"דינמו דינמו": חגיגה אוקראינית בבת ים
מאות אוהדים בצבעי צהוב וכחול, התרגשות ביציעים וארטיום מלבסקי אחד. זמן חולון בת ים התלווה למשחק ההיסטורי של מכבי המקומית מול דינמו קייב, וחזר בעיקר עם חוויות. אה, גם נגמר 3-0.
אחרי שהבין כי לא מדובר במתיחה - קצב פעימות הלב חצה את המאתיים, ובימים שנותרו עד למשחק התקשה להירדם. עבור נימרובסקי וצעירים אחרים מהאזור יוצאי אוקראינה, לראות את אליליהם מהקבוצה עליהם גדלו על הדשא בבת-ים, מדובר ביותר מהגשמת חלום.
וכך. ביום שישי, בשעת בוקר מוקדמת, החלה הנהירה האוקראינית לכיוון האצטדיון העירוני בבת-ים. הנהלת מכבי בת-ים לא טרחו יותר מדי לפרסם את קיומו של האירוע, אבל השמועה עברה מפה לאוזן. וכך נראו בעשר בבוקר, במורדות ניסנבוים לכיוון הקאנטרי מאות אוהדים חיוורי פנים ובהירי שיער, עטויים בצעיפים וחולצות בצבע כחול צהוב (ולא זה של מכבי תל אביב), עושים את דרכם מכל פינה בעיר לעבר שערי האצטדיון העירוני.
הרבה אוהדים של בת-ים לא הגיעו לשם, והצבע השולט ביציעים היה צהוב כחול, זאת למרות שקייב עלתה למשחק בתלבושת לבנה. בת-ים הסתפקה בתלבושת הצהוב סטייל אפוד זוהר, בו שיחקה בשנה שעברה.
"גדלתי על הקבוצה", מספר נימרובסקי, "ואני נכנס לפחות 5 פעמים ביום לאתר האינטרנט שלהם, ואף פעיל בפורום האוהדים. אני עוקב בקביעות אחרי השידורים בערוצים הרוסים, ומאחר ויש לי משפחה באוקראינה, פעם בשנה אני נוסע לקייב, וכמובן שלא מוותר על משחק של הקבוצה. עבורי לראות את דינמו קייב בבת-ים זה חלום שמתגשם".
אגב, נימרובסקי לא הסתפק רק במשחק בת-ים, ונסע גם לאצטדיון באום אל פאחם, לחזות באליליו בפעם השנייה. כמו נימרובסקי, מילאו את היציע צעירים וקשישים נוספים, שחלמו על הרגע בו יראו את דינמו שלהם בגודל טבעי.
"דינמו דינמו", הייתה הצעקה הרווחת כאשר השחקנים עלו למגרש. היו שם צעירות בחולצות תואמות, ילדים עם דגלים וצעיפים וסתם סקרנים. כולם באו עם מצלמות להנציח את הרגע, הייתה הרגשה שאנחנו ביפן.
והייתה שם גם מכבי בת-ים, שהציגה את הרכש החדש ליאונרדו סימיוני, שהמשחק היה מעין משחק מבחן עבורו. לעמוד על יכולתו של סימיוני לא ניתן היה, ולא בגלל שהיה גרוע, אלא בגלל שחבריו
ההגנה של בת-ים עמדה יפה עד הדקה השלושים. בדקה זו אסי ברזילי, שחשב שמולו משחק כנראה יוסי אבולעפיה, נכנס בפראות בארטיום מלבסקי, האליל האוקראיני. בדיעבד הסתבר שמדובר בשחקן ששווה כמה עשרות מיליונים, ביורו. מלבסקי נותר שרוע על הארץ, וכשקם התפתחה במגרש קטטה המונית. המשחק כמעט פוצץ, כאשר גם יניב סבג וגיא טוביאק "תורמים את חלקם".
כדי למנוע בושה, מישהו בהנהלת בת-ים הבין שצריך לעשות סוף לפיאסקו, ובעמל רב הצליחו להרגיע את המהומה. אנשי בת-ים אולי נרגעו, אבל את השחקנים של קייב ברזילי הצליח להרגיז, ואחרי דקה זה כבר היה 0-1.
במחצית השנייה החליף דורון ממן את כל שחקני ההרכב הראשון שלו, כנ"ל גם גזייב, המאמן האגדי של דינמו קייב. למזלם של שחקני בת-ים הסתפקו האוקראינים רק בעוד שני שערים, וממן בחר להתעסק בשופטים המצחיקים, שלא ברור מי הביא אותם למשחק, והציע לקוון להתחבק עם האורחים בסוף המשחק.
האירוע המסעיר מבחינת בת-ים במחצית השנייה, הייתה כניסתו המתוזמנת של יוסי אלקובי ליציע. אלקובי, שבינו לבין היו"ר, עמי בלולו, שורר נתק מוחלט, נופף לשלום ממרומי היציע, ואחרי המשחק הלך לסגור את העניינים עם ליאונרדו סימיוני. בין בלולו לאלקובי לא נרשמו אפילו נענועי ראש לשלום.
החגיגה האמיתית התחילה בסיום המשחק. אוהדי קייב נכנסו ללובי האצטדיון, חמושים במצלמות ומחברות לחתימות. התנפלו על האורחים, שמצידם היו נבוכים מקבלת הפנים.
"סשה סשה", צעקו האוהדים, אך התברר שכמעט לכל שחקן שני בקייב יש את השם הזה. אחד מהסשות הצטלם וחתם. מלבסקי אפילו התראיין בשמחה לצוות הטלוויזיה שהגיע עם האורחים, ותיעד כל דקה במשחק כדי לשדר אותו בערב בקייב.
בבת-ים נשארו עם החוויה, שלא ברור מתי תחזור. השחקנים של קייב ניצחו בקלילות, ולא ממש פגשו יריבה אימון ראוייה. והאוהדים? הם יסתפקו בצילומים, שיעטרו את שולחן העבודה במחשב שלהם. רק רמי סרוסי, מנהל האצטדיון, נשמע בסיום לא ממש מרוצה: "אם היו מפרסמים את המשחק - היה אפשר למלא את האצטדיון ולמכור כרטיסים". צודק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם