שכחו אותם בבית: שנה אחרי המבצע - דירת משפחת לוי עדיין הרוסה
הממשלה נוהגת להתהדר בטיפול המהיר שקיבלו בעלי הרכוש שניזוק בזמן עופרת יצוקה. ספרו את זה לבני משפחת לוי שדירתה ספגה פגיעה ישירה. שנה שלמה חיכו לשווא לשיפוץ מטעם המדינה. כעת מתנער מס הרכוש מטיפול בדירה ומעביר את האחריות אל המשפחה
במלחמה שלהם אין תותחים ואין פגזים. מדובר במלחמת התשה, מלחמה בירוקרטית. משפחה אחת מול ממסד ענק. אמם , חנה לוי, מוותיקות העיר אשדוד, התגוררה בבניין למעלה מ-40 שנה. באוגוסט 2008, חודשים ספורים לפני פרוץ המלחמה, נפטרה לוי.
בני משפחתה התקשו לפנות את תכולת הדירה ולהשכירה מיד לאחר מות האם, וביקשו להמתין כמה חודשים עד שיבחנו את האפשרויות שעמדו בפניהם – מכירת הנכס או השכרתו. אלא שאותה ההמתנה עולה להם כעת בעשרות אלפי שקלים, ובשעות רבות של ויכוחים והתדיינויות מול הרשויות, שלטענתם לא תמיד פעלו מולם בתום לב.
סיבת העיכוב: המדינה מתקשה להגיע להסכמה עם דיירת
"לגברת שמתגוררת מעלינו אין כל בעיה להמשיך ולחיות בדירה החלופית שהועמדה לרשותה על ידי המדינה", אומרת בתה מרגלית שמיר. "לנו אף אחד לא משלם שכר דירה מאחר שאימנו נפטרה זמן קצר קודם לכן".
בשבוע שעבר, שנה אחרי המלחמה, ביקרנו בקומה השמינית בבניין, המקום שפעם היה דירתם הנעימה של בני משפחת לוי. כיום הדירה הזו משמשת בעיקר את היונים של אשדוד. הדירה מלאה בצואה, בקני יונים ובפגרים.
טיל הגראד נחת על הקומה התשיעית, חדר לקומה שמתחתיה, וגרם לקריסת הקירות החיצוניים. כשהתמונות הקשות מהבניין ההרוס פורסמו בכלי התקשורת, מיהר אחד השכנים שמתגורר בסמוך לבניין לעדכן את בתה של לוי, מרגלית שמיר, המתגוררת בקיבוץ עינת הסמוך לראש העין. שמיר טלפנה לאחיה יגאל, שמתגורר במושב שתולים הסמוך לאשדוד.
"הייתי בהלם מהמראה שנחשפתי אליו. לא רציתי לחשוב מה היה קורה אם הדירה הייתה מאוכלסת", הוא אמר השבוע. בעודו מנסה להירגע מהמחזה הלא נעים, פנו אליו אנשי מס רכוש שהסתובבו בין הבתים שספגו פגיעות, וסיפרו לו שעומדות בפניו שתי אפשרויות: לתקן בעצמו את ההריסות ולהגיש חשבוניות או להשאיר למדינה לעשות זאת.
מאחר שבני משפחת לוי מפוזרים במקומות שונים בארץ, הם הגיעו למסקנה שלא כדאי להם להתחיל לרדוף אחר בעלי מקצוע, והחליטו להותיר את האחריות בידיה של המדינה. אם היו יודעים אז ששנה אחרי שהדירה חטפה פגיעה ישירה מטיל גראד ישאר המצב כפי שהיה, סביר להניח שהיו בוחרים אחרת.
"לא רצינו כסף ולא חשבנו לרגע על האפשרות לתקן את הנזקים בכוחות עצמנו", נזכרה מרגלית השבוע. "בסך הכל ביקשנו שהמדינה תחזיר את המצב לקדמותו. לא פחות ולא יותר. לרגע לא עלה בדעתנו לנסות להוציא מהמדינה כספים שלא מגיעים לנו. הבעיה היא שהיינו נוחים וטובים מידי".
שמיר מספרת כי היא ואחיה סמכו ידיהם על פקידי מס הרכוש שיעשו את מלאכתם וישפצו את הדירה בהקדם. מאחר שלכל אחד מהאחים יש קורת גג משלו, הם לא עקבו באופן רציף אחר העבודות. תחילה הם סברו שמדובר בפרוצדורה שצפויה להימשך כמה חודשים, וזו לדבריהם הסיבה לכך שלא לחצו מספיק כבר בהתחלה.
האסימון נפל רק בחודש מאי השנה, ארבעה חודשים מאז נגרם הנזק. "אתה צריך להבין שעד מאי שום דבר לא נעשה", היא אומרת. "כן, אני אחזור על זה, עד חודש מאי 2009 אנשי מס רכוש לא עשו דבר. אפילו לא טרחו לעדכן אותנו. היינו תמימים. לא ידענו שאנחנו אלה שצריכים לרדוף אחרי המדינה".
בשלב הזה, הבינה שמיר שאם היא לא תגלה מעורבות יתירה בזכויות המגיעות לה, הדירה תמשיך להוות מוקד עלייה לרגל ליונים. שמיר יצרה קשר עם איש הקשר ממס רכוש מאשקלון, בני דרעי, והביעה בפניו את פליאתה על כך שהדירה טרם שופצה. לדבריה, גם הפעם השתמשה בלשון עדינה.
"כל ההתנהלות שלנו מול המדינה הייתה ברוח טובה", היא אומרת. "ואז ארגנו פגישה שבה השתתפו מר דרעי ואחיי. במסגרת הפגישה עלינו לדירה, וזו הייתה הפעם הראשונה שחשכו עיניי, שנחשפתי לכל הזוהמה שהצטברה בדירה. לא האמנתי שמדובר בבית שאימא שלי התגוררה בו. הדירה הייתה מלאה בפגרים, בצואה ובשאר מבישין רעין. הפעם כבר לא יכולתי לשמור על אותה שלוות נפש.
"רק אחרי שראיתי את הדירה הבנתי שגישה תקיפה הייתה יכולה להוביל לכך שכל הסיפור הזה היה מאחורינו. אין מילים לתאר את המחדל של אגף מס רכוש. מדוע עד מאי הם לא עשו דבר? בדירה היו עשרות חפצים בעלי ערך סנטימנטלי שהלכו לאיבוד, שכל פיצוי כספי לא יהיה שווה להם. זו רשלנות שאין כדוגמתה. לכל הפחות, הם היו יכולים לאטום את הקירות. זה המינימום".
מאותה פגישה הבינו האחים לבית משפחת לוי שעליהם להיות עם היד על הדופק. לאחר שהחלו להפעיל לחץ ולהעלות שאלות נוקבות, התברר להם שבאגף מס רכוש התמהמהו עם תיקון הנזקים שנגרמו לדירה שבבעלותם רק בשל סכסוך שהתגלה בין המדינה לשכנה שמתגוררת בפנטהאוז בקומה התשיעית שביתה ניזוק.
"לקח להם כמה חודשים טובים לעדכן אותנו שהכל מתעכב בגלל השכנה שמתגוררת מעל הדירה שלנו", אומר יגאל לוי. "צריך להבין שאנחנו לא צד בעניין, וזכותה של השכנה לטעון מה שהיא רוצה כלפי המדינה. מדובר בעסק של אנש מס רכוש מול אותה שכנה ואנחנו לא צד בעניין. העובדה שהיא לא מסכימה לשפץ את דירתה על פי התנאים שמס רכוש הציב לא אמורה כלל לעניין אותנו".
מרגלית: "השכנה פועלת כראות עיניה, וכרגע אנחנו מוצאים את עצמנו כבני ערובה בכל הסיפור ההזוי הזה. הסבירו לנו שכביכול השכנה בנתה בתוך ביתה באופן לא חוקי וכעת המדינה לא מוכנה לפצות אותה על כך, אבל עד עכשיו אני לא מצליחה להבין איך זה קשור לתקרה שבביתי? רק בגלל בזבוז הזמן והסחבת ספגנו הפסדים כספיים אדירים. מדוע אנחנו צריכים לבזבז זמן במרדף אחרי המדינה כדי שתמלא את חובתה?".
בינתיים הפסדתם הכנסות מהשכרת הנכס.
"כששאלנו מה קורה עם אובדן ההכנסות שלנו מכך שהנכס עמד ללא דיירים, הבהירו לנו שאין בכלל על מה לדבר בכיוון הזה. אין בכוונתנו לוותר על שקל שמגיע לנו על פי דין. בשלב הראשון אנחנו נדרוש את שיפוץ הדירה ולאחר מכן נדרוש גם את אובדן ההכנסות.
"לא רצינו להגיע למצב שבו ניאלץ להתרוצץ בבתי משפט, אבל אם לא תהיה לנו ברירה ניאלץ לעשות את זה. לצערי, אתה מעלה סוגיה שעוד רחוקה מאיתנו. שבעה חודשים עברו מאז שקיבלנו הבטחה חוזרת לשיפוץ הדירה, ועדיין הכל עומד במקום".
אולם מחתם של האחים התעוררה אף יותר לאור מכתב שהתקבל לאחרונה ממס הרכוש. "בחודש אוקטובר הגיע לידי מכתב ממס רכוש, שבו נמסר שיועברו לחשבון הבנק שלי 20 אלף שקל כמקדמה לשיפוץ שניאלץ לעשות בכוחות עצמנו", אומרת מרגלית.
"במס רכוש החליטו לעשות הערכת נזק לדירה שלנו על דעת עצמם, לאחר שהובהר להם אין ספור פעמים שאנחנו לא מעוניינים בקבלת תשלום, אלא בשיפוץ של הדירה – ועכשיו אנחנו אמורים להתמודד עם הגזרה הזו".
"אחרי מכתב כזה אתה מרגיש שפשוט מנסים לזרוק אותך לכלבים", ממשיכה מרגלית. "הרי הם עושים מאיתנו צחוק.
"מה שהכי קומם אותי זו הייתה ההודעה של מס רכוש שהפקידו בחשבון הבנק שלי על דעת עצמם מקדמה בסכום של 20 אלף שקל. משמעות הפקדת הכסף היא התנערות למעשה מחובת המדינה לשפץ את הדירה שלנו. ברגע אחד הם החליטו להשליך את האחריות לפתחנו לאחר מרדף של כמעט עשרה חודשים מצידנו".
יגאל: "הסכום שהמדינה הציעה הוא סכום מגוחך. הדירה שלנו היא בקומה השמינית. רק כדי להעלות לשם מנוף נצטרך לשלם 50 אלף שקל. גם לפי הקבלן שעובד איתם אין שום דרך לשפץ את הדירה בסכום אותו הם קבעו".
מרגלית: "הם כתבו במכתב: 'אם אתה עצמך מקופח בהודעה זו הינך רשאי תוך 30 יום לערער עליה בפני ועדת ערר'. במילים פשוטות: זה מה שיש לנו להציע לך".
האחים לוי מיהרו כמובן לשלוח מכתב ערר על החלטת מס הרכוש, אולם למדינה נראה ששום דבר לא בוער, ומבחינתה מי שחיכה כבר שנה יכול להמשיך לחכות. לכן נקבע כי בקשת הערר של האחים תידון רק בחודש מרס 2010.
"נפלנו חזק בנבכי הבירוקרטיה" אומרת מרגלית. "במקום שיפתרו את הבעיה שלנו בצורה המהירה ביותר, אנשי מס רכוש הציעו לי לתבוע את הדיירת שבקומה התשיעית. אם הם לא מצליחים לסגור את הסיפור מולה, אז אני האזרחית הקטנה אצליח לעשות את זה?".
ממשרד המיסים נמסר בתגובה: "שיפוץ הדירות צריך להתחיל מהקומה העליונה. לאור סכסוך השכנים ולאחר ניסיונות ממושכים מטעמנו להביא להסדר בין השכנים, שלא צלחו, אין באפשרותנו לבצע את עבודות השיקום באמצעות חברה משקמת, לכן קבע המהנדס מטעם מס רכוש את עלות השיפוץ. הועברו מקדמות לבעלי הדירות כדי לאפשר תחילת העבודות. יתר התשלומים יבוצעו בהתאם להתקדמות השיפוץ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם