המאהבת של אושרי גז נכנסה להריון - אז הוא רצח אותה
ב-2006 נמצאה גופתה של חנית אבן חן, 27, בדירתה בנתיבות. הרוצח היה אושרי גז, גבר נשוי, שהיה גם אביו של העובר שנשאה אבן חן ברחמה. במהלך משפטו ניהלו סנגוריו של גז משא ומתן לעסקת טיעון, אבל גז רצה הכל או כלום. בשבוע שעבר הוא הורשע ברצח ונידון למאסר עולם
העיניים הגדולות שלו גרמו לה להתאהב בו, והשניים נסחפו לרומן סוער. הייתה רק בעיה אחת: גז, שהיה נשוי, סיפר לאבן חן שהוא רווק. "אני אגרום לו להתאהב בי, אני רוצה ילד ממנו. עם חתונה אפשר לחכות. אני רק לא מבינה למה הוא שיקר לי ואמר שהוא לא נשוי? ! ! ! ", כתבה אבן חן ביומן שנמצא בביתה.
אבן חן, שניסתה להתאבד פעמיים במהלך חייה בעקבות משברים נפשיים, הציגה את החבר החדש בפני אמה, שהתלהבה ממנו. בעקבות האהבה והכוח שהעניקה לה, עברה אבן חן לגור בנתיבות, עזבה את עבודתה כממיינת פירות ופתחה עסק לעיצוב אופנה. החלום שלה היה לפתוח חנות לעיצוב שמלות כלה.
היחסים בין השניים ידעו עליות ומורדות. גז פחד שאבן חן תכנס להיריון, ועוד יותר מזה חשש שאשתו תגלה את דבר קיומה של המאהבת, מה שיהרוס את התא המשפחתי.
אבן חן הבטיחה לגז שהיא לוקחת גלולות נגד היריון, ושאין לו מה לדאוג. למרות הכל, בספטמבר 2006 היא נכנסה להיריון. בשבועות הראשונים פחדה לספר לו, אבל אחרי התלבטות ארוכה יזמה איתו פגישה וחשפה בפניו לראשונה שהיא בהיריון. גז איבד את העשתונות. הוא התרתח וביקש מאבן חן לעבור הפלה. "אושרי מסכן, הוא נכנס למצב שהוא לא יודע מה לעשות. הוא נשוי ואוהב אותי, את האמת גם אשתו מסכנה מאוד", כתבה ביומנה.
אבן חן הודיעה לגז בצורה חד משמעית שאין לה שום כוונה לבצע הפלה. הוא ניסה לשכנע אותה, אך היא התבצרה בעמדתה והחליטה לנתק איתו את היחסים. גז הבין שהוא עלול להיקלע לתסבוכת משפחתית, שאולי יצטרך לשלם דמי מזונות לילד מחוץ לנישואים, והחליט לחסל את המאהבת שלו.
ב-18 ביוני 2006 הגיע גז לביתה של אבן חן ברחוב הגיבורים בנתיבות, עם תוכנית חיסול. הוא נעל נעליים מעור כבש, ששייכות לפועל תאילנדי שעבד פעם עם אביו, כדי לטשטש את עקבותיו. אבן חן סירבה לפתוח את הדלת, אבל גז הצליח לשכנע אותה. הוא עבר בין חדרי הבית כדי לוודא שאין בו איש מלבדה.
אבן חן קפצה עליו כדי לנשקו, אבל הוא חמק ממנה כדי לא להשאיר טביעות אצבעות שלה על גופו. לאחר מכן לבש כפפות גומי, השכיב אותה על המיטה וחנק אותה למוות באמצעות כרית. זה לא היה הסוף: כדי לא לעורר חשד, החליט גז לביים את התאבדותה של אבן חן. הוא פתח את ברז הגז הראשי בדירה, נעל את הדלת ויצא דרך החלון.
יום למחרת הריחו שכניה של אבן חן ריח חריף של גז, והזעיקו כבאים ושוטרים. הכבאים פרצו לדירה והבחינו בגופת אישה שרועה. בהתחילה חשבו במשטרה שמדובר בהתאבדות, אך לאחר נתיחת גופתה במכון לרפואה משפטית באבו כביר התברר שהיא נחנקה למוות.
חוקרי
הייאוש החל לחלחל בחוקרים, עד שהגיע אליהם משמים ליאור דמרי. דמרי, חבר ילדות של גז, נהג משאית גם הוא, חשף בפני החוקרים כיצד התוודה בפניו גז על רצח המאהבת שלו, אבן חן. בשליחות המשטרה תיעד דמרי חלק מהשיחות שניהל עם גז בבית המעצר ובמשאית.
"הוא היה לחוץ כל הזמן. הוא אמר לי שהוא נדר נדר להפסיק את הקשר איתה", סיפר דמרי לחוקרים, "אבל מהר הוא חזר אליה. הוא אמר לי שהיא בהיריון והוא לא יודע מה לעשות. הוא רצה להציע לה כסף כדי שתבצע הפלה, אבל היא סירבה ולא ענתה לטלפונים שלו. הוא היה ממש בדיכאון. הוא פחד לשלם דמי מזונות". תמלילי השיחה בין השניים ,שרובם מתפרסמים כאן לראשונה, מעוררים צמרמורת:
גז: "אני משביע אותך שלא תספר לאף אחד".
דמרי : "אני נודר נדר לא לספר לאיש. נשבע לך בילדים שלי שלא אספר".
גז : "נשבע לך בבנות שלי, אני הרגתי אותה".
דמרי : "למה, בגלל המזונות? ".
גז : "כן. נכנסתי לבית באותו ערב, שהיא שאלה אותי אם אני רוצה לשתות משהו, קפה משהו כזה. ניסיתי לשכנע אותה לבצע הפלה בלייזר, אבל זה לא עזר, היא לא רצתה, ואז עלו לי כל מיני סרטים לראש והחלטתי להרוג אותה. כיסיתי אותה, כמו שהיא ישנה. היא
אחרי ששמע את הווידוי של חברו הטוב התעורר בדמרי פחד אמיתי שמא גז עלול לפגוע בו, ואולי אף לרצוח אותו. הפחד הזה דחף אותו לספר את כל הסיפור לשוטר התנועה, אריק בן זכר.
בן זכר דיווח למפקד התחנה בנתיבות דמרי, מצדו, חיפש רב שיתיר אותו מנדריו כדי שיוכל לספר על מעשיו של גז בלי לפגוע בשבועה שנשבע. הרב ליאור עבאדה התיר את דמרי מנדריו, וזה החליט לחשוף בפני המשטרה את מה ששמע מגז.
גז, שהשביע את חברו הטוב, לא חשד לרגע שדמרי יבגוד בו, ובטח לא שהוא פועל בשליחות המשטרה. בשיחות עם דמרי סיפר לו איך הכין את תוכנית הרצח. למעשה, מתברר, היו לו שלוש תוכניות שונות: לקחת אותה לאחת החוות בנגב ולקבור אותה ביער סמוך בגל אבנים; לקבור אותה בבור של עופות ולביים את התאבדותה. דמרי ניסה לשכנע את גז לגשת למשטרה ולהתוודות. "אולי ייתנו לך עסקת טיעון", ניסה לשדל אותו.
גז, בטוח שלא ייתפס, סיפר לדמרי שבתחנת המשטרה ביקשו ממנו לעבור בדיקת אבהות לעובר שנמצא ברחמה של אבן חן, באמצעות דגימת רוק. כשנכנס לשירותים, סיפר, מילא את פיו מים כדי לשבש את התוצאות.
ימים ספורים אחרי השיחה הזאת נפטר אביו של גז. חברו, שמואל דמרי, הגיע לסייע לו בהקמת אוהל אבלים. גם לו סיפר גז על הרצח שביצע והתוודה בדמעות: "אני הרגתי אותה. עשיתי וואחד עבודה עם החלון והגז".
מסכת הראיות החלה להתהדק סביב צווארו של גז. בחקירותיו במשטרה המשיך להכחיש שרצח את אבן חן. לדבריו, היא סיפרה לו באחת השיחות האחרונות שניהל איתה שבכוונתה לטוס לקנדה עם חבר בשם אסף. כשהחוקרים ערכו עימות בין שמואל וליאור דמרי ובין גז, הוא חזר בו מדבריו והכחיש שסיפר להם שרצח את אבן חן.
"ליאור העליל עליי שרצחתי אותה. ליאור נוהג לשקר ב-60 או 70 אחוז מהדברים. זה בטבע שלו, הוא רגיל לשקר. . . לא הייתי מספר לאיש אם הייתי מבצע רצח, כי אני יודע לאן זה יוביל", טען גז להגנתו.
פרקליטות מחוז הדרום הגישה נגד גז כתב אישום חמור בגין רצח בכוונה תחילה. התובעת, עינת אפרתי נהון, הפריכה במהלך המשפט את הגרסאות שמסר גז בעדותו. יומניה של אבן חן שנמצאו במזוודה ישנה בבית סייעו להפליל את גז.
יום לפני מותה כתבה אבן חן ביומנה: "אתמול אושרי בא מתי שהלכתי לישון. רציתי נורא לראות אותו אבל לא עניתי לו. הוא חשב שאני לא בבית. אז הוא הלך. חסכתי לעצמי שאלות מביכות ולחץ מפני אושרי. בזמן האחרון הוא רק מלחיץ אותי. . . מצטערת אושרי, את העובר אני משאירה. אני משאירה איתי. מתגעגעת אליך אושרי".
במהלך המשפט הפרקליטות וסנגורו של גז ניהלו משא ומתן לעסקת טיעון לפיה גז יודה בהריגה וייגזרו עליו בין 12 ל-15 שנות מאסר. גז התנגד להסדר והחליט ללכת על כל הקופה: זיכוי מוחלט. שופטי בית המשפט המחוזי בבאר שבע חשבו אחרת והחליטו פה אחד להרשיע את גז בעברה של רצח.
"גרסתו הכבושה של הנאשם, כאילו הודה ברצח המנוחה בפני העדים ליאור דמרי ושמואל דמרי על מנת להתרברב הופרכה", ציינו השופטים וגזרו על גז מאסר עולם. גז, מצדו, מתכוון להגיש ערעור לבית המשפט העליון.
דקלה, אחותה של אבן חן אמרה: "הוא הרס לנו את החיים ואת המשפחה. שום עונש לא יחזיר את אחותי לחיים. הכאב יישאר לנצח ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם