הגבעה היפה: סיפורה של גבעת יונה
מי הייתה יפה, שהגבעה שובת הלב הנחשבת לאתר הארכיאולוגי והתיירותי המוכר והיפה ביותר באשדוד, נקראה פתאום בשנות ה-60 על שמה? סיפורי אשדוד
במה זכתה יפה, מנוחתה עדן, ששם הגבעה הוסב לפתע פתאום על שמה? לו הייתה זו סתם גבעה, עוד גבעה, השאלה הייתה מיותרת, לא במקומה. שיקראו לה איך שרוצים. למי אכפת?
ואולם, הגבעה המדוברת אינה סתם גבעה, ככל גבעה, אלא אחרת, שונה, הן מבחינת מיקומה והן מבחינת עברה. שתי נקודות ציון, שכל אחת מהן בנפרד ושתיהן ביחד, מלמדות על חשיבותה.
תייר המובא לאשדוד, מופנה בתחילת הסיור לכאן. כי מכאן, מנקודת התצפית המוכרת ביותר באזור, הוא משקיף על העיר, על הנמל, על נחל לכיש ועל רצועת החוף.
הגבעה היא גם אחת מפנינות הנוף המרהיבות באשדוד. כל כולה טובלת בירק ומוקפת בשלל עצים וצמחים, מדשאות ופרחים, כשלמעלה, בפסגתה, מזדקר לו מגדלור. למרגלות המגדלור ממוקמת בריכת מים גדולה, עגולה, המשלימה כבמשיכת מכחול את יופי המקום.
בנוסף למיקומה וליופייה, נודעת הגבעה גם בעברה. מצויים בה שרידי ישובים וקברים, החל מתקופת הברונזה ותקופת הברזל וכלה בתקופות הפרסית, הרומית והערבית. וגולת הכותרת: לפי מסורת קדומה, נמצא כאן קברו של הנביא יונה. זהו גם המקום, שבו פלט לפי המסורת, הלווייתן את הנביא.
מדוע, אם כן, הוחלט בשנות ה-60 לתת למקום הנחשב לאתר התיירותי והארכיאולוגי המוכר ביותר באשדוד, שם חדש, גבעת יפה? שם שיחליף, ככה פתאום, באחת, את שמו ההיסטורי, המקורי – גבעת יונה? כי בעלה של יפה ביקש להנציח כאן, דווקא כאן, בגבעה הנחשבת, השולטת, את
ועם כל האהדה לבעל הכואב, המתאבל, על המחווה המרגשת, המעידה על נפש רומנטית ואהבה גדולה, צצה ועולה, במקביל, השאלה, איך ייתכן שאישרו בכלל שינוי שם רב שנים של אתר היסטורי, ציבורי, לטובת שמו של אדם פרטי?
ולא שיש למישהו משהו נגד יפה, מנוחתה עדן. ובכל זאת, במה זכתה שגבעה הנקראת לאורך שנים על שם הנביא יונה, תיקרא, בהסבה מיידית, על שמה? האם עשתה מעשה כלשהו המצדיק זאת? לא. היא הייתה נשואה לאדם רב כוח והשפעה, שניצל את קשריו ואת מעמדו כדי להנציח את שמה במקום הכי גבוה והכי נחשב באשדוד.
שם האיש עובד בן-עמי. והוא היה במשך שנים אדם חשוב מאוד ונכבד מאוד. אישיות פוליטית בעלת מעוף ודמיון, מהוגיה ובוניה של אשדוד ומאידך, יזם ואיש עסקים עשיר ומצליח, שהאינטרס שלו והאינטרס הציבורי לא תמיד הלכו ביחד. לומר בשנות ה-50, או ה-60, "לא" לבן-עמי, היה דבר שלא יעלה על הדעת. על כל פנים, לא באשדוד.
מאחר שאיש לא קם להגן על שמה ועל כבודה של הגבעה ואף אחד לא התעקש שהיא אינה אחוזה פרטית של מישהו, אלא נכס ציבורי, היסטורי, עברה ההחלטה להפוך את גבעת יונה לגבעת יפה, בקול דממה דקה. בראש הגבעה הוצבה אנדרטה הנושאת את השם גבעת יפה וזהו. נקבעה עובדה.
ואולם, החיים מסתבר, אינם מתחשבים, לא בעושר ולא בייחוס, לא בעוצמות ולא באנדרטאות, והופכים על פיהם קביעות שרירותיות, לא הגיוניות.
עובדה. כולם קוראים היום לגבעת יפה, כפי שקראו לה תמיד: גבעת יונה. גם השלטים, הנושאים את השם גבעת יונה, כבר הוחזרו לכאן מזמן. האנדרטה לזכר יפה אמנם נותרה, אבל שכוחה, דהויה. ללמדך, ששם בעל משמעות, רב שנים, מכבדים. משמרים. לא משנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם