חורבן בית שני: פונה מביתו 8 שנים לאחר שאיבד את משפחתו
בנימינה: ביום גשום במיוחד בשבוע שעבר, החליטה חברת עמידר לפנות את חיים גולדברג מביתו בשל הצטברות חובות. מאז שאיבד לפני 8 שנים גולדברג את אשתו ו-3 מילדיו בתאונה, הוא אינו מסוגל עוד לתפקד ולעבוד, ועכשיו הוא ברחוב. עמידר: "הלכנו לקראתו מעל ומעבר"
חמשת ילדיו האחרים אינם בקשר עמו, הוא כמעט שלא עובד, והשבוע הגיע לשפל חדש כאשר הוצא מביתו על ידי חברת עמידר לאחר שלא שילם חוב ישן.
גולדברג, בן 54, גר בדירתו 26 שנה. "כשהתחתנתי התגייסתי לצבא סדיר", הוא מספר, "עבדתי ביקב, התגייסתי חזרה לשירות קבע, ולאחר שנתיים עבדתי באולמי חתונות כמנהל מטבח. לאחר מכן שוב חזרתי לשירות קבע".
ואז הגיע אותו לילה נורא ואכזר שהפך את חייו של גולדברג, ליל ה-30 באוקטובר 2001. זה קרה בשעה שלוש לפנות בוקר באיזור גבעת אולגה. בנו אברהם גולדברג, שנהג בסובארו סטיישן, נרדם, והידרדר מצוק בגובה 20 מטר לתוך מקווה מים בצדי הכביש, בעומק של כמטר. אשתו של חיים, דינה, ושלושת ילדיהם, יהודית (14), נחמה (15) ובנימין (12), שהתכונן לחגיגת הבר-מצווה שלו, נהרגו במקום.
"הם היו בחתונה בירושלים", שיחזר השבוע גולדברג בדמעות, "הנהג היה הבן שלי, הם חזרו לבנימינה ובמחלף אולגה מסיבה כלשהי הוא עבר את הגבעה ונפל 30 מטרים לתוך בור, שני ילדים שהיו ברכב ניצלו וארבעה נהרגו".
יממה לאחר התאונה שיחזר הבן אברהם גולדברג את שאירע: "היינו בלילה בחתונה של חבר שלמד איתי בישיבה. מדובר בחבר יתום וזו מצווה לשמח אותם. כל היום הייתי עם החתן, לא אכלתי ולא שתיתי, הייתי כל הזמן עסוק איתו, מלווה אותו. כל הדרך הכול היה בסדר, המשפחה ישבה מאחור וכולם נרדמו.
"במחלף פולג בכביש החוף אחותי אמרה לי שהיא נרדמת, הכנסתי לפה סוכרייה כדי שלא אירדם. פתאום שמעתי צעקה והבחנתי שאני בשוליים הימניים. ניסיתי להשתלט על הרכב, הוא סטה מצד לצד ובסוף סטה לצד ימין, עלה על גבעה ונפל לתוך תהום - על הגג. מצאתי את עצמי בתוך ביצת מים, ניסיתי לקרוע את החגורה. הרגשתי שהרכב שוקע בתוך הבוץ.
"אחותי צעקה לי: 'תעזור לי, תעזור לי'. הבנתי שהיא בחיים, אבל מאחור היה שקט. אחרי שהצלחתי לפתוח את הדלת ואת החגורה תוך שימוש בהרבה כוח, יצאתי החוצה וניסיתי להפוך את הרכב, אבל הגוף שלי היה בתוך מים.
"ניסיתי להגיע לאחות אחרת שלי ולהנשים אותה אבל אחרי זמן מה הבנתי שהיא
מאז התאונה הידרדר מצבו של האב חיים גולדברג מכל הבחינות. "כמה שרציתי לעבוד, המכה שניחתה עליי לא הייתה קלה", הוא מספר, "כשאין לך עבודה עם כסף, החובות מצטברים ומופיעים הוצאות לפועל. רציתי לעבוד ובשלב מסוים גם הייתה לי עבודה, אבל עזבתי אותה. לאחר מכן היה לי קשה למצוא עבודה ואז זה נסחב. בתקופה האחרונה הייתי שנתיים בבית".
אלא שהישיבה בבית, מחוסר עבודה, הביאה את גולדברג לצבור חובות, בין היתר חוב לחברת עמידר, שבדירה בבעלותה הוא גר. "החובות הצטברו. היום יש לי הבטחת הכנסה, אבל עד לפני שלוש שנים חייתי עם 1,200 שקל לחודש. היום אני מקבל עוד אלף שקל. אני מסתדר פחות או יותר, אבל זה גם לא זה. בעמידר רצו כבר בעבר לפנות אותי, לא היה לי מאיפה לשלם להם. הפעם התעקשו שאביא עכשיו עשרת אלפים שקל אחרת יפנו אותי".
בשבוע שעבר מימשה חברת עמידר את האיום שלה. נציגי החברה הגיעו ביום שני לביתו של גולדברג ופינו אותו מהמקום, כשבחוץ יורד גשם כבד במיוחד, וכשהם דואגים להחליף את מנעול הדלת בביתו, כדי למנוע ממנו להיכנס לשם שוב.
"עכשיו אני יושב ברחוב", אומר גולדברג בצער, "ידעתי שיגיע יום שיפנו אותי, אבל הייתה לי אמונה שירחמו עליי. לא השגתי כסף, כרגע זה כל הסיפור בעצם, הכסף. אין לי אף קרוב משפחה, לכן אני ישן בחוף הים, כשיש איתי רק בגדים אישיים. מה שאני צריך דחוף עכשיו זה עשרת אלפים שקל כדי לחזור לדירה, אחר כך אני צריך להגיע איתם להסדר.
"כל דקה שעוברת היא לרעתי, אם מישהו יכול לתרום סכום כזה כדי שאוכל להיכנס חזרה לדירה, הוא יציל את חיי. אני מחפש מאיפה להשיג כסף, אבל כשאתה ישן ברחוב זה לא מצב טוב, גם אם לא הייתי צריך לחפש כסף, מה הייתי עושה כל היום? אני כבר צוחק על עצמי".
מי שמנסה לסייע לגולדברג היא עו"ד רבקה מסוריאן מעמותת שכר מצווה של לשכת עורכי הדין.
"הסתבר לנו שהוציאו לו כמה התרעות, אבל מדובר באדם הנמצא כבר כמה שנים במצב קטטוני, שלא יכול לעשות דבר: לא לעבוד, לא להילחם, כלום", אומרת מסוריאן, "לפני מספר שנים אשתו ושלושה מילדיו נהרגו בתאונת דרכים מחרידה, מאז הוא נותר לגור באותה דירת עמידר, והוא הולך ומידרדר.
"הוא כמובן הפסיק לעבוד במצבו, יתר חמשת ילדיו לא מדברים איתו, והוא חי בגפו. הוא משתכר 2,000 שקלים לחודש מביטוח לאומי, ואמור לשלם שכר דירה של 800 שקלים בחודש. מכל שיחות הטלפון איתו הבנתי שהוא זכאי להנחה, אבל הוא לא עשה שום דבר כדי לממש אותה.
"יש לו חוב כולל של כ-40 אלף שקל, אבל הגיעו איתו לפשרה שהוא ישלם עשרת אלפים שקל במזומן תוך שבוע, ואת היתר יפרסו לו לתשלומים. הם הסכימו לשאיר את החפצים שלו בבית בעוד שאותו פינו, זה היה התנאי שלהם. את המנעולים הם כמובן דאגו להחליף".
מה מצבו כרגע?
"היום אין לו עשרת אלפים שקל לשלם, בית חב"ד מסייעים לו לשלם את חובות החשמל והמים, הבנתי שעשו מגבית והשיגו 2,500 שקלים. בעמידר ידעו שהוא לא יצליח להשיג את הסכום והוציאו אותו החוצה, תחת גשם כבד בחוץ. החליפו לו מנעול והתנאי שלהם הוא שיחליפו לו דירה, כדי שהוא יעבור לגבעת עדה.
"קשה לו לעזוב את הבית הזה, כי זה הבית שבו היתה לו משפחה שלמה, משפחה עם שמונה ילדים ואישה. קשה לו לעזוב את המקום הזה מבחינה נפשית, אבל לא תהיה לו ברירה והוא ייאלץ לעבור".
איך אתם מנסים לסייע?
"אני דיברתי עם מנהל עמידר בחדרה, אני מנסה לפחות השבוע להאריך לו את הזמן, לקחת ממנו 5,000 שקל ולפרוס לו ליותר תשלומים וכמובן להשאיר אותו בבית. אבל מנהל עמידר לא היה מוכן לשמוע, הוא רצה את עשרת אלפים השקלים ושני ערבים לכסף והסכמה שלו לעבור לגבעת עדה. גם על ביצוע הפינוי היום (שני) הוא יחייב אותו בעשרת אלפים שקל.
"הרגשתי בדברים שלו שהוא מזלזל במקרה ושלא היה מצידו כל ניסיון לעזור. הוא אפילו התרברב שבשבוע הבא הם מתכוונים להוציא אישה עם ארבעה ילדים מביתה בגבעת אולגה. מחלקת הרווחה במועצה מעורבת, המקרה של גולדברג מוכר אפילו לראש המועצה. זה מקרה מאוד עצוב, מאז התאונה הוא ממש שבר כלי, ועכשיו הוא גם ללא קורת גג".
בחזרה לגולדברג, שלמרות הכל מנסה לחשוב חיובי: "אני תמיד אופטימי. ברגע שיש לאדם אמונה הוא מאמין שכל דבר יכול לקרות, אני מאמין שיהיה בסדר וכל הסיפור יסתדר כבר בימים הקרובים. הנקודה היא שזה רק חלק מהחובות שיש לי מסביב, כך שאצטרך להיאבק בעניין הזה".
אתה כועס על עמידר?
"אני לא כועס על אף אחד, רק על זה שאנשים לא מבינים את המצב של אנשים אחרים ולא מתחשבים בהם. כשמישהו מקבל מכה כמו שאני קיבלתי, אף אחד לא מסייע לך ולא בא לקראתך, אם זה ברווחה, אם זה לקבל הנחה בעמידר ובמסים. באים ואומרים לך בקשיחות לב, שכל עוד יש חוב לא יכולים לתת לך הנחה.
"אני לא יכול לדעת מה יהיה, אני בינתיים חי את הרגע, מה יהיה הלאה אין לי מושג. אין לי ציפיות מה יכול לקרות בעוד חמש דקות, אני מקווה רק לטוב. אני כועס רק על עצמי, אולי הייתי יותר מדי שאנן.
הבית סגור לגמרי, אני לא יכול להיכנס לשם. כל החפצים שלי שם, הזיכרונות מהמשפחה נמצאים שם נעולים בבית שאין לי מפתח אליו. המזל הוא שהגענו להסכם שלא יוציאו לי בינתיים את הדברים. הכול נמצא שם, אבל ברגע שאשלם אני מאמין שאחזור לשם".
מחברת עמידר נמסר בתגובה: "חברת עמידר עשתה מאמצים כבירים על מנת לסייע לחיים גולדברג. יצוין כי נציגי החברה דחו בעבר שני פינויים של מר גולדברג – פינויים שנקבעו על פי פסק דין של בית משפט. הפינויים נדחו מפאת התחשבות במצבו של גולדברג.
"יחד עם זאת, עם כל הרצון הטוב לסייע, חברת עמידר – החברה הלאומית לשיכון בישראל, היא חברה רצינית הפועלת על פי חוק. גולדברג חייב למעלה מ-40 אלף שקלים, וגם הפעם ניתן פסק דין לפינויו. כבר למעלה משנה שגולדברג אינו משלם לחברה. לאחר שעשינו את כל המאמצים ללכת לקראת גולדברג החברה עומדת על כך שישלם את חובו.
"יחד עם זאת, חברת עמידר תבוא לקראת גולדברג במידה שישלם עשרת אלפים שקל, צעד שיוכיח את רצינותו. כמו כן, החברה לא פינתה את הציוד מהדירה של גולדברג ומוכנה להמתין עשרה ימים ולא לפנות את הציוד במידה שגולדברג ישלם את הסכום האמור.
"בנוסף לכך, חברת עמידר מציעה לגולדברג לעבור לדירה קטנה יותר (כרגע גולדברג מתגורר לבדו בדירה בת ארבעה חדרים) ולשלם שכר דירה נמוך יותר משמעותית מזה שהוא משלם היום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם