טיפה מרה: המשחק שהרג את ויקטור שבדרין
ויקטור שברדין ואיליה ארטנייב לא מצאו את עצמם בישראל. על תחושת הזרות ועל הבדידות התגברו האחד באמצעות השני, וגם באמצעות אלכוהול. בסוף השבוע נהרג ויקטור מכדור שנורה מנשקו האישי של איליה, לאחר ששני החברים השיכורים שיחקו בשליפות
כשהוא ישן, ידיו ורגליו נאזקות למיטה. גם בשב"ס מבינים שמי שהרג בירייה את חברו הטוב ביותר, עלול לנסות ולהזיק לעצמו. מאז ליל שישי, מספר סנגורו עו"ד יוני דדון, מצבו הנפשי הולך ומידרדר.
הוא מתקשה להתמודד עם התוצאה של שתיית היתר והמשחק המטופש בנשק, שהותירה את רב"ט ויקטור שברדין על רצפת ביתו ללא רוח חיים.
במוצאי שבת הובא ארטנייב להארכת מעצר בבית משפט השלום בקריות, ושמע כי המשטרה מחשידה אותו בעברת רצח חברו הטוב - ולא בהריגה או גרימת מוות ברשלג נות, שנחשבים לסעיפי אישום פחותים יותר.
הוא כיסה את פניו בחולצתו ופרץ בבכי. "איך אתם יכולים להגיד שרצחתי את ויקטור? זה אח שלי", מלמל . גם בתא המעצר ובחדרי החקירות חוזר היורה שוב ושוב על אותן טענות, ומשווה את אהבתו לחברו המנוח לאהבת אחים של ממש.
"אני מרגיש שהרגתי את אחי, בעצם ויקטור הוא יותר מאח שלי", מירר בבכי וסירב להרים את מבטו. "אין לי אף אחד בארץ, והוא ויוליה (חברתו לחיים של הנרצח - א"ל) הם כמו משפחה בשבילי. שתי הבנות שלהם הן המשפחה שלי. איך אני אמשיך לחיות עכשיו? תעזרו לי, זו הייתה תאונה. אתם חייבים להאמין לי".
מדירתם הדלה בקריית מוצקין, ביקשה גם אתמול האלמנה יוליה גודימוב, רק בת 21, לחזק את חברו של בעלה המת. "אני לא כועסת עליו", היא מבהירה, מחזיקה את שני בנותיה הקטנות, בנות שלוש ושנה וחצי. "אני לא יודעת מה קרה שם בדירה, אבל אני לא כועג סת כי אני יודעת שויקטור ואיליה היו חברים ממש טובים". אתמול סיפר מכר של המשפחה שעל אף שויקטור הפך לאב ועבר להתגורר עם זוגתו, חברו איליה ראה בבנותיו כבנותיו שלו, פינק אותן וקנה להן מתנות.
גם בצהרי יום שישי שום דבר לא רימז על האסון הצפוי בהמשך: ויקטור הודיע ליוליה שאת חגיגות השבעתו לחיל השריון יעביר עם חברו איליה בערב של שתיית אלכוהול. יוליה עודדה אותו להיפגש עם חברו הוותיק, שעוג בד כמאבטח בחברת שמירה, והודיעה לו כי בשבת יחגגו עם שתי בנותיהם.
ארטנייב היה גאה מאוד בחברו הטוב, שבגיל 22 בחר להתגייס לשירות קרבי על אף שבבית יש לו שתי בנות קטנות ואישה בהיריון מתקדם, ולמרות הקשיים הכלכליים הגדולים שאיתם התמודד מאז הפך לאב. למחרת יספרו כולם ששתיית אלכוהול הייתה חלק בלתי נפרד מהבילויים של שני החברים.
שברדין יצא מביתו עם מדים ונשק אישי, כדי לא לשלם
הוא נפגש עם חברו סמוך לביתו בקריית חיים, והשניים נכנסו לקיוסק של פנינה ועקנין, שממוקם כמה עשרות מטרים מדירתו של ארטנייב. מצלמות האבטחה במקום תיעדו אותם, כל אחד עם נשקו האישי, רוכשים משקאות חריפים ומתחילים לשתות כבר בחנות עצמה. על האלכוהול שילם ארטנייב, מודע לעובדה ששברדין מפרנס את משפחתו באמצעות משכורתו הצבאית הדלה.
"הם היו מאושרים", משחזרת פנינה ועקנין, שמכירה את השניים עוד מהימים שהתגוררו יחדיו בשכונה. "ראיתי את ויקטור מגיע עם מדים ואמרתי לו 'יופי, אני שמחה בשבילך'. צחקנו על זה שיש לו בת שלישית בדרך, ואמרנו שצריך לקרוא לו 'אבו אלבנאת' כי יש לו רק בנות. אני מכירה אותם כבר כמה שנים, הם חבר'ה נחמדים מאוד שתמיד מחייכים ועושים כבוד. אין ספק שזה אסון".
צעירה מקריית חיים, שהייתה עד לא מזמן חלק מהחבורה של שברדין וארטנייב, סיפרה אתמול, כי "שניהם אוהבים לשתות אלכוהול - והרבה, כבר שנים. תמיד, איפה שלא ישבנו, זה קודם אלכוהול וצחוקים מצדם. היה ברור שיום אחד יקרה להם משהו. אנשים יושבים ושותים אלכוהול כמו שני נרקומנים, ואתם מתפלאים שיש בלגן?".
בחזרה לליל האירוע: שברדין וארטנייב הגיעו אל דירתו של ארטנייב, בקומת הכניסה של בניין מגורים ישן המאוכלס בעיקר בעולים חדשים. בשלב מסוים הצטרפו אליהם עוד שני חברים. אחרי דקות נשארו ארטנייב ושברדין בדירה לבדם והמשיכו לשתות כמויות גדולות.
בשלב הזה הם החלו לשחק בכלי הנשק שלהם ב"משחק השליפות". אלא שהשילוב בין כמויות האלכוהול הגדולות לכלי הנשק התברר כקטלני: צמד השיכורים המשיכו במשחק, וארטנייב היה בטוח שאין כדור בקנה של האקדח שלו. הוא המשיך לשלוף ולשלוף את אקדחו מול פניו של שברדין - עד שלפתע נשמעה ירייה. הכדור פגע בשברדין בחזהו והוא מת במקום.
ארטנייב, מבוהל ושיכור, יצא מהדירה בצרחות. הוא החל לרוץ ברחוב וחלף שוב על הקיוסק שבו קנה אלכוהול שעה קודם לכן. הפעם חשבה ועקנין שהוא גנב לה משהו, ובגלל זה ברח. בינתיים, טלפן ארטנייב למוקד מד"א בחיפה וזעק למוקדנית: "שלחי מהר אמבולנס, יריתי בחבר שלי".
המוקדנית ליטל דוד מספרת, כי "היה חשוב לו לא להסתיר את העובדה שהוא ירה, והיה חשוב לו שנגיע מהר. הוא היה נסער". מאוחר יותר התברר כי אחרי השיחה עם מד"א התקשר ארטנייב למשטרה, ואחר כך שוב למד"א, לוודא שהם בדרך.
צוות הנט"ן הגיע לדירה עם השוטרים ומצא את הגופה. ארטנייב עוד האמין שאפשר להציל את חברו והמתין לניידת המשטרה. אלא שהשוטרים, לכשהגיעו, לא מצאו אותו בדירה והחלו לסרוק את האזור.
היה חשש כבד כי הוא חמוש וימשיך לנסות לפגוע באנשים חפים מפשע או בעצמו. בשלב הזה גילתה המוקדנית תושייה והתקשרה אל המספר שממנו התקשר ארטנייב למוקד. היא ביקשה ממנו שיתאר לה את הבגדים שהוא לובש ואת מקום הימצאו. הדיווח הועבר לשוטרי הסיור של תחנת זבולון והם עצרו אותו ליד פיצרייה סמוכה.
"יריתי בחבר שלי בטעות, זה היה משחק, יריתי בו בטעות אני אומר לכם, זו הייתה טעות", אמר ארטנייב לשוטרים אלון ארכה, כפיר עזרן ואריק ברוזנברג, והוכנס מיד לניידת. "כל הדרך לתחנת המשטרה", סיפרו השוטרים, "הוא בכה בלי הפסקה".
אקדחו האישי, שמשמש אותו בעבודתו בחברת השמירה, הוחרם מיד. ההנחיה הייתה לשמור על היורה, שלא יפגע בעצמו. תוך דקות הוזעקו לזירת האירוע עשרות שוטרים וקצינים. אחרי חמש שעות וחצי חזר ארטנייב לדירה - הפעם עם אזיקים, ושחזר את האירוע. "שיחקנו שליפות. לא ידעתי שיש כדור באקדח שלי. אילו הייתי יודע לא הייתי עושה דבר כזה. אני יודע כמה מסוכן לשחק בנשק".
בוכה ושרוי בהלם כבד יצא ארטנייב מדירתו, שהפכה לזירת לכאורה רצח. בחוץ תועד על ידי קבוצת צלמים שהמתינה לו והבין לראשונה כי האסון שהמיט על משפחתו של שברדין הופץ עד מהרה בכלי התקשורת.
אחר כך הסביר: "סתם עשינו צחוקים. לא היה בינינו שום ריב, הכל היה באווירה טובה. זו הייתה תאונה. שתינו הרבה. הכל היה סבבה, עד שנפלט לי הכדור. אני נשבע לכם שלא ידעתי שיש כדור באקדח. זה היום הכי שחור בחיים שלי. רק רצינו לשתות קצת ולעשות צחוקים לפני שויקטור חוזר לצבא".
מעצרו הוארך אמש עד ליום חמישי. בצירוף מקרים, באותה שעה שבה יובא להארכת המעצר ייטמן חברו הטוב ביותר בחלקה הצבאית של בית העלמין בחיפה. ארטנייב מתפלל שיותר לו לצאת מתא המעצר רק לשעה אחת, כדי שיוכל להיפרד בפעם האחרונה מחברו שאותו כל כך אהב. אילו זה היה תלוי בו, היה גם נפגש עם יוליה ומסביר לה מה באמת אירע בשעות האחרונות לחייו של אהובה.
שברדין וארטנייב הכירו לפני חמש שנים, באולפן ללימוד עברית בשדרות. מבין כל העולים שהגיעו באותה תקופה לארץ, הם היו הבודדים ביותר. ארטנייב בדיוק התגייס לתותחנים ובתוך זמן קצר שקע בדיכאון חריף. הוא סבל מבדידות נוראה והתקשה להתרגל למדים. רק כשהורד הפרופיל שלו ל-45 והוא הועבר לבסיס תקשוב בצפון, הוטב מצבו. היום הוא צפוי ארטנייב להיבדק על ידי פסיכיאטר.
גם חייו של שברדין היו קשים ומורכבים. הוריו גרושים, ואביו, שעלה איתו ארצה, מאושפז במוסד בצפון. אמו ואחיו עדיין ברוסיה. "זו הסיבה שויקטור ואיליה התחברו כל כך", סיפר אתמול מכר. "לשניהם אין כמעט אף אחד בארץ והיה קל להם להפוך לחברים קרובים ולהעביר יחד את סופי השבוע והחגים".
היום (ב') אמורה הפרקליטות לקבוע את סעיף האישום שייוחס לארטנייב בכתב האישום אשר יוגש נגדו בעוד כמה ימים. בינתיים, מבחינת ראש היחידה המרכזית סגן ניצב מיכאל שפשק,
ארטנייב חשוד ברצח, אך לדברי גורמים במשטרה זה עשוי להיגמר לבסוף בעברת הריגה. העובדה שאיליה משתף פעולה, מוסר פרטים ומוסר עדות שנראית אמינה, עומדת לזכותו.
מה שעשוי להפריע לו להגן על עצמו הוא העובדה ששתה אלכוהול וידע שיש סכנה בשתיית אלכוהול כשמסביב פזורים כלי נשק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם