חשיפה: תמליל העימות בין החברים החשודים בהריגת החייל איציק מור
אוהד דדון ונחום בן יצחק היו החברים הכי טובים. עד לקטטה מחוץ למועדון ירושלמי, בה שיסף אחד מהם את גרונו של החייל איציק מור. שלושה חודשים לאחר הרצח, למשטרה ולפרקליטות אין מושג מי הדוקר. זמן ירושלים חושף את תמליל העימות בין הנאשמים
בכתב אישום שהוגש לפני כשבועיים בבית משפט המחוזי, מואשמים שני החברים בהריגתו של החייל איציק מור במהלך קטטה שהתפתחה במועדון "ואן גוך" ברחוב כורש בליל 9 באוקטובר 2009, בעקבות ויכוח בין בנות זוגם.
שניהם אמנם מואשמים בהריגה, אבל למשטרה ידוע כי רק אחד מהם שיסף את גרונו של מור. למרות החקירה המאומצת, למשטרה לא ברור עד היום מי היה זה שרצח את מור. בשל כך החליטה פרקליטות המחוז להעמיד את שניהם לדין בגין הריגה.
כמו חייו של מור המנוח, גם חברותם של השניים נגדעה. מאז הסגיר את עצמו בן יצחק, חודש וחצי לאחר הרצח, השניים לא מפסיקים להאשים אחד את השני והמשטרה חסרת אונים. עם מעצרו של בן יצחק עימתה המשטרה בין השניים, מה שסיבך עוד יותר את הפרשה.
מהעימות, המתפרסם כאן לראשונה, עולה כי שני החברים ממשיכים לדבוק בגרסתם הראשונית ולהאשים האחד את השני. "לא חשבתי שהוא יעשה את זה (ידקור את מור - י"א)", אמר בן יצחק במסגרת העימות, "חשבתי שהוא רק ירתיע אותם".
מנגד, טען דדון בתוקף שבן יצחק הוא הדוקר: "הוא יושב פה ויודע שהוא זה שדקר ביום האירוע. הרבה מאוד דברים מוכיחים את זה, לא אחד ולא שניים".
הקטטה אירעה בלילה שבין חמישי לשישי לפני כשלושה חודשים. לאחר שקיבל בן יצחק חופשת סוף שבוע ממפקדיו בחיל האוויר, החליטו הוא, דדון וחברים נוספים לצאת לבילוי באחד המועדונים בעיר.
לפני שהגיעו למועדון "ואן גוך", ניסתה החבורה את מזלה במועדון "אייזן בר", לא לפני ששתו כמות גדולה מאוד של משקאות אלכוהוליים. בעוד שדדון הצליח לעבור את הסלקציה, בן יצחק נתקל בסירוב. בשלב מסוים גם דדון הוצא בכוח מן המועדון, עקב התנהגותו הפרועה.
"איך אוהד יצא מה'אייזן' ביום האירוע?", שאל חוקר המשטרה במסגרת העימות. "דורמנים דחפו אותו החוצה", ענה בן יצחק. "הוא רב עם הדורמנים והם הוציאו אותו החוצה בדחיפות". לדדון, מנגד, גרסה אחרת לגמרי. "דיברתי עם היחצן כדי שיכניס את נחום, הם חשבו שאני בא לאיים עליו אז הדורמנים הגיעו, לא יודע למה, ואני יצאתי. לא היה בינינו שום ריב, אני פשוט יצאתי".
מאחר שלא הצליחו להיכנס למועדון, החליטה החבורה המתודלקת לעבור ל"ואן גוך" במרכז העיר. על פי כתב האישום, בסביבות השעה 2:30 לפנות בוקר, בעודם רוקדים ברחבה, התפתח ויכוח בין ל', חברתו של דדון, ובין חברתו של מור המנוח, יעל בן ישעיה. דדון התקרב אל השתיים ודחף בכוח את בן ישעיה.
בכתב האישום נטען כי לאחר הוויכוח בין הבנות אמר דדון למור: "בוא, צא החוצה אם אתה גבר". בהמשך קרא דדון לחברו הטוב בן יצחק לצאת החוצה, מכיוון ש"יש בעיות". במהלך הקטטה מחוץ למועדון רץ בן יצחק למכוניתו והוציא ממנה סכין.
"אל תדאג, אני מצויד", הוא אמר לדדון וצעק לעבר מור וחבריו: "תכף אני אשתגע ואוציא את מה שיש לי". כמה שניות לאחר מכן גרונו של מור שוסף באכזריות ולצוות מד"א לא נותר אלא לקבוע את מותו. לצד זאת נדקרו באירוע שלושה חברים נוספים של מור.
דדון, בן יצחק ול' נמלטו מהמקום, אולם המשטרה הצליחה לעצור את דדון ול' ביום למחרת. בן יצחק, כאמור, נמלט למשך כחודש וחצי ורק בהתערבותו של אביו הסגיר עצמו למשטרה. גם בכתב האישום לא ידעה המשטרה להצביע בבירור על זהות הדוקר מבין שני החברים.
"מה הייתה מהות החברות בינך ובין אוהד עד יום האירוע?", שאל חוקר המשטרה את בן יצחק במסגרת העימות בין שני החשודים. "וואללה, ראיתי את אוהד כמו אח שלי, החבר הכי קרוב שלי. זה שתמיד יעמוד לצדי".
דדון, מנגד, חשב אחרת. כאשר נשאל את אותה שאלה הוא ציין כי השניים היו "חברים טובים" בלבד. "כמו אחים?", נשאל בידי החוקר. "אתה יכול להגיד את זה איך שאתה רוצה, אני הגדרתי את זה 'חברים טובים'".
החוקר לדדון: "היית נוסע הרבה עם נחום ברכב שלו?".
דדון: "היציאות של נחום היו אפטר ושבת. אלה לא היציאות שלי, רק לפעמים. אני משחק פוקר הוא לא משחק פוקר, אני לא מסתובב רק איתו".
המשטרה לא רק שלא הצליחה לקבוע את זהות הדוקר, אלא שגם הסכין עצמה שבאמצעותה שוסף גרונו של מור לא נמצאה. לכן בעימות בין שני החברים נעשה ניסיון לבדוק מי היה זה שהחזיק בידו סכין בעת הרצח.
החוקר לבן יצחק: "האם אוהד החזיק סכין בשלב כלשהו של האירוע?".
בן יצחק: "כן".
דדון: "לא החזקתי סכין".
החוקר לבן יצחק: "איך הסכין הגיעה לידי אוהד?".
בן יצחק: "הוא ביקש ממני ללכת להביא לו את הסכין מהרכב".
דדון: "לא שלחתי אף אחד להביא את הסכין. הנה הוא יושב פה והוא יודע שהוא זה שדקר ביום האירוע. הרבה מאוד דברים מוכיחים את זה, לא אחד ולא שניים. הוא עוזר לכם, מוכיח שהוא הוציא סכין, אומר שהוא הוציא סכין. האנשים שם אמרו שהוא אמר, 'אם תשגעו אותי, אני אוציא סכין. אל תדאג, אני לא מפקיר אותך, אוהד'".
החוקר לדדון: "איך זה מוכיח שזה לא אתה שדקרת?".
דדון: "זה מוכיח שלא הייתה לי נגיעה אחת בסכין מההתחלה. הסכין לא הגיעה אליי. כל המעורבים ראו שאני עמדתי ולא זזתי. הוא היה צריך להביא לי את הסכין, אבל אף אחד לא יכול לטעון שהוא הביא לי את הסכין, כי הוא לא הביא לי את הסכין. זה רק מראה שהבן אדם מסתובב עם סכינים. הסכין הייתה לו על הירך (ברכב המילוט - י"א) מצד שמאל. כל הידיים שלו היו מלאות דם. כל הסכין הייתה עם דם".
החוקר לדדון: "אתה ראית את נחום מתעמת עם מישהו ברחוב הראשי אחרי שיצאתם מהסמטה?".
דדון: "אני לא שמתי לב בדיוק איפה נחום עמד, אבל הוא היה ליד כל הנדקרים. אני יודע רק על נדקר אחד שמת (מור – י"א). הוא הגיע וצעק, 'אני מצויד', ואצלנו כולם יודעים מה המילה הזאת אומרת. בן אדם צועק, 'מצויד' - מצויד זה סכין. אני בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות".
בשלב זה ביקש דדון לפנות לבן יצחק ישירות, כדי להפריך את גרסתו: "אתה אומר שאתה העברת לי את הסכין במהלך הקטטה, אז איך זה שבתוך האוטו אתה הוצאת את הסכין כשהיא מגואלת בדם ואחרי זה אמרת לי, 'נוריד את ל' ונחביא אותה ב-03 (שכונה במעלה אדומים - י"א) קרוב לבית שלה'?".
בהמשך שאל החוקר את דדון האם אכן ראה את הסכין כשהיא מגואלת בדם.
"אני ראיתי (את הסכין – י"א) על נחום", אומר דדון מבלי להתבלבל. "הוא הוציא את הסכין מהכיס, היא הייתה סכין קפיצית. הוא החזיר את הסכין לכיס. זה היה אחרי שחזרנו לאוטו. אני ראיתי על נחום. ל' בעצמה אמרה שהוא דקר שלושה אנשים ושהוא אמר שהוא הרג גם בן אדם".
החוקר לבן יצחק: "מה הסיפור עם הסכין ברכב?".
בן יצחק: "לא הייתה לי שום סכין ברכב. הסכין היחידה שהייתה זה אצל אוהד. אם אוהד טוען שזרקתי את הסכין ב-03, אני אומר שבכלל לא ראיתי אותו שם. יכול להיות שהוא חזר לשם וזרק את הסכין עם אח שלו".
החוקר לבן יצחק: "האם צעקת משהו בסמטה?".
בן יצחק: "בסמטה צעקתי, 'אוהד, אני כאן, אתה לא לבד'".
החוקר לבן יצחק: "מאיפה אוהד יכול לדעת שהייתה לך סכין באוטו?".
בן יצחק: "הוא כל הזמן היה משחק לי באוטו, עושה מה שבא לו: משחק, שומע מוזיקה ברכב שלי, עושה מה שהוא רוצה".
דדון: "איך שומע מוזיקה אם המערכת שלך בכלל לא עובדת?".
החוקר לדדון: "איך אתה יודע שהמערכת של הרכב שלו לא עובדת?".
דדון: "כי הייתי כמה פעמים באוטו".
החוקר לבן יצחק: "למה שתלך להביא לאוהד סכין?".
בן יצחק: "כי הוא ביקש. לא חשבתי, הייתי מסטול, אוהד ביקש והלכתי להביא לו".
במהלך האירוע, כך לפי כתב האישום, דווקא מור וחבריו הם שתקפו ראשונים את דדון ובן יצחק. בין השאר, נטען כי מור הרים אבן וניסה להשליכה לכיוון השניים, אך פספס. זמן קצר מאוחר יותר החלה החלפת מהלומות בין הניצים. בעוד שבן יצחק מודה כי היה מעורב בקטטה, דדון מנער עצמו ממעורבות כלשהי.
החוקר לבן יצחק: "האם בתוך הסמטה אוהד רב מכות עם מישהו?".
בן יצחק: "כן, בטח, הוא רב שם פצצות עם כמה אנשים".
דדון: "אז איך העברת לי את הסכין?".
בן יצחק: "זה היה לפני".
החוקר לדדון: "האם רבת עם מישהו מכות בתוך הסמטה?".
דדון: "לא , היה לי דיבור עם אנשים".
החוקר לדדון: "איך זה שלפי כל העדויות שבידינו אתה כן רבת מכות בתוך הסמטה עם הנרצח?".
דדון: "אני לא רבתי איתו".
החוקר לבן יצחק: "אתה הלכת מכות עם מישהו בתוך הסמטה?".
בן יצחק: "לא, קיבלתי מכות ונתתי מכה לבחורה, זה נכון. הדפתי אותה, לא הרבצתי לה. זה היה כי היא הרביצה לי".
בשלב מסוים אפשר חוקר המשטרה לשניים לשאול האחד את השני שאלות. בעוד שבן יצחק סירב בטענה כי "כל מה שרציתי כבר אמרתי לו בפנים", דדון ניסה להקשות על חברו, כאילו היה חוקר מנוסה המשרת שנים רבות במשטרה.
דדון: "אתה אומר שאני שלחתי אותך להביא את הסכין. מאיפה ידעתי שיש לך סכין? למה שאני אשלח אותך אם אני רוצה לסגור את זה יפה?".
בן יצחק ענה לחוקרים כי "הוא חיטט לי באוטו מיליון פעם. אני גם לא יודע מה עבר לו בראש, למה הוא ביקש את הסכין, אני לא יודע למה. מהפחדים שלו אולי. אני לא יודע מה עבר לו בראש".
החוקר לדדון: "אתה ראית את נחום דוקר?".
דדון: "כן".
זאת ועוד, דדון ביקש להוסיף כי ידע על סכסוכים קודמים שהיו לחברו עם צעירים ברחבי העיר. לטענתו, מדובר בסוד כמוס שרק שני חברי ילדות יכולים לספר עליו.
"נחום היה מסוכסך עם אנשים מקטמון", מוסיף דדון. "אני יודע שזה קשור למשהו בקטמון, הוא אמר לי שהוא היה. עד כמה שזה יעזור. אין לי יותר פרטים. מישהו מקטמון על כיסא גלגלים, הבן אדם היה פצוע או על קביים. שנינו יודעים את זה כי רק לי הוא סיפר את זה".
בן יצחק: "זה סיפור מצוץ מהאצבע. זה עכשיו הוא הפליץ את זה, אני לא יודע מאיפה הוא הפליץ את זה".
בתגובה פנה דדון לחוקר וציין כי "ממה שהוא סיפר לי הם היו שלושה. אחד מהם נדקר. את נחום מחפשים על המקרה לא מהמשטרה, זה מה שאני בטוח. זה היה לפני כמה חודשים. הבן אדם התאשפז באיזשהו בית חולים, לא יודע איזה".
מהאירוע ועד להגשת כתב האישום ניסו חוקרי המשטרה להגיע אל ראיות פיזיות שישפכו אור על זהותו של הדוקר. המשטרה חיפשה אחר הסכין ובגדיהם של בן יצחק ודדון, שהיו מגואלים בדם לאחר האירוע. כל החיפושים, כאמור, עלו בתוהו.
מחומר הראיות עולה שלאורך כל החקירה חשדה המשטרה בדדון, אולם לא הצליחה לבסס נגדו ראיות מוצקות. בעימות שנערך בין דדון ובין ל', הטיח אחד החוקרים בפניו כי "אני יכול להגיד לך שאתה הרגת את הבן אדם. מה אתה מספר לי סיפורים". דדון לא נבהל ואמר כי "רק אלוהים יודע מי דקר".
לאחר הדקירה נמלטה ל' עם דדון ובן יצחק במכונית למעלה אדומים ושמעה את השניים משוחחים בנוגע להעלמת ראיות. בעדותה סיפרה כי במהלך נסיעתם צעק בן יצחק: "וואי-וואי, דקרתי שלושה אנשים, נראה לי שאחד מת". דדון, מנגד, שתק ולא אמר מילה.
במסגרת החקירה הצליחו השוטרים לתעד שיחה פרטית בין דדון לל'. "אמרתי שלא ראיתי", אמרה ל' לדדון. "ל', אני אומר לך גלוי, אני בעזרת ה' אשתחרר, נתחתן ותבואי אלי". עם זאת, ל' גילתה כי למרות הכחשותיו של דדון, חולצתו אכן הייתה מגואלת בדם.
ל': "אתה יודע שכל היום אני חושבת עליך ואני יודעת בוודאות שזה לא אתה, אוהד. אמרתי את זה בכל הזה שלי, שאני לא ראיתי מי דקר".
"מה אוהד עשה עם החולצה (חולצה מגואלת בדם המשמשת אחת מהראיות – י"א)?", שאל החוקר כדי להגיע לשורש העניין. "הוא זרק אותה מול הבית של אחיו בתוך השיחים", השיב בן יצחק. "הוא גם זרק עוד פריטים שהיו לי ברכב שהוא ניגב איתם את הידיים".
החוקר לדדון: "זרקת משהו מול הבית של אחיך?".
דדון: "לא. הוא טוען שאני זרקתי את הסכין. הייתי איתו, נסעתי איתו, לא היתה לי דרך אחרת. ולגבי הטענה שהוא אמר שהיה עלי דם ושאני ניגבתי את הידיים מתחת לבית של אחי - איך זה שנכנסתי לתחנת דלק אם הייתי מלא בדם? איך הבן אדם מכר לי שתייה?".
חוקר: "אבל משום מה אתה דאגת להיפטר מהחולצה תוך דקה מהרגע שנכנסת לרכב, ואתם עוד הייתם במנוסה. למה?".
דדון: "היה לי חם, תרשום. הורדתי את החולצה בתוך האוטו".
במסגרת ראיון בלעדי לזמן ירושלים, ציין אביו של בן יצחק, שם טוב בן יצחק, כי הוא בטוח בחפותו של בנו. "כשהוא הגיע אלי בלילה של האירוע שאלתי אותו אם הוא זה שדקר את מור", אמר האב.
"הוא אמר לי, 'לא'. בשבילי זה היה מספיק. הבן שלי אף פעם לא משקר. אם היה לי ספק הכי קטן שהוא עשה את זה הייתי מעיף אותו מהארץ. אני מאמין לבן שלי בכל השנים שאני מכיר אותו, הוא אף פעם לא שיקר לי. הילד שלי קרבן".
פרקליטו של בן יצחק, עו"ד קובי בן שעיה, מסר בתגובה כי "מחומר הראיות עולה בצורה חדה וברורה שמרשי לא בא במגע עם המנוח בעת פציעתו ונפילתו. במקרה דנן מרשי היה חלק שולי בכל הסכסוך שפרץ ולא הייתה לו כוונה שהאירוע יסתיים באופן הטרגי שבו הוא הסתיים.
"השימוש במילה 'בצוותא' אינה מילת קסם שבאה לכסות או לחפות על בעיות ראייתיות ממשיות בתיק. אין לי כל ספק שבסופו של יום, לאחר ההליך המשפטי, חפותו של מרשי תוכח מעל לכל ספק סביר".
פרקליטיו של דדון, עוה"ד רונאל פישר ויובל נחמני, מסרו בתגובה כי "חרף התוצאות הקשות, כל הצעירים שנכחו במקום, ללא יוצא מן הכלל, יודעים לספר לשמחתנו שאוהד פעל בהזדמנויות שונות להרגעת הרוחות ולסיום הסכסוך שהתפתח במועדון בדרכי שלום, כדי להימנע בכל מחיר מעימות של ממש. אלמלא התנהגותם האגרסיבית של כמה צעירים במקום - הכול היה נגמר אחרת, ואפשר שלא היינו עדים למותו של אדם ולדקירתם של אחרים.
"זו גם הסיבה שבגללה אוהד התייצב מיד לחקירה במשטרה, בעוד שנחום בחר לברוח מאימת הדין, ומבחינתו בצדק. אוהד וכל העדים שנכחו במקום ידעו ויודעים, שידו של אוהד לא הייתה במעל. לא הייתה לו כל השפעה על נחום. כדי להסיר כל ספק, הוא נבדק פעמיים במכונת אמת, בשני מכונים שונים. אחד של מי שהיה ראש אגף החקירות של השב"כ, ומכון שני של מי שהיה ראש יחידת הפוליגרף של המשטרה.
"שני המכונים הנכבדים הללו, העובדים עם השלטונות, לא ימכרו את שמם הטוב בנזיד עדשים, ושניהם קבעו נחרצות, שאוהד דובר אמת לחלוטין כאשר הוא אומר שלא החזיק סכין לאורך כל האירוע ולא כל חפץ חד אחר, וכן כמובן כי לא דקר איש.
"לפי כל הראיות והיגיון הברזל, האירוע היה מסתיים בלא כלום בסמטה ברחוב כורש, סמוך למועדון 'ואן גוך', לאחר שאוהד והמנוח סיימו זה מכבר את הסכסוך בלחיצת יד. עדויות שנגבו על ידי המשטרה מלמדות, כי אוהד לא היה מי שדקר את המנוח וכתב האישום גם לא טען זאת כלפיו.
"אנו רוצים להאמין, שהכעס והצער על האירוע הקשה ב'ואן גוך' לא יגרום לבית המשפט להתעלם מהראיות המלמדות כי אילו הדבר היה תלוי באוהד, בו ורק בו, לא היה נדקר איש. ההפך הגמור הוא הנכון. למנוח ולאוהד הייתה נכונות להשלים ולמחול איש לרעהו על הוויכוח שהתפתח בתוך המועדון.
"המבחן שבפניו יעמוד בית המשפט הוא הקלות הבלתי נסבלת שבמסגרתה הסתבך אוהד באירוע קשה שלא רצה בו. המשפט הפלילי מחייב בחינה מדוקדקת של נשיאה באחריות אישית, כשכל אחד מהנוכחים באירוע נבחן לפי חלקו שלו. ויתור על התמודדות עם מציאות מורכבת והרשעת כולם בכול מתוך מדיניות של בחינת התוצאה ולא המעשים, יהיה בהכרח חוסר צדק כלפי אוהד, ואנחנו מאמינים שבית המשפט יימנע מכך".
מפרקליטות המחוז נמסר בתגובה כי "כתב האישום מתאר את נסיבות האירוע כעולה מחומר הראיות שנאסף בחקירה. פרטי העדויות והראיות יוצגו בבית המשפט ובין היתר יעסקו גם בשאלת זהותו של הדוקר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם