שרגאי והרב יצחק שטרן.
דברי הפתיחה של המארגנים כללו כמובן מילות עידוד לחוזקה, חוסנה, איתנה, איחודה, מעמדה, ושוב איחודה של העיר, ובקשה למחיאות כפיים בעמידה לראש העירייה ברקת. אני באופן אישי לא זוכר מתי ראש עירייה קיבל "סטנדינג אוביישן", אבל שיהיה.
מעמדו חזק עכשיו בקרב הימין. נאומו של ברקת היה ארוך, העיתונאים הרבים לא גילו עניין רב בדבריו, לא מתוך זלזול אלא כי הוא חזר על דברים מוכרים לעייפה. הוא מנה אחד לאחד את הישגיו בתחומי החינוך, התרבות, קידום העסקים ועוד~ועוד~ועוד. בשלב מסוים הצעירים האמריקנים שגם כך נראו אבודים כבר שקלו להחזיר את הדרכון כשהוא החל לפרט את הרפורמות המבניות
האמת היא שברקת לא חידש דבר, הוא טען שוב כי העניין עם בית יהונתן יצא מפרופורציה והוא מתכוון להסדיר את כל שכונת סילוואן וכי כולם ירוויחו מזה, או כמו שהוא אומר חזור ושוב זה מצב של ווין~ווין לכולם. יכול להיות שהוא צודק, שלהכשיר חלקית את בית יהונתן עם עשרות בתי הערבים האחרים זה לא כזה רעיון גרוע.
עם זאת, המרצע יצא מן השק, על בית יהונתן לא יניחו לו עד שהוא ייאטם, ואם ברקת באמת הולך על שיטת תמות נפשו של הבית עם כל הבתים מסביב אז אנחנו בדרך לפיצוץ אמיתי.
בכלל, נראה לי שלא הייתה בעיה להעביר את הכנס לבית יהונתן, יש בי תחושה שרוב משתתפיו היו מרגישים שם מאוד נוח. בכל אופן, אני לא זוכר את ברקת נחוש כל כך בנוגע למשהו, ומדובר באדם נחוש מאוד. לאחרונה נפגשתי איתו, הוא אמר שהעניין הוא לא בית יהונתן, והאמת היא שאני מאמין לו.
הוא רוצה להיות בעל הבית במזרח העיר, הוא הריבון והוא הולך ליישם את הריבונות שם הלכה למעשה. למעשה עד עכשיו היינו ריבונים בעיקר בעיני עצמנו, ראינו מה קרה לפני כשבועיים שהמשטרה והעירייה הפגינו ריבונות במחנה הפליטים בשועפאת. ברקת טוען לשיתוף מלא של התושבים הערבים במזרח העיר וייאמר לזכותו כי לראשונה יש התייחסות לשכונות. יהיו המניעים אשר יהיו, לפחות זה טוב יותר מהקדנציות של אהוד אולמרט ואורי לופוליאנסקי.
חזרה לכנס. אחרי ברקת עלה בגין. גם הוא, כמו ברקת, מאמין באיחוד העיר באופן אבסולוטי. לא תהיה חלוקה לשיטתו, אין על מה לדבר. בגין כמובן חזר על אותן קלישאות של "זכותנו, וזה שלנו, ואנחנו היינו כאן קודם", שום רמז להסדר עתידי. אין פשרה, וכמוהו שאר הנואמים.
שרנסקי מצדו חזר על הנרטיב הציוני הפרטי שלו ועל מסעו מברית המועצות לישראל. מצא חן בעיניי כשהוא יצא נגד החרדים שלא מאפשרים לעולים חדשים לקבל את הדרכון בכותל. "רגע כזה בחייו של יהודי שווה כל דבר", אמר שרנסקי - דברים ראויים, אין ספק. דברי טעם היה גם ניתן לשמוע משרגאי שקבע כי עם כל הרצון הטוב, לברקת אין סיכוי ללא תמיכה ממשלתית אמיתית שתביא לתנופה של בניית עשרות אלפי יחידות דיור לצעירים ופיתוח תעסוקה ראויה לאקדמאים.
בסופו של דבר "כנס ירושלים" צריך לעבור עוד קצת כדי לקבל נופך ממלכתי. זה לא מספיק להביא את ביבי וציפי, צריך להשמיע דעות אחרות קצת ואולי לחשוב חס וחלילה על להביא ערבים חוץ ממלצרים בקוקטייל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם