"הוא היה מנהיג": סיפורו של הכדורגלן שנרצח בפיגוע הפלילי בבת ים
אמרו עליו שיש לו כישרון ועתיד מזהיר, שהוא מנהיג מלידה שידע לכוון שחקנים על המגרש, וגם שידע לכבד את אמא בחיבוק, לאחר שער משלושים מטר. חברים ומאמנים נפרדים ממור אלגרבלי, שחקן מ.ס חולון, בסך הכל בן 20, שנרצח בשבוע שעבר ביריות במרכז בת-ים
שניהם ישבו באותה עת במכוניתו של אלגרבלי מסוג הונדה סיוויק, כאשר לפתע הגיחו אליהם שני אנשים רכובים על אופנוע ונצמדו למכונית. אחד מהם שלף מתוך מעילו כלי נשק וירה. אלגרבלי נפצע אנושות ונפטר מפצעיו. המשטרה הודיעה כי הרקע למעשה הוא פלילי וצו איסור פרסום הוטל על פרטי החקירה.
אל ההלוויה של אלגרבלי, ששיחק כדורגל בא.ס. חולון מליגה ג', הגיעו למעלה מ-1,000 איש. חבריו ספדו לו ואמרו: "היית חבר נפלא ואוהב. תמיד ידעת להעניק ולכבד את כולם. אנחנו לעולם לא נשכח אותך ואת אישיותך. תמיד עזרת לכל אחד שרק ביקש ממך עזרה ואפילו הקטנה ביותר. התייחסת לכולם והיית עם כולם ברגעים הקשים שלהם, ידעת מה זה המושג חבר אמיתי. אף אחד לא מעכל את העובדה שאתה כבר לא נמצא איתנו היום. רק לפני כמה ימים ישבנו ודיברנו והנה אתה כבר במקום אחר. כולנו רוצים לראות שוב את החיוך שעל פניך, לשמוע את הצחוק שלך. לכל מקום שכל אחד מאיתנו יילך, אתה תהיה איתנו בלב".
אחרים ספדו לו: "בכל דרך שאליה פנית תמיד הצלחת והיית המוביל. גם בבית הספר, גם בקריירת הכדורגל שלך. תמיד התגברת על הקשיים וידעת לעמוד בצורה מעוררת כבוד. אתה אדם שתמיד רצו להיות בחברתו והיית מוקף בהרבה מאוד חברים שאוהבים אותך ודואגים לך. גם היום מאות אנשים באים לכבד אותך ואת זכרך. אתה תמיד תישאר בשבילנו כשחקן הגדול, כחבר הנהדר.
"אף אחד לא מבין איך אנחנו ממשיכים עכשיו בחיים שלנו בלעדיך, אתה חלק מכל אחד ואחד מאיתנו וזה בלתי מובן איך ממשיכים מפה הלאה. אי אפשר לעשות את זה". אמו של מור, שרה, התמוטטה במהלך ההלוויה. מאות מבקרים פקדו את בית המשפחה מאז דווח על הרצח, וכמו כן הגיעו לניחום האבלים בבית משפחתו של מור בחולון.
מאחורי הרצח של מור אלגרבלי מסתתרת קריירה ארוכה ומרשימה של שחקן כדורגל, שנקטעה השבוע. אלגרבלי השתייך לקבוצת אגודת ספורט חולון מליגה ג' מחוז מרכז. את דרכו החל במועדון כבר בגיל 7, כאשר נרשם לבית הספר לכדורגל, והחל להתאמן בצורה מקצועית.
גיגי חלובה, יושב ראש מחלקת הנוער של האגודה שאימן בעבר את מור, סיפר השבוע על השחקן שהיה: "ברגע שראיתי אותו בגיל 7, ישר ידעתי שמדובר בכישרון גדול מאוד. היכולות שלו היו מאוד גבוהות יחסית לילד בגיל כה צעיר. כאשר הוא שיחק במשחקים הראשונים ראינו שהוא בולט מעל שאר השחקנים בני גילו, וידענו שמדובר בילד עם פוטנציאל אדיר. המטרה שלנו הייתה לעבוד איתו כמה שיותר חזק וקשה, כדי לגרום לו להפוך לשחקן טוב יותר.
באחד המשחקים הראשונים שלו בתחילת העונה, היינו בפיגור של שני שערים כבר לאחר 10 דקות. אני זוכר שכל השחקנים בקבוצה היו מיואשים מאוד. חלקם כבר חשבו שנקבל תבוסה קשה, ועוד כשבקהל יושבים ההורים שלהם. צריך להבין שבגיל הזה הילדים מאוד עדינים, והם נראו שבורים מאוד, אבל מור בלט מעל כולם. הוא לא נשבר ולהיפך, דרבן את חבריו להמשיך ולשחק. במחצית השנייה הצלחנו להשוות משני שערים של מור, וסמוך לסיום המשחק הוא בישל לילד אחר, שכבש. מעבר לשמחת הניצחון שהייתה אז, אפשר היה לראות את המנהיגות הגדולה שהייתה למור על המגרש".
בגיל 10 עבר מור להתאמן
כל השחקנים שמשחקים קט רגל בשכונה ניכרים באיכויות גבוהות, אבל למור היה פוטנציאל גדול יותר מהם. אפשר היה לראות בדיוק בגיל הזה, כאשר כל שחקן מבצע התקדמות של כחמישה אחוזים בכל חודש, בכל פרמטר. בין אם זה בבעיטה, במהירות, במסירות. אצל מור זה היה שונה. ההתקדמות שלו הייתה מטאורית. בכל שבוע, ולא כל חודש, ראינו התקדמות של עשרה אחוזים. בכל אימון ראינו את רמת ההשקעה שלו, ואת הרצון שלו להצליח. הייתה לו מלחמה על המגרש. הוא אף פעם לא וויתר, גם שהוא איבד כדור, הוא רדף אחרי הקשר עד שהוא חילץ בחזרה. הוא היה מנהיג".
בשלב מסויים, בגיל 12 לערך, נעשה ניסיון להעביר את מור לשורותיה של מכבי תל אביב, אולם מחלקת הנוער של המועדון לא הצליחה לשלב אותו בהרכב הפותח, ומור העדיף לחזור לבית החם בקבוצה בחולון. "כקשר ימני הוא ניהל הרבה מאוד פעמים את ההתקפה. הילדים בקבוצה אהבו אותו מאוד, מכיוון שראו בו כשחקן הטוב ביותר בקבוצה", מוסיף חלפון.
אלי משען, שאימן את מור עד גיל 15, זוכר היטב את אהבתם של השחקנים בקבוצה לאלגרבלי. "הילד פשוט היה מנהיג. אני זוכר את משחק במסגרת הגביע, כאשר במחצית היינו בפיגור של שער אחד. השחקנים נלחמו אבל לא הצליחו לכבוש, והחמיצו מתוך הרחבה. בהפסקה מור ערך שיחה בחדר ההלבשה לשחקנים, ואמר להם: 'עכשיו אנחנו נעלה ונבקיע. אנחנו קבוצה הרבה יותר טובה, ולא יקרה מצב שלא נעלה שלב'. הווינריות שלו היה מעל לכל שלב. הוא סחף אחריו את הקבוצה לניצחון גדול של 1:3, אם אני לא טועה".
ההשפעה של אלגרבלי על שחקנים אחרים הייתה גדולה. "היכולת שלו לגרום לשחקנים אחרים להיות טובים יותר היא הייתה בלתי רגילה. הם ראו שהוא משקיע ומתאמץ, ובגלל זה הם לא יכלו שלא להתאמץ ולהשקיע כמוהו. זה סוג של הערצה אפשר לומר. הוא היה מהבולטים והטובים בקבוצה". בשלב מסויים, בגיל 14, השתייך מור לנבחרת הנערים, אולם לא שותף במשחק רשמי.
בגיל 18 עלה מור לקבוצת הבוגרים של מועדון ספורט חולון, וכבש בעונתו הראשונה שני שערים. מייד לאחר מכן החלה ההתקדמות הגדולה שלו גם בקבוצה הבוגרים, כאשר בגיל 19 כבש הקשר הצעיר שמונה שערים בפחות מ-20 משחקים. שני המשחקים הבולטים שלו באותה תקופה היו בבית מול עירוני בית דגון, בו כבש צמד שערים, ובמשחק החוץ נגד קרית שלום, שגם שם כבש צמד.
העונה שותף מור רק בשבעה משחקים, וכבש שער בודד. "אם יש אירוע אחד שאני זוכר ממנו במיוחד", נזכר השבוע חלפון, "זה את הריצה לעבר אמא שלו באחד המשחקים, לאחר שהוא כבש שער בבעיטה משלושים מטרים. כל שחקני הקבוצה רדפו אחריו כדי לחבק אותו, אבל הוא רץ לאמא שלו וחיבק אותה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם