חולון: אביו של הכדורגלן שנרצח סולק ממגרש הכדורגל בג'סי כהן
צירוף מקרים מצמרר: ביום בו נרצח הכדורגלן מור אלגרבלי, הורה בית המשפט על פינויו של אביו, דוד אלגרבלי, ממגרש הכדורגל בג'סי כהן ללא פיצוי כספי. עורך דינו: נערער
השופט שאול מנהיים אף חייב את אלגרבלי בהוצאות משפט גבוהות בסכום של 20,000 שקל נוכח "מהימנות ואמינות עדותו". באותו היום ממש בו נתן בית המשפט את החלטתו בדבר הפינוי, נרצח מור אלגרבלי, בנו של דוד, מיריות מתנקש בצומת הרחובות הרב מימון ואנה פרנק בבת ים.
רוכב אופנוע שהגיע בסמוך מאוד לרכב בו ישב מור, ירה לעברו צרור יריות מהן הוא נפגע באורח אנוש. דקות לאחר מכן נפטר מפצעיו.
בשנת 2006 הגישה עיריית חולון תביעת פינוי נגד עמותת מועדון נווה דוד כדורגל ונגד אלגרבלי, שהוא מנהל העמותה ומחזיק במגרש הכדורגל של אגודת ספורט חולון בשכונת ג'סי כהן, ואף הקים שם יחידת דיור לעצמו. עיריית חולון היא בעלת זכויות החכירה במגרש כאשר מטרת החכירה היא לצרכי ספורט בלבד.
העירייה טענה כי ב-28 במאי 2006 בוטלה הרשות, ככל שהייתה, לאלגרבלי ולעמותה להחזיק במגרש ומאז הם חייבים לפנותו. אלגרבלי טען כי בעבר החזיקו במגרש עמותת מכבי לזרוס חולון ואחריה עמותת מכבי ג'סי כהן חולון), וכי עמותת מועדון נווה דוד באה בנעלי העמותות שקדמו לה, כיסתה את חובותיהן ו"ירשה" מהן את הזכויות להשתמש במגרש ולהחזיק בו.
בראיון שנערך עם אלגרבלי בזמן חולון-בת-ים לפני כחודשיים הוא אמר: "במשך
עוד אמר אלגרבלי באותו הראיון: "אני לא מקבל שקל אחד, לא מהטוטו ולא מהעירייה. זה כבר כמה שנים שאני משקיע מכספי על הוצאות המים, החשמל, ביטוח השחקנים ועוד מספר הוצאות. זה מסתכם בסכום של למעלה מ-150 אלף שקל בשנה. במשך 12 השנים האחרונות אני לא נעזר באף אחד. כרגע ההכנסות היחידות הן מהחברות הסלולריות שהקימו פה אנטנות ושלטי חוצות. זה רוב הכסף ממנו אנחנו מתקיימים. את השאר אני משקיע מכספי האישי".
בפסק הדין התייחס השופט לנושא הכספי ולהשקעות של אלגרבלי במגרש, וכתב: " הנתבע, שהיה גם עד הגנה מספר אחד, טען כי הוא ובני משפחתו השקיעו כספים רבים, לרבות כספים שמקורם בהלוואות שקיבלו מאחרים, אולם לא הובאה ראיה כלשהי לכך. לא הוכח באילו סכומים מדובר ומתי הושקעו. לא הוכח שהכספים, ככל שהיו, הושקעו בנכס. ממכלול הראיות עולה כי ככל שהושקעו כספים הרי שהם הושקעו בפעילות הספורט ולא בבניה בנכס עצמו. איש מהאנשים שמהם גויסו, כביכול, הכספים לא העיד ולא ניתן לכך כל הסבר".
השופט אף קבע בפסק הדין כי: "במישור ההשקעות נכשלה הנתבעת בהוכחת טענותיה כי היא או קודמותיה השקיעו כספים בנכס. כפי שכבר נכתב, השקעה בפעילות הספורט ואף בשיפורים במגרש שבנכס (כגון שתילת דשא ותחזוקתו, שיפור בשערי הכדורגל שבמגרש וכיוצא באלה) אינה השקעה בנכס עצמו בכלל, ובודאי שאינה בגדר השקעה שיש בה כדי להביא לכך שרשות השימוש בנכס תהפוך בגינה לבלתי הדירה.
"המסמך היחיד שנכלל בראיות הנתבעת ויש בו כדי להעיד על השקעה כלשהי בנכס עצמו, עניינו בבניית חדר שירותים במבנה קיים בנכס. לא הוכח בכמה כסף מדובר. בכגון דא הכמות הופכת לאיכות: אין דין השקעה קטנה בנכס במהלך שנים רבות של חזקה ושימוש בו ללא תמורה, כדין השקעה מז'ורית של בניית מבנה שלם או של הקמת מתקנים בעלות גבוהה. מראיות הנתבעת עצמה עולה כי היציעים שבנכס הוקמו לא על ידי הנתבעת או מי מקודמותיה, אלא דווקא על ידי חברת נתיבי איילון".
"בהתחלה רצו שנפנה את השטח של האצטדיון במטרה לשדרג אותו", סיפר אלגרבלי לפני חודשיים, "אמרו לנו שיקימו פה מגרש חדש, משופץ, עם תאורה וכיסאות, ויהפכו אותו לנוצץ, אבל מהר מאוד הבנו שמדובר בתוכנית אחרת לגמרי.
העירייה מתכוונת לפנות אותנו למגרשים שהמדינה הקצתה לעיר חולון ליד ימית 2000, שבה יקימו מגרשים חלופיים. הקרקע הזו, של האצטדיון הזה, תעבור לעיריית חולון, שתעביר אותה לעיריית בת-ים. הבנתי שהשטח הזה יצורף לשכונת 'קרית מיכה'. אנחנו נאבק ולא נוותר על המגרש שלנו. משנת 2003, שבה החליטה העירייה לבצע את הצעד הזה, אנחנו במאבקים. העירייה כלל לא מכירה בא.ס. חולון. מכירים בכולם חוץ מאיתנו".
בית המשפט לא התרשם במיוחד מאלגרבלי. בפסק הדין כתב השופט מנהיים שאלגרבלי "ארגן" לעצמו דירת מגורים בתוך המגרש, אך בתצהירו הארוך שהגיש לבית המשפט לא ציין כל רמז לעובדה זו.
השופט: "כאשר נשאל על בניית הדירה טען שכאשר בא לנכס 'הכל היה כפי שהוא היום'. אחר מכן אישר שלפניו התגורר במקום אחיו. רק כאשר התערבתי בעדותו ושאלתי שוב שאלה ישירה, אישר שאיש לא התיר לו או לאחיו להתגורר במקום, אולם טען שמחמת השקעת כספים אישיים בכיסוי החובות של העמותה הקודמת 'מצאנו את עצמנו בלי שום מקום לגור ואז גרנו שם מחוסר ברירה'.
תשובה זו התבררה מיד כתשובה שאינה אמת, משום שכאשר נשאל הנתבע על ידי בית המשפט האם הייתה לו דירה שנמכרה על ידו כדי לכסות חובות של הקבוצה, השיב בשלילה. לאחר מכן טען שבתקופת העמותה הקודמת היה אדם אחר שהתגורר באותו חלק של הנכס שבו הוא עצמו מתגורר מזה שנים, אולם לאחר כמה שאלות ישירות ורצופות שינה הנתבע את גרסתו ואישר כי היכן שהוא מתגורר בנכס היו בעבר משרדים ומחסנים. גם כאן ניכרת התפתלות ממש מצד הנתבע, עד אשר מצא עצמו נאלץ להודות בעובדות שאינן נוחות לו.
"בכל מקרה, לא ניתן לטעון שהעירייה נתנה אי פעם רשות להשתמש בחלק מהנכס כדירת מגורים. לא הוכח שהתאמת אותו חלק מהנכס לשמש כדירה (במקום כמחסנים ומשרדים) נעשתה בהיתר כדין או כי שימוש כזה מותר בכלל מבחינה תכנונית. שימוש כזה גם עומד בניגוד גמור למטרת החכירה של הנכס. השימוש בחלק מהנכס למגורים ללא רשות מהעירייה ובנסיבות האמורות לעיל, לא רק שמקים עילה לסילוק ידו של הנתבע עצמו מהנכס, אלא שהוא אף מחזק את עילת הפינוי כנגד העמותה הנתבעת".
בית המשפט התייחס עוד בפסק הדין גם לדרישה של אלגרבלי, אם ייאלץ לפנות את המגרש, לקבל פיצוי בגין השקעותיו.
"המספרים הרשומים בדו"ח 'מעוגלים' וממילא ברור שלא נלקחו מספרי חשבונות", כתב השופט מנהיים בפסק הדין, "מקור הנתונים השונים שבמסמך לא הוכח. הנתבע עצמו טען שקיבל נתונים אלה מ'אחרים', אולם לא פירט ולא העיד את אותם 'אחרים' שיאמתו את הנתונים.
"לא ניתן ליישב בשום פנים ובשום דרך את הנתונים שבמסמך זה עם אלה שבתצהירו של מר שניידר מטעם העירייה, הכולל את הדו"חות שהגיש הנתבע בשם העמותה הנתבעת לרשם העמותות. ניסיונותיו (המביכים עד מאד) של הנתבע להסביר את ההבדלים בין השניים אינם ראויים לאמון כלשהו, ומעידים כאלף עדים על כך שהמסמך שערך, אינו כולל נתונים שיש להם בסיס בעובדות לאמיתן, אפילו בקירוב, ובכל מקרה אינו מוכיח כל השקעה בנכס עצמו".
בסופו של דבר קבע השופט מנהיים כי תביעתה של העירייה מתקבלת, ואף קבע כי אלגרבלי והעמותה אינם זכאים לקבל סכומי כסף כלשהם כנגד פינוי המגרש. השופט קבע כי הפינוי יתבצע עד ל-14 בחודש אפריל השנה.
עו"ד אלון עדיני, שייצג את אלגרבלי, מסר בתגובה להחלטת בית המשפט: "קשה להגיב בימים אלו על התיק הספציפי הזה, כאשר מר דוד אלגרבלי יושב שבעה על רצח בנו. המגרש היה מפעל חייו של דוד, וכל זאת למטרה אחת בלבד והיא לדאוג לרווחת תושבי שכונת ג'סי כהן שנמצאת בסמוך, ללא יוצא מן הכלל וכפי שהוא עשה ברבות השנים.
"לגופו של עניין, מדובר במגרש כדורגל הקיים עשרות שנים, ששימש את תושבי העיר והשכונה, והיה להם בית ולעשרות רבות של בני נוער, שלא היה להם בית אחר מלבד המגרש הזה. כוונת העירייה, שלא הוזכרה בפסק הדין של השופט, חרף העובדה שהובאו על כך ראיות, היא להפוך את השטח של מגרש הכדורגל לשטח נדל"ני שאמור להניב תשואות כספיות רבות לעירייה. המטרה העיקרית של עיריית חולון היא לבנות במקום פרויקטים של בנייה רבים ולהתעשר, למרות שהקרקע עצמה מיועדת לפעילות ספורט בלבד, אבל מבחינת העירייה זה שטח נדל"ן, ולפיכך העירייה ניסתה לסלק את מר אלגרבלי והעמותה של הספורט מהמקום.
"יודגש כי ההרשאה של השטח מדברת רק על מטרות ספורט בלבד וללא מניעים זרים. ולעצם העניין, משרדי מתכוון להגיש ערעור בנושא החלטתו של השופט בנושא פינוי השטח וכמו כן גם הפיצוי, כאשר על פי דעתי סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים מאוד לאור העובדה שהמגרש מיועד לפעילות ספורט וכפי שמר אלגרבלי עצמו טיפח בשנים הרבות.
"יש בידינו מסמכים רבים המעידים על כך ועל הפעילות הרבה והכספים שהשקיע מר אלגרבלי במגרש בחולון. אני מאמין כי לאור ההרשאה האמיתית של השטח, ובשל המטרות של עירייה, בית המשפט יקבל את טענותינו בנושא הזה ללא כל צל של ספק. יש לציין כי הקרקע שייכת למנהל מקרקעי ישראל ולא לעיריית חולון. בנסיבות הללו יש מקום להגיש ערעור כאשר הסיכויים גבוהים. אציין כי רק לאחר השבעה אנחנו נתחיל בתהליך הגשת הערעור".
את תגובתו של אלגרבלי עצמו לא ניתן היה להשיג, אולם בסביבתו הקרובה אמרו השבוע: "מדובר במפעל חייו של דדה, שתמיד רצה לעזור לבני הנוער. לא לכולם היה כסף להירשם לאגודות הספורט הגדולות והוא תמיד נתן בסתר ועזר לכולם. בני נוער רבים ראו במגרש כמפלט אחרון מהרחוב. כל שכונת ג'סי כהן יודעת היטב שדדה פעל אך ורק מתוך רצון לעזור ודאגה אמיתית לנוער".
תגובת עיריית חולון לפסק הדין: "עיריית חולון מברכת על פסק הדין שבו זכתה במאת האחוזים. בית המשפט קבע שעל הנתבעים לפנות את השטח ללא כל פיצוי וללא כל תמורה מצד העירייה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם