עשר עם מרים: סיכום העשור של ראש עיריית נתניה
הגברת הראשונה של נתניה, מרים פיירברג, מסכמת עשור עם חשיפות עסיסיות והסיפורים, המרגשים, המצחיקים והמפתיעים שקרו במהלך העשור. וגם: על משפחת אבוטבול, על הספרית שלה ועל המקום שבו היא אוהבת לאכול
מה הדבר שאת הכי גאה בו בעיר בעשר השנים האחרונות?
"שנתניה מככבת בכל פרמטר חיובי שנמדד בכל תחום. אם זה בנושא הנדל"ן ועד הנושא החברתי. עד לפני 12 שנה נתניה הייתה עיר מחוקה, היום אנחנו על המפה".
במה את פחות גאה?
"אני מתייחסת לעיר כמו למשפחה, גם כשיש תכונה אצל אחד הילדים שהיא פחות מוצלחת, אתה גאה בו. לכן, כך גם בעיר, אין דברים שאני לא גאה בהם. גם עניין משפחות הפשע, זה לא מייחד את נתניה, יש את זה בכל הערים בישראל. אני גאה בכל הדברים בעיר, לטוב ולרע".
מה הבקשה הכי מוזרה שקיבלת מתושב העיר?
"הגיעה ללשכה שלי גברת וביקשה שאני אבוא ואוציא מביתה את הדבור שנכנס אליו. לא הייתה לי בעיה לעשות את זה, פשוט עד שהגעתי הדבור הלך".
מה המפגש הכי משעשע שהיה לך בעשור הזה?
"האמת, היו לי שניים שקשורים לילדים. בבחירות הראשונות כל העיר הייתה מכוסה בכרזות ענקיות עם הפרצוף שלי. אחרי הבחירות פתאום מתקרבת אליי קבוצה של ילדים קטנים, כשאחד מהם ניגש ושואל אותי: 'תגידי, מה את יצאת עכשיו מהפלקט ותחזרי אליו?'.
"המפגש השני היה כשהגעתי לביקור בבית ספר עוזיאל. טעיתי והגעתי ממש עם הצלצול להפסקה, נכנסתי לחצר ופתאום כמה ילדים זיהו אותי. בתוך רגעים ספורים המון של ילדים סבב אותי, וכולם נדחפו. זה היה אחרי אסון ערד ופחדתי שיקרה להם משהו. כמה מורות ממש חילצו אותי משם והוציאו אותי אל מעבר לגדר בית הספר. ושם עמדתי מצד אחד והמון רב של ילדים עמד מהצד השני, כשאני לוחצת ידיים מאחד לשני.
"באיזשהו שלב איבדתי תחושה ביד מרוב שלחצתי. אמרתי לעצמי: 'ריבונו של עולם, כמה תלמידים יש בבית הספר הזה, שזה לא נגמר?' עד ששמעתי ילד אחד צועק לשני: 'אני לחצתי לה פעמיים', והשני השיב לו: 'אז מה אני שלוש'. הבנתי שפשוט עשיתי כמה סבבים של לחיצות יד. אבל זה היה בהחלט מאוד משעשע".
מה המפגש הכי מרגש שהיה לך?
"כמה ימים לפני רציחתו, רחבעם זאבי הגיע לעשות מצנח רחיפה בנתניה. הוא כל כך נהנה, שהוא הודה לנו ואף צילמנו אותו באותה הזדמנות. ואז, כעבור מספר ימים רצחו אותו. לשבעה הגעתי עם תמונה ענקית שלו עם מצנחי הרחיפה. רעייתו וילדיו מאוד התרגשו, כי זאת הייתה התמונה האחרונה שנעשתה לו".
מה הייתה הדרך המיוחדת ביותר שבה השגת תרומה לעיר?
"אחרי הפיגוע במלון פארק, אני לא ישנתי כמה ימים. התראיינתי לכל הרשתות הזרות, ויום שישי היה יום לוויות קשה. כמה דקות לפני כניסת השבת התקשר אליי מישהו ואמר לי: 'נמצאת כאן בארץ, גייל סיל, נשיאת הג'יי-אן-אף האנגלית (הקרן הקיימת של אנגליה). היא נמצאת בבית מלון בהרצליה, והיא רוצה לתרום לנתניה אחרי הפיגוע הקשה'.
"הוא ציין שהיא נמצאת בארץ עד יום ראשון ועליי לפגוש
אלא שבתואר סיפור המענק הכי עסיסי, מחזיק ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, כפי שמספרת פיירברג: "שרון הגיע בזמן הפיגועים עם מסוק. מהמנחת אני הגעתי לקחת אותו בוואן לבן. בתוך הוואן הוא שאל אותי: 'מה אני צריך לתת לך כדי שתחייכי אליי עוד פעם, עם העיניים האלו?' בזמנו, רצינו לעשות את המעלית לים, אבל הממשלה הסכימה לתת רק 400 אלף דולר, ואת שאר ה-600 אלף דולר אנחנו היינו צריכים לממן. אבל לא היה לנו בכלל כסף לזה, אז ביקשתי שהוא ייתן לנו את כל מיליון הדולר למעלית: 'אריק אתה יודע שמגיע לתושבים כאן, אחרי הפיגועים, קצת נחת'.
"שרון אישר, וזה היה סיפור ידוע שהוכתר בשם: 'החיוך ששווה מיליון דולר'. אלא שהכסף בושש לבוא, ואז שוחחתי יום אחד עם שרון שוב והאצתי בו לאשר את המימון. ואז הוא שלף ואמר לי: 'אני דואג לך עכשיו לכסף, בתנאי שאת תרדי אתי לבד במעלית'. אני לא התבלבלתי ועניתי לו מיד: 'אריק, אין שום בעיה, רק שתדע פרט אחד קטן: המעלית שקופה'. הוא חייך וויתר על הרעיון. כמה ימים לפני האירוע המוחי בו לקה, הייתי בביתו עם עוד כמה מוזמנים, והבאתי לו תמונה ענקית של המעלית הבנויה. ואז סיפרתי לכולם איך הוא ניסה 'להתחיל' איתי. והוא, לא התבלבל, קם ואמר: 'זה לא היה ככה. את רצית לרדת איתי לבד במעלית, שומרי הראש שלי פשוט סירבו לכך'".
איזה סוד לא יכולת לגלות לפני עשר שנים שהיום את יכולה לספר?
"לפני עשר שנים, כשראיתי את המצב הכספי העגום של נתניה חששתי מאוד שמנתונים כאלו אי אפשר לשקם את העיר. שקלנו ברצינות לכבות עמודי התאורה ברחובות, כדי לחסוך בכסף. לא ידענו איך נצליח להפעיל גני ילדים, והשגנו תרומה מתורמת שמלווה אותנו עד היום".
מה השיפוץ של רחוב/כיכר/שכונה שאת הכי מרוצה ממנו?
"קריית השרון. היא הוקמה בצורה עקומה ואני הייתי צריכה לתקן את זה. היו לי הרבה פגישות עם קבלנים בקריית השרון, בהתחלה, כשלא הצליחו למכור דירה, כי לא היו תשתיות ודרכי גישה לשכונה. אני בעצמי הלכתי לראות דירה אצל אחד הקבלנים וראיתי מה נתנו להם לבנות.
"חזרתי ואמרתי לו: 'אצלי לא יהיו דירות כאלו: דירות קטנות, מכוערות ובניין לא יפה'. אצלנו אומרים שבנתניה יש חוק תכנון ובנייה ויש חוק מרים. לפי החוק, מתשע קומות ומעלה צריך שתי מעליות, אני הוריתי שזה יהיה מחמש קומות, למה שאנשים יסבלו?"
מה מעשה הגבורה הגדול שעשית?
"פעמיים ניהלתי מרדף, פעם אחרי גנב שגנב תיק מאישה. רדפתי אחריו, השגתי את התיק והחזרתי לאישה. פעם שנייה, תפסתי בחור שרצה לגנוב רכב. בשתי הפעמים לא חשבתי פעמיים לפני שפעלתי".
מי פחד ממך בעשור הזה יותר, אסי אבוטבול או הרצל קרן?
"אני לא רוצה שיפחדו ממני, אבל אני חושבת שכן יש יראה ממני. זה בריא להרגיש כך".
מה ראשי התיבות של המילה "נתניה" מבחינתך?
"זה ברור, לא? זה נתן-יה. אלוהים נתן למדינה את המתנה הכי יפה, שהיא העיר נתניה, יופי כזה רק השם יכול לתת במתנה".
מה היית עושה אחרת היום, לעומת לפני עשר שנים?
"הייתי נרגעת. פעם היה אפשר להצית אותי ברגע, בכל ישיבת מועצה. היום אני רגועה, והייתי רוצה לחזור אחורה ולהרגיע את עצמי אז".
מה הפרסום על נתניה שהכי הסעיר אותך?
"לי נמאס שכשיש פשע בתל אביב, לא מציינים כמעט איפה נעשה הפשע, ואילו בנתניה ישר השם של העיר עולה ראשון. אני לא מבינה למה אותי צריך לרוץ לראיין כל פעם שקורה משהו בעיר, ואת רון חולדאי לא מראיינים על החיסולים, וגל הרציחות שיש בעיר שלו. למה בנתניה העירייה קשורה למה שהפשע עושה, ובמקומות אחרים לא?"
אפרופו פרסום, היית מעסיקה את פולישוק אצלך?
"יש לנו פולישוקים, ויש הרבה כאלה בעיקר בכנסת. מי יודע, אולי פולישוק היה מתאים לנו, כי סך הכול הוא מצליח, לא?"
מה העיר התאומה האהובה עלייך?
"למרות מה שחושבים עליי, לא ביקרתי בחלק גדול מהערים התאומות, נסעתי השנה רק פעם אחת לחו"ל. בסין ואוסטרליה, יש ערים תאומות. אבל אני הכי אוהבת את דורטמונד, ההסכם שלהם הוא הכי ממשי. אגב, בסין רצו לתת לנו עיר תאומה של 20 מיליון איש, סירבתי לכזה גודל, אז נתנו לי עיר קטנה על הגבול ליד הונג קונג שיש בה 'רק' ארבעה מיליון איש".
מי הסלב הכי אהוב עלייך בעיר?
" איך אפשר שלא לבחור באלי פיניש ומריאנו? הם הכי משעשעים".
אצל מי את מסתפרת ועושה את הפן המפורסם?
"אצל שתיים: אצל השכנה שלי לימי ואצל זיוה בלוטאה".
אם לא היית נבחרת לראשות העירייה, באיזה מקצוע היית בוחרת?
"מנהלת איזושהי מסגרת גדולה, שקשורה לעבודה סוציאלית. הייתה לי הצעה לנהל בית אבות ענק בארצות הברית. היו לי גם הצעות להיות שרה בממשלות ביבי ושרון".
איפה את אוכלת צהריים?
"בצ'אצ'ו ובשיבולים".
מי האורח שהכי נהנית לארח בעיר?
"את מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, שלא הפסיק להחמיא לעיר ולעבודה שלנו".
מי היית מעדיפה שלא יגיע לביקור בעיר?
"אני מקבלת בברכה את כולם, ממש כולם, חוץ מכמה אנשים עם חגורות. מהמחבלים אני מבקשת שלא לבוא לבקר אצלנו, די, הספיקו לנו הביקורים שלהם".
אם לא היית ראש עיריית נתניה, בראשות איזו עיר היית רוצה לעמוד?
"מבחינתי, רק ירושלים".
איפה את תהיי בסוף העשור הבא?
"אם אלוהים ייתן לי בריאות, אז עדיין אהיה ראש עיריית נתניה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם