זרים בתוכנו: לאיש לא אכפת מההומלסים
ההומלסים הם אנשים, עדיין, אבל המעמד שלהם, צריך לומר את הדבר הזה, מקביל לחתולי הרחוב והזבובים. הם שוכבים על הספסל ואף אחד לא מתעניין בגורלם
הומלס מנסה להתגונן מהקור יהודה לחיאני
השבוע, באזור הבילוי המזרחי של ראשון, בלילה, ההומלסים התחברו עם חתולי הרחוב והאשפתות. כמעט כל ספסלי הרחבה הגדולה שליד המסעדות המפורסמות הייתה מלאה הומלסים וחתולים.
זוהמה על הרצפה, צחנה מפחי האשפה הענקיים והדחוסים עד אפס מקום, שהזבל נשפך מהם. חתולים מזנקים מכל עבר על כל פיסת פסולת זרוקה. חלק מההומלסים מעשן, חלק ישן או סתם זרוק בייאוש.
למחרת יצא לי לעבור שם שוב, במקרה, ואחד מהם ממש שכב על הכביש, כאילו אמר לעצמו שאין בעצם הבדל ושאם תעלה עליך מכונית, מה כבר אפשר להפסיד.
פשוט נשכבים להם על הכביש
ביום אחר, כשישבנו לארוחת בוקר באחת המסעדות היותר מוכרות של המתחם, עלה חתול אחד על הסככה שמעל השולחן, פער פה עם שיניים רעבות כשבעיניו מבט של נמר מנשיונל ג'יאוגראפיק, שנייה אחת לפני שהוא מזנק על הטרף.
האיום נראה ונשמע מוחשי יותר ויותר, מנהמה לנהמה, מצד בן דודו של הטייגר, אז עברנו פנימה, לחלק המוגן יותר של המקום. ואמנם, חלף הפחד מזינוק של חתול על האומלט שלך, במקרה הטוב, או על ראשך במקרה הרע, אבל אז הגיעו הזבובים, או איך שלא קוראים למעופפים שם. גם הם רעבים, אחרי הכל.
תענוג גדול שם ברובע התענוגות המזרחי שלנו ועוד לא דיברנו על מים מעופשים שזורמים שם מידי פעם על הכבישים, או על האלימות הלילית מצד בליינים מפוקפקים. וההומלסים, שהממסד
לא יודע איך לדאוג להם ולא מוצא להם שום קורת גג ותנאים מינימאליים למחיה, נלחמים על הישרדות ברחובות האלה, בקור של החורף. ההומלסים הם אנשים, עדיין, אבל המעמד שלהם, צריך לומר את הדבר הזה, מקביל לחתולי הרחוב והזבובים.
אף אחד לא מסתכל עליהם, אז הם פשוט נשכבים להם על הכביש, ישנים על ספסלים שנבנו במקור לאוהבים. האם בלילה, כשהם עוצמים עיניים, הם נזכרים או מדמיינים שני אנשים שהביאו אותם לעולם הזה ושאולי היו גם הם פעם, לפני הרבה שנים, אוהבים על ספסלים ברחוב? האם הם אהבו אותם, לפחות בשנים הראשונות, כשהם דילגו על ספסלים, טיפסו עליהם, רבו עם ילד אחר והתנשקו עם בחורה? או שמא האלכוהול שטף מזמן כל זיכרון מראשם המבולבל והכל כבר אבוד?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם