ראשי » מקומי » שפלה » חולון ובת-ים

רופא הילדים שהוא גם מטפל וגם משורר

פרופ' עמי באלין, מנהל מחלקת הילדים בביה"ח וולפסון, רתם את ניסיונו הרב בטיפול לספר ילדים חדש

"סבתא לא יודעת שאני בוגר. סבתא חושבת אותי למפגר. צילי הגננת מדברת אליי כמו למבוגר, אז למה סבתא פונה אליי כמו לתינוק וסבא אותו דבר?!.."

"רפואת ילדים היא רפואה אופטימית כי הרוב המוחלט של הילדים מבריאים, גם ממחלות הנחשבות בהחלט כמחלות קשות", אומר פרופ' עמי באלין, "כאדם אופטימי ותמים מטבעי אני יודע שגישה אופטימית, שקיפות והתייחסות אל הילדים בגובה העיניים, מעלה בצורה משמעותית את סיכויי ההחלמה שלהם".

פרופ' באלין, מנהל מחלקת הילדים בוולפסון זה כעשר שנים ומומחה להמטולוגיה, מודה שרופאי ילדים הם רופאים מסוג אחר, חייכנים, אדיבים ובעיקר נאיבים. לדבריו, ההפך המוחלט מהתדמית הקשוחה והמעונבת של רפואת המבוגרים.

ייתכן שהנאיביות הטבועה בדמו היא גם אחת הסיבות לכך שלבד מהיותו מומחה בטיפול בילדים פרופ' באלין הוא פסל חובב ובעיקר משורר, שלאחרונה הוציא לאור את ספרו השני, "החיות ירדו מהפיג'מה בלילה", ספר שירי ילדים המעלה בדרך החריזה סוגיות רפואיות שעמן מתמודדים הילדים, ואשר אליהן נחשף בעשרות השנים שבהן הוא עובד עם ילדים.

השירים, שאותם הוא מגדיר כשירים לילדים בני כל הגילים, עוסקים במגוון רחב של נושאים שמעסיקים ילדים - מלידה של אחות קטנה ועד אובדן אדם אהוב שנפטר בנסיבות מצערות.

". . . הרופא אמר לאמא שאני שמן מאד, וצריך לרדת במשקל עשרה קילו עוד. זה מזיק ללב, לריאות, לכל ויפריע לי בעיקר כשאהיה גדול.."

השיר "אני עוד שמן" עוסק בתופעת ההשמנה המתפשטת בשנים האחרונות בישראל ובמצוקתם של ילדים שמנים שנאלצים לוותר על המרמלדה והשוקולד שאותם הם אוהבים כל כך לנשנש כל לילה מול הטלוויזיה.

"ילדים מבינים הרבה יותר ממה שהמבוגרים חושבים, ולכן צריך לדבר אליהם בגובה העיניים גם בנושאים שלפעמים עלולים להיות מעט רגישים, כמו השמנה ודיאטה", אומר פרופ' באלין. לדבריו, כבר מגיל קטן מומלץ מאד לשמור על תזונה נכונה בקרב ילדים ולחנך אותם לא לאכול ממתקים כשהם יושבים מול הטלוויזיה.

אחד

המסרים העיקריים להורים, שאותו מנסה פרופ' באלין להעביר בשיריו, הוא להתייחס לילדיהם כמו אל מבוגרים קטנים ולא כמו אל תינוקות שאינם מבינים דבר. "הורים שמדברים לילדיהם בנימה ילדותית גורמים להם להיעלב וכאשר מתייחסים אליהם כאל אנשים בוגרים הם מבינים את המסר מהר מאד ומתייחסים אליו ברצינות", מוסיף פרופ' באלין.

בדבריו הוא מדגיש כי לעתים המבוגרים שוכחים שגם הילדים רוצים להיות בעניינים ולא סתם לעמוד מתוסכלים בצד ולהתבונן במבוגרים מדברים ביניהם.

"אתמול כאב לי הגרון, גם כשלא בלעתי כאב לי המון. בסוף הרופא דיבר עם אמא, מילים מסובכות, אני לא יודע אם היא הבינה. לי כואב הגרון ולא לאף אחד אחר. אז לי הוא צריך להסביר, עכשיו מיד ומהר"

בשירו "כואב לי בגרון", מספר פרופ' באלין על תסכולו של ילד שסובל מכאבי גרון חריפים, אך במקום שהרופא ידבר עם הילד הוא מתעלם ממנו לחלוטין ומשוחח רק עם אמו. לטענתו, הרופאים בישראל לא מדברים מספיק עם הילדים, על אף שהם אלה שחולים וסובלים והם יכולים להבין כמעט הכל.

"הילדים מבינים גם כשחושבים שהם לא מבינים, לכן דברו איתם ותסבירו להם שיבינו במה הם חולים", אומר פרופ' באלין. "אין ספק שיותר קל לדבר עם ההורים, אבל הרבה יותר חשוב להסביר לילד מה יש לו ולגייס אותו להתמודדות עם המחלה.

"כשמבוגרים מדברים מעל ראשו של הילד זה יוצר אצלו אנטגוניזם והתנגדות לתרופות ולטיפול, וזה עלול להזיק ולגרום להתמשכות המחלה ולהסתבכותה. לכן חשוב מאד להיות ענייני, להסביר לילד את הכל ולא להסתיר ממנו פרטים. לומר לו שההליכים הרפואיים שהוא הולך לעבור עלולים להיות כואבים, ולספר לו בדיוק על תופעות הלוואי. ככל שיקטן חוסר הוודאות של הילד, כך גם תקטן החרדה שלו ושיתוף הפעולה יגדל".

פרופ' באלין הוסיף כי "היחס אל הילדים החולים והיחסים בתוך המשפחה משפיעים בצורה משמעותית ביותר על משך ההחלמה שלהם. יחסים טובים וגיבוש משפחתי הם מהמרכיבים החיוניים ביותר להתמודדות בריאה של המשפחות עם מחלות ילדים ממושכות.

". .יש לנו תינוקת בבית, תינוקת חדשה, אמא הביאה אותה מבית החולים עכשיו אנחנו בבית כבר חמישה. אבא ואמא, התינוקת ואנחנו, הגדולים. ."

השירים "תינוקת חדשה בבית" ו"אני אוהב את ניר כי הוא אחי" מדברים על יחסי אחים ומורכבותם בתוך המשפחה. לדבריו, במשפחות רבות האחים אינם החברים הכי טובים, וכאשר אחד האחים סובל ממחלה קשה מתעוררת בעיה כאשר האח הבריא סובל מהזנחה רגשית ונוטה להתלונן באופן מתמשך ובולט.

"זה אות לחוסר יחס ותשומת לב לילד", אומר פרופ' באלין, "לעתים כאשר אחד האחים חולה במחלה קשה המשפחה לא נערכות לטיפול כולל ביתר האחים, מפני שההורים נתונים בעיקר בתוך המאבק הדרמטי במחלה.

"עם זאת, חשוב להדגיש כי עבור ילד בריא, שאחיו מתמודד עם לוקמיה למשל, מדובר בשנתיים ארוכות מאד שהמשפחה שמה אותו בצד, ולכן צריכים לדאוג שגם הילדים הבריאים יישארו במוקד תשומת הלב. ככלל, ככל שהמסגרת המשפחתית חזקה יותר, וככל שהיחסים בין ההורים טובים יותר, כך סיכויי ההחלמה גדלים, ומשך ההחלמה מתקצר.

"אם היחסים לא טובים בין ההורים ובין האחים - הדבר עלול להוסיף סטרס ועול נוסף על הילד החולה - דבר שללא ספק עלול לפגוע בהחלמתו".

השיר "נפלתי, אמא, אז מה? " עוסק בפאניקה מיותרת של הורים. השיר עוסק בסיטואציה היומיומית שבה הילד נופל ונפגע, אך הבכי שלו לא נובע מהכאב, אלא מתגובת ההורה לסיטואציה. לדברי פרופ' באלין מדובר במסר להורים לא להיות היסטריים עם הילדים. בנוסף, לדבריו היחס אל ילד חולה או פצוע צריך להשתנות בהתאם למחלתו, אך יש לעשות זאת בצורה מושכלת וזהירה.

"מומלץ לא לפנק אותו, וגם לא לרחם עליו, למרות שזה מאד קשה", הוא מדגיש ומוסיף כי ישנם מקרים שבהם ההורים מרגישים צורך לפנק את הילדים יותר מדי. "הורים רבים חשים שהם צריכים להתנצל בפני הילדים שלהם על כך שהם כל הזמן עסוקים וכמעט לא מקדישים זמן לבילוי משפחתי".

לדבריו, הבעיה בכך היא שכאות פיצוי על עוגמת הנפש של הילדים הם מלעיטים אותם במתנות וזה גורם לתגובה הפוכה. במקום להיות הורים של הילדים, הם למעשה מנסים להיות החברים שלהם, והילדים מנצלים זאת היטב והמשמעת בבית מתרופפת.

"למילה הכתובה יש כוח שלא ניתן להעביר בשיחה בעל פה", מסכם פרופ' באלין. "אני כותב שירים כי אני אוהב לכתוב, אבל אני מאמין כי המסרים במילה הכתובה נשארים על הדף ולא מתפוגגים באוויר כמו בשיחה רגילה.

"הרבה פעמים כשאנחנו קוראים עיתונים או ספרים התחושה היא כאילו מה שכתוב הוא נכון, ואני מקווה מאד שכאשר ההורים יקריאו את השירים בלילה לילדיהם, המסרים יחלחלו אל הילדים, אבל לא פחות מכך גם אל ההורים".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...