חיפה והקריות: עלייה בדיווחים על תקיפות מיניות
מטפלים בנפגעות תקיפה מינית באיזור חיפה והקריות נאלצים להתמודד לאחרונה עם גל הולך וגובר של פניות. "חשוב לי להגיד לנשים, 'אל תהססו, אם נפגעתן פנו לקבל עזרה'", אומרת מ' שנאנסה בילדותה
שולשטיין-אלרום פגשה כבר בלא מעט מקרים קשים, אך מה שקרה בתקופה האחרונה מדיר שינה מעיניה. "פתחתי את האינטרנט בשבוע שעבר ופתאום קפצו לי מול העיניים חמש כתבות מזעזעות שקשורות באלימות מינית, כולל המקרה של הילדה בת העשר שקיימה יחסי מין עם קטינים בקריות", היא אומרת.
"זה אמנם לא חדש לי כי אנחנו מטפלים כל הזמן במקרים קשים, אבל אני עדיין מזדעזעת בכל פעם מחדש. תמיד שואלים אותי מה קורה פה. האם זה באמת משהו שהיום יש יותר מתמיד, או שהפרסום והחשיפה הם היום יותר מתמיד. התשובה היא שגם וגם.
"נהיינו חברה אלימה יותר, מינית יותר, עם חשיפה מינית גדולה יותר ולא מבוקרת, ואנחנו בהחלט רואים עלייה בכמות המקרים שמגיעים אלינו, גם בחיפה וגם בקריות, שכוללת עלייה בחומרת המעשים וירידה בגילאים.
"היום, אם באיזשהו איזור יש מקרה מאוד גדול שמתפוצץ, אז מיד אנחנו מקבלים ריקושטים ומבקשים מאיתנו סיוע גם בשכונה הסמוכה. זה כמעט אוטומטי. יש יותר אלימות אבל גם יותר מודעות, ולאחרונה מזמינים אותנו עוד ועוד מוסדות חינוך בחיפה ובקריות להרצות ולהסביר. וזה משמח מאוד".
המרכז למניעה ולטיפול באלימות מינית בקרב קטינים של עמותת על"ם בצפון הוקם בשיתוף עם משרד החינוך ומשרד הרווחה במטרה לסייע לחברה להתמודד עם הבעיה של אלימות מינית. שולשטיין-אלרום מספרת, שהתוכנית שמיועדת לקטינים פוגעים החלה לפעול בצפון לפני כארבע שנים.
"התוכנית כוללת אבחון של הקטינים התוקפים, אשר מגיעים לרוב דרך פקידי הסעד אך לעיתים גם דרך ההורים עצמם", היא מספרת. "אחר כך אנחנו בונים תוכנית טיפולית
עוד לדבריה מקיים המרכז תוכניות הסברה וקידום המודעות באמצעות הרצאות וסדנאות לאנשי מקצוע לצוותים חינוכיים, הורים, בני נוער ועוד.
"עד לפני מספר שנים הדעה הרווחת הייתה שאו שאין בעיה כזו ובטח לא בקנה מידה רחב, וזה רק משחקי ילדים וסקרנות, או שאמרו שכל מי שהוא פוגע, נפגע בעצמו מינית אז נטפל בו כנפגע. ובעצם בשני המקרים, מה שקרה זה שהקטינים לא קיבלו טיפול מתאים.
"כי אם מישהו נפגע מינית ואנחנו מטפלים בו רק כנפגע בלי לתת מקום להיותו פוגע, אז בעצם אנחנו לא מטפלים בו כראוי ולא מסייעים לפתור ולמגר את הבעיה.
"אנחנו מטפלים בקטינים שתוקפים מינית ועושים את זה מהיסוד. ברור שאצל חלק נכבד מאוד מעברייני המין הבוגרים שיושבים היום בבתי הסוהר, הפגיעות המיניות לא החלו בבגרות ולא לפתע, וברוב המקרים זה גם לא מתחיל מלהיות עבריין מין סדרתי שאונס.
"זה מתחיל בדרך כלל מהתנהגויות יותר מינוריות במרכאות כמובן, בגילאים הצעירים יותר, כמו ילד שמרים לילדה את החולצה ולא משוחחים איתו על כך בצורה הנכונה, ובגלל שלא טיפלו ולא קראו לילד בשמו, זה הולך ומסלים גם מבחינת חומרת הפגיעות וגם מבחינת השכיחות שלהן".
כיצד פועלת התוכנית לקטינים פוגעים באזור?
"אנחנו מתחילים בשלב של אבחון שנקרא הערכת מסוכנות, ובודקים למה הקטין פגע ועל איזה צרכים זה יושב אצלו. אחרי שאנחנו מבינים מה מניע אותו לפגוע, אנחנו מתאימים את הטיפול, שכולל גם עבודה עם הילד עצמו וגם עבודה משותפת עם ההורים.
"אנחנו עובדים עם ההורים על שינוי דפוסים משפחתיים ועל תקשורת בין הילד להוריו, כי הפגיעה המינית בדרך כלל לא מתרחשת בתוך ואקום. ההורים שם ותפקידם לתווך. זה טיפול משפחתי ייחודי".
באילו מקרים את נתקלת?
"היה לי מקרה של ילד בן עשר מהאיזור שפגע מינית בילדים רכים, והכריח אותם לבצע בו מין אוראלי. אחרי הרבה פעמים שזה קרה אחד הילדים סיפר להוריו, והמקרה הגיע אלינו דרך פקידת סעד. אותו ילד עבר תהליך של אבחון להעריך את הסיכון ואת הצרכים הטיפוליים שלו, מתוך הבנה שילד שפוגע נמצא במצוקה.
"הילד החל אצלנו טיפול שכלל גם טיפול משפחתי. מקובל לחשוב שרק בנים פוגעים מינית והתוקף הוא בן והקורבן היא בת. אבל הרבה פעמים גם בנים פוגעים בבנים וגם בנות יכולות לפגוע. היה לנו מקרה של נערות בנות 12 שתקפו נערה, הפשיטו אותה וניסו להחדיר לה חפצים. גם כאן תהליך. הטיפול בתוקפות הוא תהליך דומה".
כיצד הורים יכולים לסייע במניעת מקרים של אלימות מינית?
"כולנו חייבים לפתוח את העיניים, ובעיקר ההורים. התפקיד שלנו כמבוגרים הוא להיות מתווכים בעולם בו המיניות נמצאת בכל מקום. גם תוכניות ריאלטי בפריים טיים, שהן לא פורנוגרפיות, מעבירות מסרים מיניים שהילדים שלנו סופגים. המסרים הם מאוד חזקים ויש בהם הרבה פעמים שילוב של מין עם תוקפנות, שזה בעצם השילוב המסוכן.
"אנחנו לא חיים במנזר והרבה פעמים הורים וצוותים חינוכיים באים ממקום מיואש ואומרים לי, 'אין מה לעשות, הכול פרוץ', אבל אני אומרת שיש מה לעשות כי התפקיד שלנו הוא לתווך. תפקידנו כהורים הוא לעזור להם לווסת ולהכיל את מה שהם יודעים, כי הם יודעים המון אבל הם מנותקים מהרגש, וצריך לחבר אצל ילדים את המין לרגש כי מין הוא חלק ממערכות יחסים.
"מעבר לטיפול בנערים עצמם אנחנו משקיעים הרבה אנרגיה, משאבים ומרץ בהסברה ומניעה, בין היתר בבתי ספר, ובדיוק בנושאים האלו".
איך משפיע עליכם מקרה כמו זה של הילדה בת העשר מהקריות?
"אנחנו תמיד מזדעזעים מחדש. הגילאים של הפוגעים ושל הנפגעות הם צעירים מאוד ואנחנו מצפים מאזרחים לדווח על מקרים שהם ראו, כמו שקרה עם הילדה בת העשר בקריות.
"אנחנו מצפים מהורים לעודד את הילדים לספר להם, לא בהיסטריה ובלי להכניס להם מילים לפה, אבל כן להיות קשובים למה שהילדים באים ומספרים וכן לזהות סימנים ולבקש מידע. חשוב לנו שיידעו שאנחנו קיימים כדי לעזור לתוקפים".
המדינה מסייעת לכם?
"לפני שנה עבר חוק שעד גיל 18 המדינה משלמת טיפול בקורבנות תקיפה מינית, אבל לגבי תוקפים עדיין לא עבר חוק כזה. אבל זה נכנס למודעות וזה כבר יושב על שולחן הממשלה בשביל לנסות למצוא איזשהו סעיף תקציבי. הטיפול אצלנו אמנם מסובסד, אבל הוא נופל על המשפחה ועל עזרה של הרווחה, ואין סעיף תקציבי שמסייע.
"אנחנו שומעים על אנשים שלא לוקחים את הילדים לטיפול כי אין להם כסף, וזה זועק, כי מקרים רבים נוספים כלל אינם מתגלים לדאבוננו. לתקיפות מיניות יש פן של התמכרות. מדובר בדפוס התנהגות אשר ללא טיפול מקצועי מתאים עשוי להחמיר, ועדיין רבים נוטים להסתיר את התופעה, להתכחש לה ולהתעלם ממנה.
"אם לא נטפל בתופעה ונעקור אותה מהשורש עוד בראשיתה, היא תמשיך להתעצם וילדים תמימים נוספים ייכנסו למעגל הקורבנות, חלקם יהפכו לתוקפים בעצמם, והחברה שלנו תהפוך לאלימה יותר ובטוחה פחות".
מ' תושבת הקריות בת 38, נאנסה כשהייתה בת 13. את המעשה ביצע תלמיד בן 16 מבית ספרה, שטרף ברגע את כל עולמה. 12 שנים חלפו עד שאזרה אומץ וניגשה לבקש סיוע במרכז לנפגעות אונס ותקיפה מינית בחיפה, 12 שנים של סיוט.
גם היום, מספרת מ', כשחוזרות התמונות היא קופאת במקומה. "זה קורה הרבה פחות מפעם, כי היום אני בכל זאת כבר אחרי טיפול, אבל עד היום אני מקבלת עור ברווז בכל הגוף והפחד משתק אותי, כמו קיפאון. כל החיים שלי נהרסו בגלל הסוטה הדפוק הזה, ואני הענשתי את עצמי והתחלתי להרעיב את עצמי. לא אכלתי ימים שלמים. אחר כך הפכתי לבולמית. ועדיין לא סיפרתי לאף אחד מה עבר עליי".
מדוע?
"לא עבר לי בראש שאני יכולה לספר לאמא שלי כי היא תמיד הייתה עסוקה בקשיים הכלכליים ובעובדה שהיא גרושה. באיזשהו מקום גם פחדתי שהיא תאשים אותי שזה בגלל שהתלבשתי לא נכון, תמיד עם חולצות קצרות שלא עוברות את המותן ומכנסיים קצרצרים. אז התחלתי להתלבש כמו דוסית, וכל הזמן רק התהלכתי ורציתי למות.
יום אחד, כשכבר הייתי בת 25, ראיתי אותו בתחנת אוטובוס. הוא העז לחייך אליי ואני רעדתי בכל הגוף. רצתי משם כמו משוגעת. בבית, אחרי שעות של בכי, התקשרתי למרכז לנפגעות תקיפה מינית בחיפה. כשענו לי ניתקתי. בפעם הבאה כבר התחלתי לדבר. בכיתי ובכיתי ונקרעתי לגזרים על הקו וסיפרתי באובססיה כל פרט.
ובכל אותן שלוש שעות שדיברתי הייתה איתי המתנדבת על הקו ואספה את החלקים שלי שהתפזרו לכל עבר. היא הייתה מלאך. היא הסבירה לי שאני לא אשמה בכלום, והיא החזירה לי את עצמי. ידעתי שעבר הרבה זמן מאז המקרה וידעתי שאין לי כוונה להילחם במפלצת ההיא שהרסה את חיי, כי היה לי ברור שזה יגרום לי להרגיש רק רע יותר. לא רציתי את ההתמודדות הזו. המתנדבת שלי כיבדה את הבקשה שלי ופשוט הייתה שם בשבילי".
ומה עשית לאחר שנחשפת?
"בשלב מסוים הלכתי לטיפול פסיכולוגי וקיבלתי גם כדורים נגד חרדה, ולאט לאט התחזקתי. כל אותו הזמן המשכתי להיות בקשר עם המתנדבת במרכז. היו הרבה לילות בלי שינה ורגעים שרציתי שהבוקר לא יעלה. ושם תמיד היו בשבילי. היום אני נשואה ואם לשניים. בעלי יודע על הסיפור שלי והוא איש אוהב ומחבק. אני מרגישה שהרווחתי את חיי בחזרה. אם לא המתנדבות של מרכז הסיוע אין לי מושג איפה הייתי היום.
"חשוב לי להגיד לנשים, 'אל תהססו, אם נפגעתן פנו לקבל עזרה'. אולי תחליטו להביא את התוקף לדין ואולי תחליטו כמוני שאתן משאירת את זה מאחור. אבל זה יעזור לכן להתקדם ולא לשקוע. החיים יקרים, אל תאבדו את עצמכן בגלל שנפגעתן. אתן לא אשמות".
מפקד תחנת זבולון היוצא ומי שצפוי להתמנות לסגן מפקד המרחב, ניצב משנה ג'מאל חכרוש, נתקל לא אחת בנשים שמחליטות לנסות ולמצות את הדין עם תוקפיהן. "אכן יש כיום הרבה יותר מודעות", הוא אומר.
"עובדה שאנשים מתלוננים יותר, ואני מקשר את זה יותר לעלייה במודעות מאשר לריבוי מקרים. גם פניות למרכזים שמסייעים לנפגעות לא מעידות על ריבוי במקרים אלא על עלייה בחשיפה, כי אנשים מרגישים שבגלל שפורסם מקרה איקס או וואי, אז הם יכולים לספר גם על המקרה שלהם. אלו דברים שקודם אנשים הדחיקו.
"המשטרה מטפלת ומפנה את הנפגעים לגופים המקצועיים, ללשכת הרווחה, לחוקרים ולחוקרי הילדים והנוער. אני שמח שאנשים מביאים לידיעתנו דברים שהם שמים לב אליהם או חוו בעצמם. העובדה שהיום פחות מהססים לבוא למשטרה היא דבר מאוד משמח מבחינתי".
במרכז לנפגעות תקיפה מינית בחיפה והצפון, אשר חוגג בימים אלה שלושים שנים להיווסדו, נרשמה לאחרונה עלייה במספר הפניות לקו החם. "באופן כללי יש עלייה בחשיפה כיום, וזה בולט גם בחיפה ובקריות", מספרת מנהל המרכז, לליב אגוזי.
"אנחנו שמחים מאוד שפונים אלינו ולא ממשיכים לשתוק. בחודש דצמבר היתה לנו עלייה של ארבעים אחוזים בפניות, ומעל מאה פניות חדשות של נשים שאותן לא פגשנו קודם. כי סיפורים שמתעוררים יוצרים ריקושטים ומצליחים לעורר עוד ועוד סיפורים של אנשים שעד היום הצליחו להדחיק. פתאום פונות נשים עם דברים שקרו להן בילדות והן לא יכולות להדחיק אותם יותר".
מה את מרגישה מול המקרים הקשים שנחשפים לאחרונה באזור?
"אני כואבת כל מקרה שכזה. אני נחרדת כשאני שומעת על ילדה בת עשר שמסתובבת בחוץ עירומה ומקיימת יחסי מין מרצונה. אני חושבת לעצמי מה עבר עליה שהיא הגיעה בכלל למצב הזה, כי ברור שזה לא מצב תקין ומבחינתי אין סיכוי שזה מרצונה.
"ואני גם תוהה מה קורה לילדים האלה שהם מוכנים לעשות את זה, ולא רואים שיש כאן ניצול ולא רואים את הילדה בכלל. זה נורא לדעתי. אני מאוד שמחה שהאישה שראתה את המעשים האלו פנתה לרשויות ודיווחה, כי לצערנו במרבית המקרים אין את המבוגר שרואה".
איך אפשר לזהות שילד עבר תקיפה מינית?
"אם יש תחושה שהילד נמצא באיזושהי מצוקה, חשוב לשבת איתו בסיטואציה רגועה ולהיות קשובים למה שהוא אומר, לשאול אותו אם משהו לא בסדר ולנסות לברר. באופן כללי חשוב מאוד לדבר ביומיום עם הילדים ולא לחכות לעת מצוקה חלילה. להגיד להם שהגוף הוא שלהם והזכות היא שלהם.
"עם זאת, אם עולה חשד שהילד עבר תקיפה מינית צריך להפסיק את השיחה בנושא כדי לא לקלקל את החקירה של חוקר הנוער, כדי שלא יהיה מצב שההורה הכניס לילד דברים לפה. חשוב לזכור שמרבית הפגיעות בילדים וילדות או בני נוער נעשות על ידי אנשים מוכרים וקרובים להם.
"כאשר מדובר באדם קרוב הילדים יתקשו אפילו לשתף את ההורים, מהחשש לפגוע בהם או ביחסיהם עם אותו מכר או קרוב. התמודדות עם חשש לפגיעה בילד היא קשה עד מאוד ולעיתים תגובת הלחץ של ההורים יכולה להיתפס אצל הילדים כהאשמה וכעס מצד ההורה. כדי להיות תומכים עבור ילדכם, גם ההורים לא צריכים להיות לבד. במקרה של דאגה, התלבטות או פגיעה, אנחנו כאן 24 שעות ביממה להתייעצות ולמתן תמיכה וסיוע".
המרכז לנפגעות תקיפה מינית חיפה מפעיל קו חירום 24 שעות ביממה, במספר 1202. במרכז ישמחו לקבל תרומות וסיוע ממתנדבים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם