על הדשא בבית הספר: כך נוסדה הכת של גואל רצון
בסוף שנות ה-90 החלו חמש נערות מהתיכון האזורי בחוף השרון להתרועע עם גואל רצון. וכך, בקיבוץ שפיים, קמה הכת שבשיאה מנתה 32 נשים. מנהל בית הספר דאז, ראובן לייבל, מספר על הביקורים של רצון בבית הספר ועל משפחות שהתרסקו. לא יכולנו למנוע זאת, הוא טוען
חמש נשים שנישאו לגואל רצון שנעצר לפני כ-10 ימים הכירו אותו בשנות ה-90 כשהיו תלמידות בתיכון האזורי חוף השרון בקיבוץ שפיים.
באותה התקופה למדה במוסד אחת מבנותיו החורגות של גואל רצון. רצון היה מגיע לאסיפות ההורים בבית הספר וכך הכיר את התלמידות שהפכו כמה שנים לאחר מכן לנשותיו.
"בתו של רצון הציגה את אביה בתור הילר בעל כוחות מיסטיים והמליצה לחברותיה לפנות אליו במטרה לקבל טיפול רוחני", מספר מנהל התיכון דאז ראובן לייבל. "כך התחיל עם הקשר עם רצון. חברי הקבוצה היו נפגשים איתו בשעות בתל אביב, שם היה משוחח עמם על משמעות החיים, על מיסטיות ועל רוחניות".
לדברי לייבל מדובר בתלמידות שחיפשו משמעות ולכן נסחפו בקלות אחרי רצון: "יש הרבה ילדים כאלה בגיל ההתבגרות. חלקם פונים לסמים, חלקם פונים למעשי ונדליזם ויש כאלה שמצטרפים לכתות. הקבוצה הזו נסחפה אחריו ודנה איתו על נושאים שבעינינו, המחנכים, נראו פילוסופיים לחלוטין".
לייבל מספר כי לא ראה במפגש בין התלמידים לבין רצון כמשהו שיש להיזהר מפניו, וכך או כך לא הייתה לו שליטה על התנהלות התלמידים לאחר שעות הלימודים: "הקשר של גואל עם התיכון נבע אך ורק מהעובדה שהוא היה האב החורג של אחת התלמידות שלנו, והיא זו שהמליצה
"זמן קצר לאחר מכן התאספו כמה חברים והלכו איתו למפגשים אבל מי שידע על המפגשים האלה היו רק החברים שלהם וכמה מורים, ולא ייחסנו לזה משמעות. גם גואל רצון של אז לא היה הגואל שאנו מכירים היום, זה היה ממש בתחילת הדרך. הבנות האלה היו הגל הראשון שהתחיל איתו את הקשרים האלה, ועדיין לא היה מדובר בשלב זה בקשרים בעלי קונוטציה מינית כלשהי".
לייבל מסביר כי הקשר המיני של הבנות עם רצון התחיל למיטב ידיעתו רק לאחר שסיימו את התיכון. "שלוש נערות מתוך החבורה נשארו איתו בקשר לאחר סיום התיכון ועברו להתגורר איתו. אחת מהן במהלך השירות הצבאי שלה ועוד שתיים מחברותיה מבלי שהתגייסו".
בשנת 2000 נעלמה אחת הנערות במהלך שירותה הצבאי ולא חזרה באחד הימים לבסיס. דאגת המשפחות, החברים והקיבוץ סביבה הביאו לחיפושים אחריה, ולבסוף היא נמצאה בביתו של רצון.
"הוקם צוות שאני וגורמי רווחה שונים היינו שותפים לו בניסיון להציל את הילדות", מסביר לייבל ומוסיף: "גורמי הרווחה פנו למשרד חקירות פרטי שעשה מעקבים והחדיר חוקרות לתוך הכת, כך הצליחו להביא למשטרה תיק מוכן ומלא להגשת כתב אישום. הבעיה היא שהמשטרה החליטה שאין עילה להגשת כתב אישום כי טענו שזה היה בהסכמת הבנות, שהן כבר אינן קטינות ושגואל לא נשוי להן ולכן לא ניתן להאשימו בביגמיה".
לייבל מספר כי מהרגע שהבנות נכנסו לביתו של גואל אסור היה להן ליצור קשר עם המשפחות, החברים או בית הספר. "הוא הכניס להן לראש שהוא היחיד בשבילן ושכולן נגדן, הוא הפך לאלוהים שלהן. מבחינתן הוא היה כל עולמן והן לא היו צריכות אף אחד מלבדו. זה הדבר הכי נורא שהוא עשה, יותר גרוע בעיניי מהניצול הכלכלי או המיני", אומר לייבל.
בינתיים נסגר התיק במשטרה והבנות נשארו בביתו של רצון. לדברי לייבל, המשפחות לא ידעו איך להתמודד עם המצב: "חשבנו על פריצה בכוח אבל הבנות פשוט היו חוזרות לשם. המשפחות היו בתחושה שחטפו להם ילדה ושאין שום דבר שהם יכולים לעשות בשביל להחזיר אותה. משפחה אחת התרסקה מזה והיא עד היום מרוסקת. משפחה אחרת אמרה לילדה שהם מקבלים את כל הבחירות שלה, במטרה שלא לאבד איתה קשר ובאמת עד היום הם נמצאים בקשר איתה".
רצון אולי הורחק כעת מהנשים שהחזיק, אך לייבל מספר שהבנות עדיין שם ומסרבות לעזוב: "מדובר בילדות נבונות, יפות ומוכשרות שמשוכנעות במיליון אחוז שגואל הוא הדבר הכי טוב בעולם. אני מאמין שמצוקה רגשית כלשהי ודאי הובילה להיגררות אחריו כי כנראה שחייבת להיות מצוקה מסוימת שהוא מנצל, אבל הרי בגיל ההתבגרות מעטים הילדים שאין להם מצוקה כלשהי.
"זה גיל של תפיסות קיצוניות, של שחור ולבן, של מוכנות להתגייס לדברים שנותנים משמעות, וזה גם גיל שקל להיגרר אחרי אנשים ולהיסחף. גואל לא היה יוצא דופן, רק המסגרת שלו היא יוצאת הדופן".
10 שנים שרצון מחזיק בבחורות הצעירות, כיום בנות 28, וגם עכשיו לאחר מעצרו אין ביכולתו של לייבל או ביכולתן של המשפחות ליצור קשר עמן:
"אנחנו מאוד דואגים שהן יעשו משהו לעצמן ולכן אנחנו לא יוצרים רעש. יש ניסיון של רשויות הרווחה לשכנע אותן להיפגש עם משפחותיהן, אבל המשפחות לא מוכנות לדבר כרגע עם אף אחד מתוך פחד. התקווה הגדולה של כולנו היא שימצאו דרך לסגור איתו חשבון, שמעגל הקסמים שלו יישבר ושהוא יורחק מהחברה והבנות יחזרו הביתה", אומר לייבל.
לייבל מספר שגם לאחר שגילו בתיכון את מידת הקיצוניות של רצון והבינו כי בוגרות התיכון מתגוררות עמו ונסחפו אחריו, עדיין לא ראו עצמם אחראים: "זה לא שהוא הסתובב בבית הספר, הן באו אליו. התלמידה הראשונה שיצרה עמו קשר עשתה את זה דרך בתו החורגת ובגלל שהייתה לה איזו בעיה רפואית או נפשית שהיא חשבה שהוא יפתור לה. היא מאוד הושפעה ממנו ומתוך הקשר שלה עמו נוצרה סקרנות אצל עוד כמה בנות ואז זה היה כמו כדור שלג.
"אודה כי עשינו בדיקה עצמית לראות אם במידה מסוימת היינו אחראים לזה כגורמי חינוך מפקחים והגענו למסקנה שלא הייתה לנו דרך לדעת או להתערב. מדובר בפעילויות שתלמידים עושים בזמנם החופשי, וכפי שמנהל בית הספר לא יכול לשלוט בכך שילד הולך לכיוון של סמים, כך גם הוא לא יכול לשלוט ואפילו לדעת אם הוא הולך אחר הצהריים למפגשים של כת קיצונית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם